בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בסטודיו של אהד פישוף: אורח לרגע

אהד פישוף, יוצר רב תחומי, מתאים לעצמו את החלל בהתאם לפרויקט שהוא עובד עליו

תגובות

בשנתיים האחרונות בסיס האם ליצירתו של אהד פישוף, 40, הוא חדר קטן בדירתו בתל אביב, שם הוא מתגורר עם בת הזוג שלו, הרקדנית נועה צוק, ובתם בת השנה, קימה. החדר נמצא סמוך לכניסה, ורצפתו מכוסה שטיחים המסייעים לספוג את הסאונד שבוקע מהרמקולים. בחדר, המסודר להפליא, יש שולחן עבודה לעריכת סאונד ווידיאו.

משמאל לשולחן, בשידת מגירות זעירות מסודרים בקפידה חוטים וחלקי אלקטרוניקה המשמשים אותו בבניית המכשירים האלקטרוניים שאתם הוא מנגן בשני ההרכבים העיקריים שלו: "יום גגצי", עם האמן אורי קצנשטיין והמוסיקאי בניה רכס ו"בני המה" עם ישי אדר. לצד המגירות מסודרים בערימה תיקים וקופסאות ובהן המכשירים וכלי נגינה שונים. בקיר הנגדי למחשב עומדת שידת מדפים גדולה העידה על הביוגרפיה העשירה של פישוף: תיעוד קליפים והופעות של "נושאי המגבעת", ההרכב המפורסם שהקים כשהיה בן 16, דיסקים שהוציא, ספרים ומוסיקה שמהם הוא סופג השראה, וגיליון "סטודיו" (מס' 172) שערך ועסק כולו בסאונד ולווה גם בדיסק וקטלוגים מתערוכות שהשתתף בהן.

פישוף ומשפחתו חזרו באחרונה משהות של ארבעה חודשים בקולומבוס באוהיו שבארצות הברית. הם נסעו כחלק ממלגת הוראה של קרן שוסטרמן המיועדת לאמנים והתארחו במחלקה למחול של האוניברסיטה. תמורת כמה שעות שבועיות שבהן לימדו את שפת "גאגא" שהמציא הכוריאוגרף אהד נהרין הם קיבלו מגורים, משרד ושעות בחדרי חזרות שונים. פישוף מספר כי כל אחד מהם תיכנן לפתח את עבודתו שלו אבל בסופו של דבר נולדה עבודה משותפת "במסגרת הרזידנסי ניתנה לי האפשרות להשתמש בחלל מעבדתי עם הרבה טכנולוגיה, חיישנים, ציוד הקרנה, תאורה, מצלמות ועוד. כל מה שאפשר לבקש. אחרי שביליתי שם יום אחד הבנתי שאני בעצם לא רוצה לעבוד שם". מה שהיה יכול להיות חלום נהפך לדבריו ל"גן משחקים ששום צעצוע בו לא באמת מעניין אותי".

בעקבות זאת, עבר פישוף לעבוד בחדר החזרות של הריקוד לצד צוק. "היא עבדה על הסולו שלה ואני בדקתי וניסיתי דברים משלי, בשלב מסוים ביקשתי ממנה ללמוד ולבצע חומרים תנועתיים שיצרתי כדי לראות איך זה נראה מבחוץ. מתוך זה צמחה עבודת וידיאו משותפת ששנינו רוקדים בה". עד אז שיתוף הפעולה ביניהם הסתכם ביצירת פסקולים ליצירתה של צוק. הקטע המשותף כולל סיפור קצר וריקוד של השניים, שחובשים משהו שהוא ספק כובע רוסי ספק אוזני כלב, המבוסס על תבנית מוסיקלית קצבית אחידה. "כמו בתרבויות אחרות שבהן מוסיקה וריקוד הם דבר אחד בלתי נפרד, כך גם העבודה הזאת - מעין ריקוד של עם מומצא", הוא מסביר.

"אני תמיד עובד על כמה דברים במקביל", מעיד פישוף. "אני אוהב גם לשיר וגם לרקוד וחשוב לי לעשות את שניהם. העשייה השונה קשורה לכך שהרעיונות באים אלי בצורות שונות: פעם בצורה של טקסט, פעם חללים עם אלמנטים בתוכו, פעם מופע". הדמיון בין התחומים השונים הוא בעיקר בתהליך היצירתי. "דינמיקה של תהליכי עבודה היא נושא שיחה משותף גם לנגן, טבח וצייר". כמו כן הוא מעיד שהגיוון לא רק מעשיר את העשייה אלא גם מאזן "בין מצב של עבודה לבד לעבודה ביחד, בין מצב של לשבת ולנגן לבין הצורך לנוע. המחיר, אם נקרא לו כך, הוא שלפעמים קשה לי להתמקד".

מאז שחזר הוא עורך את הווידיאו החדש של צוק ושלו בחדר העבודה הביתי, מסיים להקליט את המיקסים לאלבום החדש של "בני המה", לפעמים בביתו ולפעמים אצל שותפו אדר, ובאשר ל"יום גגצי" הם נוהגים לנגן בסטודיו של קצנשטיין. לאחר תקופה ארוכה שלא עבדו יחד החליטו לפני מספר ימים להעלות הילוך ולסיים את האלבום המשותף שהוקלט כבר מזמן.

ההבדלים בין שני ההרכבים טמון בשיטת העבודה וסוג המוסיקה שהם מפיקים: "'יום גגצי' התחיל כסדרה של מפגשי אימפרוביזציה, אפילו לא כהרכב. כל השנים יצרנו הרבה דברים ביחד ואז התחשק לנו פשוט לנגן ובאופן טבעי גם התחלנו להופיע. המוסיקה שאנחנו מפיקים היא אבסטרקטית ופתוחה. לעומת זאת 'בני המה' הוא הרכב פופ שמבוסס על שירים בעברית. אנחנו מופיעים ומייצרים חומרים חדשים בקביעות, העבודה יותר אטית, תהליכי הכתיבה, העיבוד וההפקה ארוכים ואין במוסיקה כמעט ממד של אלתור".

פרט לסאונד ולריקוד פישוף השלים לאחרונה את הפרק השני בסדרת הווידיאו-מיצב-פרפורמנס שלו הנקראת "Hoon", שיוצג מהשבוע הבא בגלריה "אלפרד" בתל אביב. הסדרה והפרק הראשון "סאונה" שלה הוצגו בשנה שעברה במוזיאון פתח תקוה בתערוכה הקבוצתית "דור ראשון" שאצר אבי פלדמן. פישוף משרטט באמצעים שונים דמויות, מוסדות ואירועים של מקום מדומיין. הפרק השני והחדש נקרא "חטיפה" והוא מגולל את סיפורה וחוויותיה של דמות ששמה "The War Veteran", דמות פוסט טראומתית, שאינה יכולה לישון בלילות ועל כן יוצאת למסעות ברחובות ונתקלת בתופעות מוזרות.

הקריינית בסיפור היא אורלי מורג שהיתה בין השאר העורכת של התוכנית השבועית "קצת אחרת" ברשת ג', שעליה גדלו פישוף וחבריו. היא אף היתה הראשונה ששידרה מוסיקה שלו בעודו בן 13. "כשחשבתי על העבודה ועל הסיפור הזה, הבנתי שאני רוצה לעשות משהו שמרכז הכובד שלו מצוי במפגש בין מה שהצופה רואה לבין מה שהוא שומע. רציתי קריינות ברמה מאוד גבוהה. מיד חשבתי עליה. היה תענוג לראות אותה עובדת". *

נוסע רחוק

מיקום: רחוב ג'ורג' אליוט בת"א

זמן: שנתיים

גודל: 16 מ"ר

נסיעה הרחק מהבית, לפרק זמן מסוים מאפשרת לייצר מסגרת מלאכותית אך אופטימלית ליצירה מרוכזת. "זה נפלא. החיים פשוטים וממוקדים יותר. הרבה אנרגיה נשרפת על התחזוקה השוטפת של החיים. יש גם משהו טוב בעבודה במקום שהוא נעים ונוח אך הוא לא שלי. אני לא בהכרח צריך שהדברים יהיו שלי. להיפך, אני מעדיף שאני אוכל להשתמש בהם ושהם לא יהיו שלי".



פישוף בסטודיו שלו. הרעיונות באים אלי בצורות שונות


פריים מתוך העבודה חטיפה, 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו