בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופנה | איב סן לורן לכל פועלת

מעצבי על כמו ז'יל סנדר, אוליבייה טייסקנס וכריסטיאן לקרואה, שנפלטו בעשור האחרון מתעשיית האופנה העילית, מוצאים מפלט בחיקן החם של רשתות אופנה עממיות. האם המותגים שיובילו ייהפכו לבתי האופנה של המחר?

תגובות

שבוע התצוגות של אופנת התפירה העילית, שננעל אתמול בפאריס, השיב מעט מן הברק והתנופה האופייניים לתחום. בעונות האחרונות האירוע התקיים בהססנות מסוימת, בצל ההאטה הכלכלית העולמית - דומה היה כי אפילו מעצבי העל חשים אי נוחות מסוימת בבואם להציג מלתחה רברבנית. אך הפעם קולקציות התפירה העילית שהוצגו לקראת אביב-קיץ 2011 נעדרו עכבות: ג'ון גליאנו הלהיב בקולקציה ציורית שיצר לדיור בהשראת איורי אופנה נודעים של רנה גריו; אוסף שמלות הרפאים האווריריות שעיצב ריקרדו טישי לז'יוונשי ברוח רקדני בוטו יפאניים נוצר ביד אמן; ובשאנל, הדוגמניות ששלח קרל לגרפלד למסלול ליכסנו מבט חטוף אל העתיד, כשעטו מכנסי ג'ינס ונעליים שטוחות מבעד לשמלות קלות כנוצה בגוני צדפה ואם הפנינה.

כריסטיאן לקרואה בלט בהיעדרו מלוח התצוגות. מעניין איזו פרשנות עדכנית היו מעניקים לתחום עיצוביו הראוותניים של המעצב, שנאלץ לסגור ב-2009 את בית האופנה שנושא את שמו לאחר שנקלע לקשיים כלכליים. שבוע קודם לכן, בברצלונה, אפשר היה להתרשם מחזון שונה לחלוטין, שהציג הלה בקולקציית הביכורים שעיצב למותג ההלבשה הספרדי Desigual לקראת סתיו-חורף 2011-2012. מי שצפה בתצוגה יכול היה לזהות בקלות את חותמו של המעצב הוותיק באווירה התיאטרלית שיצרו חצאיות קומות אווריריות שנלבשו מבעד למעילי גנרלים חובקי קימורים, בגודש עיטורי הזהב הבארוקיים וזרי הוורדים שהופיעו בדמות הדפסים או טלאים מעל ז'קטים, בגוונים המתנגשים ובנוכחותו הנדיבה של הצבע האדום.

דגם של אוליבייה טייסקנס. אסתטיקה קודרת | תצלום: מתוך הספר "The Other Side of the Picture"

מה לנסיך התפירה העילית של פאריס ולאופנת רחוב נגישה ושימושית? "זוהי טעימה קטנה משיתוף הפעולה שלנו, שיתעצם לקראת האביב הבא", דווח בבלוג של המותג על הקו החדש שהשיק המעצב הצרפתי. הקו ייקרא Desigual by Monsieur Lacroix מאחר שלקרואה אינו מורשה להצמיד את שמו המלא לעיצוביו. בהסתמך על ההתרחשויות מהעת האחרונה, לקרואה עתיד כנראה לצעוד בנתיב של מעצבי על נוספים שנפלטו מתעשיית האופנה העילית ונותרו מחוסרי בית, ולהוביל מותג אופנה עממי.

יוצא מהנישה

היגיון אינו הערך השלט בתעשיית האופנה. עם זאת, ההכרזה על שיתוף הפעולה הצפוי בין אוליבייה טייסקנס למותג ההלבשה האמריקאי Theory, שהתקבלה ביוני אשתקד, גררה לא מעט הרמות גבה. המותג אירח בעבר מעצבים בעלי שם מן האופנה העילית דוגמת הצמד דייוויד נוויל ומרקוס ויינרייט מהמותג ראג אנד בון, אך איש לא שיער כי המעצב הבלגי הצעיר והמבטיח, שנודע בזכות שמלות הערב הפנטסטיות והנעליים ללא עקבים שעיצב לנינה ריצ'י, יקבל על עצמו את תפקיד המנהל האמנותי של מותג ההלבשה שמייעד את מלתחתו לאשה העובדת.

"אני מרגיש נוח לחלוטין עם הכיוון החדש", אמר טייסקנס לכתבת ה"ניו יורק טיימס". במסגרת תפקידו החדש הוא יפקח על צוות של 25 עובדים שיהיו אחראים לעיצוב הקולקציה הראשית של המותג, שעתידה להימכר במחיר נמוך ב-30% מהקו האישי שיעצב בעבורו (טווח המחירים של המותג נע לרוב בין 175 דולר לחולצה ל-240 דולר לזוג מכנסיים).

הצצה בקולקציה הראשונה שעיצב בעבור המותג לקראת אביב-קיץ 2011, שמתבססת על שילובים נינוחים ושימושיים של חולצות, מכנסיים וז'קטים קלילים בגוני שחור, לבן ואפור, מגלה כי טייסקנס העתיק את האסתטיקה הקודרת המזוהה עמו מן הטרקלינים המפוארים של פאריס אל מדרכות הכרך, וחשף אותה לאור יום.

מאז שסיים את תפקידו כמנהל האמנותי של נינה ריצ'י, ההשערות הרבות שהועלו לגבי לעתידו המקצועי של המעצב המוערך התמקדו, רובן ככולן, בזהותם של מותגי האופנה העילית שהוא עתיד להוביל. אולם לטייסקנס, מתברר, יש שאיפות אחרות. "במשך זמן רב חיפשתי דרך לעצב אופנה שנגישה לקהל הרחב", אמר בראיון לבלוג "Style Bubble". "אני חושב שהיום אפשר למצוא אופנה נפלאה במחירים נהדרים. כמעצב, אני לא מעוניין להיות מזוהה עם נישה מסוימת. חוץ מזה, תמיד קיוויתי שחבריי יוכלו לרכוש את הבגדים שאני מעצב". התגובות למינוי לא איחרו לגאות ברשת. בלוגרים רבים הביעו שמחו על שיוכלו להרשות לעצמם לרכוש את בגדיו של טייסקנס החל באביב הקרוב.

ז'יל סנדר נודעה מאז ומתמיד בהיותה פורצת דרך. ב-1968, בהיותה בת 24 בלבד, ייסדה המעצבת הגרמנייה את מותג האופנה שנושא את שמה. הקולקציה הראשונה שהציגה בפאריס בתחילת שנות ה-70, שהתמקדה בסריגים ובמעילים גדולים מג'רסי קשמיר או משי, התקבלה בקיתונות של בוז. התצוגה במלון אתנה פלאזה, שבה צעדה הדוגמנית הצעירה אינס דה לה פרסונז' בחליפת מכנסיים נערית, היתה כישלון מוחץ לסנדר. הוא נמחה רק עם פתיחת חנותה המינימליסטית הנודעת בשדרת מונטנייה בעיר, כמעט שני עשורים לאחר מכן, ב-1993.

עיצוביה הפשוטים בבדים יקרים התקבלו כחריגים בעידן שנשלט על ידי מעצבים כגון תיירי מוגלר, קלוד מונטנה ועמנואל אונגרו - ענקי האופנה של סוף שנות ה-70. חזונה הטהרני בלט בשונותו מהסגנון הנוצץ השולט באותן שנים. אולם מאז נהפך המותג הקרוי על שמה לשם נרדף לטוהר, קפדנות ויוקרה. ואפילו כיום, כשהיא מייצרת קו הלבשה לרשת העממית יוניקלו, מעצבת העל שונאת את המלה "זול". את התואר "מינימליסטי", שהתקשר באופן כה הדוק לעבודתה, דחתה גם כן. "אני מעדיפה לקרוא לזה טהור. מינימלי יכול להיות ריק לפעמים", אמרה המעצבת בראיון לסוזי מנקס אשתקד.

יש להניח שגם את המושג "מקסימליסטי" היא היתה הודפת מעליה במידה דומה של חוסר נוחות, אולם דומה כי עם הפנייה הנוכחית שלה לקהל הרחב במסגרת תפקידה החדש, היא חשה בנוח. חברותיה, כך סיפרה באותו ראיון, כבר אינן שואלות "מדוע הבגדים שלך יקרים כל כך?".

שיתוף הפעולה שהיא מקיימת בשנתיים האחרונות עם יוניקלו, מאפשר לה לרחוץ בזוהר של המותג שהביא לעיצוביה את הגאולה ואולי אף הצית את זיק המהפכה: במקום לשכפל את דגמי אופנת היוקרה שלה, היא נהפכה למעצבת העל הראשונה המקדישה את כל מרצה וכישוריה ליצירת אופנה במחיר שווה לכל נפש. ב"+J", הקו האישי שהיא מעצבת בעבור המותג, הצליחה סנדר ליצור אופנה שמקדישה תשומת לב רבה לפרטים.

יש הטוענים שיוניקלו וטדאשי ינאי, יו"ר ומנכ"ל פאסט ריטיילינג, זרקו גלגל הצלה למעצבת הנטושה (בסוף שנות ה-90 היא איבדה את השליטה על בית האופנה הנושא את שמה לקבוצת פראדה, שמינתה לו מנהל אמנותי חדש במקומה). זה ללא ספק עשוי להיות תקף גם לגבי טייסקנס ולקרואה. אפילו על רקע ההצהרות הנלהבות של שני המעצבים על האתגר החדש שנפרש בפניהם, ועל הלהט שהם חשים ביחס לעיצוב אופנה נגישה לקהל הרחב, קשה להתעלם מתחושת ההחמצה.

כללי המשחק משתנים

נדמה כי מנגנון הדלתות המסתובבות של תעשיית האופנה, שבמסגרתו מתמנים מעצבים צעירים להפיח חיים חדשים בבתי אופנה מנומנמים ולאחר מכן מוחלפים זה בזה כבמשחק כיסאות מוסיקליים, נשחק עם השנים. לפיכך מעצבים נוספים, צעירים וותיקים כאחד, עתידים למצוא עצמם מחוץ לזירת האופנה העילית בשנים הקרובות. בד בבד, תעשיית האופנה העילית, שנשלטת על ידי תאגידי מותרות, הפכה את כללי המשחק ליקרים וסבוכים באופן שמקשה מאוד על מעצבים צעירים לייסד מותגים עצמאיים. בלית ברירה אפילו קרל לגרפלד הבכיר הודיע בספטמבר אשתקד על ביטול תצוגת הקו העצמאי שנושא את שמו - שתוכננה להתקיים בשבוע האופנה בפאריס באוקטובר - והצהיר כי הוא מפנה את מרצו לפיתוח מסטיג' (שילוב של mass ו-prestige), קו חדש שישווק ברשת.

בעבור הצרכנים, שיוכלו לרכוש בגדים של מעצבי העל האהודים עליהם במחירים נגישים, זוהי בלא ספק בשורה משמחת. עם זאת, קיימת סכנה כי הריגוש הראשוני יישחק לאחר זמן מה, כשם שקרה במידה מסוימת בעשור החולף בעקבות ריבוי שיתופי הפעולה החד פעמיים של מעצבי על עם רשתות האופנה.

מעניין לחשוב על עליית המדרגה הנוכחית במלתחה שמציעות רשתות האופנה העממיות, ביחס למהות המקורית של אופנת הביגוד המוכן ללבישה. הרעיון, שנהגה וקודם באמצע המאה שעברה על ידי מעצבי תפירה עילית בפאריס דוגמת איב סן לורן וטד לפידוס, כחלופה נגישה לאופנת התפירה העילית - נחשב למהפכני בשעתו. בסרט דוקומנטרי על חייו ועבודתו, "L'amour Fou" (שיעלה לאקרנים בארץ בתחילת מארס), מדבר סן לורן על רצונו לעצב שמלות לבנות הדור הצעיר, שידן אינה משגת לרכוש יצירות של תפירה עילית. אם חלומו יתגשם, רשתות האופנה המתחדשות של ההווה עשויות להפוך לבתי האופנה המבוססים של המחר. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו