בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי ביז'אווי שולט בשפה

הוא כבר הספיק לתרגם את סארטר ושארל אזנאבור, לזכות בשבחים על בימוי "פיאף" ולכתוב תסריט לסרט של איתן פוקס. בימים אלה עולה התרגום שלו ל"רומיאו ויוליה", והוא גם שוקד על עיבוד ל"כרמן". אלא שאלי ביז'אווי, מהכוחות הצעירים והבולטים בתיאטרון הישראלי, עדיין רעב מאוד

7תגובות

דיבור המהיר שלו מצביע על מעין בעירה. אכן, אלי ביז'אווי כבר הספיק לתרגם את סארטר, זונדהיים ושייקספיר לצד מחזות זמר וערבים מוסיקליים עם שירי שארל אזנאבור ופרנק סינטרה. גם זו רשימה חלקית. לצד כל אלה הוא גם מביים בתיאטרון וכותב תסריט לסרט קולנוע בבימויו של איתן פוקס. והוא רק בתחילת הדרך, בן 32 בלבד.

בימים אלה עולה בקאמרי המחזה "רומיאו ויוליה" של שייקספיר שתירגם ביז'אווי - מעשה אמיץ המשול לנגיעה בקודש הקודשים התיאטרוני. האם לא חשש? נראה שלא: הכהן הגדול של המחזאות היה מבחינת ביז'אווי גורם מדרבן באותה מידה שהיה, לפחות בהתחלה, מאיים. "בתחילת הדרך", הוא אומר, "שעת עבודה ממוצעת של תרגום היתה מורכבת מ-40 דקות של יראת כבוד, רבע שעה של סירוס עצמי וחמש דקות של יצירה. בשבוע הראשון ישבתי מול הפרולוג, התבוננתי בו, שיננתי אותו, דיקלמתי אותו, צפיתי ביוטיוב בלורנס אוליבייה מבצע את התפקיד - ועדיין הדף נשאר ריק".

מה היה תהליך העבודה? האם השתמשת, למשל, בתרגום של של רפאל אליעז מ-1957?

"מולי היה המקור השייקספירי בלבד. מקור השוואה יחיד היה התרגום של ויקטור הוגו הבן, כי רציתי ללמוד מהתמודדות של יוצר שתירגם את שייקספיר לשפה אחרת, ובתקופה אחרת. ישבתי מול המחשב, וניסיתי להבין לעומק מה כתוב באנגלית. אשקר אם אומר שבקריאה ראשונה הבנתי מה שייקספיר כותב, ומשקר כל מי שאומר זאת - גם הבריטי הכי רהוט.

"הסתכלתי על הפרולוג והבנתי שקודם כל זו סונטה, 12 שורות שחורזות בתוכן וביניהן, כך שבסוף נוצר מבנה שפונה קודם כל לאוזן של צופה התיאטרון. ייתכן שבשל צעירותה היחסית של העברית כשפה מדוברת, מחזות רבים תורגמו בעבר למעין עברית חגיגית, 'עברית של תיאטרון' שלא תמיד תאמה את הפשטות והזרימה של הדיאלוג בשפת המקור, והיום ניתן לתרגמם אחרת.

"אני עשיתי שתי בחירות שהיו שלובות זו בזו ועזרו לי בתרגום: שמרתי בצורה קפדנית על המשקל של פנטמטר יאמבי (משקל בן חמש הדגשות בעל הברות מוטעמות ולא מוטעמות לסירוגין) המקורי של שייקספיר, וברגע שבחרתי בזה, היה לי חופש יצירתי בבחירת המלים בתוך המשקל. במלים אחרות, ברגע שהמשקל היה מוקפד, יכולתי להרשות לעצמי ללכת לכיוונים שלא הייתי מעז אלמלא היה סד כל כך קפדני".

עמרי ניצן, במאי תיאטרון שמאחוריו עבודות בימוי רבות של שייקספיר, מגדיר את התרגום של ביז'אווי "מלא רגש וחדוות נעורים וצחצוח לשונות שאופייניים לשייקספיר. אחד הדברים המאפיינים אותו הוא היותו מובן מבלי לוותר על עושר השפה. יש תרגומים שכופים עליך קריאה שנייה של אותה השורה כדי להבין את העושר הצפון בה".

לגעת באדיפוס

ביז'אווי נולד בתל אביב וגדל ברמת אביב, אך מסרב להתייחס אל עצמו כאל ילד שמנת. אביו, אילן ביז'אווי, יליד תוניסיה, הוא דוקטור לכלכלה, אמו סילביה פוגל היא פרופסור למגדר, ולדבריו שניהם עובדים קשה מאוד ורחוקים מנהנתנות. הוא נשוי לאוריתה ואב לבת, תמר, בת ארבעה חודשים.

ביז'אווי מספר שכילד גדל על האנימציה של דיסני וכנער נשבה בקסמו של המחזה "המלך מתיא" שעלה בהבימה. החוויה התיאטרונית הראשונה שלו כיוצר היתה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לפני 11 שנים, כשכתב את הטקסט והליברית לעיבוד מוסיקלי של "אדיפוס - משפט האלים" שעשה עמית צח. ביז'אווי היה אז חייל ששירת במחסום ארז, וכך "בין השעות הארוכות במחסום, כתבתי את המחזה", הוא מספר. "כיום, כשאני חושב שכתבתי מחזה על אדיפוס, אני מעקם את האף, כי זו חוצפה ותעוזה. אבל החוצפה הזו הדליקה את הוועדה האמנותית של פסטיבל עכו ואת הבמאי צדי צרפתי שביים את המחזה".

בעכו נשאב אל עולם התיאטרון. הוא נשבה בחוויה "שבין השחקן לבין הדמות שהוא מגלם ומה שקורה לצופה שיושב באולם". אז גם נפל הפור וביז'אווי בחר בתיאטרון כדרך חיים, כמקצוע. הדרך מעכו אל סמינר הקיבוצים ללימודי תיאטרון היתה קצרה. "הבנתי שהמטרה היא להרחיב את אופקי כבמאי, ולא כשחקן", הוא אומר. "בחרתי בדבר שאני יכול להיות בו הכי טוב".

איך הגיבו ההורים לבחירה שלך?

"הם לא דחפו אותי לשם, אבל הם גם לא ניסו למנוע ממני את מה שרציתי. אני הבכור בין שלושה ילדים ואני 'הילד הטוב'. הייתי תלמיד טוב, סיפקתי את הסחורה. מצד שני, אמא שלי יכולה לשאול אותי גם היום למה לא סיימתי את התואר בקורס ההוא בסמינר הקיבוצים; או למה לא למדתי לתעודת ההוראה בסמינר. אבל העדפתי לתרגם מחזה במקום לעשות עבודה סמינריונית".

את צעדיו הראשונים בתיאטרון עשה בעודו סטודנט לבימוי. התרגום שלו ל"דלתיים סגורות" של ז'אן פול סארטר, שהיה תרגיל בימוי בסמינר, עורר את תשומת לבו של גרי בילו, מנהל בית צבי לשעבר, "ותוך ישיבה על כוס קפה, גרי נתן לי את הזדמנות הראשונה כבמאי. אני זוכר שהוא אמר לי שהמחזה מיושן ובלתי נסבל, אבל אחרי החזרה הגנרלית המוצלחת, הוא אמר לי 'The proof is in the pudding'".

את המשפט הזה, שמשמעו שמבחן התוצאה עבר בהצלחה, שינן ביז'אווי היטב. ההצגה רצה 30 פעם בבית צבי וכעבור שנה עברה לתיאטרון הספריה ל-30 הצגות נוספות - הצלחה במושגים של בית ספר למשחק. "ואז גרי אמר: 'בוא תתרגם שירים'", מוסיף ביז'אווי. "תירגמתי את השיר של שארל אזנבור ובעקבותיו תירגמתי עולם שלם של שירים של שנות ה-60 וה-70, ומשם עברתי לתרגם מחזות זמר, שהועלו גם מחוץ לבית צבי והספריה: 'היפה והחיה', 'נרניה',' ג'קיל והייד', 'אבניו קיו'. האחרון בהם היה 'אוליבר', שהוצג בבית לסין".

כיום הוא מצר על כך שלא למד מוסיקה; שההורים שלו לא הכריחו אותו ללמוד לנגן על פסנתר, למשל. "יש לי שמיעה טובה, אני שר, אני מתרגש מדברים מוסיקליים", הוא מספר. "זה מאוד משמעותי בשבילי למצוא את המפתח להבנת אופן הדיבור של הדמות בשיר, כי אני מנסה להלביש לה את השירים כך שישבו נכון בפה".

פונה לאוזן

את תשומת הלב של המילייה התיאטרוני לכד כבר בהפקה הראשונה שלו כבמאי, בתיאטרון באר שבע לפני קצת יותר משנה. ביז'אווי ביים ותירגם את "פיאף", והחזיר את תיאטרון באר שבע למפה, אחרי שנים רבות שהיה בשוליה של הסצינה התיאטרונית. הביקורת שיבחה (מבקר התיאטרון של ה"ניו יורקר" מייקל שארפ הגדיר את ההצגה - "ערב נדיר ומרטיט של תיאטרון מוסיקלי"), הקהל הריע, ולראשונה זה זמן רב הגיעה הצגה של תיאטרון באר שבע למועמדות סופית בקטגוריות החשובות של פרס התיאטרון הישראלי, ואף גרפה לבסוף את פרס השחקנית.

"אני לא זוקף את זה לזכותי", הוא אומר בצניעות, "אבל אני כן אוהב את מה שעשינו ב'פיאף'. כולם יודעים שהמחזה כמחזה הוא דל ובעייתי, אבל ידעתי שיש לנו את הסיפור של פיאף וידעתי שיש לי את יונית טובי שמגלמת אותה". להצלחת ההצגה, הוא מוסיף, תרם "הקונצפט הבימתי, שעל פיו מוצגים על הבמה מאחורי קלעים ולפני קלעים, ושאתה לא מנסה לבלף שמדובר בפיאף, אלא זו שחקנית שמגלמת אותה. כך כולם נשבים בקסם. אחרי ההצגה הראשונה אמרתי שאהיה מרוצה אם ההצגה תרוץ 200 פעם, אבל כולם צחקו עלי. אבל זה מה שקורה - עד היום נמכרו 150 הצגות ומתוכננות לפחות 200".

עם הרזומה הזה אפשר היה לצפות שביז'אווי יהיה מוצף הצעות בימוי מתיאטרונים אחרים. זה לא קרה. "קל יותר לפלס את הדרך כמתרגם", הוא אומר. "אני בטוח שזה יגיע. בינתיים יש דיבור על כל מיני דברים, אבל עד כה דבר לא נסגר. בימוי תיאטרון הוא תחום שקשה לפרוץ בו, בין השאר משום שלא תמיד יש מי שטורח לראות את העבודה בבתי הספר למשחק. מצד שני, נעשית פעילות מבורכת בתחום הזה בקאמרי, בית לסין והבימה. מאוד מוצא חן בעיני האופן שמטפחים את גלעד קמחי, שעומד בראש קבוצת צעירי בית לסין, כי כך הוא מתפתח כבמאי; וזה קורה גם לשי פיטובסקי ולמאור זגורי בהבימה".

אתה מרגיש פחות בר מזל?

"אין בלבי ולו גרם אחד של קנאה. יכול להיות שהמציאות תגרום לי לדלג על הפאזה של קבוצת הצעירים, למרות שזה משהו שיש בו המון תשוקה וחדוות יצירה, אבל אם איאלץ לדלג על הפאזה הזו אקבל את זה".

נשמע שכיום אתה לא מסופק כבמאי.

"אני אף פעם לא מסופק. מאז שהייתי ילד. זה קשור לאיזה רעב תמידי, לדעתי. היום אני יכול להגיד שאני הכי מסופק מאי פעם. אולי זה בגלל תמר ואוריתה, בת זוגי. פתאום הדברים מקבלים פרופורציות. האמביציות והשאיפות, שעד לא מזמן היו יכולות ליצור הרבה מאוד תסכול, מנותבות לדרך הרבה יותר בריאה. אם היית מראיינת אותי לפני שנתיים היית רואה גצים בעיניים שלי. בסופו של דבר אתה לומד שהכעסים סביב 'למה זה עוד לא קרה לי' הם מיותרים, כי כשזה קורה אתה מגיע להבנה שעכשיו זה היה צריך לקרות".

כמתרגם הוא יכול להתגאות, כאמור, ברשימה ארוכה ומרשימה של תרגומים, החל במחזות זמר, המשך במחזאות מודרנית וכל בקלאסית. כשהוא נשאל מהם ההבדלים בעבודת התרגום בין הז'אנרים השונים, הוא עונה שלתפישתו, אין הבדל. "ברור שיש הבדל במורכבות הניתוח ובניסיון להכיל את כל רובדי המקור", מפרט ביז'אווי, "אבל בין שאני מתרגם פזמון פופולרי או יצירת מופת, חשוב לי באותה מידה ליצור מחדש בעברית תוך נאמנות למקור, ואני ניגש לחומרים האלה באותה רצינות.

"בתרגום לתיאטרון אני פונה בראש ובראשונה לאוזן - מעטים האנשים שיושבים וקוראים את התרגום - לכן יש שלב נוסף אחרי תרגום המחזה, שלב שהוא מסעיר ומרגש לא פחות, והוא התאמת הטקסט לשחקנים. ולכן, כשאני יודע שגורי אלפי ישחק את דמותו של וודי אלן ב'שחק אותה סם', או שששון גבאי יגלם את פייגין ב'אוליבר', או שדן שפירא את רומיאו, או שנלי תגר את יוליה - אני משפץ ומעצב את התרגום כדי שיישב נכון בפה של השחקנים האלה".

מהן התכונות של מתרגם טוב?

"סקרנות, אהבה לבני אדם, אהבה לשפה ויכולות כתיבה. כיוון שתרגום לתיאטרון הוא דבר של האוזן, כאמור - לא של הכתב - צריכה להיות למתרגם אוזן טובה. כשיש אוזן טובה ורגישה לשפה ויכולת להיות הן יצירתי והן בהיר, אפשר לצאת לדרך. מבחינתי, חוויית התרגום היא הזכות לעבוד עם יוצרים שלא חלמת לעבוד איתם. זכיתי באיזה אופן לעבוד עם זונדהיים, סארטר, וכעת עם שייקספיר. אתה בורא בעברית דמויות, לומד להכיר ולייצר את סגנון הדיבור שלהם בעברית. כלומר, יש כאן צלילה לרובד העמוק של היצירה המקורית, שמשכללת אותך כיוצר".

איפה רכשת את הידע הזה בשפות?

"הצרפתית היא מהבית והאנגלית היא מספיגה מאוד טובה וגם מסקרנות לקרוא ולהתעניין באנגלית. אבל הכוח היצירתי והיכולות הן בשפה העברית ולא באנגלית. אני לא יכול לעשות עבודה הפוכה, כלומר לתרגם מעברית לאנגלית".

בקצה החלום

בימים אלה מסיים ביז'אווי את כתיבת התסריט הראשון שלו, לסרט קולנוע ששמו הזמני הוא "בננות לאירוויזיון" בבימויו של איתן פוקס, העוסק בשבעה שכנים שמוצאים עצמם נציגי ישראל בתחרות הזמר האירופית. "אני שמח ואסיר תודה לדברים שכן קורים. גל אוחובסקי ואיתן פוקס ראו את 'אבניו קיו' שתירגמתי ואהבו את העברית", הוא מספר. "מיד אחרי זה נכנסנו למהלך כתיבת התסריט".

בחודשים הקרובים מתחילים צילומי הסרט, שיעלה לאקרנים כקופרודוקציה צרפתית-ישראלית, בהשתתפותם של ענת וקסמן, רותם אבוהב, עופר שכטר, יעל בר זוהר, מיה דגן ואפרת צור.

"הקולנוע הוא התנסות מעניינת, אבל יש לי מקום חם לקסם של האמצעים הקלאסיים הפשוטים של התיאטרון - של במה-קהל, שחקנים ואסתטיקה של תאורה ותפאורה שמספקים לי עולם שלם", אומר ביז'אווי. "בקולנוע נוספים המון אלמנטים טכניים והרבה ידיים שצריך לעבור בדרך עד להקרנת הסרט".

מלבד התסריט עובד ביז'אווי על עיבוד מקורי ל"כרמן", שעתיד לעלות בתיאטרון באר שבע באחת העונות הבאות. ביז'אווי מציג את הסיפור, שמקורו בנובלה של פרוספר מרימה, מזווית הראייה של דון חוזה, מאהבה של כרמן, "כי הוא הדמות הטרגית כאן", לדבריו. "הוא הקצין שעורק, שמבריח, שרוצח, שמקריב את עצמו למען אהבתו. יש ניואנסים מאוד יפים בחומר ומובן שיש את המוסיקה של ביזה. זה עדיין חלום שאני מקווה להגשים".

על מה אתה עוד חולם?

"בסך הכל אני מרגיש שאני בדרך להגשמת החלומות שלי, שהם ליצור מגוון של דברים בזירות שונות כמתרגם, במאי ותסריטאי. אבל בקצה קצה של הפסגה - החלום האמיתי שלי הוא לקום בבוקר וללכת לאולם החזרות ולביים הצגה". *



אלי ביז'אווי. ליצור מחדש בעברית תוך נאמנות למקור


מתוך ''רומיאו ויוליה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו