בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות הטיסה האבודה של אמליה ארהרט

היא היתה יפהפייה, מפורסמת ואמיצה. הטייסת אמליה ארהרט היתה אגדה עוד בחייה, אבל אז היא נעלמה בזמן שניסתה להקיף את העולם בטיסה. ריק גילספי בטוח שהוא יכול לפתור את התעלומה

תגובות

ריק גילספי במצב רוח מצוין. הוא מדבר ללא הפוגה, נהנה מתשומת הלב ולא נבוך משום שאלה. גם כאשר אני תוהה (בראיון טלפוני) מה הסיכוי למצוא שרידי מטוס קטן, שנעלם לפני יותר מ-70 שנה ברחבי האוקיינוס השקט, הוא לא משתתק. לדעתו הסיכויים עכשיו טובים מתמיד. "אני חושב שאנחנו יכולים לפתור את התעלומה הזאת וזה יהיה סיפור ענק. כל העולם ידבר על זה".

התעלומה שריק גילספי מכור לה כבר יותר מ-20 שנה היא מה עלה בגורלה של אמליה ארהרט, טייסת אגדית וכוכבת תקשורת שנעלמה ב-2 ביולי 1937 בזמן טיסה מעל האוקיינוס השקט. לגילספי אין בכלל ספק שזאת אחת התעלומות הכי טובות שיש, כזאת שמושכת תשומת לב ומעוררת סקרנות בכל העולם והשיחה שלנו משמשת עבורו עוד הוכחה בדיוק לזה.

"הרי לא היית מתקשר אלי מישראל לקנזס כדי לשאול אותי על איזה טייס אלמוני שנעדר עשרות שנים. אמליה ארהרט היא עדיין כוכבת וכולם רוצים לדעת מה קרה לה. עובדה, רק בשנה שעברה עשו עליה סרט עם הילארי סוואנק וריצ'רד גיר. אנחנו עושים מאמץ גדול לספק איזשהו הסבר מניח את הדעת להיעלמות המסתורית ביותר במאה ה-20".

המאמץ שגילספי עושה הוא ללא ספק מרשים. בחודש יוני השנה שב ממסע מחקר תשיעי באי נידח במיוחד, למעשה שונית אלמוגים שמבצבצת בקושי מעל מי האוקיינוס השקט, בשם ניקומארורו (Nikumaroro), כמה אלפי קילומטרים מדרום להוואי. במשך שלושה שבועות חיפשו גילספי וחברי הצוות שלו אחר שרידים שיעידו על שהותה של ארהרט באי, שאורכו שישה קילומטרים ורוחבו רק שניים. הוא אמנם מודה ברצון שאין שום עדות ממשית או סימוכין לכך שארהרט הגיעה לאי הזה, שנמצא פחות או יותר בנתיב הטיסה שלה, או שהיא הצליחה לנחות ברצועת החוף הצרה שלו, אבל ספקות כאלה לא מערערים אפילו לשנייה את בטחונו של גילספי. הוא אופטימי ולכן מעדיף לחפש את שרידיה של ארהרט על אי ולא על קרקעית הים.

ההנחה של גילספי ואנשי צוותו היא שארהרט, טייסת מנוסה במצבי חירום כאלה, הצליחה לנחות על חוף ניקומארורו ולשרוד לפחות כמה חודשיים בצפון מערב השונית, באזור שמכונה "אתר שבע". גילספי חושב שהסיכויים לאישוש ההשערה הזאת לא רעים. תשע פעמים נסע עד ניקומארורו כדי להוכיח שיש בזה משהו. התוצאות עד עכשיו די מעורפלות אבל לא איש כגילספי יירתע. הממצאים של המסע האחרון נראים לו מבטיחים.

"מצאנו השנה שתי עצמות קטנות מאוד. אחת מהן אולי חלק מאצבע. יש לנו הרושם שאלה עצמות אנושיות. מסרנו את העצמות הקטנות האלה לבדיקת די-אן-אי באוניברסיטת אוקלהומה. בתוך כמה שבועות נקבל תוצאות ראשונות. אם הן תהיינה חיוביות נמסור את זה לניתוח של מעבדה נוספת ונוכל להשוות עם די-אן-אי של בני משפחתה של ארהרט. זאת דרך ארוכה שבסופה נוכל לאשר שמצאנו את שרידיה של אמליה ארהרט על חוף האי ניקומארורו".

חברי הצוות הם מתנדבים בארגון The International Group for Historic Aircraft Recovery - TIGHAR (מבטאים את השם כטייגר), שגילספי הקים לפני 25 שנים והוא עומד בראשו עד היום. כולם חובבי היסטוריה של התעופה ומטרתם לפענח תעלומות שקשורות בטיסה. במאה ושבע השנים האחרונות, מאז טיסת הבכורה של האחים רייט, הצטברו לא מעט תעלומות כאלה, אבל ארהרט היא הפרויקט העיקרי שלו. גילספי הוא היחיד שמקבל לדבריו "שכר צנוע מאוד" ועוסק בכך במשרה מלאה.

הסיבה האמיתית בגללה הוא מקדיש את חייו לחיפוש הממושך הזה היא האתגר האינטלקטואלי. פתרון התעלומה שאיש לא הצליח לפענח. הוא כמובן מודע לכך שמדובר במכרה זהב. האדם שיפתור את תעלומת אמיליה ארהרט יזכה בפרסום עולמי ובממון רב מספרים, הרצאות וסרטים. אבל על זה הוא עדיין לא מוכן לדבר. "אם נוכיח שהיא אכן שהתה על האי זאת רק תחילתו של מחקר חדש. זה רק קצה הקרחון. הרי מיד נרצה לדעת כמה זמן היא שרדה שם, מה קרה על האי? מי מלבדה שהה שם? כל אלה יתנו לנו עבודה לעוד המון שנים". קל להבין שהתחזית הזאת דווקא משמחת אותו. הדבר האחרון שהוא רוצה זה שתעלומת ארהרט תיפתר ותיעלם מסדר היום.

ב-1937 נחשבה ארהרט לטייסת הכי מפורסמת בעולם ולכוכבת תקשורת ענקית. היא היתה יפהפייה, מוכרת ומסקרנת יותר מכל כוכבת קולנוע. קריירת התעופה שלה נמשכה כ-15 שנה וכאשר נעלמה היתה בת 39 ונשואה לג'ורג' פוטנאם, מוציא לאור עשיר, אשף שיווק, פרסום ויחסי ציבור והאדם שהפך אותה לכוכבת ולאגדה. אלה היו נישואים עסקיים. במובנים רבים ארהרט היתה מוצר של פוטנאם המבוגר ממנה בעשר שנים. הוא הבין כבר ב-1928 את הפוטנציאל האדיר שטמון בצעירה היפה והנועזת, שלא מהססת לטוס בתנאים קשים.

ב-1927 עשה פוטנאם הון עתק ממכירת יומן הטיסה של צ'רלס לינדברג, הטייס הראשון שחצה לבדו את האוקיינוס האטלנטי. הדמיון בין לינדברג לארהרט בולט - שניהם היו בלונדינים ונאים מאוד, ושניהם הצטיירו די בקלות כגיבורים אמריקאים מושלמים. פוטנאם גילה את ארהרט כאשר חיפש אשה שתצטרף כנוסעת לטיסה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי, שנה אחרי המבצע של לינדברג. שום אשה לא חצתה עד אז את האוקיינוס בטיסה. ארהרט, שהוציאה חמש שנים קודם לכן רישיון טיס, הצטרפה לשני טייסים אחרים בחציית האוקיינוס. היא עצמה תיארה את הטיסה הזאת במלים "ישבתי כמו שק תפוחי אדמה". הטייסים האחרים, ותיקים יותר ממנה, קיבלו עשרות אלפי דולרים תמורת הטיסה. היא נסעה בחינם, בשביל ההרפתקה והם לא נתנו לה לגעת בהגאים.

לפוטנאם זה לא הפריע. עם סיומה המוצלח של הטיסה, לאחר הנחיתה בוויילס, זכתה ארהרט בכל התהילה כטייסת הראשונה שחצתה את האוקיינוס. איש לא שם לב לטייסים האחרים. האגדה אומרת שרגע לפני שעלתה לטיסה המסוכנת נתן לה פוטנאם רק עצה אחת "כשמצלמים, אל תחייכי בפה פתוח, כי יש לך רווח בין השיניים". עצות אחרות הובילו במהירות לכך שארהרט הקפידה תמיד להופיע בשיער קצוץ, במכנסי עור חומים ובחולצת משי לבנה. היא קנתה גם כובע טייסים מעור ומעיל, שאותו מרחה בשמן ובגריז כדי לשוות לו מראה אותנטי. זה נראה טוב. בצילומים הרבים של ארהרט שהתפרסמו בשנות ה-30 היא נראית כטייסת צעירה, מושכת, נועזת ונשית מאוד.

ומני הטיסה שכתבה ארהרט נהפכו בן לילה לרבי מכר. מרגע זה רדפו המבצעים הנועזים והפרסום של ארהרט זה את זה ללא הפוגה. היא חצתה את אמריקה בטיסה המהירה ביותר. שברה שיאי גובה וב-1933 חצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת סולו, האשה הראשונה שעשתה זאת. שנתיים אחר כך טסה, פעם ראשונה, מהוואי לקליפורניה. הישג שגם טייס ממין זכר לא עשה קודם לכן.

חלק גדול מן הפרסום של ארהרט נקשר לאופן שבו תיארה את ההרפתקאות שלה. בניגוד לרוב הטייסים של התקופה, ארהרט הצטיינה בתיאורים חיים ומושכי לב של הסכנות, הקשיים והפחדים. רבים טוענים גם היום שלא הצטיינה כטייסת, מכיוון שהיתה מעורבת בלא מעט תאונות, תקלות ונחיתות אונס. אחרים זוקפים לזכותה את עובדת היותה עקשנית ואמיצה מאוד. במקרים רבים הצליחה לנחות על אדי הדלק האחרונים שנותרו במיכל המטוס, כאשר כל הסובבים אותה כבר החלו לחבר את ההספדים.

היא ופוטנאם ידעו למכור את הסיפורים האלה באופן מצוין. חלק מן החידוש היה שתשדורות מכשיר הקשר מן המטוס שלה הועברו בשידור חי בתוכניות רדיו ברחבי אמריקה. איש לא עשה זאת לפניה. הקהל עצר את נשימתו כאשר ארהרט תיארה סופת ברקים שמאיימת לרסק את המטוס שלה. היא כתבה בקביעות בכמה עיתונים והוציאה לאור שלושה ספרים שנמכרו במיליונים. מפורסם במיוחד התיאור של נחיתתה בשדה מרעה, כאשר השלימה את חציית הסולו של האוקיינוס האטלנטי. ביומן תיארה שרגע לאחר הנחיתה המקרטעת יצאה מן המטוס ושאלה את החוואי ההמום שרעה את הפרות שלו במרחק כמה עשרות מטרים ממנה "איפה אני?" הוא השיב שהיא בלונדונדרי, אירלנד, ושאל מהיכן הגיעה. "מאמריקה" היתה התשובה והחוואי הסביר לה שאשה שלובשת מכנסיים וסבורה שהגיעה מאמריקה היא ללא ספק משוגעת.

אף אחד לא יודע כמה מכל זה אמיתי, אבל ארהרט נחשבת כבר זמן כה רב לאגדה עד שאין כל אפשרות להפריד בין המציאות לדמיון. אחרי כל ההישגים האלה נותר לה למעשה עוד מבצע גדול אחד. היא עצמה אמרה שתפרוש מיד כשתשלים אותו. המבצע שהסעיר אז את הדמיון של אמריקה היה הקפת העולם. עשו זאת אמנם לפניה, הקפת העולם הראשונה במטוס הושלמה כבר ב-1924 בידי טייסי הצי האמריקאי, אבל איש לא הכיר אותם ולא היה להם את פוטנאם.

ארהרט צירפה אליה את הנווט פרד נונאן ובחודש יוני 1937 הם המריאו ממיאמי והחלו בהקפת העולם בכיוון מזרח. ההכנות לטיסה המפרכת, הרצופה בעשרות תחנות, נערכו בחיפזון כיוון שפוטנאם דרש להשלים את המבצע במהירות, כדי שאפשר יהיה לפרסם את הספר על הקפת העולם הנשית הראשונה עוד לפני חג המולד. הם טסו בכל יום יותר מ-12 שעות ובכל ערב נערכה להם קבלת פנים מתישה במקום אחר.

ההקפה התקדמה ללא תקלות מיוחדות עד לקטע שבין גיניאה החדשה לאי האולנד (Howland), על קו המשווה, בלב האוקיינוס השקט. מלכתחילה היה ברור שזה הקטע הבעייתי ביותר - טיסה רצופה של 18 שעות שבסיומה צריך לנחות במהירות באי קטן. לא היה זמן לחיפושים או לתעייה בדרך כי הדלק לא יספיק. במברק האחרון ששלחה כתבה ארהרט המותשת: "זה המכשול האחרון שעלי לעבור לפני שאוכל לחזור הביתה ולומר לבעלי ג'ורג', הנה לך, עשיתי את זה".

ארהרט ונונאן נעלמו לפני שנחתו בהאולנד. אמריקה כולה השתגעה מדאגה. כמה שידורי רדיו וקריאות מצוקה התקבלו בימים שלאחר ההיעלמות, אבל עד היום לא ברור אם היו אמיתיים, או שהגיעו ממתחזים למיניהם. מבצע החיפושים שאירגן פוטנאם כלל עשר אוניות מלחמה של הצי האמריקאי ויותר ממאה מטוסים. כל אלה לא מצאו מאומה. שנה וחצי לאחר מכן הוכרזה ארהרט כמתה. השמועות רק התרבו. טענו שהיא נתפסה בידי היפנים והואשמה בריגול. ראו אותה בניו ג'רזי, ביפאן, ברוסיה ועל חוף כל אי באוקיינוס השקט.

ריק גילספי לא מתרגש במיוחד מכל השמועות האלה. הוא בטוח בתיאוריה שלפיה נחתו ארהרט ונונאן נחיתת אונס באי הקטן ניקומארורו. לדבריו לא היתה להם ברירה. הדלק אזל והם לא מצאו עדיין את האי האולנד שנמצא צפונה ומזרחה באוקיינוס השקט. גילספי עסוק בשאלה כמה זמן הצליחו שני הטייסים לשרוד על האי.

סדרות טלוויזיה כ"אבודים" ו"הישרדות" מעוררות אצלו חיוך. הוא אמנם מסביר שאין מקום להשוואה, אבל מוסיף מיד שאלה בדיוק הדברים שמציתים אצלנו את הדמיון ומעודדים את כולם להמשיך ולעסוק בחיפושים עד לפתרון התעלומה. "מלבד העצמות", הוא מספר בקול שקט, כדי לעורר קצת מתח בשיחה, "מצאנו גם כלי זכוכית קטן. אתה לא תאמין למה שאני

אומר לך עכשיו. זה מדהים, אבל גילינו שכלי זכוכית זהה שימש בשנות ה-30 חברה אמריקאית שייצרה מוצר ששמו ד"ר ברייס קרם. זה מוצר קוסמטי שנשים מרחו אז על הפנים כדי להקטין את מספר הנמשים שהופיע על פרצופן. אנחנו יודעים היטב שארהרט היתה מוטרדת מן הנמשים שלה. צריך לעשות כאן אחד ועוד אחד. האם זה צירוף מקרים? לדעתי לא!".

האם זה הגיוני שארהרט עסקה בטיפולים קוסמטיים לאחר שהצליחה להנחית את המטוס שלה בנחיתת אונס על שונית אלמוגים נידחת בסוף העולם? גילספי חושב שהשאלה הזאת קנטרנית ומיותרת. כלי הזכוכית הרי נמצא על האי והרי אין שם תושבים שקונים מוצרי קוסמטיקה. אחרי חילוקי הדעות הקלים האלה הוא גם לא רוצה להרחיב את הדיבור על ממצאים נוספים, אבל מוכן לפרט את התוכניות להמשך החיפושים, או כפי שהוא קורא לזה - עתיד המחקר: "בקיץ 2012 ימלאו 75 שנים להיעלמות של ארהרט. אנחנו רוצים לחזור לפני כן לאי כדי לנסות ולמצוא את שרידי המטוס שלה בים. אנחנו כבר יודעים שהוא לא על היבשה, כי חיפשנו היטב, אבל אנחנו מניחים שהוא טבע לא רחוק מחוף האי ובעזרת ציוד מתוחכם נצליח לגלות אותו".

לדברי גילספי יש רק בעיה אחת. המסע האחרון עלה מיליון דולר ומציאת המטוס בים, אם הוא אכן שם, תעלה לפחות שישה מיליון דולר. מהיכן יגיע הכסף? יש מתברר מספיק אנשים שמוכנים לשלם כדי לדעת מה עלה בגורלה של אמליה ארהרט. היא הרי אגדה - ואגדות, בייחוד צעירות ונאות, לא מתות לעולם. *



ארהרט. לא היססה לטוס בתנאים קשים


גילספי. ''אם נוכיח שהיא אכן שהתה על האי זה רק קצה הקרחון. הרי מיד נרצה לדעת כמה זמן היא שרדה שם, מה קרה על האי? מי מלבדה שהה שם?''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו