אמש בתיאטרון: היידישפיל מציג את "ליכטיק ווי די שטערן"

לתרבות היידיש היסטוריה מפוארת ועושר נדיר, אבל ההצגה "ליכטיק ווי די שטערן" לא עומדת בציפיות

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

המסגרת העלילתית היא, כביכול, ההצגה האחרונה בתיאטרון היידיש בשדרה השניה בניו יורק, שנסגר ב-1958 והפך לחניון, והמנחה נפרד בצער מהקהל, כשבהקרנה מופיע שמואל עצמון-וירצר (מייסד ומנהל היידישפיל; ההצגה לא נעדרת מימד של פולחן האישיות), נוזף בו בתפקיד רוח התיאטרון היהודי שלעולם לא ימות, וסוקר את תולדות הבידור ביידיש בארצות הברית, עם צילומי פוסטרים וקטעי סרטים, כמעברים בין שירים. על פי ההצגה ההישג הגדול של תרבות היידיש הן האחיות בארי והעובדה ש"ביי מיר ביסט דו שיין" הפך להיט ג'ז עולמי, שמושר אפילו בערבית. זה מתחיל בערגה לעיירות באירופה (כן, כולל מיין שטייטאלע בעלז) ומסתיים בתקווה שכולם יגיעו ל"ארץ היידישקייט" בה היהודים חיים בשלום, ישראל. אני אוהב בידור, אפילו ביידיש, אבל כאן נאלצתי להחניק צחוק מר.

ההצגה החגיגית התחילה בנאום של יו"ר אגודת ידידי התיאטרון, שהזכירה שאנחנו ביום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה, ושאת תרבות היידיש רצחו הנאצים (נכון), קראה למדינה לממן את היידישפיל (הוא בהחלט מממן) והודיעה שההצגה תעלה את פאר תרבות התיאטרון האמריקאי ביידיש שאחרי השואה. רובו המכריע של החומר הוא משנות העשרים עד הארבעים. תיאטרון השדרה השניה נסגר ב-1958, לא רק בגלל השואה.

היידישפיל מכה כל הזמן על חזה התרבות העברית על שהיא מזניחה את תרבות היידיש. לתרבות היידיש היסטוריה מפוארת ועושר נדיר, אבל ההצגה הזאת היא חיינדלאך ליידישקייט (נכון, ביידיש זה מצלצל יותר טוב). ילדים, תעזבו אותי עם החנחונים שלכם (זה תרגום הכותרת).

היידישפיל מציג את "ליכטיק ווי די שטערן" (כוכבים נוצצים), תור הזהב של כוכבי התיאטרון היהודי באמריקה. כתב: אבי קורן, על פי רעיון ובתרגום ליידיש של שמואל עצמון-וירצר שגם שותף לבימוי של יצחק שאולי

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ