בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לי אדלקורט, חזאית הטרנדים של עולם האופנה, מציעה להסתכל גם לאחור

להפסיק להתעלל בכדור הארץ ולהתחיל לקבל ממנו השראה. לרגל התערוכה שאצרה במוזיאון העיצוב בחולון מסבירה לי אדלקורט, הנחשבת לחזאית הטרנדים המשפיעה בעולם, למה החזרה לעבר היא העתיד האמיתי

תגובות

ביום חמישי שעבר, שבוע בדיוק לפני פתיחת התערוכה הרביעית במוזיאון העיצוב חולון, הסתובבה לי אדלקורט, אוצרת התערוכה, בין שני אולמות המוזיאון, שבשלב זה נראו עדיין יותר כמו מחסן ופחות כמו תערוכה שמאגדת את אחד מגופי העבודות המסקרנים של השנים האחרונות.

המוזיאון הוא משכנה השני של התערוכה "פוסט פוסיל", שהוצגה בשנה שעברה בגלריית "21_21" בטוקיו, אחד מחללי התצוגה המרשימים בעולם שמציגים עיצוב עכשווי. מכיוון שזו לא הפעם הראשונה שאדלקורט נדרשת להציב את האובייקטים זה לצד זה, לכאורה הכל אמור להיות פשוט יותר. אבל, כפי שאדלקורט מספרת, יש הבדל גדול בין חלל הבטון שעיצב טדאו אנדו בטוקיו לבין הקובייה הלבנה ורצועות הקורטן שעיצב רון ארד בחולון.

"אומרים שזה יותר קל אבל זה ממש לא נכון", מציינת אדלקורט בחיוך. "אתה צריך להתחיל הכל מחדש, לחשוב איך להציב את העבודות. ביפאן היה לנו דיאלוג ומלחמה עם טדאו אנדו, פה יש לנו עסק עם רון ארד. זה מעניין: הם כפו על החלל משהו אחד ואני מנסה לשבור את החוקים שלהם, לעשות משהו אחר. בחלל העליון של המוזיאון הצבנו את כל האובייקטים הקטנים על שולחן ארוך אלכסוני, שמשנה את האופי של החלל. על הקיר מאחור תוצב העבודה של פיטר מריגולד, שמקנה אף היא הרגשה של תנועה, שלא הכל ישר מדי. לאט לאט זה מתחיל להיראות טוב. עבדנו רק יומיים, זו עדיין ההתחלה. אבל, בסופו של דבר, זו לא מלאכה קשה מאוד כי העבודות מדהימות. גם אם תשים אותן באמצע שום מקום, הן עדיין ייראו טוב".

יש משהו בדבריה ולא רק משום שזהו גוף עבודות מרשים ומסקרן אלא מפני שהאסתטיקה שמאפיינת את העבודות היא אסתטיקה גולמית, מחוספסת, שאולי מתאימה יותר דווקא לאותו "אמצע שום מקום" ולא לקובייה הלבנה של המוזיאון. כ-120 עבודות של יותר מ-60 מעצבים עכשוויים, מהארץ ומחו"ל, ממחישות איך העיצוב העכשווי מושפע דווקא מאסתטיקה פרה-היסטורית, מחומרים אורגניים ומתהליכים פואטיים שמקורם בעבר. האובייקטים משקפים מגמות חדשות האופייניות למאה ה-21 ומציגים - לצד מגוון רחב של חומרים טבעיים ובני קיימא כמו עץ, עור, עיסה, סיבים, אדמה ואש - גם שימוש בכלים ובטכניקות פשוטות המורות על אורח חיים צנוע ומרוסן.

השינוי בחלל אינו השינוי היחיד שעברה התערוכה. לצד עבודותיהם של מעצבים בינלאומיים כמו פיקה ברגמנס, מארטן בס, אריק לוי, נאצ'ו קרבונל ופיטר מריגול, יוצגו גם 12 עבודות של מעצבים ישראלים שבחרה אדלקורט במיוחד בשביל התערוכה, וביניהם טל גור, נועם דובר, אורי יקותיאל, שיר אתר, רפאל נבות (שפועל באירופה), שמואל בן שלום ויובל שאול.

"זה היה רעיון של גלית (גאון, המנהלת האמנותית של מוזיאון העיצוב, י"ס)", מספרת אדלקורט על ההחלטה לצרף מעצבים ישראלים לתערוכה, "וחשבתי שזה יהיה מענין לחקור איך הנושא בא לידי ביטוי במדינה המארחת. זה אך טבעי שתהיה בישראל התעניינות בראשית האנושות, בשאלה מאיפה אנחנו באים ובניסיון לקשור את העתיד לעבר".

אדלקורט בודקת בתערוכה את השינויים שחלו בעולם העיצוב בעקבות המשבר הכלכלי העולמי: לא עוד עיצוב למען עיצוב והלכי רוח שאיפיינו את המאה הקודמת, אלא זן חדש של מעצבים, שיוצרים חפצים שנעשו בעבודת יד, בחומרים צנועים הנובעים מן האדמה. זה גם מה שיעמוד במרכז הרצאתה ביום חמישי במוזיאון העיצוב, "האדמה במרכז", ובה תסקור טרנדים חדשים בתחום עיצוב האופנה והטקסטיל לקיץ 2012. "המאה הנוכחית מסתמנת כתקופה של חשבון נפש ושינוי רדיקלי, שבאים בעקבות מאה שנה של ניצול, תאוות בצע ואלימות. אנו עדים כיום להתהוותה של חברה חדשה שאפשר להגדיר כ'פוסט פוסיל' - חברה שצמיחתה מסמלת תקווה ואמונה בעתיד טוב יותר. בהקשר זה, מתפתחת כיום מנטליות חדשה הכוללת כבוד עמוק לאדמה ולבני אדם אחרים.

"אני מנסה להגיד: תקשיבו. רק בשנה האחרונה היו יותר מ-410 אסונות טבע בכל העולם, מה שאומר בממוצע אסון ליום, יותר אסונות משהיו אי פעם בהיסטוריה של האנושות. זה עולה המון כסף, זה עולה בהמון חיים - יותר מכל מלחמה, זה גורם להמון אנשים להיות חסרי בית. אנחנו צריכים להבין שצריך להפסיק להתעלל בכדור הארץ. אם פעם רצינו לשנות ולכאורה לא היה איך, היום יש אופציות - אנחנו יכולים לעשות הרבה דברים. אני מנסה עם הידע שלי להסתכל ביופי של כדור הארץ, לקבל ממנו השראה. הכל נהפך להשראה - חול, יהלומים, נפט - כל דבר".

אדלקורט, ילידת 1950, היא חזאית הטרנדים המשפיעה ביותר בתחומי האופנה, הטקסטיל, המזון, הפרחים, הקוסמטיקה והרכב. היא נולדה בהולנד וחיה כיום בפאריס, מרצה בינלאומית לעיצוב, אוצרת תערוכות עיצוב ברחבי העולם וזוכה בהכרה מתמשכת על עבודתה ועל ההשראה שהיא מספקת ליוצרים בתחומים שונים. עד לפני שנתיים, ובמשך עשר שנים, עמדה בראש האקדמיה לעיצוב באיינדהובן והפכה אותה לאחת האקדמיות לעיצוב המובילות והמשפיעות בעולם. המגזין "טיים" הכתיר אותה כאחת מ-25 האנשים המשפיעים בעולם בתחום האופנה והמגזין "אייקון" הכתיר אותה כאחת מ-30 האנשים המשפיעים ביותר בתחום העיצוב.

לפני חצי שנה ביקרה לראשונה בישראל עם פתיחת התערוכה "סנסוור" במוזיאון העיצוב, והרצתה על עבודתה. בעוד שבהרצאה היה בה משהו מרוחק, מעט דידקטי אפילו, בזמן הראיון היא הרבה יותר נינוחה. אין מדובר רק בטון הדיבור השקט אלא במחוות הגוף ובתנועות הידיים: כשהיא מסבירה שהסיבה שגברים מתגלחים פחות בשנים האחרונות, היד שלה מושטת באופן טבעי ללטף את פני. היא גם אינה משתכנעת שבמקרה שלי זוהי פשוט עצלנות.

"זו מגמה", היא קובעת בנחרצות. "וזה מוסיף עוד טקסטורה, עוד מתח בין הדו-ממד לתלת-ממד". מבחינתה זה עוד סימן לחיבור שלנו עם העבר: "זה מאוד טבעי. כך גם בנוגע לאוכל שאנחנו אוכלים. אנחנו חוזרים למתכונים מסורתיים והופכים אותם לחדשים, מנסים למצוא את הירקות ששכחנו, וזה קורה לא רק באוכל, זה קורה במוסיקה, במחול, ועוד. זה צורך שיש לנו כתגובת נגד לעולם הווירטואלי, שהוא אמנם חשוב מאוד בחיים שלנו, אבל ככל שיהיו בחיים שלנו יותר מסכים, ובכל שנה מצטרפים עוד ועוד מסכים, נחפש משהו אורגני, פרימיטיבי, חומרי. האצבעות שלנו נעשות יותר ויותר רעבות".

אולי החזרה לעבר נובעת מכך שקשה להגיד משהו חדש?

"אני חושבת שמה שאנו רואים פה חדש מאוד. לא מדובר במהדורה חדשה של העבר, לא בנוסטלגיה וגם לא בווינטג' או משהו כזה. זה גם לא טרנדי. זה משהו הרבה יותר עמוק, ראשוני אולי, וזו גם הסיבה שאני אוהבת את השם 'פוסט פוסיל', כי זו חזרה לתקופת המאובנים. זו לא חזרה פשוטה לעבר, זה הרבה יותר מזה: זה צנוע, ידידותי, עם הומור, ערבוב של היד והטכנולוגיה, היד והמדע. התגובה של אנשים לצורות אורגניות גרמה לי להבין שהן הופכות אותם למאושרים. אולי מפני שאנחנו מכירים אותן מהילדות - הצדף, העץ - זו שפה שאנחנו מבינים בקלות, צורות שאנחנו יכולים לעבוד אתן מאוד בנוחות.

"עם הזמן גדל מספר המעצבים שאימצו את הגישה הזאת. גם אם אתה מכיר את כל אחד מהמעצבים בנפרד, רק כשאתה רואה את כולם ביחד אתה מבין; זה מכה בך, שזו תנועה ולא רק תערוכה. זה מה שקרה כשראיתי את כל הפריטים ביחד: אמרתי 'וואו', עכשיו אני מבינה שזה באמת חדש ומקורי, שיש פה מחקר אחר המקור של הדברים, של התנהגות אנושית".

הוורוד החדש

אדלקוט החלה לפני 40 שנה לעבוד בחיזוי טרנדים. למרבה האירוניה, התחום נהפך לטרנדי, במיוחד לנוכח הצפת המידע שמאפיינת את העידן הדיגיטלי. זו גם אולי הסיבה שלחיזוי טרנדים יש לא מעט מקטרגים: יש האומרים שאדלקורט (כמו אחרים) אינה חוזה עתידות אלא יוצרת אותם. האם ברגע שהיא מצביעה על משהו, זו נהפכת לנבואה שמגשימה את עצמה? כך, לדוגמה, בהרצאה במוזיאון העיצוב לפני חצי שנה הכריזה מעל הבמה שהצהוב הוא הוורוד החדש. "יכולתי להגיד שטורקיז הוא הוורוד החדש והייתי טועה. אמרתי ככה כי הרגשתי שהצהוב נעשה חשוב".

הרגשת?

"כן. אני לא יכולה להוכיח את זה, צריך לחכות ולראות. אבל זה הגיוני שצהוב הוא חשוב כי הוא מסמל אנרגיה סולארית ואופטימיות שאנו כל כך צריכים בזמנים האפורים האלו. זה כמו אנטידוט, זה לא היה קודם לכן. מה שמפחיד בכך הוא שלוורוד לקח 15 שנה להיות מה שהוא, והיום הוא בכל מקום, וזה אומר שצהוב יהיה בכל דבר שאני לובשת", היא מוסיפה בחיוך.

בראיון למיה דבש, עורכת התוכן של מוזיאון העיצוב, שהתפרסם באתר המוזיאון, ענתה אדלקורט למבקרים: "אנשים חושבים שאני מיסטיקנית או צוענייה, אבל אני לא יכולה לנבא את העתיד של מישהו. אני לגמרי נורמלית. מה שאני באמת עושה זה להתבונן ואז יש לי אומץ לנסח את מה שאני חושבת. זה מדהים עד כמה את יכולה לאמן את האינטואיציה שלך, ממש כמו אתלטים".

אבל את לא רק חוזה, את גם מייעצת לחברות ענק.

"אני רק רדאר קטן מאוד במכונה מורכבת מאוד. לחברות שאני מייעצת להן יהיה את ספר הטרנדים שלי, אבל יהיו להן גם ספרים אחרים. יהיו להן עוד מעצבים, ופידבקים מהשוק ומהחנויות מכל הארצות והיבשות שהן עובדות בהן. יש להן הרבה אינדיקטורים, אני משהו קטן, כמו גרגר בחול. הייתי שמחה אם הייתי יותר חשובה".

באמת?

"כן, זה היה 'קול'. אולי הייתי נהפכת גם לעשירה. אבל זה לא משהו שאכפת לי ממנו כל כך. אני לא חייבת להוכיח שום דבר לאף אחד, אף אחד לא חייב להאמין לי. אני פשוט רוצה לשתף במידע שאני נתקלת בו. זה קשה בשבילי לא לשתף, אני לא יכולה שלא לשתף. זה לא המידע 'שלי'".

מבחינתה, יש קשר הדוק בין התערוכות שהיא אוצרת לבין עבודתה המסחרית: "אני מאמינה שלאצור תערוכה זו פעולה דומה לחיזוי טרנדים: לתת עוד משמעות, לעזור לציבור לראות מה קורה מסביב. זו המשימה שלי: לחקור ולמצוא. כולם יכולים להשיג מידע אבל איך אתה מוצא את הדרך שלך בכל עודף המידע. עריכה של מידע נהפכת להיות יותר ויותר חשובה. זה מה שאני מנסה לעשות".

אדלקורט מספרת על מחקר שעשתה לפני קצת פחות מ-20 שנה שעסק בשנת 2020. "כבר אז דיברתי על הכלאה, על שהכל מתאחד למשהו אחד, והנה זה קורה: חדש וישן; עבר ועתיד; זכר ונקבה; מבוגר וצעיר - נכדים שמבלים עם הסבים כל הזמן; אוכל בריא וג'אנק פוד; ביולוגי וטכנולוגי; אתנו וטכנו. כל הדברים שתמיד התייחסנו אליהם כרחוקים מאוד - אפריקה זה אתנו ואמריקה זה טכנו - מנקודה מסוימת ראינו שהשפות מתערבבות ונהפכות לאחת. אני מאמינה שזה מה שיגדיר את העתיד שלנו, במקום לשאול אם זה זה או זה, אם זה טבעי או סינתטי, התשובה תהיה שזה גם וגם. היום זה גם וגם, הכל נהפך למשהו היברידי".

טשטוש הגבולות איפיין גם את התקופה שבה ניהלה את האקדמיה לעיצוב באיינדהובן. "שמתי לב שבכל מחלקה עשו משהו שלכאורה היה אמור להתבצע במחלקות אחרות: בגרפיקה תפרו ובטקסטיל עשו אנימציה. היום, ממה שאני רואה, אי אפשר לחזור לאחור, יהיה ערבוב מוחלט עד שנמשיך הלאה למשהו חדש".

בראיונות קודמים היא לא הביעה צער על עזיבתה את איינדהובן, אבל יש דבר אחד שעדיין מצליח לערער ולו במעט את שלוותה: שינוי התדמית שעברה האקדמיה באיינדהובן לאחרונה, כשעברה מלוגו קלאסי למערכת תדמית שבבסיסה עומדים שלושה מלבנים לבנים ריקים, בדומה לתגי השם שבהם כל אחד יכול לכתוב את שמו ועיסוקו בטוש.

"זה מטורף", היא אומרת. "קארל לגרפלד לא שינה את הלוגו של שאנל וטום פורד לא שינה את הלוגו של גוצ'י. תמיד אפשר לעדכן לוגו, להוסיף עוד צבע, הם עושים את זה כל הזמן בשאנל ובשאר המותגים אבל אף אחד לא שם לב. הלוגו הקודם היה חזק, ישיר, כמעט קלאסי, וזה גם היה הבריף: לוגו שקל לעבוד אתו, ישיר, כמעט שווייצי. אני מקבלת הרבה מיילים מסטודנטים שבוכים על זה. זו טעות שיווקית גדולה מאוד, זה מאוד מטריד. אני לא מסכימה עם המהלך הזה. זה שינוי למען השינוי בלבד".



לי אדלקורט יושבת על הכורסה ''פרה משוגעת'' בעיצוב שמואל בן שלום, 2011, במוזיאון העיצוב בחולון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו