בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את הדברים של ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ יהיה קשה לאוורר

מה אומרות התבטאויותיה של חברת הכנסת שמאלוב-ברקוביץ על החברה הישראלית? בתוכנית ריאליטי חדשה, חמש נשים מרשימות נואשות למצוא אהבה. למה בעצם?

תגובות

תחילה, וידוי מזעזע באמת: אני אשמה. אני בחרתי ביוליה שמאלוב-ברקוביץ לכנסת.

כלומר, הצבעתי בבחירות האחרונות למפלגת קדימה. כן כן, אני מאותם ישראליות וישראלים שוטים, שבדרך כלל מצביעים למפלגות אחרות לגמרי, אבל הצירוף של מועמדת לראשות הממשלה - ציפי לבני, ובעיקר הסיכוי הנכזב למנוע את בחירתו מחדש של בנימין נתניהו, עיוור את עיניהם, שיבש את דעתם והניע אותם לבחור לכנסת, לא רק את לבני, שגם היא ממש לא כוס התה שלהם, אלא (תוך כדי הדחקה חמורה) גם את שאול מופז, צחי הנגבי, חיים רמון ו - כן, בסופו של דבר גם את יוליה שמאלוב-ברקוביץ.

הו, הבושה.

אבל מה בעצם רוצים מיוליה שמאלוב-ברקוביץ? ("יש בון-טון להיות חד הורית ולבקש הטבות"; "בלי בעלי לא הייתי מגיעה לשום מקום"; "מעולם לא הטרידו אותי מינית. זה לא שאני מכוערת"). הרי בעצם אמירותיה היא מגלמת התקדמות מרשימה לקראת שוויון בין המינים: יש לא מעט חברי כנסת שמשמיעים אמירות טיפשיות, הנובעות מבורות, יש גם לא מעט שוביניסטים; אז הנה, יש גם חברת כנסת כזאת. רצינו שוויון, לא?

ומה רוצים מקבוצת הגברים השוביניסטים המכנים עצמם "פמיליסטים", שבכנס שלהם השמיעה שמאלוב-ברקוביץ את פניניה? הרי במשך אלפי שנים העולם (לפחות חציו) הסתדר מצוין: הגברים שלטו, הנשים נשלטו. כל אחד ידע את מקומו. היה סדר. והנה, לפני יותר מ-100 שנה ובגל נוסף לפני כ-50 שנה, קמו נשים, חוצפניות שכמותן, והתחילו לנסות לשנות דברים. פתאום הן מצביעות, ואפילו נבחרות; פתאום הן עובדות, ולא רק בשירותי ניקיון ומין; פתאום הן מביעות דעות. ועוד ועוד. מה זה פה?

גרוע מזה: אם רע להן מאוד בחיי הנישואים, לחלק מהן יש האפשרות הכלכלית לקום וללכת! סליחה?! ואפילו מרשים להן להמשיך לגדל את הילדים! והכי גרוע - אתה, הבעל לשעבר, עוד צריך לשלם מזונות לילדים! לשלם לשפחה המורדת כסף!

קשה להימנע מלהשוות גברים מבין אלה ללבנים בדרום ארצות הברית בשנת 1870 או 1900, נאמר, כמה שנים או עשורים אחרי ביטול העבדות. פתאום הם היו צריכים להתחשב בדעתם של בני אדם, שקודם לכן היו רכושם לעשות בו כטוב בעיניהם; לשלם שכר למי שלפני כן עבדו בשבילם בחינם. לא פשוט. בכלל, לא פשוט לוותר על פריווילגיות מושרשות ורבות שנים. אנחנו לא רואים את עשירי העולם נותנים נתח נאה מהונם לאחרים. לכל היותר מפרישים איזו תרומונת להשקטת המצפון.

אז גברים שמתקשים להפנים את השינוי יוצאים נגדו. מכל הגילויים הרבים והמגוונים של תגובת-הנגד לפמיניזם, הבקלאש - בעיני זהו הבוטה ביותר, הגלוי ביותר, חסר הבושה.

אבל מיהם בעצם אלה המכנים עצמם "פמיליסטים" - שם שנשמע חביב שכזה, משפחתי כל כך? הקבוצה הזאת קמה לכאורה רק לפני כמה חודשים, אבל הגרעין הקשה שלה מוכר מן העבר: מדובר בכמה גברים שחלקם מטיפים זה שנים לשנאת נשים, לנחיתותן ולדיכוין, טוענים שמטרתן של פמיניסטיות היא להרוס את החברה והמשפחה, ובאופן קומי כמעט, אף טוענים שגברים הם המקופחים בחברה. נתונים סטטיסטיים (על אלימות, על פערי שכר ועוד ועוד) הם כנראה לא ממש הקטע החזק שלהם.

על פי תפישת העולם של אחד מראשי החבורה המיזוגנית הזאת, כפי שעולה מהבלוג שלו, נשים הן שאשמות בתקיפה מינית שלהן, מפני שהן מתלבשות "לא צנוע", והן עושות זאת במתכוון כדי "להפיל" גברים; והפמיניזם הוא בעצם מזימה קומוניסטית (כן כן). וזו רק טעימה קטנה. מצחיק למדי, הזוי לגמרי, אבל לא מדובר בהכרח באנשים טיפשים, כפי שמעיד הלבוש החדש שלהם, ה"פמיליסטי", המאותת על ניסיון להיחלץ מהדימוי שעלול להיתפש כתמהוני ולרכוש לגיטימציה. הניסיון הזה, מטעמי מופרכות, מן הסתם לא יצלח.

ומתברר שעדיין צריך להזכיר: יידע כל גבר ותדע כל אשה, שהפמיניזם מיטיב לא רק עם נשים אלא גם עם גברים. גם הם קורבנות הפטריארכיה, גם אם בדרך שונה מהנשים. ובכלל, לא מדובר במלחמה בין המינים: מדובר ברצון כן לחיות יחד, בלי היררכיה של שולטים ונשלטות, שווים ושוות פחות. יצוין כי גם לאחר הפרסום הראשון של דבריה ב"הארץ" והביקורת שעוררו, לא חזרה בה הח"כית מאמירותיה.

אשר ליוליה שמאלוב-ברקוביץ, ראש מפלגתה לבני אמנם מיהרה להסתייג מדברי החוכמה שלה, אבל הריח הרע הזה לא יתפוגג מהאוויר הפוליטי המקומי עוד זמן רב.

(אגב, ברשימה זו הוזכר חמש פעמים השם יוליה שמאלוב-ברקוביץ. ועכשיו שש. שזה, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, כמעט כל הפעמים שהוא הוזכר בציבור באופן משמעותי מאז שהחלה לכהן כחברת כנסת ישראל ועד לשבוע שעבר).

מה נשים רוצות

בקרוב תהיה להן אהבה. כך, לפחות, לפי שם התוכנית שהן משתתפות בה. ומה נשים רוצות? אהבה, הרי זה ברור. הן צמאות אליה, הן נואשות. גבר, לו יבוא כבר, יפתור להן את כל הבעיות (ובמקרה אחד, של השדרנית גילי שם טוב, זו יכולה להיות גם אשה. יחי הגיוון).

זוהי תפישת העולם העולה בבירור ב"בקרוב אהבה", התוכנית של זכיינית ערוץ 2 קשת המשודרת כעת במוצאי שבתות. חמש הנשים המשתתפות בה הן מרשימות, בעלות מקצוע, רובן יוצרות - ובכל זאת הן מוצגות כנזקקות: אחת מהן, למשל, כמעט מבקשת "תחזיקו אותי" כדי שלא תתקשר לגבר שיצאה אתו ונפרדה ממנו (כי לא היה בנוי לקשר או משהו נדיר כזה).

אז מה, בעצם? נשים רבות, גם חזקות ומרשימות, באמת רוצות אהבה. נכון. וגם גברים. אבל בתוכנית הזאת מוצגות רק נשים, שרוצות רק אהבה. ונואשות אליה. התמונה המוצגת מעוותת ובעייתית.

אבל כל זה עוד מתגמד לעומת מה שנראה בתוכנית בשבת האחרונה: אחת המשתתפות, אשה שמאחוריה מערכות יחסים רבות ומסובכות עם גברים, סיפרה לאמא שלה כי כשהיתה בת 14 הורה לה בחור שהיתה מעוניינת בו למצוץ לעוד שלושה חברים שלו. והיא עשתה זאת. תגובת האם היתה משהו בנוסח "את לא היית כל כך תמימה. לא ברור מי ניצל את מי". לתדהמה על כך שהדברים האלה נאמרו - ומפי אמא של הקורבן! - נוסף ההלם על כך שהם שודרו. או אולי יהיה מי שיחשוב, שגם כאן בתוכנית המשתתפת היא שניצלה ולא נוצלה. גם בעולם תוכניות הריאליטי הציני, הנצלני, האלים והנמוך - מדובר בשפל מחריד.

בכל מקרה, לא נותר אלא לחכות ולראות, אם תהיה גם "בקרוב אהבה" לגברים, והאם גם הם יוצגו שם כנואשים, נזקקים ותלויים כל-כולם באבירה על הסוסה הלבנה שתבוא להציל אותם מאימת הרווקות.

ממעמקים

ואפשר גם להסתכל על כל מה שנאמר פה אחרת. אולי העלייה אל פני השטח של אמירות ותפישות כמו אלה שהזכרתי כאן בטור, היישר מתחתית החבית האנושית, היא דווקא עניין חיובי. אולי צריך לאוורר את העמדות החשוכות למיניהן, כדי לדון בהן בדרך לעקירתן משורש. השאלה היא, איך ביטויי המיזוגניה האלה נתפשים במיינסטרים הישראלי: האם הם מעוררים מחשבה ודיון ביקורתיים, או שמא מדובר במתן לגיטימציה לדעות כאלה. אם האפשרות השנייה דומיננטית יותר, החברה הישראלית בבעיה גדולה.



שמאלוב-ברקוביץ. יש בון-טון?


''בקרוב אהבה''. תמונה מעוותת ובעייתית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו