בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוברט עד אין קץ

איזוהי הרביעייה הכי אהובה שיצר פרנץ שוברט? בשביל הצ'לן ג'ון מיירסקואו ועמיתיו לרביעיית המיתרים ה"דורית", התשובה אינה מוטלת בספק. מבט על היצירה וכמה מלים על ההיבט הנשי המיוחס למלחין

תגובות

הרביעייה הכי ארוכה של שוברט היא גם הרביעייה הפחות מבוצעת שלו, בקונצרטים פומביים, מבין שלוש הגדולות שחיבר (השתיים האחרות הן זו שכינויה "המוות והעלמה" - הפופולרית ביותר, ושנייה לה בכך הרביעייה המכונה "רוזמונדה"). עסקינן הפעם ברביעייה השלישית. אין לה כינוי, מציינים אותה בפשטות במספר הקטלוגי - דויטש 887 (או אופוס 161), ובסולם שלה, סול מג'ור. אופוס 161 היא הרביעייה הכי אהובה על נגני הרכב בריטי שיבקר השבוע בארץ, והוא רביעיית המיתרים ה"דורית": הכנרים אלכס רדינגטון וג'ונתן סטון, הוויולן סיימון טנדרי והצ'לן ג'ון מיירסקואו. מי שייעתר בסבלנות לקסמיה של היצירה המיוחדת, עשוי להצטרף להעדפה של הנגנים הבריטים.

לרביעייה בסול מג'ור אופוס 161 יש ממדים סימפוניים: הפרק הראשון לבדו, שכותרתו "אלגרו מולטו מודרטו", פרק המקרין מה שאפשר לתאר כ"יפעה שוברטית לאין קץ", נמשך כ-23 דקות (בגרסה המצומצמת); האורך של הרביעייה כולה (במתכונת מלאה, עם כל החזרות) מגיע לכ-55 דקות, אריכות חריגה שוודאי מרתיעה מארגני קונצרטים מלכלול את היצירה בתוכניותיהם. למתכונת המלאה נאמנים בין השאר חברי הרביעייה האורחת, וכך תישמע היצירה מידיהם כאשר ינגנו אותה השבוע במסגרת מרתון ה"שוברטיאדה" באולם ענב בתל אביב. השוברטיאדה היא סדרת קונצרטים שוברטית שנתית שיזם ומפיק הצ'לן רז כהן, ולאירוע יש הפעם פוטנציאל לככב כשיא העונה הקאמרית במקומותינו - בזכות יצירה זו של שוברט ובזכות מבצעיה.

לקראת הקונצרט דגמתי ביצועים אחדים של הרביעייה בסול מג'ור, החל בטעימה מנגינתה של רביעיית "בוש", ביצוע שנחשב "היסטורי" והתקיים בשנות ה-30 של המאה שעברה (באוזני, להתפעלות ממנו אין הצדקה), דרך רביעיית "אלבן ברג" - עם הנגינה רבת ההשראה של הכנר הראשון שלה, דרך הביצוע הקורקטי המושלם מבחינה טכנית של רביעיית אמרסון, ועד הקלטה חדשה יחסית מידי רביעיית "בלציאה", הכלולה באלבום (בן שני דיסקים) שמביא גם את חמישיית המיתרים של שוברט ואת רביעיית "המוות והעלמה" שלו עם אותם נגנים (הקלטה: EMI). אם נאלצים לבחור גרסה מוקלטת אחת, המלצה על "בלציאה" ניתנת בלב שלם; הרכב זה מצטיין בבניית אווירה ובהבלטת עושר פרטים.

אני מקווה שגם רביעיית "מוזאיק" האוסטרית, המנגנת יצירות של התקופה הקלאסית בכלים היסטוריים, תראה את כוחה ברביעייה בסול מג'ור ותקליט אותה. זאת, לפחות על סמך הפלאים ש"מוזאיק" חוללה בהקלטת רביעיית "המוות והעלמה" של שוברט.

הרביעייה בסול מג'ור היא האחרונה שחיבר שוברט. זה היה ביוני 1826, כשנתיים לפני מותו, והמלחין לא זכה להאזין לביצוע שלם שלה: ביצוע הבכורה הפומבי המלא היה ב-1850 (ולאולם קרנגי בניו יורק, לדוגמה, היא הגיעה לראשונה רק ב-1953). מאפיין חיצוני ראשון של הרביעייה, שהובלט מאז ומעולם בהתייחסויות אליה, הוא אריכותה. עובדה זו נידונה גם לשבח, תוארה לפעמים כ"שמימית", וגם לגנאי, כאילו היא מבטאת מלאכה של קומפוזיטור שמיטיב להנביע מנגינות נפלאות אך אינו מיטיב לארגן יצירות רחבות היקף, אינו מצליח לסכם, לפתח, לגמור.

פתיחת הפרק הראשון של היצירה משרה אווירה מסתורית, מבשרת התרחשות סוערת, באמצעות שינויים תכופים בין מג'ור למינור ובאמצעות רעדודים ממושכים ("טרמולו", חזרות מהירות על צליל). במהרה מתפזר הערפל והאווירה מתייצבת כאשר מופיע נושא שירתי ראשון, מפליא בפשטותו, אחת ההמצאות המוטיביות הנהדרות של שוברט. הפרק השני, אנדנטה, פוסע בצעדי תהלוכה כבדת ראש שמלווים מנגינה מכמירת לב. הפרק השלישי הוא סקרצו תזזיתי, שנשמע כהטרמה למנדלסון, ואחריו פרק סיום מסחרר ומטלטל.

ארגון גברי, שירתיות נשית

במאמר מעניין שפירסם המוסיקולוג האמריקאי פאונדי בורשטיין (וזמין בגרסה מקוונת), הוא מסתער על התפישה ששוברט הוא "מלודיסט", "ליריציסט", מלחין שאינו מצטיין בארגון יצירות ארוכות, חזק במנגינות אך חלש בהקמת מבנה גדול. לתפישה מקובלת זו יש שורשים ישנים - כבר רוברט שומאן חשב כך, עוד במאה ה-19. לפיה, חסר ביצירות של שוברט מבנה כעין לוגי, שבו כל התפתחות מוסיקלית גוררת את ההתפתחות הבאה. "שוברטיות", בתפישה זו, מייצגת מנטליות נשית, שיח מפציר ומפתה, לעומת היצירתיות הגברית הנחושה של בטהובן.

בורשטיין מנתח את השינויים ההרמוניים בפרק הראשון הארוך של הרביעייה בסול מג'ור (ניתוח מוסיקולוגי טכני) כדי להמחיש ששוברט פשוט נוקט שיטה משלו בארגון, מקים את המבנה בגדול בדרך אופיינית לו, מפתח אחרת את החומרים היסודיים. במקום ריסוק מנגינות למוטיבים ולתת-מוטיבים, במקום חשיפת אבני הבניין הקטנות וטיפול בהן, שוברט בונה דווקא הרחבות של הנושאים שלו ומשתית אותן על שינויים הרמוניים הדרגתיים.

לתפישה המושרשת מצטרפת האבחנה שלפיה הצטיינות בארגון לוגי של יצירה ארוכה (ארגון בשיטה בטהובנית) היא תכונה יצירתית גברית מובהקת, ואילו שירתיות היא תכונה נשית. לכך מודבקים לעתים ניחושים וסברות בדבר נטיותיו המיניות של שוברט (השערות שאין להן ביסוס משכנע לשום כיוון). תפישה מושרשת זו, שלפיה "ליריות" היא תכונה נשית, היא שגרמה - לדעת בורשטיין - את האבחנה המוטעית בדבר חולשתו הסטרוקטוראלית של שוברט.

האתגר הכי אהוב

ערב צאתם לישראל קיימתי שיחה קצרה עם הצ'לן של הרביעייה ה"דורית", ג'ון מיירסקואו. ההרכב, שהוקם לפני 13 שנה, קצר בשנים האחרונות פרסים בתחרויות בינלאומיות, וגם בארץ כבר הראה את יכולתו. מהם היחסים של נגנים בריטים אלה עם הרביעייה בסול מג'ור של שוברט?

"התחלנו לטפל בה ולהתעמק בה לפני שש שנים", מספר מיירסקואו, "התאמנו ולמדנו אותה במשך ארבעה חודשים בהדרכת ריינר שמידט, הכנר השני של רביעיית 'האגן' הוותיקה. כיום אנחנו מרבים לנגן אותה, בעונה זו לבדה זה היה ב-20 קונצרטים לפחות".

זו יצירה קשה לנגינה?

"קשה מאוד. האריכות כשלעצמה מציבה בעיה, זה דבר ראשון. שנית, קשיים טכניים, בעיקר בפרק האחרון המהיר, שלא פשוט לממש אותו מדויק".

ואתם מבצעים פרק זה בקצב מהיר במיוחד?

"בהחלט, טמפו מהיר יחסית לביצועים אחרים. זו הרי מין טרנטלה פראית, וכך צריך לגשת אליה".

ובפרק השני, האנדנטה, אתם משתדלים להבליט דופק קצוב?

"קצוב ויציב. זה פרק שנשמע גם כשיר אהבה וגם כמשהו מצמרר".

הזכרת את האריכות. בתוכנייה של קונצרט שבו בוצעה הרביעייה בסול מג'ור באולם קרנגי בניו יורק, ב-2008, נכתב כי יפי המנגינות מחפה כאן על חסרונות אופייניים, החזרות הרבות, פרי נטייתו של שוברט להתעכב ולהתרפק עוד ועוד על ההמצאות המלודיות שלו. אין זו אבחנה חריגה, שוברט כאילו אומר "רגע יפה, הישאר נא" וקורא למאזינים להאזין לכל מנגינה שוב ושוב. מה דעתך?

"אני ממש לא מסכים. ראשית, נכון שאחת התכונות של הרביעייה בסול מג'ור היא חזרות רבות על אותו חומר, אבל למשל, כאשר המנגינה הראשונה של הפרק הראשון חוזרת, שוברט מצמיד לכל חזרה הוראות ביצוע אחרות ויוצר שינויים עדינים. המאזין מודע לכך באופן חלקי, אני משער. יש הרכבים שחושבים שמותר לפעמים להתעלם מההוראות האלה, אנחנו מקפידים לציית להן. שנית, בקשר למנגינות ששוברט המציא כאן, אני לא חושב שהן כשלעצמן מדהימות כל כך - אגב, המנגינה הכי יפה יחסית, לטעמי, היא זו של ה'טריו', בפרק השלישי. המדהים הוא מה שקורה לאורך כל היצירה מאחורי המנגינות, כרקע שלהן".

מה דעתך על האבחנה ששוברט הוא קומפוזיטור נשי?

מיירסקואו נשמע ספקן: "מי שבוחר לסווג מלחינים לפי חלוקה מגדרית, מן הסתם ישמע את בטהובן כגברי ואת שוברט כנשי".

תוכל להצביע על ביצוע אלטרנטיבי שאתה מעריך, בידי הרכב אחר?

"אומר בכל הכנות כי בתקופה שאנו עסוקים בה ביצירה מסוימת, אנחנו מקפידים לא להאזין לשום פרשנות אחרת".

קיים גם עיבוד של רביעייה הזאת לאנסמבל מיתרים, שהוקלט בידי תזמורת "קרמראטה באלטיקה", בניצוח גדעון קרמר. עקרונית, מה דעתך על גישה כזאת?

מיירסקואו אינו נשמע נלהב, ואומר בדיפלומטיות: "נראה שיצירה כל כך גדולה מאפשרת גם זווית הסתכלות כזאת. אם זה מביא עוד קהל, למה לא".



רביעיית המיתרים הדורית; שני מימין: הצ'לן ג'ון מיירסקואו. שש שנים של התמודדות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו