בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שני ספרים חדשים על מחול: "מחול כאמנות במה" ו"טרפסיכורה בסניקרס"

ספרות המחול היא תחום מוזנח במיוחד בשוק הספרים המקומי. שני ספרים רואים כעת אור בעברית: האחד יצירת חובה בכל ספריית אמנות,והשני הוא תיאור כובש לב של המחול הפוסט-מודרני האמריקאי

תגובות

שני ספרים חשובים נוספים כעת למדף הצר של ספרות המחול בעברית. האחד הוא "מחול כאמנות במה" בעריכתה של סלמה ג'ין כהן, שהודפס לראשונה ב-1974; והאחר - ספרה של סאלי ביינס "טרפסיכורה בסניקרס", העוסק במחול הפוסט-מודרני האמריקאי, שפורסם לראשונה ב-1980. שניהם רואים אור בהוצאת אסיה (מאנגלית: ניב סבריאגו).

בישראל כמעט לא קיים שיח על מחול, אומרת גבי אלדור, העומדת מאחורי המיזם. "כבר שנים רבות אני מרגישה את הצורך ואת החוסר בספרות טובה על מחול בעברית". לאחר שהוזמנה להצטרף למועצת הפיס לתרבות ולאמנות, החליטה אלדור לקדם תרגום של ספרים קאנוניים על מחול מאנגלית והפרויקט יצא לדרך בסיוע מרכז הספר והספריות בישראל. אלדור הייתה אמונה גם על העריכה המדעית של הספרים, יחד עם ד"ר הניה רוטנברג ואיריס לנה.

אלדור, יוצרת, חוקרת ומבקרת, מקווה כי מדובר ב"תחילתה של קבלת המחול כאמנות לגיטימית. המחול הוא רדוף. מכיוון שהוא מתעסק בגוף יש יותר מדי התנגדויות אליו, הנמכה ואפילו ביזוי". לדבריה, יחס שמרני זה פגע משמעותית בקידום המחול כתחום מחקרי.

"מחול כאמנות במה" הוא אסופה של רשימות על מחול הבמה המערבי מאז הופעתו המתועדת הראשונה (ב-1581) ועד המחצית השנייה של המאה ה-20. הספר, שלו שמונה חלקים, נפתח בטקסטים על המחולות בחצרות המלוכה בוונציה ובפאריס, ממשיך אל הבלט הקלאסי שנדד מצרפת לרוסיה ולאחר מכן גם לארצות הברית, ומסתיים במחול המודרני והפוסט-מודרני שפרצו והתעצבו במאה הקודמת.

בפתח הדבר של הספר מסבירה כהן כי הוא נולד מתוך חוסר הנגישות של תלמידיה באוניברסיטה למקורות היסטוריים שונים על מחול. כהן (שמתה ב-2005) היתה היסטוריונית של המחול, חוקרת, מרצה ומבקרת אמריקאית (בין היתר ב"ניו יורק טיימס"). היא כתבה כמה ספרים, ושבע שנים לפני מותה השלימה אנציקלופדיה בינלאומית על מחול, שראתה אור בהוצאת אוקספורד.

בעוד הבחירה בספרה של כהן ברורה - שכן מדובר בספר יסוד על מחול, שראוי להציבו בכל ספרייה של שוחרי אמנות - הבחירה לתרגם כעת את ספרה של ביינס על הפוסט-מודרניזם האמריקאי מעניינת ומסקרנת. "לדעתי, המחול הפוסט-מודרני הוא הבסיס של המחול העכשווי", מנמקת אלדור. "המחול המודרני מתיישן מהר יותר מהמחול הקלאסי, והמחול העכשווי מבוסס בעצם על צורת החשיבה של המחול הפוסט-מודרני". אלדור גם מציינת את השפעתו של המחול הפוסט-מודרני האמריקאי על המחול הישראלי העכשווי, בעיקר בכל מה שנוגע לשבירת הגבולות של מה שניתן לעשות על הבמה.

ספרה של ביינס, שמהדורתו העברית מונה 398 עמודים, מספק היכרות עם עשרה כוריאוגרפים בולטים שהובילו את מהפכת הפוסט-מודרניזם במחול, שפרצה בארצות הברית בשנות ה-60: סימון פורטי, איבון ריינר, סטיב פקסטון, טרישה בראון, דייוויד גורדון, דברה היי, לוסינדה צ'יילדס, מרדית מונק, קנת קינג ודגלס דן. "עד היום מדובר באחד הספרים החשובים ביותר שנכתבו בנושא הזה", אומרת אלדור. "סאלי ביינס היא אשה חכמה באופן יוצא מן הכלל, עם השכלה עצומה".

את ביינס זכתה אלדור להכיר בכנסים של ארגון SDHS (Society of Dance History Scholars) שהתקיימו בארצות הברית ובין השתיים נרקמה ידידות. ספרה הוא ספר חי מאוד, אומרת אלדור, "הוא לא אקדמי במובן העבה של המלה" וניכר בו כי ביינס התפתחה אל המחקר מתוך הצד הפרקטי של המחול.

ביינס, ילידת 1950, היתה שותפה להקמת כמה מסגרות פרפורמנס והשתתפה בין היתר בעבודות של כמה מיוצרי המחול שמופיעים בספר, כמו קנת קינג, מרדית מונק וסימון פורטי. עבודת הדוקטורט שלה על תיאטרון המחול ג'דסון, המייצג העיקרי של הזרם הזה, התפרסמה לימים כספר. היא חיברה ספרים נוספים על מחול וכן כתבה על תיאטרון, קולנוע ופרפורמנס.

הבחירה לקרוא לספר "טרפסיכורה בסניקרס" היא מעין הלצה על אחת מתשע המוזות במיתולוגיה היוונית, בתו של זאוס שהיתה אחראית על המחול והשירה (המשמעות המלולית של המלה "טרפסיכורה" ביוונית היא "עונג הריקוד"). ביינס כתבה את הספר בשנים 1973-1978, בזמן שהשימוש במונח "מחול פוסט-מודרני" לא היה כה נפוץ לתיאור הפרקטיקה האמנותית של היוצרים שבהם היא עוסקת.

מחול פוסט-מודרני הוא מונח בעייתי ומבלבל, מסכימה אלדור (ראו מסגרת). בפתח הספר מסבירה ביינס כי השימוש במונח בתחום המחול התפתח יותר במובנו הכרונולוגי - של הדור שפעל אחרי המחול המודרני. היא מבהירה כי מה שאיחד בין היוצרים הפוסט-מודרניים לא היה אסתטיקה משותפת כלשהי: "במקום זאת הם אוחדו בגישתם הרדיקלית לכוריאוגרפיה - בדחף שלהם להמציא מחדש את אופן המבע במחול". בגישה זו ניסו היוצרים לנטרל אלמנטים של סגנון, טכניקה, תיאטרליות או תוכן, או במלותיה של ביינס: "מצאו דרכים חדשות להפניית תשומת הלב ממשמעות המחול לאמצעי המבע שלו".

את נקודת הפריצה של הזרם הפוסט-מודרני נהוג לקשור לפעילות המחול שהתקיימה בכנסיית ג'דסון ממוריאל שבניו יורק בתחילת שנות ה-60. בראש הכנסייה עמד אז כומר ושמו האוורד מודי, בעל השקפות נועזות, שפתח את דלתותיה בפני יוצרי המחול ואיפשר להם לעשות חזרות ולהופיע בחללי הכנסייה. כך למעשה הוקם תיאטרון-מחול ג'דסון הנודע (שהשתתפו בו גם מוסיקאים, משוררים ואמנים חזותיים, בהם רוברט ראושנברג).

המופע הראשון בכנסייה, שהתקיים ב-6 ביולי 1962, מתואר בספר בין השאר דרך זיכרונותיה של איבון ריינר: "מופע המחול הראשון התברר לבסוף כמרתון של שלוש שעות לפני אולם מלא ב-300 צופים שישבו מההתחלה ועד הסוף בטמפרטורה של 32 מעלות בלי מיזוג".

הפרק האחרון בספר מוקדש לקבוצת "גרנד יוניון", קולקטיב של כוריאוגרפים-רקדנים פוסט-מודרניים, שהציגה אלתורים משותפים בשנים 1970-1976. "כשהתגבשה, אחדים מתשעת חבריה המתחלפים הכירו זה את זה כבר יותר מעשר שנים", כותבת ביינס. "הם נהגו לצפות ולהשתתף אלו בעבודות של אלו מאז ימי כנסיית ג'דסון". בתום הפרק מובא ראיון מרתק עם שמונה מחברי הקבוצה.

עד כמה הספרים הללו רלוונטיים ליוצרי המחול בישראל? בהקשר זה אלדור יוצאת נגד ההפרדה הרווחת בין הפרקטיקה של התחום לבין הפן התיאורטי שלו: "אני לא מאמינה בהפרדה המקובלת, שיש מצד אחד תיאוריה ומצד שני איזו התענגות ותחושות בטן. יש נטייה בציבור לראות במחול איזה פרץ, איזו התחברות כמעט לא מודעת לכוחות הטבע וכוחות היצירה, הדיוניסי לעומת האפולוני אם תרצה. זו מין גישה שמקבלת אחר כך גם היבט רומנטי: 'אל תבלבלו לי את המוח - על מחול לא צריך לדבר, צריך לרקוד'. אך בשבילי הספרים האלה הם תענוג, חשיבה שבאה בעקבותיהם היא תענוג חושני". *



מתוך ''טרפסיכורה בסניקרס'', מימין: סטיב פקסטון, קנת קינג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו