בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין אור ראשון לחושך קטיפתי: ביקור בתערוכה "Echo" של מאיה גולד

בציוריה של מאיה גולד, המוצגים בגלריה אלון שגב, נוצרת תחושה כי מאחורי הקליפה המבריקה צפונים שרידי אסון

תגובות

"Echo", תערוכת היחיד של מאיה גולד בגלריה אלון שגב בתל אביב, מעניינת גם בפני עצמה וגם כנקודת מוצא לחשיבה על קבוצה לא קטנה של אמנים ישראלים שמאחוריהם כבר מהלך קריירה מרשים והם נפרדים בשנים אלה ממש מהתואר "צעיר" שאחרי ה"אמן". אין מדובר רק בעניין כרונולוגי, וגם לא רק בעניין פרקטי (שהרי שינוי הסטטוס משפיע על סוגי פרסים ומלגות שמקבלים אמנים), אלא גם בשאלה שאפשר להגדיר כשאלת שימור היצירה לעומת ייצור.

גולד, ילידת 1979, זכתה להכרה נרחבת כבר בסיום לימודי התואר הראשון שלה בבצלאל. במשך העשור הקודם היא הציגה ציור עשוי היטב וזוהתה עם סצינות מצוירות ממבט הציפור שבהן נהפכו אנשים ואובייקטים לנקודות זעירות וצבעוניות על משטחי צבע כמעט חלקים. כך, למשל, היא תיארה בלוני הליום ששוחררו מעל חגיגה המונית כנקודות מלמעלה, קבוצת בוגרי קורס טיס מבעד לכובעיהם הנזרקים מעלה ושמשיות של חוף ים. הציורים האלה, ששיקפו משחק רך-מנומס בין פיגורטיבי למופשט, קצת בנוסח כתבי חידה ויזואליים, התקבלו היטב והקנו לה הצלחה.

האיכות הציורית של גולד, היכולת שלה לצייר וליצור מהצבע (גולד מציירת בצבע שמן על בד) מה שיוצר תחושה של מעין קליפה קשה, מבריקה, כזו שמשאירה את הצופה למעשה מחוץ למגמה הרותחת של לב הציור - היא שהפכה את העבודות, גם לאחר שנהפכו למה שאפשר לתאר כסגנון האמנית אך גם כנוסחה חוזרת, לבעלות משקל כאמנות.

בתערוכה של זוכי פרס קרן מורשה בביתן הלנה רובינשטיין בתל אביב ב-2007 הציגה גולד עבודות רישום השונות מכל עבודותיה הקודמות שבהן צפיתי. רישומים אלה, שהיו למיטב זיכרוני עבודות מוקדמות שלה, הציגו אדריכלות אירופית בארוקית או ניאו קלאסית, כזו שאפשר לראות בבירות מערב אירופה אך גם במזרחה, מבנים שניסו בזמנם ליצור תמונה של עולם מוסדר והייררכי (ולעתים גם שיקפו אותו) והיום הם מעין עוגיית מדלן קולקטיבית, המבטאת געגועים לעבר שבדרך כלל לא היה שלו ודשן כפי שחשים כאשר מתרפקים עליו.

בתוך הרישומים, שצוירו במבט מגבוה, כזה שנראים בו היטב הגמלונים, הכיפות והכרכובים, אך מפרספקטיבה חזיתית, ציירה גולד קו אדום, כעין חוט אריאדנה שהסתבך במציאות והחל לזרוע חוסר ביטחון, שספק אם יוכל כמו החוט המיתולוגי להוביל את הצופה לחוף מבטחים. הרישומים המצוינים האלו היו כמו מבט קצר למה שמצוי, למה שייתכן שיצוץ אם גולד לא תמשיך לחזור על ההברקה האסתטית והאינטליגנטית של הציור מלמעלה.

גולד החלה נפרדת מהנוסחה כבר בתערוכה "ימים" שהציגה לפני כשנתיים בחלל של אלון שגב בנוה צדק בתל אביב ובה ציירה עננים ורמזים לאוניות ומזחים. כעת היא מציגה מכלול עבודות העשויות ב"מראה" של ציורי נוף: קו אופק, שמים עם עננים, הרים, פסגות מושלגות, עצים ומבנים שכולם נהנים משלמות כשל עלון לתיירים או מיניאטורה נוסח פארק "מיני ישראל" ודומיו.

ה"קליפה" המבריקה שאיפיינה ציורים שלה בעבר, ולא היתה בציורים הימיים הרומנטיים-מודרניים שהציגה לפני כשנתיים, חוזרת כאן ויוצרת הצהרה של מלאכותיות. אף אחד מהציורים, שתלויים כך שהם יוצרים קו אופק אחיד ומתמשך סביב כל הגלריה, אינו תיאור נוף מהמציאות. כולם עשויים טלאים שנתפרו יחד ללא זכר לתפרים ולחיבורים במה שיכול להזכיר את רנה מגריט הבלגי (אמן שיש מקום להתבוננות מחודשת בעבודותיו אחרי שנים שסווג כאחד ה"קלים" בין האמנים הסוריאליסטים).

גולד מציירת מהלך של יממה, במקומות שונים, כאמור כולם מומצאים, והאור עובר מאור ראשון הבוקע על העולם לחושך קטיפתי. היא שותלת עצים למרגלות הרים ויוצרת השתקפויות בתוך מאגרי מים של דברים שהם מחוץ לטווח ראייתו של הצופה. בחלק מהעבודות (שאין להן שם ספציפי לבד משם הסדרה) נוצרת תחושה שבשלווה צפונים כביכול שרידי אסון. האם ראשי העצים הירוקים מבצבצים מעל שטח שהוצף? האם הציור מתאר את אחרי המבול, או אולי את המצב אחרי שהחלו המים לסגת? בציורים אחדים יש אמנם אדריכלות אך אין סימנים מיידיים לנוכחות אנושית (דוגמת דמויות, מכוניות או בגדים). האם הם נשטפו ומוות מקנן מתחת למים?

שם התערוכה, "Echo", יכול להתפרש כסוג של אירוניה עצמית קלה - תכונה נדירה מאוד באמנות הישראלית, כאילו גולד מתייחסת להתקרבות הרבה מדי שלה לשלבי ההפיכה ליצרנית (אמנם מצוינת). מעניין לחשוב על השם דווקא ברבדים המיתולוגיים שלו: אקו היתה נימפת יער אומללה שאיבדה את קולה היפה במיוחד לאחר שהרה הבינה שהיא משתמשת בו כדי לספר לה סיפורים ארוכים וללכוד את תשומת לבה בשעה שבעלה, זאוס, יוצא לאהבותיו, בנות האדם. במעשה של לעג אכזרי היא הענישה אותה כך שתוכל רק לחזור על דברים הנאמרים לה, כלומר לשמש הד. במיתולוגיה מסופר שהתאהבה בנרקיסוס, שדחה אותה ומצער היא נהפכה לאבן או בגרסאות אחרות - נהפכה למופשט המוחלט ונשארה רק קול.

גולד נראית כמי שבוחנת את האפשרות של עשיית הצעד מהיאחזות בפיגורטיבי לעבר המופשט בעיקר בציורי הלילה. עבודותיה הילכו גם בעבר על סף המופשט אך היא לא חצתה אותו (על כך אפשר לחשוב בקשר ליוסף קריספל, שסיים באותו מחזור עמה את התואר הראשון בבצלאל והקריירות שלהם מקבילות במידה רבה). כאן, בציורי הלילה, בציורים של מה שנראה כשונית בלבד המבצבצת מקו מים או בציורים של מדבר בין שמים לים, מתקבלת תחושה שעוד רגע השכבות האופקיות של הצבע יימתחו ויתמשכו לאין סוף.

בתערוכה זו יצאה גולד למסע מעניין הרבה יותר מאשר משחקי פרספקטיבה. הבדידות הגדולה, כמעט מתבקש לומר אקזיסטנציאליסטית, שהיתה בציוריה בעבר, בין שמדובר בשחיין בודד בים, אשה המניחה שמשייה או אוספת צדפים וגם תורן מול שמים, מתמצית כעת, וחומת הקונקרטיות, הפרטים ה"מציאותיים" שיצרה גולד, אובדת לטובת מרחב צבע.

מאיה גולד - "Echo". גלריה אלון שגב בתל אביב (שדרות רוטשילד 6). שעות פתיחה: יום שני עד יום חמישי, 12:00-19:00; יום שישי, 10:00-13:00. עד 18.2



Echo 2008


Echo 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו