בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אימפריית הפשע": הסדרה שתלמד את טוני סופרנו להתלבש

כמו "הסופרנוס", גם הסדרה "אימפריית הפשע" מגוללת את עלילות אנשי העולם התחתון בניו ג'רזי. אך בעוד שטוני סופרנו לבש חולצות מכוערות וסבל מדיכאון, ממשיכת דרכה, שתשודר בישראל מיום ראשון, שבה לדימוי הקלאסי והמחויט של הגנגסטר

תגובות

מתיו ויינר השתמש בידע הרב שצבר ב"סופרנוס", שבה היה תסריטאי ואחד ממפיקיה הראשיים, בעבודה על "מד מן". הסדרה שנהפכה לחביבת מחלקי הפרסים והמבקרים, פילסה את הדרך לחבר של ויינר לעבודה, טרנס וינטר, שכתב את התסריט לסדרת הפרסומאים המעשנים מניו יורק של שנות ה-60 והעלה בשנה שעברה בארצות הברית את "אימפריית הפשע" (Boardwalk Empire), שגם היא סדרה תקופתית וגם בה מרבים לעשן.

סדרה חדשה זו של ערוץ HBO, מכורתה של "הסופרנוס", שתשודר מיום ראשון הקרוב בערוץ יס דרמה, לא רק נעשתה בידי התסריטאי של "הסופרנוס", אלא שגם היא עוסקת במאפיה של ניו ג'רזי - הפעם על חופה ועל הטיילת של אטלנטיק סיטי, עיר ההימורים במחוז אטלנטיק שבניו ג'רזי. החיים באטלנטיק סיטי הם כמו ימיה האחרונים של פומפיי ובמידה מסוימת כמו ב"מד מן", הם עומדים על סף תקופה חדשה. הנרי היל מ"החבר'ה הטובים" של סקורסזי היה נשאב לעולם שכזה. האימפריה היא מלה הולמת לעולם המתואר בסדרה - שגם מבשרת את נפילתה; השקיעה הרי כמעט מובנית בהגדרה.

"אימפריית הפשע" הרבה יותר קלאסית מ"הסופרנוס" ששודרה לפניה אך מתרחשת מאוחר יותר, בהווה שבו שודרה הסדרה. ב"אימפריה" ניכרת ידו המסוגננת של הבמאי הרב האמן ומלך הפרטים מרטין סקורסזי, שהוא גם מפיק אחראי שלה וגם ביים את הפרק הראשון. עוד מעורבים ביצירה המפיקים מארק וולברג וסטיבן לווינסון, המפיקים בעבור HBO גם את "הפמליה", "איך להצליח באמריקה" ו"בטיפול".

הדמיון בין "אימפריית הפשע" ל"סופרנוס" לא מסתכם בכך ששתיהן מתרחשות בניו ג'רזי ומגוללות את קורותיהם של אנשי הפשע המאורגן במדינה: בשתיהן ישנו הדון - ב"סופרנוס" זהו טוני וב"אימפריה" זה נוקי תומפסון (סטיב בושמי, ראו מסגרת); המקבילה של כרמלה היא מרגרט (קלי מקדונלד, "טריינספוטינג", "ארץ קשוחה"), מהגרת אירית, וכמוה גם היא חכמה ומרשימה, ויחד עם זאת מוכנה להגמיש את עקרונותיה בשביל לשמר חיים טובים; ובמקום כריסטופר מולטיסנטי, הבן דוד הצעיר והפוחז של טוני, ב"אימפריה", ישנו ג'ימי דורמדי (מייקל פיט, גרסה צעירה של ליאונרדו דיקפריו, השחקן החביב על סקורסזי), יד ימינו של בושמי, בחור שאמור היה ללמוד באוניברסיטת פרינסטון אך מלחמת העולם הראשונה, שבה השתתף כחייל, שיבשה את תוכניותיו. כעת הוא שוקע יותר ויותר בעולם הפשע והאלימות. בשתי הסדרות, אגב, מוצג עימות בין משפחות הפשע של ניו יורק ואלה של ניו ג'רזי.

אך יש גם הרבה שוני בין שתי הסדרות: אם טוני סופרנו (ג'יימס גנדולפיני), גיבור הסדרה של שנות ה-2000, לבש חולצות סינתטיות עם הדפסים מכוערים וסבל מדיכאון, הרי שנוקי תומפסון (בושמי), הגיבור של סדרת העשור הנוכחי, הוא הגנגסטר הקלאסי מהסרטים. לעולם ילבש חליפה מחויטת היטב עם פפיון לבן מעל לחולצה. מועדון הלילה שבו הוא מבלה זוהר ונוצץ, יש בו קברט מתמשך, אורגיה של משקאות, מוסיקה ונשים יפות - ההיפך הגמור מה"באדה בינג" העלוב של טוני. ב"סופרנוס" הפשיטו את דימוי הגנגסטר עד היסוד, "אימפריית הפשע" קצת מלבישה אותו חזרה - ועוד בחליפה.

"האימפריה" נבנית על יסודות "הסופרנוס". היא לא תגלית מרעישה כמוה. היא באה עם שמות המבטיחים כרטיס כניסה. עם זאת, גם היא סדרה משובחת, השואבת את הצופה פנימה ככל שהפרקים חולפים.

היא חדשנית דווקא בכך שהיא חוזרת לדימוי הקלאסי של הגנגסטר. בעולם טלוויזיוני שבו למדנו כי שום דבר אינו כפי שהוא נראה וכל סמל צריך להישבר - שוטר אינו בהכרח טוב, פושע אינו בהכרח רע, אמא יכולה

למכור סמים, מורה בתיכון יכול להתפרנס מזנות - מרענן לקבל גנגסטר שעונה על כל הדרישות של הדימוי הקולנועי שלו.

"אימפריית הפשע", שבעונתה הראשונה 12 פרקים (וכבר מובטחת לה עונה שנייה) ומתרחשת ב-1920 באטלנטיק סיטי, היא לא רק נוצצת, אלא גם עשירה - בתכנים, בפרטים, בעלילות, בניצבים ובדמויות, בתכונות של הדמויות (הבדיוניות ואלה האמיתיות שנהפכו למיתולוגיה ועל כן שייכות גם הן לעולם הבדיון) ובמבטאים שלהן, ובכל היבט אחר של הסדרה. כמו ב"מד מן", גם ב"אימפריית הפשע" יש משמעות לכל ספר שהדמויות קוראות, למופע שהולכים אליו (זה של הארדין, האח של הודיני, לא של הקוסם הנודע עצמו), אפילו לעובדה שמרגרט לא רוצה ללבוש את המתקן החדש הזה שמוכרים לנשים - החזייה. לא רק את הטיילת בנו בחוף של ברוקלין בשביל הסדרה (כי החוקים בניו ג'רזי לא איפשרו בניית סט שכזה על חופיה), אלא עולם שלם שקל ומהנה מאוד לשקוע לתוכו, החל בפתיח בסגנון רנה מגריט, דרך אתר הצילומים העשיר להדהים של אטלנטיק סיטי, הכולל חנויות שבהן מציגים לראווה פגים (הצצה עולה 25 סנט) וקרבות אגרוף בין אנשים קטני קומה, וכלה באחרונת השיחות העליזות סביב השולחן בנוסח "החבר'ה הטובים".

בור של אלימות

היא מתחילה עם ראשיתה של עונת היובש, ביום שבו מציינים את הכרזת הממשל האמריקאי לאסור מכירת אלכוהול. מיותר לציין שההכרזה על האיסור מתקבלת בסדרה בהשקת כוסות שמפניה בבר "בבט", ששוחזר למופת, ובהפרחת מאות בלונים שחורים במועדון - רמז לעננה השחורה שתכסה את שמי העולם הזה. הפוליטיקה של הטיפה המרה האסורה גובה מחיר כבד. עסקאות רבות מסתיימות במרחץ דמים. "זה הצד האפל של החלום האמריקאי", אמר סקורסזי על הסדרה.

מי שמחבר בין האופל לנצנוץ השמפניה בצורה מופלאה ממש הוא סטיב בושמי בתפקיד אינוק "נוקי" תומפסון. תפקידו הרשמי של נוקי הוא גזבר העירייה של אטלנטיק סיטי, אבל בפועל הוא מנהל את העיר. בושמי, ששיחק ב"סופרנוס" וביים פרקים בה, מצליח לגלם את התפקיד הכה צבעוני הזה באיפוק מרשים. הוא איש עסקים שקול בסך הכל, פוליטיקאי מטעם הרפובליקאים, מחושב אבל מושחת, עם אגו לא קטן, שמתאמן על הבעה של הפתעה כנה מול המראה לקראת מסיבת ההפתעה שמארגנים לו (בידיעתו, כמובן) ליום ההולדת שלו.

עסקי המשקאות והמגע עם הגנגסטרים האחרים גוררים אותו אט אט לבור אפל של אלימות ואכזריות. "אתם צעירים", נוזף תומפסון במי שעתידים להיות הגנגסטרים המסוכנים ביותר באמריקה, "אין לכם שום הערכה לאמנות השיחה". ובהמשך יאמר: "כולנו צריכים להחליט עם כמה חטא אנחנו מוכנים לחיות". נוקי, כמו רבות מהדמויות בסדרה, לומד כי כמות "החטא" משתנה בהתאם לצרכים.

הדמות שלו מבוססת על נוקי ג'ונסון, גנגסטר אמיתי שמתואר בספרו של נלסון ג'ונסון, "Boardwalk Empire: The Birth, High Times, and Corruption of Atlantic City" ששימש השראה לסדרה. נוקי הממשי חי לו בקומה שלמה במלון ריץ באטלנטיק סיטי, נהג להתעורר בכל יום בשלוש אחר הצהריים ולהסתובב בעיר ברולס רויס הכחולה שלו. ואולם טרנס וינטר החליט שעדיף לשנות קצת את שמו כדי שלא להיות כבול לביוגרפיה של ג'ונסון. כמו שמנסח זאת נוקי בעצמו בסדרה: "אחד הכללים הראשונים בפוליטיקה, ילד, זה שלעולם אל תיתן לאמת להפריע לך לספר סיפור טוב".

לתומפסון, כמו לג'ונסון, לא מזיק כמובן שאחיו הוא השריף של העיר - הקו בין הטובים לרעים בעיר ההימורים הזאת הוא כצפוי בלתי נראה. היריב המתהווה של האחים הוא הסוכן הפדרלי נלסון ואן אולדן (מייקל שאנון), העומד בראש היחידה נגד שתיית אלכוהול. אדם פוריטני, נוצרי אדוק וצדקן שהוא דמות מרתקת.

לצד הדמויות ששמן שונה ואלה שהן המצאות מוחלטות, משולבות בסדרה גם דמויותיהם של טיפוסים ידועים אמיתיים מהעבר - גרסאות נעורים (כפי שמכנה זאת סקורסזי) של המאפיונרים אל קפונה, לאקי לוצ'יאנו וארנולד רוטשטיין.

מלה של שוורצעס

מה שנדמה היה לנוקי כרעיון מבריק בתחילה - למכור אלכוהול בתקופה שהוכרז על יובש (ואגב, מדובר בסדרה מאוד גשומה, וזה בוודאי לא מקרי) - נהפך בהמשך לתהליך לא פשוט. הוא צריך לרצות רבים. קודם כל את המאפיונרים. אחר כך את קהילת השחורים - את אחד מהם, צ'וקי וייט ("לבן כגיר" באנגלית), מגלם לא אחר ממייקל קנת ויליאמס, שגילם את שודד סוחרי הסמים ההומו עומאר ב"הסמויה". כאן הוא הנציג הלא רשמי של קהילת השחורים באטלנטיק סיטי. "מה שחסר לנו זה מלחמה על רקע גזע", אומר נוקי, שראייתו צלולה ונבואית לעתים, אבל המלחמה הבין גזעית אורבת בפינה.

הסלנג של צ'וקי לא דומה במורכבותו לזה של עומאר ובכל זאת נוקי לא מבין אותו. "מה זה ?Mother Fucker", שואל הגזבר את עוזרו, אחרי שצ'וקי מרבה לכנות אותו כך. "זו מלה של שוורצעס", משיב לו העוזר בביטוי היידי לשחורים.

אם הדיוק בעגה, בסלנג ובמשלב הלשוני היה אחד מסימני ההיכר של "הסמויה", הרי שכאן המבטאים הרבים, השפות - אנגלית, איטלקית, צרפתית, יידיש - הם סממן של התקופה, של המהגרים הרבים שהגיעו אל אמריקה בתחילת המאה הקודמת.

עוד ברשימת האנשים שאותם נוקי צריך לרצות נמצאים הפוליטיקאים - רפובליקאים ודמוקרטים - וכן האנשים שהוא מעסיק. בפרק הרביעי האנשים קטני הקומה נדרשים להתחפש ללפריקונים אירים לכבוד "יום פטריק הקדוש" והם מסרבים כי זה בעיניהם משפיל. נוקי כועס על ההגדרה הזאת. "איך אתה היית מגדיר את זה?" שואל הנציג של קטני הקומה, הדורש העלאה של חמישה דולרים לאדם. "אני קורא לזה עסקי השעשועים", עונה נוקי.

וישנן גם הנשים בחייו (ראו מסגרת למטה). הוא צריך להשביע את רצונן לא רק של אלה שהוא מרגש עד דמעות בנאום (שקרי) של פוליטיקאי ב"ליגת ההתנזרות משתייה של הנשים", אלא גם את נערת השעשועים שחולקת את יצועו ואת ארנקו ואשה אחרת שנכנסת לחייו: אותה מרגרט, מהגרת אירית שהחיבה להימורים של בעלה מאיימת לקרוע את משפחתה לגזרים.

אדם נוסף שנוקי נאלץ לרסן הוא ג'ימי דרמודי, שהוא נהגו ויד ימינו, דמות שמתפתחת כגיבורה מקבילה לנוקי, גבר חכם ויפה שמקבל החלטות שגויות. באחד הפרקים הראשונים של הסדרה, אשתו של ג'ימי מסבירה לו שהיא לא אוהבת את שואב האבק החדש שהעניק לה. היא מעדיפה להשתמש במטאטא. "הוא עושה רעש", היא אומרת לו. "זה חלק מהקדמה", מסביר לה ג'ימי בתורו. "יש כעת מקלע שיורה 600 כדורים בבת אחת", הוא מוסיף. אך היא לא מתלהבת. "פעם היית מדבר על ספרים", היא אומרת באכזבה לאיש שמגלם אולי באופן הטוב ביותר בסדרה את התהליך שעוברת ארצות הברית בעונת היובש הרטובה הזאת. *

סקורסזי כבונוס

ב-2006, כאשר ערוץ HBO כבר החל לחפש את הלהיט הבא שיחליף את "הסופרנוס", בכיריו הציגו את הספר "אימפריית הטיילת" מאת נלסון ג'ונסון, שופט עליון מניו ג'רזי, לפני טרנס וינטר, התסריטאי של "הסופרנוס". "הם אמרו, 'אולי תמצא שמסתתרת בו סדרת טלוויזיה'", סיפר וינטר ל"לוס אנג'לס טיימס", "ואז הוסיפו, 'דרך אגב, מרטין סקורסזי רוצה להיות חלק מהעניין, אם זה יתקדם'. אז אמרתי להם, אז ודאי שמסתתרת שם סדרת טלוויזיה, ואני מבטיח למצוא אותה".

בתחילה, מסופר ב"ניו יורק טיימס", רצה וינטר לעשות סדרה על אטלנטיק סיטי של שנות ה-50 ועל טיפוס ששמו סקיני דאמטו, בעל מועדון ואחד מה"ראט פאק", קבוצה של אמנים ובדרנים שפעלו באותה תקופה, וכללה בין היתר את האמפרי בוגארט, פרנק סינטרה, דין מרטין וסמי דייוויס ג'וניור. אבל עד מהרה פנה וינטר לקורותיו של אנוק (נוקי) ג'ונסון, הדמות הכי חיונית בספר.

אחת הסיבות שהשתכנע להפוך את הספר לתסריט, לדבריו, היא שמעולם לא צילמו סרט או סדרה על התקופה של שנות ה-20. "תמיד אהבתי את איך שאנשים דיברו, התלבשו והמכוניות שבהן נהגו בשנות ה-20", הסביר וינטר. "זאת היתה תקופת מעבר. העולם השתנה אז כל כך. במובנים רבים זאת היתה תקופה מאוד מודרנית. זה היה כמעט לפני 100 שנה, אבל היו אווירונים, טלפונים ואנשים הלכו לקולנוע כל הזמן".

וינטר, יליד ברוקלין, למד באוניברסיטת ניו יורק, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטת סנט ג'ונס. הוא היה עורך דין במשך שנתיים, אבל ב-1991 עבר ללוס אנג'לס והחל לעבוד כתסריטאי. הוא התקבל לסדנת כתיבת סיטקום של אולפני וורנר, ואחר כך היה בצוות הכותבים של סדרות שונות "אחות, אחות", "תעלומות קוסבי" וסדרות אחרות.

על "הסופרנוס", שהוא כתב 25 מהפרקים שלה, אמר וינטר בראיון ל"לוס אנג'לס טיימס": "הסדרה היא בעצם סוף של משהו, הסוף של פשע מאורגן במידה מסוימת. נדמה לי שזה אחד הדברים הראשונים שטוני סופרנו אומר. ואילו 'אימפריית הפשע' היא ההתחלה, בעצם ההיפך הגמור של זה".

נולד להנהיג

בשונה מרוב תפקידיו הקודמים, הפעם סטיב בושמי הוא הגיבור הראשי

השחקן המפורסם ביותר בצוות השחקנים הוא סטיב בושמי, המגלם את גיבור הסדרה נוקי תומפסון. בושמי הוא שחקן ותיק ומוכר, האהוב במיוחד על האחים כהן והשתתף ברבים מסרטיהם, והוא גם ידוע בדמיון הרב לבמאי ג'ון ווטרס שאף השתמש בזה כבדיחה בעברו. בושמי הוא גם עוד חוט המקשר בין הסדרה החדשה לבין "הסופרנוס" שבה גילם את טוני בלונדטו שמצא את מותו המוקדם בצורה אכזרית, כמו רבות מהדמויות שגילם. באחד מהראיונות אתו סיפר בושמי כי בכל פעם שהוא מקבל תסריט ליד, הוא מדפדף לסופו כדי לדעת מתי וכיצד יומת.

בשונה מרוב התפקידים האחרים שהיו לו, שהיו משניים, ב"אימפריית הפשע" בושמי מוביל את הסדרה. נוקי הוא אמנם פוליטיקאי מושחת ומעט נאלח, אך בתוך גבולות הנבל הזה הדמות שלו מורכבת ועמוקה. הוא גנגסטר בעל ראייה פוליטית צלולה וחושים חדים. בושמי אינו מלוהק כאן לקריקטורה, כפי שקורה לו לעתים קרובות. עיניו הטרוטות, שיניו העקומות ועורו הלבנבן משווים לו מראה של דג בחליפה, אך הוא אינו צלופח. אפילו לא בסצינות האינטימיות הרבות שהוא משתתף בהן.

בגרותו של השחקן יליד 1957 מיטיבה אתו - הוא שופע כריזמה. ברגע מסוים בסדרה, אחיו אליי תומפסון (שיאה ויגהם) עולה לנאום באירוע לכבוד יום הקדוש פטריק. נוקי עולה לנאום אחריו ובקצת הומור וקצת דיבור מהלב הוא כובש את הקהל. ברור מי מבין השניים נולד להנהיג. בושמי מגלם את נוקי ברגישות ואיפוק שלכאורה סותרים את התפאורה הצבעונית שסביבו, אבל למעשה הם הדבר הנכון: משחק מופרז על רקע כזה היה עלול להפוך הכל לתיאטרלי מדי.

זונה או קדושה

בעוד שערוץ שואוטיים מלא בסדרות שנשים בראשן, כמו "האחות ג'קי", "העשב של השכן" ו"The C Word", סדרות אחרות מכניסות את הנשים בדלת האחורית, כי הרי מדובר בעולם של גברים. כך ב"סופרנוס", ב"סמויה", ב"מד מן" - כולן יצירות מופת טלוויזיוניות - וכעת גם ב"אימפריית הפשע", שיכולה להימנות עמן. המעניין בסדרה הוא שהדרישה להוציא את האלכוהול מחוץ לחוק באה מצד הנשים, שמאסו בהשפעה הקלוקלת שלו, הכלכלית והמוסרית, על הבעלים שלהן.

כשם ש"מד מן", המתרחשת בשנות ה-50, עוסקת במעמד הנשים לפני המהפכה הפמיניסטית, "אימפריית הפשע" עוסקת באותן נשים רגע לפני שהוענקה להן זכות הבחירה. באחת החגיגות באטלנטיק סיטי מתלוצץ לו פוליטיקאי בכיר, "מה אתה אומר לאשה שיש לה שני פנסים בעיניים? - כלום, כבר אמרו לה. פעמיים". בידור.

בכל אופן, הנשים בעיר הזאת נמצאות על הסקאלה התמידית של זונה-קדושה, אלא שרבות מהן באמת זונות, מקצתן פילגשים ומעט הן רעיות מסורות לבעלים טובים.

מרגרט שרווד (קלי מקדונלד) היא אולי הדמות הנשית הראשית. בתחילת הסדרה היא בהריון ונשואה לבעל אלים. היא פונה לנוקי שימצא עבודה לבעלה. הוא נותן לה במקום זה כסף. בהמשך נוצר בין השניים קשר, ומרגרט, שהיא אשת עקרונות המזדהה עם הסופרג'יסטיות, הפעילות למען זכות בחירה לנשים, מוצאת את עצמה מתפשרת על עקרונותיה, רק כדי לשרוד.

לוסי דנציגר (פאז דה לה הוארטה) היא רקדנית לשעבר והמאהבת של נוקי (שאותו היא מכנה בקולה המתיילד "אבא'לה" ברגעים אינטימיים צעקניים ומזויפים). בחלקים רבים מהסדרה היא נראית עירומה, או לובשת לבנים ממשי ותחרה. לוסי היא צעירה וטיפשה, אבל היא מבינה איך שהדברים מתנהלים בעולם הזה. אם מרגרט היא פגי מ"מד מן", הרי שלוסי היא קצת ג'ואן (והסליחה עמה).

ג'יליאן דורמדי (גרטשן מול, הזוכה לקרדיט ראשון בסוף כל פרק) היא נערת שעשועים ואמא של ג'ימי. היא כנראה ילדה אותו בגיל העשרה שלה, כי היא יפה וצעירה מכדי להיות סבתא. היא עובדת כחשפנית וממלאת תפקיד חשוב בסדרה כמאהבת של אחד הגנגסטרים היריבים של בנה.



מתוך ''אימפריית הפשע''


סטיב בושמי. בין האופל לנצנוץ השמפניה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו