בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יצירת המחול "עם כתוביות": מסיפור על הצצה לאלימות נגד נשים

העבודה "עם כתוביות" משלבת בין נרטיב לתנועה ובין ריאליזם להפשטה

תגובות

איך יוצרים מחול מסיפור אמיתי על לקוחות הבאים לשכנה שהיא נערת ליווי ודופקים בטעות על הדלת שלך? לכוריאוגרפית והרקדנית רונית זיו היה אתגר: איך לספר את הסיפור במחול מבלי להיגרר לפנטומימה או לטקסטים "מסבירים", ואיך לא להיגרר אחר הפיתויים הפורנוגרפים הטמונים בנושא.

כשהקהל נכנס לאולם הוא צופה בווידיאו-דאנס של העין של זיו המצולמת מבעד לעינית הדלת. זוהי אותה עינית שדרכה התבוננה ועקבה אחר הלקוחות הבאים לשכנה שממול. העין נסגרת, נפתחת, נעה לצדדים במקצבים. זה "מחול העין" שיכול לעמוד בזכות עצמו ובכל זאת אינו מנתק את הקשר מהנרטיב. כך, לאורך כל היצירה, זיו בודקת כמה רחוק אפשר ללכת לעבר הפשטה ועדיין להישאר בתוך הסיפור.

זיו משתמשת בחזרה על היצירה כאמצעי ניכור לסיפור העומד להיות מסופר. על הבמה שתי רקדניות ושחקן. כולם רוצים בתפקיד הנחשק של הזונה. זיו, היושבת ליד התאורנית במושב האחורי בתיאטרון, מכריזה על בחירת התפקידים: תמר גרוס תגלם את זיו כשהיא לבושה בשמלה יום-יומית. סופי קרנץ גבוהת הקומה במכנסיים קצרים החושפים את רגליה הארוכות תהיה הזונה. בני אלדר יהיה בתפקיד המספר את מה שמתרחש במוחן של שתי הנשים ולסירוגין יהיה לקוח מזדמן. שיחות הטלפון של הזונה מוקרנות על תריס הממוקם כמודעה על הקיר האחורי. כך קולה של הזונה נשאר אילם בניגוד לקולם של שני האחרים.

הבמה חצויה לשניים לשתי הדירות. זו במה נזירית בצבעים של שחור ולבן והבימוי והסצינות בנויות במינימליזם קפדני. את מקום העינית תופס עכשיו תריס שלבים בצבע לבן שמפעם לפעם נפתח ומאפשר הצצה. לתריס יש גם חיים משלו כשהוא מטלטל כמגיב לתנועות ההזדווגות והוא גם משמש כתפאורה נעה, המחלקת בין הדירות. וכשאי אפשר להציץ, אפשר לדמיין מה קורה בדירה של הזונה. הצופים אינם יודעים אם מה שהם רואים מעבר לתריס תוך כדי תנועה הוא הסיפור האמיתי או שמא זיו דימיינה אותו.

הרקדניות טובות והתנועה כוללת מחוות עם דגש על עבודת ידיים. זאת תנועה מהירה, מעט נוקשה, נטולת התייפיפות. אלדר מקרין אמינות. קורטוב של הומור אפשר לראות במפגש בין השכנה המציצנית לאלדר בתפקיד הלקוח שמתפתח לדואט של מכות חביבות - היא סותרת על פניו, והוא מכה בישבנה.

לקראת סיום מקבלת היצירה תפנית. מה שנראה עד עכשיו כסיפור של סקרנות והצצה נהפך למחול של אלימות נגד נשים. הלקוח מכה את הזונה עד שהיא נופלת שרועה על הרצפה ללא תזוזה. השכנה, שעד עתה הסתכלה בהתרחשות כאילו זהו סרט, פורצת לדירה, מחבקת את הזונה ומצפה לסימני חיים. זו יצירה מסקרנת הכוללת מינון נכון בין נרטיב לתנועה ובין ריאליזם להפשטה.

"עם כתוביות". מאת רונית זיו. משתתפים: סופי קרנץ, תמר גרוס ובני אלדר. תפאורה ותלבושות: מיטל גואטה. תאורה: תמר אור. די.ג'יי ועריכה מוסיקלית: סטפן פרי. מרכז סוזן דלל בתל אביב, 28.1




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו