בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכוריאוגרפית רונית זיו יצרה את המופע "עם כתוביות", בהשראת השכנות לנערות הליווי

אחרי שהלקוחות של נערת הליווי, שגרה בשכנות, הגיעו בטעות לדירתה, יצרה הכוריאוגרפית רונית זיו בהשראת הסיטואציה הזאת את המופע "עם כתוביות". הערב הוא יועלה בבכורה בתל אביב

תגובות

תגלית מעיקה למדי פקדה את שגרת יומה של הכוריאוגרפית והרקדנית רונית זיו. התברר לה כי הדיירת החדשה שעברה להתגורר בדירה הסמוכה היא נערת ליווי שמארחת בביתה לקוחות על בסיס יומי. ואם לא די בכך, הרי שחלקם אף מתבלבלים לפעמים ודופקים בטעות על דלתה שלה. האם להתקשר למשטרה? לדווח לבעלי הדירה? להתלונן בפני ועד הבית? לעבור דירה? לא בהכרח. אפשר גם לקחת את הסיטואציה ההזויה הזאת ולהפוך אותה למופע מחול.

"בהתחלה בכלל לא חשבתי שאני הולכת לעשות מזה ריקוד", מספרת זיו. "זאת המציאות שלי, זה מתחכך בי כל הזמן, בשדה הראייה והשמיעה שלי, ופשוט נמצא שם". אבל תוך כדי שיחה שעסקה במחול, כאשר סיפרה על אותה שכנה, התחברו האישי והמקצועי יחדיו וזיו הבינה שיש ברשותה אוצר אמנותי בלום. היא נכנסה לסטודיו והחלה לתרגם את החוויות השונות והמשונות לשפה תנועתית שמשלבת מחול ותיאטרון. תהליך היצירה התפרש על פני עשרה חודשים, תקופה ממושכת למדי למופע של כוריאוגרפית עצמאית. במקור היא תיכננה ליצור דואט לשתי רקדניות לפסטיבל "מחולוהט" שהתקיים בקיץ האחרון. אבל היצירה לא היה מוכנה בזמן והיא החליטה לדחות את הבכורה ולהמשיך לעבוד בסטודיו.

"לא רציתי לשחרר מהר את החומר שהיה לי ביד", היא אומרת, "לא יכולתי להניח לו. הייתי צריכה להמשיך לעבד אותו והחלטתי שאני לא מתפשרת. על כל אלמנט שנכנס לעבודה היה צריך לחשוב ולהתבונן לא פעם ולא פעמיים". היא החליטה ליצור דואט כדי לתאר את שתי השכנות ואת האינטראקציה ביניהן. לתפקיד עצמה ליהקה את תמר גרוס ולתפקיד היצאנית בחרה בסופי קרנץ (שהצטרפה בתחילת התהליך, עזבה אותו ושבה אליו לבסוף). לאחר מכן התעורר הצורך להרחיב את ההרכב לשלישייה, אבל זיו הבינה שאין מדובר במחול שמתאים לשלוש נשים.

אף שבתחילה ניסתה להימנע משילוב של הצלע הגברית במופע, היא הבינה כי אין מכך מנוס ("הזנות נוגעת גם לגברים") וצירפה אל השתיים את השחקן בני אלדר, שמגלם את השכונה, את הלקוח ואפילו את הקיר שבין הדירות. את הבחירה לשלב שחקן ולא רקדן מנמקת זיו (שהיא גם שחקנית בעברה ובהווייתה) בצורך במישהו בעל יכולת ביטוי תיאטרלית מפותחת למדי, שיצליח להעביר מחשבות באופן מדויק. "זה משהו שאולי אצל רקדנים בארץ לא מספיק מפותח", היא אומרת.

למופע, שיעלה בבכורה הערב במרכז סוזן דלל בתל אביב, החליטה לקרוא "עם כתוביות". במקור היא תיכננה להימנע מטקסט מילולי שיאמרו המופיעים וניסתה לעשות זאת באמצעות כתוביות שמוקרנות על הבמה, מתארות שיחות שמתנהלות בין נערת ליווי ולקוח ומבארות לצופים את המתרחש. מן הטקסט המדובר לא הצליחה להימנע בסופו של דבר, אבל היא החליטה להשאיר בכל זאת את הכתוביות ויחד עמן נותר גם שמה המקורי של היצירה.

זיו מתארת בהרחבה את החוויות היום-יומיות שהתרחשו במקום מגוריה ושימשו השראה ליצירה. אחת המרכזיות שבהן התרחשה יום אחד, כאשר שמעה דפיקות חזקות על דלת בית השכנה, הציצה מבעד לעינית וראתה גבר שנראה לה מפוקפק למדי. "לאחר מכן הוא בא, דפק גם על הדלת שלי ודיבר ברוסית", היא מספרת. "עניתי לו בעברית 'זה לא פה'. הוא שמע את העברית והבין שזאת לא אני". בעקבות זאת היא תיכננה לפנות לשכנה ולדרוש ממנה בתקיפות שתמנע את הישנותם של מקרים כאלה.

אלא שברגע האמת, מתוך מבוכה, נהפכה הדרישה האסרטיבית לבקשה מנומסת. "כל הלקוחות שלי ממש בסדר, רק זה היה כזה בנדיט", הסבירה השכנה כשהיא מפארת את כישורי המסאז' שלה ואף מזמינה את זיו לטיפול אישי. "פתאום לא הבנתי למה היא מזמינה אותי בדיוק", אומרת זיו בנימה מבועתת. "אמרתי לה שאני נורא ממהרת והלכתי. פתאום הרגשתי שהיא עושה ממני קליינטית".

בעקבות אותו מפגש החלה להעסיק את זיו סוגיית ההפרדה שבין העולמות של שתי הנשים. אותם קווים שהיטשטשו והתערערו נהפכו לאחד המוטיבים המרכזיים במופע. "לכל אחד יש קווים", היא אומרת. "אף פעם לא התעסקתי בקווים שלי, לא הייתי מודעת להם", היא מוסיפה ומדגישה שהיא מעדיפה להימנע מהמלה "גבולות" בעלת ההקשר הפוליטי. בתחילת המופע משורטט קו דמיוני שחוצץ בין שתי הדירות, ובהמשך מודגשת ההבחנה באמצעות תריס שלבים שמוצב בין הנשים. אבל התריס משנה תדיר את מיקומו, חושף דרך שלביו סיטואציות אינטימיות, ובסופו של דבר הולך ומתבהר הקושי לשמור על אותה הפרדה יציבה.

את חלקו הראשון של התהליך, מספרת זיו, ליוו אינספור שאלות ולבטים: "איך אתה מספר את הסיפור הזה? איך אתה מעביר את החוויה? איך אתה מעביר את ההתלבטות? איך אתה מעביר את הרגע הקטן הזה של המפגש שלי עם הלקוח דרך העינית?" בסופו של דבר היא הבינה שעליה להרפות מהניסיון ליצור תיאור מדויק של החוויות שפקדו אותה ולהתמקד ביצירת סיפור עצמאי. "גיליתי שאי אפשר לספר את הרגע הזה שבו אני עוברת ליד הדלת ובדיוק יוצא משם מישהו מסופק. אי אפשר להעביר את התחושה שאני חווה ברגעים האלה".

הניסיון לתאר את עולמה של השכנה דרך אקטים וגינונים מיניים שונים הוליד משפטים תנועתיים שמשמעותם ברורה למדי, אבל הם בכל זאת שומרים על תיווך אסתטי מסוים ולא גולשים לעבר הפורנוגרפיה. "ניסיתי להבין איך זה להיות הזונה, איך היא עושה את זה ואיך חיים עם זה", היא אומרת. "דימיינתי מה קורה שם מעבר לקיר. בעיני זה לא מופשט אבל זה גם לא הדבר עצמו. אני לא יכולה לתאר את הדבר עצמו כי יש לי חוקים: אני לא אפשיט את הרקדניות, אני לא אביא לקוח, אני לא אציג את האקט במופע. יש אנשים שאולי כן היו עושים את זה, נותנים בראש".

העבודה נפתחת באפיזודה רפלקסיבית שמתארת קטע מן החזרות למופע. זיו, שיושבת בקהל, שואלת את המשתתפים מי מעוניין לגלם את הזונה. שתי הנשים החושקות בתפקיד מכריעות את הסוגיה באמצעות משחק "זוג או פרט". הגבר, שמעוניין בתפקיד ומנסה לשכנע את זיו באמצעות ציפורניו המשוחות באדום, אינו בא בחשבון. לא בטוח שפמיניסטיות יצליחו להתחבר להומור של זיו, אבל לדבריה היא אינה חוששת מביקורת. "העבודה הזאת היא לא בהכרח פמיניסטית והיא לא מיועדת רק לנשים. הטיפול בנושא לא מובא מתוך נקודת מבט מוסרנית, אני לא מטיפה, חשוב לי שזה יעורר דיון".

ומה בנוגע למקום מגורייך? את שוקלת לעבור דירה?

"כן, אני אשמח לעבור. אבל לא בגלל הזונה. עברתי לשם לפני שנתיים ואני בתחושת מיצוי מסוימת. זה כאילו בכלל לא הבית שאני אמורה לחיות בו. זה הבית שאני אמורה לחיות בו עד שאני מעלה את ההפקה הזאת. יש לי תחושה שאחרי שאני אעלה אותה, החיים שלי ימשיכו ללוקיישן אחר".



מתוך ''עם כתוביות''. מה אמרה השכנה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו