בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכה: הקשר בין הצילום לדעותיו הפוליטיות של הצלם

תערוכה של הצלם, העיתונאי והמרצה להיסטוריה יוסף אלגזי, תנסה לבחון את זהותם הפוליטית של הצילומים

תגובות

ביום רביעי תיפתח בגלריה של בית הספר מנשר בת"א (דוד חכמי 18) תערוכה של הצלם, העיתונאי והמרצה להיסטוריה יוסף אלגזי. התערוכה, הקרויה "גוף ראשון פעיל", מורכבת מכ-60 תצלומים סרוקים ומוגדלים שצילם אלגזי. מעבר לחשיבות המאורעות ההיסטוריים המסוקרים בה, היא מתעכבת על הקשר שבין הסיקור העיתונאי לבין ההזדהות הפוליטית של הצלם.

אלגזי, יליד 1938, החל ב-1963 את דרכו ככתב וצלם והתמקד בנושאים חברתיים ופוליטיים כמו גם במצבה של האוכלוסייה הערבית בישראל ובשטחים, תחילה ביומון של מק"י "קול העם" ולאחר מכן בשבועון של רק"ח "זו הדרך" (אלגזי היה גם אחד ממייסדיו), ב"אל אתייחאד" וב"הארץ". דמותו של אלגזי היתה ועודנה ייחודית בנוף המקומי. בראיון שערכה אתו אילנה נורמן לקראת עליית אתרו המכונה "מיומנו של תבוסתן", היא כינתה אותו "הקומוניסט האחרון" והוסיפה: "עדיין אפשר לראות אותו מסתובב באירועי שמאל מהסוג שמגנה בחירוף קשרים בין הון ושלטון וקורא לחברה צודקת ושווה".

אלגזי כותב בעצמו: "לצד עיסוקים שונים, בעיתונות מצאתי ייעוד וגם פורקן. באמצעות הכתיבה אני מבקש להוציא את האנשים מאדישותם, בעיקר נוכח עוולות וכאב של זולתם. מעולם לא העליתי לזכותי את טענת האובייקטיביות. לנגד עיני עמדו תמיד הדפוקים, כל הדפוקים בלי הבדל מין, צבע, לאום, דת, עדה".

עודד ידעיה, אוצר התערוכה, מנהל בית הספר וצלם בעצמו, מספר שנחשף לתצלומיו של אלגזי לראשונה בתערוכה "מעשה מדינה" שהוצגה בגלריה בשנת 2007. כשפנה לאלגזי, הופתע לגלות כי מכל השנים שצילם לא נותר ברשותו אף לא נגטיב אחד. הארכיונים של "קול העם ו"אל אתייחאד" התפזרו, חלקם הגיעו לארכיון "העולם הזה" שנשרף בסמוך לסגירת המגזין. "נשארו בביתו של אלגזי כמה עשרות תמונות של הפגנות נרחבות שאותן היה לי חשוב להציג", אומר ידעיה.

בין ההפגנות המתועדות בתערוכה נראית תהלוכה של קבוצת תלמידות בדרך להנחת זר על קבר החייל האלמוני הירדני בירושלים, כאשר הצבא הישראלי מפזר אותן בכוח (1969), תצוגת חבלות גופניות שנגרמו על ידי המשטרה של מפגינים בבקה אל ערבייה (1972), הפגנת הפנתרים השחורים (1971), הפגנות להחזרת עקורי ברעם ואיקרית (1972). ידעיה מסביר כי הייחוד של אלגזי טמון בכך שהוא "איש אחד - כצלם וכפעיל פוליטי". בטקסט התערוכה הוא כותב: "זו לא רק עוד תערוכה על הכיבוש, לא עוד תערוכה של צילומי עיתונות, אלא ניסיון לאבחן את ההבדל בין המבט האובייקטיבי למבט הפעיל, בין צילום להט לצילום מסוגנן, בין צילום קורא לצילום לקטן, בין צילום בגוף ראשון פעיל לצילום שהוא מכשיר או איבר".



יוסף אלגזי, ''הפגנת הפנתרים השחורים בירושלים'', 1971. בית הספר מנשר בתל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו