בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות בפתח הביוב

את מכסי הביוב בוויה מונטנפולאונה, הרחוב היוקרתי ביותר במילאנו, מקשטות כ-20 יצירות של חמישה מאמני הרחוב הידועים בעולם. אוצרת התערוכה, ג'יזלה בוריולי, מסבירה למה אמנות רחוב היא כבר לא תרבות שוליים

תגובות

מילאנו

אין דבר, גם לא רוחות מקפיאות וגשם, שמצליח להרתיע את ההמונים הפוקדים בימים אלה את החנויות בוויה מונטנפולאונה, הרחוב היוקרתי ביותר במילאנו, מקום משכנן של עשרות חנויות עלית. עונת המבצעים שהחלה לפני כעשרה ימים הובילה לפלישתם של גדודי אנשים שצובאים עוד לפני שעות הפתיחה על חנויות כמו דולצ'ה וגבאנה וגוצ'י בתקווה להשיג פריט לבוש זה או אחר בהנחה ראויה, אבל למבקרים שמצליחים להסיט לרגע את מבטם מחלונות הראווה ולהסתכל למטה מצפה הפתעה נעימה: את מכסי הביוב לאורך הרחוב כולו מקשטות כ-20 יצירות אמנות של חמישה מאמני הרחוב הידועים בעולם.

"התערוכה נוצרה בשיתוף עם חברת מטרווב המייצרת סיבים אופטיים שעוברים מתחת לפני האדמה ולכן רצינו לעטר דווקא את מכסי הביוב, כי הם בעצם דלת הכניסה לעולם התת קרקעי של התקשורת והסיבים", מסבירה ג'יזלה בוריולי, אוצרת התערוכה.

היוזמה יפה, אבל במשך כעשר דקות של התבוננות נדמה היה כי רק רבע מההולכים ברחוב, רובם צעירים, פנסיונרים או תיירים, שמו לב לאמנות שלרגליהם. המראה של יצירות אמנות שנדרסות תחת רגלי קהל הקונים היה מעט צורם, ואף שהעבודות הוצבו על מכסי הביוב מתוך מטרה ברורה, קשה שלא לתהות לרגע אם המיקום משקף גם את יחסי הכוחות בין עולם הבגדים הממותגים לאמנות הרחוב.

המיקום היוצא דופן, בדמותו של העורק הראשי של עולם הקניות באיטליה, לא נבחר במקרה, מודה בוריולי. "רצינו לעשות משהו חזק, לקחת את הרחוב הידוע ביותר במילאנו, וזה היה מאתגר. לשכנע אנשים, את העירייה ואת בעלי החנויות שזה רעיון טוב. אבל דווקא בגלל זה חשבנו שיהיה נחמד להביא דווקא את הטופ של אמני הרחוב. רצינו חמישה שמות מוכרים: שפרד פיירי מארצות הברית, ה'לונדון פוליס' מלונדון, פליינג פורטרס מגרמניה, רנדו מאיטליה וספייס אינוויידרז מצרפת. זו קליקה מאוד חזקה, עולם אמני הרחוב, הם בוחנים זה את זה, מתעניינים מה כל אחד עושה בכל שלב, ואלה חמישה שמות שמושכים תשומת לב", מסבירה בוריולי.

המוכר ביותר מבין החמישה הוא פיירי, אמריקאי יליד 1970 שהתפרסם בקרב הקהל הרחב בזכות שני פרויקטים עיקריים: הפרויקט "צייתו לענק", שיצר עוד כשהיה סטודנט ב-1989 וזכה לתהודה גדולה בכל רחבי העולם, והפוסטר הידוע שעיצב לקמפיין של ברק אובמה. "פיירי יצר לכבוד התערוכה עבודות מאוד מתוחכמות שיש בהן משהו שהולך מעבר לאמנות הרחוב המוכרת", אומרת בוריולי. "משהו בעדינות שלהן ובאופן שבו הן בנויות, הקישוטיות שלהן, הקווים הדקיקים והמבנה, השימוש בשחור ולבן בלבד, מעניק להן נופך ייחודי".

עבודותיו של פיירי הוצגו בכמה ממוסדות האמנות החשובים בארצות הברית ובהם הסמיתסוניאן, המוזיאון לאמנות מודרנית בלוס אנג'לס והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. סרט תיעודי שנעשה על חייו ועבודתו הוקרן בעשר השנים האחרונות בעשרות מדינות. מעמדו החדש של פיירי הרחיק אותו במידה מסוימת מעולם אמנות הרחוב, במיוחד נוכח העובדה שהסטודיו שהקים עובד בין השאר עם תאגידים כמו פפסי ונטסקייפ. כמו כן מעיבים על תדמיתו הסכסוכים המשפטיים שנקלע אליהם מול צלם סוכנות אי-פי, מאני גרסייה, שצילם את התמונה המפורסמת של ברק אובמה שעליה התבסס הפוסטר. גם אמנים ומעצבים אחרים האשימו אותו בכך שגנב, לכאורה, רעיונות מיצירותיהם.

העבודות שמציג פיירי בתערוכה הנוכחית במילאנו מתכתבות בחלקן עם פרויקטים קודמים שיצר. על אחד המכסים, המעוטר בדוגמה מורכבת בגוונים של אפור ושחור, נכתב באותיות גדולות "OBEY THE PROPAGANDA", התייחסות ברורה לקמפיין "צייתו לענק" שהזניק את הקריירה שלו.

לצד עבודותיו של פיירי מוצגות עבודותיו של האמן ספייס אינוויידרז. "העבודות שלו הן חכמות, הוא משתמש בעיקר באריחים מקרמיקה ופולש אתן לכל בירות העולם, הן מופיעות פתאום ומסומנות על המפה העולמית שלו ובגלל זה רצינו אותו במילאנו, רצינו שהוא ישאיר את הסימן שלו גם אצלנו", אומרת בוריולי.

חמש העבודות שמציג ספייס אינוויידרז מתייחסות לשני תחומי העניין המרכזיים של האמן: האחד הוא יצורים המעוצבים בהשראת משחק המחשב הידוע "פולשים מהחלל" משנות ה-70 והשני הוא פיסול באמצעות קוביות הונגריות, המזכירות בצורתן החיצונית את האריחים הצבעוניים שעמם עובד האמן בדרך כלל.

ספייס אינוויידרז, יליד 1969, החל לעסוק באמנות רחוב כבר בגיל צעיר בעיר הולדתו, פאריס, אך את פרויקט הפלישה הגדול שלו החל רק לפני כ-12 שנה. בניגוד לאמנים אחרים ממשיך ספייס אינוויידרז לשמור על אנונימיות מוחלטת ומתראיין ומצטלם כשמסיכה לפניו. השם האמנותי שבחר לעצמו מסמל כמובן לא רק את חיבתו למשחק המחשב ששימש לו השראה אלא גם ובעיקר לצורת הפעולה שלו כאמן.

בשנים האחרונות הציב ספייס אינוויידרז את עבודותיו בעשרות ערים ברחבי אירופה, ארה"ב ואסיה והותיר את חותמו גם על השלט "הוליווד" שבלוס אנג'לס. המיקום שבוחר ספייס אינוויידרז לעבודותיו הוא אף פעם לא מקרי. קו אווירי דמיוני שעובר בין העבודות שהציב ברחבי העיר מונפלייה שבדרום צרפת, לדוגמה, יוצר ציור של אחד מדמויות פולשי החלל החביבות עליו. ההומור החתרני שמתבטא בעבודותיו קנה לו מעריצים רבים ואף זכה להתייחסות בסדרת האנימציה המצוינת "פיוצ'רמה".

"אם לא היו אמנים כמוני, היה רק פרסום ברחובות", אמר פעם בראיון. "ואז זה היה כמו 'האח הגדול'. זה נחמד לשמח אנשים ולהראות תמונות יפות ולא רק לגרום לך לבזבז כסף. לכן אני חושב שאני לא ונדליסט אלא שאני עושה משהו טוב לאוכלוסייה, זו אלטרנטיבה לפרסום".

בדומה לפיירי, גם ספייס אינוויידרז תירגם את הצלחתו למונחים מסחריים וכיום אפשר לקנות באתר האינטרנט שלו נעלי סניקרס בעיצובו תמורת כ-450 שקל ואף ערכת פלישה להרכבה עצמית, בהשראת תערוכה שעשה בטוקיו, תמורת 1,000 שקל.

שמותיהם של שלושת האמנים הנוספים מוכרים מעט פחות. "עבודותיהם של הצמד 'לונדון פוליס' מתמקדות בשילוב בין דמויות משעשעות בסגנון קומיקס לדיון

במבנים אורבניים ונופים", אומרת בוריולי. "העבודות שהציגו בתערוכה מזכירות שכיף אינה מלה גסה ומעלות חיוך כמעט מיידי על פני המבקרים. הם צמד מקסים שלאחרונה חזר לעבוד ביחד, כל אחד בנישה שלו, ומה שאהבתי במיוחד ביצירה שלהם זה שהם מביאים סגנון אופטימי, מלא שמחת חיים, שמלווה את כל מה שהם יוצרים".

גם עבודותיו של "פליינג פורטרס", יליד 1969 מברלין, מציגות אלטרנטיבה משעשעת למרחב הציבורי הסטנדרטי. זה כמה שנים שהאמן עובד עם דמויות דובים שהוא ממציא וסביבן הוא בונה סיפורי חיים, וביניהם צבא הדובים הלוחמים. אמנות הרחוב של האמן האיטלקי רנדו, לעומת זאת, היא המשך ישיר של עבודותיו כצייר ופסל המתמקד במבנים ענקיים, תלת ממדיים, העשויים מצורות גיאומטריות מורכבות. "רנדו הוא אחד משלנו, מאיטליה. עם השנים הוא צמח והתרחק מהתדמית של אמן רחוב אבל זאת לא בעיה, להיפך. מלכתחילה בחרנו את האמנים האלה כי הם התבגרו וצמחו מתוך השורשים שלהם כאמני רחוב לאמנים, נאמר, שלמים יותר", אומרת בוריולי.

בניגוד לתערוכות דומות שאצרה בוריולי בשנים האחרונות, שבהן השתתפו בעיקר מאמנים צעירים בתחילת דרכם, הפעם בחרו מארגני התערוכה, אולי בשל המיקום יוצא הדופן, לעבוד בעיקר עם אמנים מבוססים יותר. "הם לא כל כך צעירים, רובם מעל גיל 40. יש להם ניסיון ועושר סגנוני מסוים שהם מביאים אתם. חשוב היה לנו להדגיש באמצעות התערוכה גם את ההבדל בין אמנות הרחוב לבין מי שסתם מכסה בגרפיטי קירות ברחבי מילאנו", אומרת בוריולי. "יש אמנים שנולדו מהרחוב, הצבעים של העיר, נקרא להם כך, הם אמנים אמיתיים ורצינו לתת להם הזדמנות להראות את היכולת שלהם. אנחנו עובדים כבר שנים כדי לתת את ההכרה שמגיעה להם, וזאת בניגוד לזבל שאחרים עושים ומכסים את הקירות. הם רחוקים מלהיות אמנים, וזה גם היה אתגר שצריך להסביר לציבור".

המשותף לעבודותיהם של חמשת האמנים, חרף השוני הגדול בסגנונותיהם, הוא המחויבות המוחלטת שלהם לאמנות, מדגישה בוריולי. "אלה אנשים שהאמינו מספיק בשביל להשתמש בקירות ברחבי העיר במקום גלריות, הם אמנים מבפנים, הם לא סתם חבר'ה צעירים שפשוט ציירו קצת. זה משהו הכרחי בעבורם, הצורך לצייר, וגם אם הסגנונות כמובן הם שונים מאוד, בין שזה משהו מאוד קומיקסי כמו 'לונדון פוליס', או צורות גיאומטריות כמו רנדו, הם כולם מאוד עכשוויים בראייה שלהם".

תערוכות העוסקות באמנות רחוב נעשו פופולריות במיוחד בשנים האחרונות. יותר ויותר מוזיאונים וגלריות מקדישים זמן ומקום להצגתה של אמנות אלטרנטיבית, חופשייה יותר, מצחיקה יותר, ופעמים רבות גם מעניינת ומתריסה יותר. לעתים קרובות מדובר באמנים המחוברים לתנועות חברתיות ופוליטיות הקוראות להחזרת המרחב הציבורי לציבור ומתריסות נגד השתלטות חברות מסחריות על החלל.

העשור האחרון התאפיין בעלייה חדה בהתעניינות בנושא ואחדים מהשמות הוותיקים בתחום נהפכו לאגדה. למשל, האמן בנקסי, שהתפרסם בזכות השילוב בין אמנות חתרנית, הומור שחור וחיבה לתעלולים מטורפים. בין השאר הוא נכנס באישון לילה לכלוב הפינגווינים בגן חיות בלונדון וכתב "נמאס לנו מהדגים", פרץ לטייט גלרי בלונדון והגניב לשם עבודות שלו. ב-2007 בא בנקסי לישראל כדי לצייר ציורים פוליטיים במחאה על יחסה של ישראל לפלסטינים ואחדים מציוריו הציגו חייל צה"ל שמבצע בדיקה בטחונית לחמור או ילדה קטנה המבצעת בידוק ביטחוני בחייל. אשתקד יצא סרטו הראשון, "יציאה דרך חנות המזכרות", ובו מופיעים אמני רחוב ידועים ובהם גם ספייס אינוויידרז.

בנקסי אינו היחיד. עבודותיהם של אמני רחוב כמו בלו, כריסטיאן גוואמי, רון אינגליש וטיירי גואטה (המכונה Mr. Brainwash), מעוררות עניין, כמו עבודותיו של JR, אחד מאמני הרחוב המוערכים הפועלים בשנים האחרונות, לא מעט בזכות הממד הפוליטי ביצירתו והביקורת החריפה שהוא מותח נגד הסטריאוטיפים הגזעניים הנפוצים בחברה. ב-2006 הדביק JR פוסטרים ענקיים של פניהם של מהגרים משכונות העוני שבשולי פאריס במרכז העיר ועורר מהומה כאשר, ללא אישור או התראה מוקדמת, אילץ את תושבי העיר להתבונן היטב בפניהם של מי שגרו לא רחוק מהם אך בו בזמן בעולם אחר לגמרי. אחדים מהפוסטרים הוצגו גם בתערוכה בטייט גלרי בלונדון; המפורסם שבהם הוא פוסטר של גבר שחור צעיר שאוחז בידו מה שנראה במבט ראשון כתת מקלע אך מתגלה במבט מדוקדק יותר כמצלמה גדולה. פרויקט דומה, ושמו "פנים אל פנים", יצא לפועל גם בישראל וברשות הפלסטינית, כאשר צילם JR אזרחים מרמאללה וירושלים והדביק את תמונות הענק על חומת ההפרדה ועל בתים פרטיים.

דווקא בשל העובדה שכיום פועלים עשרות אמני רחוב היוצרים עבודות טעונות ומעניינות הן מבחינה אסתטית והן מבחינה חברתית, מאכזב מעט לראות כי התערוכה במילאנו מתמקדת בעבודות נעימות יותר לעין המותאמות לסביבה שבה נערכת התערוכה. ובכל זאת, יש הצהרה חשובה בעצם הצגתה של אמנות רחוב במקום כמו ויה נפולאונה, שאינו מורגל בפרויקטים מסוג זה, אומרת בוריולי.

"סוף סוף אמנות הרחוב נהפכה בעיני הקהל והמבקרים לצורת אמנות הכרחית של ממש, שאין קיום אורבני בלעדיה, היא נתפשת כאמנות עכשווית לכל דבר ולא משהו שאפשר לזלזל בו", אומרת בוריולי. "זה כבר לא נחשב למעין שלב ביניים, אפיזודה חולפת של צעירים שעושים דבר זה או אחר על הקירות. זה הרבה יותר מזה, זה נהפך לדרך להביע את עצמך באמנות בעלת משמעות חברתית ופוליטית. אמנות הרחוב התבגרה בשנים האחרונות, היא נכנסה למוזיאונים, לגלריות, לקטלוגים, ראינו אמנות רחוב אפילו בגראנד פאלה ובחלל של קרטייה. עכשיו זה כבר לא משהו שאפשר להתעלם ממנו או לדחוק הצדה או להגדיר כמשהו ששייך רק לתרבות השוליים".



עבודות של ספייס אינוויידרז ורנדו בתערוכה במילאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו