בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלושה כללים בדרך לתפריט בריא יותר

להיות מלאים מדברים טובים (ולא משטויות), תחשדו במזונות שסבא וסבתא לא הכירו ותאכלו פחות

תגובות

מאז שהתייחסתי כאן בקצרה לספרו האחרון של מייקל פולאן, "64 כללים של אכילה נכונה", והבאתי את עשרת הכללים הנבחרים, אני מקבלת מקוראים שפע של הצעות לכללים תוצרת הארץ (עם מרכאות ובלעדיהן), כאלה שמתאימים לרוח המדור ובעצם משמשים מצפן למי שרוצה לעבור מתפריט מערבי רגיל לתפריט בריאותני וגם להתמיד בו. הנה שלושת הנבחרים.

להיות שבעים

להיות מלאים בדברים טובים ולא להשאיר מקום וחשק לשטויות. מי ששבע לא חושש מפני גננות שמשחדות בסוכריות, מארחים עם עוגות קצפת, ימי הולדת וחגיגות. הכלל הזה טוב לילדים וגם למבוגרים. כדי להיות שבעים, להבדיל ממלאים, כדאי להתרגל לכמה מנות פשוטות משביעות ומזינות שאחרי אכילתן לא אוכלים שטויות מפני שהן פחות מעניינות את מי שמרגיש מלא ומסופק. כל מיני דרכים עוזרות לשמור על הכלל הזה, אבל הפשוטה מכולן היא לדאוג שהמטבח הביתי יהיה מצויד במגוון פירות וירקות, אגוזים ושקדים, סיר של דגן מלא, סיר של עדשים מבושלות. וכשיוצאים מן הבית: קופסה מלאה פירות חתוכים, עוד אחת עם ירקות ושקית אגוזים.

שינוי הוא לא בהכרח קדמה

הכלל השני חותר, ובצדק, תחת הקישור האוטומטי והבעייתי שהתרבות המערבית עושה בין חדש לטוב. לכן הכלל השני ממליץ, בתוקף ובאופן גורף, להשתדל שלא לאכול משהו שסבא וסבתא שלנו לא היו מזהים כמזון. הכלל הזה מתייחס בחשדנות למזונות מעובדים, מפתים ומעוצבים ככל שיהיו.

הדרך הפשוטה ביותר להפנים את הכלל היא לדמיין את סבא או סבא רבא שלכם, תלוי בגילכם, דוחף לצדכם את עגלת הקניות בסופרמרקט. קרוב לוודאי שהייתי צריכים להסביר לו, ולא בטוח שבהצלחה, למה קופסאות הקורנפלקס או מעדני החלב נחשבים מזון. יכול להיות שהם היו מסקרנים אותו, יכול להיות שהיה בוחן אותם בעניין, יכול להיות שהיה מתפתה לנסות לטעום. פעם, פעמיים. לא יותר.

בנוסף הוא היה בוודאי מביע תמיהה על הרכיבים שמככבים במוצרי האוכל החדשים: כימיקלים שונים ומשונים, סויה ותירס מהונדסים גנטיים, מיני תוספים שכדי להבין את השלכותיהם צריך תואר מתקדם במדעים. אמוניום סולפט? קלציום פרופינט? גומי קסנטן? טרטרזין? אריטרוצין? אף אחד מן החומרים האלה לא נאכל על ידי בני אדם בדורות הקודמים. רובם הגדול נמצאים במוצרי אוכל עכשוויים רק כדי להאריך את חיי המדף שלהם, לפתות אותנו להעדיף אוכל צבעוני ומעוצב על פני אוכל מזין, לגרום לנו לאכול עוד ועוד מלח וסוכר. שני האחרונים הם חומרים עם נוכחות נדירה בטבע ולכן אנחנו מתוכנתים להתנפל עליהם בשקיקה. אלא שהם מציפים את שוק המזון העכשווי. כך קורה שכל אחד מאתנו אוכל בערך פי 50 מלח וסוכר מכפי שאכלו אבות אבותיו ומסכן בגללם את בריאותו.

כדי להסביר לסב איך קרה שהחומרים האלה נהפכו לחלק הארי של התפריט המערבי, היינו צריכים להסב את תשומת לבו לפרסומות שמקדמות את המוצרים האלה. אבל זה לא היה משכנע אותו מפני שדרושה שטיפת מוח ארוכת טווח ומסיבית כדי להאמין שקורנפלקס בצורת פירות, צבוע בצבעי מאכל, טעים יותר מפירות. הוא, סביר להניח, היה שואל אותנו למה אנחנו מאמינים לזרים גמורים שהזיקה היחידה בינינו לבינם היא רצונם להתעשר. בקיצור, הוא היה מכנה אותנו, לא נעים, פתאים.

מי שמפנים את דמותו של הסבא יכול להשתמש בו בכל פעם שהוא קונה אוכל או מכין אותו ולזכור שאין סיבה לאכול משהו שהאיש העתיק הזה לא אכל בעצמו. ברוב המוצרים החדשים ערכו של המזון נמצא בתחתית סדר העדיפויות. לפניו נמצאים ערכים רבים כמו נוחות, חיי מדף ארוכים ופתיינות. אף אחד מהם אינו מועיל לבריאות.

זול הוא יקר

הכלל הזה הוא, ללא ספק, בין הפחות מזמינים. נגזר ממנו כלל משנה: לאכול פחות - גם למי שאינם סובלים מעודף משקל. אין-ספור מחקרים הצביעו באופן חד משמעי כי תהליכי ההזדקנות מואטים, גם בחיות וגם בבני אדם, ככל שמגבילים את הזלילה. מחקרים נוספים הוכיחו קשר ישיר בין הגבלת אכילה לבין מניעת סרטן.

אנחנו אוכלים הרבה יותר מכפי שגופנו צריך. רבים מאתנו אוכלים כמעט בלי קשר לרעב. במקרים האלה האכילה היא בעיקר פועל יוצא של שיעמום ומשמשת סוג של בידור, נחמה או פרס.

יש אסטרטגיות של התמתנות. הטובה שבהן, לפחות בתרבות המערבית, היא לבחור מזון יקר אבל איכותי. במזון, כמו בכל כך הרבה תחומים נוספים, יש קשר ישיר בין גובה התשלום לאיכות. יותר מזה: הקשר מתקיים גם בין משך ההכנות לארוחה לבין חוויית האכילה ועוצמת התענוג.

התפריט המערבי קיבע וטיפח מוסכמה ולפיה כמות גדולה של אוכל, רצוי במחיר נמוך, רצוי בהשקעת זמן אפסית עד זעומה, הם נוסחה לחוויית אכילה נחשקת. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. איך שלא הופכים אותן, הן מוכיחות שטעם מעולה וערכים תזונתיים מיטביים עולים כסף ומייקרים את התפריט. זה נובע מכך שגידולו של מזון מיטבי כרוך בהרבה תשומת לב - משאב נדיר בחברה המערבית. נכון שלא כל אזרחי כדור הארץ יכולים להרשות לעצמם לאכול ביוקר, אבל אזרחי התרבות המערבית יכולים גם יכולים.

למרבה הבושה, דווקא בתרבות המערבית אנשים נוטים להקצות חלק זעום מהתקציב (כ-10%) לקניית מזון. זה מביש מפני שבתרבויות אחרות, בזמנים אחרים, בתקופות אחרות, במקומות אחרים, אנשים הבינו ועדיין מבינים, שמזון הוא החלק החשוב ביותר בסגנון החיים ולכן ראוי להקדיש לו נתח מרכזי של התקציב. כך קורה - בלי להיכנס לניתוחים מעמיקים, שכוללים את מעורבותם של תאגידי המזון ושל הרשויות - שאנשים אוכלים כמויות גדולות יותר, אבל משקיעים בהן הרבה פחות כסף. המציאות היא כזאת שהרבה יותר זול לאכול כל היום ברשתות מזון מהיר מאשר לקנות ולהכין לבד ארוחה שעיקרה מזון מן הצומח. במקרים רבים הכסף שנחסך בסעיף המזון מתבזבז על סעיף ההוצאות הרפואיות.

מי שמשקיע את עיקר תקציבו במזון מיטבי זקוק לכמויות קטנות יותר, מפני שהארוחות שלו טעימות יותר ומספקות יותר. מי שאוכל כל היום ארוחות גרועות וזולות נשאר מתוסכל ורעב. הבטן שלו מלאה, אפילו נפוחה, אבל גופו מאותת לו ובצדק שהוא לא קיבל את שלו ולכן ממשיך להיות רעב ולדרוש עוד ועוד אוכל. לכן הכלל השלישי ממליץ ובאופן גורף להתמקד באיכויות ולא בכמויות, לבחור מזון לפי טעמו הטוב ולא לפי מחירו הזול. אבותינו, בעיקר סבתותינו, בכל השפות, גם ביידיש, ניסחו את הכלל הזה בשפע של בדיחות ואמרות כנף שבכולן הפאנץ' ליין אחד וקצר: מוטב לשלם לאיכר היום ולא לרופא מחר.

הכלל הרביעי הוא שאפשר, טבעי וגם צפוי, לחרוג מדי פעם מן הכללים. לא יקרה כלום.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו