בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מכאן והלאה", של קלינט איסטווד, הוא מסע אל פנימיות של יוצר המצוי בשלהי הקריירה שלו

בסרטו החדש של איסטווד הוא מציג את החיים שלאחר המוות, הכמיהה לנחמה ובעקבותיה גם השלמה

תגובות

מאז ומעולם נכח המוות בסרטיו של קלינט איסטווד. ולא רק המוות אלא גם מה שמעבר לו. כבר ב"עיר ושמה גיהנום" מ-1972, הסרט השני שביים, גילם איסטווד את דמותו של אקדוחן, שאולי חוזר מן המתים כדי לנקום באלה ששלחו אותו אל מותו. במערבונים נוספים שביים, כגון "פרש חיוור" ו"בלתי נסלח", גילם איסטווד דמויות שבסוף הסרט נעלמות אל הלא-נודע.

גם המוות הפרוזאי יותר נכח ברבים מסרטיו ובהם "איש ההונקי טונק", שבו גילם זמר קאנטרי שגוסס ממחלת השחפת; "בירד" שתיאר את הליכתו אל המוות של נגן הג'ז צ'ארלי פרקר; "עולם מושלם", שסופו הציג את אחת מסצינות הגסיסה הארוכות ביותר שנראו אי פעם על בד הקולנוע; "מיסטיק ריבר", שעלילתו התבססה על פרשת מותה של בתו של אחד מגיבורי הסרט; ו"מיליון דולר בייבי", שסופו נגע בסוגיה הרגישה של המתת חסד.

ב-2008 יצר איסטווד את "גראן טורינו", שהיה לטענתו הסרט האחרון שבו יופיע כשחקן, והוא נגמר במותה של הדמות בגילומו; זו היתה הפעם הראשונה שבה בסרט של איסטווד ראינו את איסטווד מוטל מת בפנינו.

כיוונים מפתיעים

כעת, בסרטו החדש "מכאן והלאה", עוסק איסטווד בן ה-80 במוות עצמו. זה שנים רבות אני מלא התפעלות לא רק מכישרונו של איסטווד, אלא מהחופש שמאפיין את סרטיו. איסטווד עושה מה שאיסטווד רוצה; אבל אין זה אותו החופש שמאפיין, למשל, את סרטיו של וודי אלן, שנדמים יותר ויותר מוגבלים. החופש של איסטווד משחרר ומרחיב את יצירתו לכיוונים שונים ולרוב גם מפתיעים.

"מכאן והלאה" הוא אולי הדוגמה הקיצונית ביותר של סרט של איסטווד מהשנים האחרונות המייצג את תחושת החופש הזאת. התחושה היא שאיסטווד מצוי בעיצומו של מסע, עדיין בעיצומה של הרפתקה, וכל סרט נוסף במסע הזה מנווט גם אותנו אל לבה של אותה הרפתקה שהיא הקולנוע של קלינט איסטווד.

זהו מסע אל תוך פנימיותו של יוצר, שסיפורו, תחילה כשחקן ואחר כך כבמאי וכשחקן, הוא אחד הייחודיים, המרתקים וגם המפעימים ביותר בתולדות הקולנוע. ו"מכאן והלאה" הוא כל כולו סרט על אותה פנימיות של יוצר המצוי בשלהי הקריירה שלו (גם אם הוא עדיין עובד ללא הפסקה); זהו סרט שמבטא באופן ישיר ואף מזוכך את רגישותו של היוצר הזה, כמעט במנותק מהמתרחש בקולנוע סביבו.

"מכאן והלאה" אפילו לא נראה כמו סרט אמריקאי. ולא רק מפני שעלילתו מתרחשת לא רק בארצות הברית אלא גם בצרפת ובאנגליה, ובחלק ממנו מדברים צרפתית (מה שוודאי חייב בארצות הברית את השימוש בכתוביות בגוף הסרט, נוהג שמאוד לא אהוד על צופי הקולנוע באמריקה, שנמנעו ברובם מללכת לסרט); הרגישות שמאפיינת את הסרט הזה שונה מזו השגורה כיום במרביתו של הקולנוע האמריקאי. קצבו אחר, צבעיו אחרים, אמירותיו אמביוולנטיות יותר. אפשר היה לתאר אותו כסרט שקרוב יותר מבחינה זאת לקולנוע האירופי, אך גם זו תהיה אמירה שתגביל את תגובתנו אליו.

איסטווד כיום, כמו במאים גדולים אחרים בשלהי הקריירות שלהם, יוצר קולנוע שהדרך הנכונה היחידה לתאר אותו הוא כקולנוע של קלינט איסטווד. זה קולנוע שהוא פרטי לחלוטין, ועם זאת מנקז לתוכו עולם שלם של אמנות ותרבות והיסטוריה שאישיותו ורגישותו ואמנותו של איסטווד ספוגות בהן.

קשה אפילו להעלות על הדעת מה היה עולה בתסריטו של פיטר מורגן הבריטי, שכתב בין השאר את "המלכה" ו"פרוסט ניקסון", לו במאי אחר היה מביים אותו. התוצאה היתה עלולה להיות מביכה מבחינת מהלכיה העלילתיים המלודרמטיים ואמירותיה הסנטימנטליות. אבל בידיו הזהירות והמאופקות של איסטווד, ששולטות ביצירתו בצורה מוחלטת, "מכאן והלאה" הוא יצירה עדינה ומרגשת, שחונקת את הגרון בלי שהחנק הזה יביך אותנו. להיפך אפילו; אנחנו מרגישים שהוא מזכך אותנו.

הזיה מהורהרת

"מכאן והלאה" עוקב אחר שלושה סיפורים מקבילים, שמתאחדים בסופו של דבר (ואם יש היבט אחד של הסרט שמחבר בינו לבין הקולנוע העכשווי הרי זו העובדה שזו הפעם הראשונה שאיסטווד משתמש במבנה התסריטאי הזה, שנעשה כה פופולרי בשנים האחרונות).

הסיפור האחד הוא של מארי (ססיל דה פראנס), עיתונאית צרפתייה שכמעט מתה בזמן צונאמי, והחוויה הזאת שינתה את תפישת המציאות שלה ובתוכה את יחסה לחיים ולמוות. הסיפור השני הוא של נער בריטי (פרנקי מקלארן), החווה אובדן שקורע אותו מהחצי השני שלו והוא מחפש תשובות לאובדנו. הסיפור השלישי הוא זה של ג'ורג' (מאט דיימון), המתגורר בסן פרנסיסקו וניחן ביכולת לתקשר עם המתים. אף שהיכולת הזאת הביאה לו פרסום וכסף, הוא מבקש להתנער ממנה, מכיוון שאינו מסוגל לעמוד במעמסה הרגשית שהיא מטילה עליו. במקום זאת הוא עובד כפועל וחי בבדידות כי הוא חושש מכל מגע אנושי שעלול לעורר בו את היכולת להגיע אל מה שנמצא מעבר לחיים האלה.

אחד הפרקים היפים ביותר בסרט מתאר את ניסיונו של ג'ורג' להיחלץ מבדידותו; הוא הולך לקורס בבישול איטלקי ובו הוא פוגש במלאני (ברייס דאלאס האוורד), אשה בודדה בדרכה היא. רק במאי הפועל בחופש יצירתי כמו איסטווד יכול היה לפתח את סיפור הקשר שנרקם בין שתי הדמויות האלה, קשר שמערב סוגים שונים של נגיעות, גם ממשיות וגם סימבוליות, כפי שאיסטווד עושה זאת בסרטו.

האם איסטווד מאמין בקיומם של חיים אחרי המוות? קשה לי להאמין, אך זהו כלל לא נושא סרטו, ומי שיבחרו לראות בו את נושא הסרט יחמיצו את העיקר שבו. "מכאן והלאה" עוסק בחיפוש אחר הבנה של החיים האלה, בחיפוש אחר נחמה ובעקבותיה גם השלמה. מכך נובעים יופיו, נפחו ותוקפו של הסרט. יש בו מידה של מסתורין, אך אין זה מסתורין בנוסח המיסטי, אלא המסתורין של הקיום האנושי, וגם המסתורין של היצירה האמנותית שמבקשת לעסוק בקיום האנושי הזה.

איסטווד אוהב את צ'ארלס דיקנס. לכן יש בסרט סצינות שבהן ג'ורג' שוכב בלילה במיטתו ומקשיב להקלטה של "דוריט הקטנה", אחד מספריו הנפלאים והמורכבים ביותר של דיקנס, שעוסק כל כולו בשבריריותו של האנושי, כפי שקורא אותו השחקן הבריטי דרק ג'קובי. אחר כך ג'ורג' אף מבקר בביתו של דיקנס בלונדון וצופה בג'קובי עצמו קורא מספרו של דיקנס. איזה יופי. איזה חופש נפלא להציג על הבד את מה שאתה אוהב פשוט כי אתה אוהב אותו.

הביטו בצילומיו של טום סטרן, שצילם את כל סרטיו האחרונים של איסטווד. הם מעוצבים בצבעי פסטל אפרוריים ותכלכלים המשווים לסרט יותר ויותר נפח של הזיה מהורהרת, שהמלנכוליה שהיא משדרת אוצרת בתוכה גם חוסן אנושי רב. והקשיבו למוסיקה של הסרט (שהלחין איסטווד עצמו). איזה שימוש עדין ונבון הוא עושה בה. ומחמאות מגיעות גם למאט דיימון, שהאיפוק, השקט והתבונה של הופעתו בסרט משתלבים להפליא בחזון הקולנועי הכולל של איסטווד.

"מכאן והלאה" הוא סרט שצריך ללכת לקראתו. והליכה לקראתו פירושה מסע לקראתו של קלינט איסטווד. יש מעט מסעות קולנועיים היום שנדמים לי כה ראויים לצאת לקראתם. *

"מכאן והלאה". בימוי: קלינט איסטווד; תסריט: פיטר מורגן; צילום: טום סטרן; מוסיקה: קלינט איסטווד; שחקנים: מאט דיימון, ססיל דה פראנס; פרנקי מקלארן, ג'יי מור, ברייס דאלאס האוורד, ריצ'רד קיינד, דרק ג'קובי



מאט דיימון ב''מכאן והלאה''. עולם שלם של אמנות ותרבות והיסטוריה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו