בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי שההצגה נגמרת

בית מזי"א ההיסטורי בירושלים ישמש מרכז חדש לתיאטרון פרינג'. חבל שבדרך לשם אבד כל אופיו של המבנה המקורי

תגובות

בעוד שבועות ספורים צפוי להיחנך במרכז ירושלים מרכז חדש לתיאטרון פרינג' שיאכלס שלוש קבוצות ניסיוניות שפועלות כיום בחללים ארעיים ברחבי העיר: קבוצת התיאטרון הירושלמי, "פסיק" ו"אינקובטור" (הסניף המקומי של סטודיו ניסן נתיב). המרכז יפעל בתוך בית מזי"א ההיסטורי, וילה עירונית יפהפיה שניצבת בתווך שבין הרחובות מרדכי עליאש למסילת ישרים, ועברה לאחרונה עבודות שיפוץ ושימור מקיפות.

הבניין עתיר במורשת יהודית ופלסטינית ומאופיין באדריכלות תקופתית נאה, אולם במשך שנים הוא נותר עזוב ומוזנח. העירייה, הרשות לפיתוח ירושלים והחברות העירוניות עדן ומוריה החליטו לפני שנתיים להרים את הכפפה ולהשקיע במקום 15 מיליון שקלים, "כנכס תרבותי ואדריכלי בלב לבה של העיר". אין ספק שמרכז העיר בירושלים צריך פרויקט כזה, מוקד תרבותי שימשוך קהל מגוון וישכנע את האמנים הצעירים שגם בבירה אפשר ליצור תיאטרון עכשווי.

אלא שהפער בין התוכניות השאפתניות לבין התוצאה האדריכלית הוא בלתי סביר ומאכזב. כשמסיירים כיום במקום קשה לזכור שמדובר בעצם בבניין היסטורי מפואר: החללים הציבוריים מצומצמים ודלים, הרצפות המצוירות המקוריות נעקרו, ולאולמות נכנסים דרך גרם מדרגות חשוך וצר. בית מזי"א מעולם לא היה מתוכנן להיות תיאטרון, בטח שלא שלושה תיאטרונים, ונראה שהפרוגרמה החדשה נכפתה עליו ללא כל התחשבות או מחשבה יתרה.

האדריכל, עובדיה (עבי) נגרי, סירב להשתתף בסיור שנערך במקום. במקום זאת ליווה אותי אינג' אורי פישוף, מנהל הפרויקט. פישוף סיפר על הקשיים ההנדסיים הרבים והקפיד להתגאות שוב ושוב בדלות החומר (והכסף) של השיפוץ. "אמרו לנו - תעשו הכי זול בהכי פחות כסף. הצלחנו".

בית מזי"א נבנה באמצע המאה ה-19 כווילה בסגנון ערבי עירוני. זהות המתכנן והמזמין לא ידועה ולא מופיעה גם בתיק השימור של הבניין. במרכז הבית ניצב ליוואן, חלל מסורתי לאירוח והסבה, וסביבו מוקמו חדרי המגורים, חדרי הנשים והמטבח. כנהוג בתקופה, הקירות נבנו משתי שכבות אבן מקבילות ורוחבם מגיע ל-80 ס"מ. החלונות עוצבו עם קשתות עדינות ופינותיו של המבנה הודגשו על ידי אבני פינה בולטות.

בשנת 1902 רכש את הבניין ד"ר אהרון מאיר מזי"א (1930-1858), רופא, בלשן, איש ציבור ופרדסן, שהיה ממחדשי השפה העברית ונשיא ועד הלשון העברית. מזי"א הוסיף לבניין קומה שנייה ושיכן בו את הקליניקה שלו. משני צדי דלת הכניסה הראשיתקבע מדליונים עם מגני דוד כדי להדגיש את הזהות היהודית-לאומית שלו. בין המבקרים הקבועים במקום היו חיים נחמן ביאליק, שאול טשרניחובסקי וראשי הישוב היהודי.

בשנות ה-30 עקרה משפחת מזי"א לתל אביב והשכירה את הבית לדיירים אחרים. בתחילת שנות ה-60 הפקיעה העירייה את הבית, הוסיפה לו אגף חדש, והשמישה אותו כבית ספר. לפני כשש שנים ניסה ראש העיר לשעבר, אורי לופוליאנסקי, להעביר את המבנה לפעילות של עמותה חרדית. חברי האופוזיציה במועצת העיר עתרו אז לבית המשפט המחוזי וטענו כי ההקצאה נעשתה שלא כדין. בית המשפט קיבל את עתירתם וקבע כי אסור להקצות את המבנה לגורמים פרטיים שאינם עירוניים. כך נותרה עיריית ירושלים עם נכס במיקום משובח ללא כל שימוש. כך עלה הרעיון להעביר אליו את הפעילות של קבוצות הפרינג'.

מהווילה ההיסטורית של ד"ר מזי"א נותר כאמור מעט מאוד. חללי הפנים נהרסו לחלוטין ונותרו רק החזיתות החיצוניות. זאת פעולה שנויה במחלוקת שזכתה בשיח השימורי לכינוי "פאסאדיזם" - שילוב של פאסאדה (חזית) וסאדיזם - כלגלוג על פעולה של שימור החזית בלבד כ"מצבה".

בתוכניות החדשות שהותקנו לבית מזי"א נדחקו לתוך הבניין שני אולמות תיאטרון, אחד מדורג (בקומת המרתף) ואחד במפלס אחיד. בעבור כל אחת מהקבוצות נבנו חדרי חזרות ומשרדים ובתווך דחפו פנימה גם מעלית, חדרי ביטחון, ארונות חשמל ואין סוף תשתיות. תקנות הבנייה בישראל מחייבות את האדריכלים להטמיע בבניינים לשימור מערכות תשתית מודרניות כמו חשמל, כיבוי אש ובטיחות, אבל השאלה היא איך עושים זאת. כאשר העירייה מקצה סכום נמוך כל כך לשיפוץ כנראה נאלצים לוותר על האסתטיקה.

למרבה הצער, בית מזי"א מצליח להחמיץ גם את ההקשר העירוני המתבקש. במקום לפרוץ כניסה גדולה מרחוב עליאש ולאפשר למבקרים מזדמנים לעלות ולהציץ אל תוך הבית, הותירו את הכניסה היחידה מרחוב מסילת ישרים - כך שהבניין לא תורם למעשה מאומה לאחד הרחובות הראשיים במרכז העיר. נוסף על כך, בשל העדר תקציב הוחלט שלא לפתח את הגינה הגדולה אלא לרצף אותה באספלט שחור. בקומה הראשונה אכן מתוכננת קפיטריה, אבל מי ירצה לשתות אספרסו על אספלט כשבקרבת מקום יש בתי קפה מאובזרים ונעימים בהרבה.

אפשר לטעון שקבוצות פרינג' אינן זקוקות להיכלים מצוחצחים. עם זאת צריך לחדד את ההבדל בין חלל זמני שאינו נבנה במיוחד למטרת תיאטרון, לבית חלל קבע שהושקעו בו כספי ציבור רבים, בפרט אם הוא ממוקם בנקודה כל כך אסטרטגית במרכז העיר. ייתכן שבעבור בית מזי"א ובעבור המורשת האדריכלית של ירושלים היה עדיף להשאיר את הבניין נטוש לעוד כמה שנים, לפחות עד שימצאו תקציב מספק ונשמה יתרה.



בית מזי''א לאחר השיפוץ ובשרטוט מראשית המאה ה-20



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו