בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נועה מנהיים, עורכת ספרות מקור בכנרת-זמורה-ביתן: מבצעי ה"ארבע במאה" נותנים הזדמנות לסופרים חדשים

לרגל פרסום קטלוג המציג את ספרי הביכורים של כנרת-זמורה-ביתן, עונה נועה מנהיים, עורכת ספרות המקור של ההוצאה ומבקרת ספרות בעברה, על הטענות נגד מבצעי ה"ארבע במאה" ומסבירה מדוע הן מיותרות בתקופה שבה הקורא האלקטרוני מציץ מעבר לפינה

תגובות

לפני שש שנים עזבה נועה מנהיים את עמדת מבקרת הספרות ועברה לעבוד כעורכת. לדידה לא מדובר במעבר חד: "להיות מבקר זאת אחת ההכשרות הכי טובות לעורך, זאת חצי הדרך", היא אומרת. "אתה כבר יודע לקרוא טקסט, לאבחן אותו, להגיד מה טוב בו ומה רע. החצי השני זה להיות מסוגל לעשות משהו בקשר לזה, ולרצות לעשות משהו בקשר לזה. אני מכירה המון מבקרים שיש להם עין חדה כתער ולשון חדה לא פחות, אבל אני לא יודעת אם יש להם האופטימיות שנדרשת בשביל להיות עורכים. צריך להשאיר את המיזנתרופיה מאחור".

היא משמשת העורכת הראשית של ספרות המקור בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן, שנהפכה בשנים האחרונות לא רק להוצאה הגדולה ביותר בארץ, אלא גם להוצאה שעומדת במרכז המחלוקת בענף הספרים. החוק להגנת הספרות והסופרים שנדון בימים אלה בכל מיני ועדות קשור לניסיון לשים קץ לשליטה המוגזמת, לכאורה, שיש לכנרת זמורה-ביתן ולצומת ספרים בשוק, ולאפשר לסופרים להתפרנס טוב יותר. אבל יש גם מי שחושב שהחוק דווקא יחבל בסופרים ובספרות, וש"חטאה" הגדול של רשת צומת ספרים הוא בכך שפגעה בשלטון היחיד של סטימצקי.

"מכל הפונקציות בהוצאה לאור, העורך הוא הכי קרוב לסופר", אומרת מנהיים. "אני בעד כל מה שיעזור לסופרים שלי. אבל האם החוק הוא זה שיעשה את זה? אני לא יודעת. בכל מה שקשור בספרי ביכורים אני לא בטוחה שהחוק נותן מענה. החוק עלול להקפיא את המצב הנוכחי ולהקשות על סופרים חדשים להיכנס אל תוך המעגל, כי אם יש לך אפשרות לקנות את הספר החדש של א"ב יהושע במחיר מלא, או לקנות ספר חדש של סופר אלמוני שמעולם לא שמעת עליו, הבחירה ברורה".

מנהיים אומרת שספרי ביכורים הם ההימור הגדול ביותר של הוצאות הספרים. "אם המצב בשוק יהיה כזה שיקשה עליהם עוד יותר להתקבל, החשש שלי הוא שהוצאות יהמרו פחות", היא אומרת. "הלב שלי מתכווץ כשאני חושבת על כל הקולות שנפספס. לא בכדי רוב הסופרים שתומכים בחוק הם באמת סופרים מבוססים ומוכרים".

לטענת מנהיים, מבצעי "הארבע במאה" המושמצים תדיר הם ההזדמנות של סופרים לא מוכרים לאסוף קהל. "כשיש מבצע של ארבעה ספרים ב-100 שקלים, את יכולה לקנות שלושה ספרים של סופרים מוכרים. ברביעי יותר קל לך להמר ואולי תנסי סופר לא מוכר".

ובכל מקרה, היא אומרת, "אין ספק שלהתפרנס מספרות זאת משימה כמעט בלתי אפשרית. אפילו סופרים שמוכרים הרבה מאוד לא מצליחים להתפרנס רק מספרות. השאלה אם הם צריכים להתפרנס אך ורק מספרות היא שאלה אחרת - בעיני זה לא משהו שבהכרח עוזר לספרות. אבל זה שסופר עובד ארבע שנים ומקבל סכומים מגוחכים זה עצוב ושגוי. אנחנו הוצאה שנותנת תמלוגים מאוד נאים לסופריה מתוך הכרה בזה שזה חיוני וחשוב".

בימים אלה מוציאה מנהיים קטלוג ובו מוצגים סופרים של ההוצאה שחובקים ספר ביכורים. ביוני שעבר יצא הקטלוג הראשון של ספרי ביכורים ומנהיים מקווה שזה ייהפך להרגל. כאשר היא נשאלת מדוע ההוצאה משקיעה כך בקטלוג, היא אומרת שזה משום שלסופר חדש קשה לפרוץ: "השוק באמת מוצף ספרים וכשהבחנו בכך שאנחנו מוציאים המון ספרי ביכורים, רצינו למצוא דרך לתת לסופרים קצת דחיפה, וגם להראות לסופרים שההוצאה עומדת מאחוריהם. השנה עשינו מהלך כפול - גם הצלחנו לשכנע את צומת ספרים להכריז על חודש הביכורים ברשת, וכל ספרי הביכורים, של כל ההוצאות, מהשנתיים האחרונות, יהיו ב-60% הנחה, ובמקביל הקטלוגים יחולקו בחנויות".

את אומרת שיוצאים המון ספרים, אבל את עובדת בהוצאה שמואשמת בהצפה של השוק.

"ריבוי הספרים לא בעייתי לכשלעצמו. צריך למצוא לספרים האלה מקום על המדפים ובלבותיהם של הקוראים, וחלק מהסיבה שבכלל הובאתי להוצאה לפני שש שנים היתה כדי לחזק את מחלקת המקור. זה נראה המון ספרים, כי הוצאת זמורה-ביתן, ואחר כך כנרת-זמורה-ביתן, היא הוצאה יחסית צעירה, אז לא היה לה קאדר מאוד גדול של סופרי מקור. עכשיו, כשיש יותר סופרי מקור, זה נראה כאילו פתאום יש המון. אנחנו לא מוציאים ספרים או ספרי ביכורים רק כדי שיהיו עוד על המדפים. אם לא היינו מאמינים בהם, לא היינו מוציאים אותם".

לפי מה את בוחרת?

"כסטודנטית עבדתי בחנויות ספרים, גם בסטימצקי וגם בפרוזה בדיזנגוף. אני זוכרת שהיינו פורקות את הארגזים, מוציאות את הספר, מחזיקות אותו ביד, מסתכלות על הכריכה ויודעות אם זה ילך או לא ילך. גם היום אנחנו משתדלים להיעזר במוכרים בחנויות, לפעמים אפילו כדי לבחור עטיפות, כדי ללכוד את הדבר הזה. כי מי שנמצא כל היום במגע גם עם הספרים וגם עם הלקוחות יש לו חוש, הוא יודע מה יכול ללכת. אבל זה משהו שמאוד קשה לכמת אותו ולהגיד למה משהו יצליח".

ומה אם את נתקלת בספרות טובה שברור שאין לה שום סיכוי מסחרי?

"המסחריות היא אף פעם לא השיקול הראשון. אין שאלה בכלל - אוציא ספר לסופר שאני חושבת שהוא נפלא אבל אין לו סיכוי למכור, כי אני רוצה את הסופר ואת הספר הבא שלו. השיקול של הספר הבודד הוא הרבה פחות משמעותי כאן. אם למשל יש ספר שהוא נפלא ואני נפגשת עם הסופר אבל יש לי תחושה שאין לו עוד מה להגיד, שאת כל מה שהיה לו להגיד הוא אמר בספר הזה, אז אני לא בהכרח אקח אותו. הניסיון שלי זה ליצור סופר, לא להוציא לאור ספר. בגלל הדרך שבה השוק מתנהל היום, אמרי זרטל, המעצב שלנו, תמיד אומר לי: 'תחשבי על זה שאת רוב החיים שלו הספר מבלה עם השדרה כלפי חוץ, על המדף'. וזה נכון".

במקרה כזה תבואי לערן זמורה ותגידי לו "זה לא ימכור, אבל זה טוב"?

"בטח. במיוחד בכל מה שקשור בספרי ביכורים, שם זה קורה הרבה ולצערי הרב זה גם מתגשם בסופו של דבר בשטח. יש ספרים שידענו מראש שהמסחריות שלהם מוטלת בספק, אבל הם מצוינים והלכנו עליהם. למסחריות ולטווח הארוך אין שום קשר. אני חושבת תמיד על הספרים הבאים ועל קריירת הכתיבה שיכולה להיות לסופר. לא שהשיקול המסחרי לא קיים, אנחנו הוצאה מסחרית, אבל זה אף פעם לא יהיה המדריך היחיד שלי. ערן זמורה הוא מאוד אופטימי, הרבה יותר ממני. אני יכולה להיכנס אליו בחיל ורעדה ולהגיד 'תשמע, זה פשוט נפלא, אבל כמה זה ידבר לציבור הרחב?', והוא שואל 'אבל רגע, זה נהדר?' וכשאני עונה שכן, הוא אומר 'אז מה השאלה בכלל'. יש בו משהו נורא ג'ינג'י במהירות ההחלטה".

מנהיים מספרת שלא קל להיות חלק מהמילייה הספרותי בזמנים שבהם מקום העבודה שלה מושמץ ומגודף. "אני כאילו האויב, אבל אני מקווה שזה רק כאילו", היא אומרת. "אני מכירה אישית הרבה מהמבקרים, אני מקווה שהם מעריכים אותי מבחינה מקצועית כמו שאני מעריכה אותם, ואני יודעת שהם לא היו כועסים, אם הם לא היו כואבים. מאחר והכאב שלהם נובע מאותו דבר שחשוב לי, אז אני לא שונאת אותם בחזרה ולא כועסת על זה שהם כועסים עלי, אני מבינה את זה".

הטיחו בך דברים?

"כן. שמעתי כבר כל מיני הערות, הרבה בשבוע הספר, כי כולם שם וכולם מדברים. זה חוזר לעניין הטווח הארוך. המצב הנוכחי הוא מצב זמני, כי תכף יגיע הספר האלקטרוני. בעוד עשר שנים התעשייה הזאת תראה אחרת לגמרי, וזה לפעמים מתסכל שאנחנו נאבקים במאבקים של היום, במקום להיערך לכך שהוצאות ספרים יהפכו להיות עניין שאבד עליו הכלח, או לפחות יצטרכו להשתנות באופן מאוד דרמטי כדי לעמוד באתגרים האלה".

בטווח הקצר, מנהיים אומרת שנעשים מאמצים להרגיע את השוק. "אין עכשיו מבצעים מטורפים. לנו מאוד חשוב להגיע למצב של רגיעה, לא משנה מה ייקבע מבחינה חוקית", היא אומרת. "זה לא נעים לעבוד באווירה הזאת וזה פשוט לוקח את הפוקוס ממה שבאמת חשוב. אני רוצה שהאנשים האלה ישבו ויכתבו ושההוצאות יוציאו את הספרים. בשבילי זה שוק מאוד לא רכושני".

היא אומרת שהיא עורכת אמוציונלית שבוכה עם הסופרים שלה אחרי ביקורות רעות. האם עבודתה כמבקרת הכשירה אותה להתמודדות מוצלחת יותר עם ביקורות? "אוי", היא נאנחת. "על חטאי אני משלמת, אם היו כאלה. לעבור לצד השני זה ללא ספק עניין לא פשוט. אבל אני כן יכולה לנצל את הניסיון שלי כמבקרת ולהגיד לסופרים שמה שהמבקר רואה בדרך כלל זה את הפינה שלו בעולם. השפעת המבקר היום - עם כל כמה שהייתי רוצה לחשוב שכשהייתי מבקרת הזזתי עולמות ושיניתי גורלות - היא מאוד מוגבלת".

מנהיים רואה בעבודת העריכה מעין אלכימיה. "יש משהו מאוד מפתה באפשרות לקחת משהו שאתה רואה שהוא לא מספיק טוב, ולסייע לסופר למצות את הפוטנציאל שלו. פגשתי לא מזמן מישהי שעבדה בהוצאת הספרים קנופף, והיא אמרה שכל כך התעייפה מלנסות להסביר לאנשים מה היא עושה, עד שבאיזשהו שלב היא ענתה שהיא מלטשת יהלומים. זה די מדויק".

היא מסבירה שהיא קנאית לעריכה, ולכן אין לה עניין לכתוב בעצמה, אלא רק לערוך. "אני מחויבת לפרישות, ואני פורשת מהפן של הכתיבה ומקדישה את עצמי באופן כמעט דתי לעניין הזה של עריכה. אבל יש עוד סיבה. אני כותבת דברים מהסוג שאני שונאת לקרוא. אני יכולה לכתוב ארבעה עמודים מתפייטים על יופיים של עלי הסתיו הזהובים המתפצחים על המדרכות הסדוקות, זה מאוד יפה, אבל זה כתיבה מהסוג שאני לא מתעניינת בו".

דרושה פרספקטיבה

יש משהו נינוח ומשועשע בהתנהלות שלה. היא לא נבהלת מטענות שונות ומשונות כלפי ההוצאה שבה היא עובדת, או כלפי העורכים החדשים, שמושמצים בהזדמנויות שונות על שאינם טובים כמו הוותיקים. "מידת החופש של העורך תלויה באופן בלתי ניתן להפרדה במידת החופש שהסופר מאפשר", היא עונה. "אם הסופרים השתנו, אז גם העורכים השתנו. אם עריכה זה כמו טיפול, אז יש סופרים שמאפשרים טיפול קצר מועד, ביהביוריסטי, ויש סופרים שאפשר להיכנס אתם לאנליזה. יש ספרים שערכתי במשך שלוש שנים ויש שערכתי במשך שלושה חודשים. זה בדרך כלל לא משהו שאני מחליטה עליו, זה מה שהספר דורש ומה שהסופר מאפשר. מערכת היחסים הזאת בין הסופר לעורך השתנתה ככל שהסופרים השתנו, פחות בגלל שהעורכים היום לא מה שהיו פעם. אותם אנשים שאומרים שהעורכים היום הם לא מה שהיו פעם, הם אותם אנשים שאומרים שהספרים היום זה לא מה שהיה פעם. וזה נכון. העולם השתנה".

הטענה היא שהעולם השתנה לרעה.

"אני לא חושבת שאפשר לקבוע עדיין, זה דורש פרספקטיבה. אני זוכרת שבני ציפר פעם סיפר על איזשהו מאמר ביקורת על שירה, שהתפרסם לפני כמה עשרות שנים. המאמר מציין שמכל המשוררים היום, יזכרו את שמותיהם של שלושה בלבד, המאמר נוקב בשמותיהם של השלושה וזה אנשים שלא שמעת עליהם מימייך. אז המלכת המלכים הזאת אינה נבונה".

יש טענה שאין חילופי דורות. שעוד לא קמו הסופרים הקנונים שיחליפו את עוז, גרוסמן, א"ב יהושע, מאיר שלו.

"מאוד קשה לאתר דור כשאתה חי בקרבו, צריך לראות מי ישרוד. מי שהוציא שני ספרים נהדרים, הוא עדיין לא מישהו שאפשר להגיד עליו הרבה מעבר לכך שהוא סופר בתחילת דרכו שהוציא שני ספרים נהדרים".

אולי זה קשור לזה שהסופרים היום שותקים ולא מביעים את דעתם בענייני השעה.

"זה לא תמיד נכון. היה למשל את מכתב הסופרים שניר ברעם אירגן בזמנו. אבל האם מישהו הלך לעמוס עוז לשאול אותו מה דעתו אחרי שהוא כתב רק שני ספרים? הסיבה שהולכים אליהם, היא העובדה שהם שרדו ושהם עדיין ממשיכים ליצור והם מבוגרים ויש להם איכות ועומק".

מנהיים מסכימה כי מדובר בדור פחות מעורב פוליטית, אבל אומרת שאת הפוליטיקה שלו אפשר לקרוא בטקסטים של סופריו. "אחת המגמות הכי מעניינות היום היא העובדה שיותר ויותר סופרים מרשים לעצמם לדמיין. בין שזה לדמיין את העבר שלנו ולשכתב אותו, ובין שזה לדמיין את העתיד שלנו ולחזות אותו", היא אומרת. "יש בזה שלילה של הכאן ועכשיו, ללא ספק, אבל כן, יש בזה איזשהו ניסיון לנסח פוליטיקה. אני לא חושבת שהם יישארו לא מעורבים פוליטית לנצח".

כאשר היא נדרשת לאפיין סופרים בתחילת דרכם שאת ספרי הביכורים שלהם בחרה להוציא לאור, היא מחלקת אותם לקבוצות: "היום סופרים יותר מרשים לעצמם ללכת למקומות שעוד לא מיפו אותם", היא מסבירה. "גם בקטלוג של השנה וגם בשנה שעברה יש יותר ספרות פנטסיה. למשל יהודה איגוס, שמציע אלטרנטיבה לסיפור הבריאה, שפרה קורפנלד שכתבה ריאליזם מאגי ומתן חרמוני, שלא מדמיין את העתיד, אבל משחזר תקופה היסטורית וממש הצליח לכתוב יידיש בעברית".

שפרה קורנפלד היא בוגרת תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". היא סופרת שאת בונה לטווח רחוק?

"בגלל שהיא היתה באח הגדול אז הכישרון שלה פחות משל אחרים? אם זה לא היה מספיק טוב לא הייתי מוציאה את זה. היא כותבת נהדר ובעתיד יהיה לה עוד ספר, זה בטוח. קורנפלד כותבת על מרחב שהוא למעשה המרחב של הילדות שלה. היא גדלה במעין קומונה או כת עם רב מאוד כריזמטי, עם חוקים מאוד אחרים מהחוקים של העולם שבחוץ, משהו מאוד סגור. יש מוטיב אוטוביוגרפי, אבל היא לוקחת את הסיפור למקומות מאוד שונים ומספרת על התפרקות של מקום כזה. זה גם קרוב למחוזות שאני באתי מהם, אז מעניין אותי לראות איך מישהו מתמודד עם חומרים שמוכרים לי".

היא מוצאת קו מחבר בין ספריהם של ערן שגיא, איתי אשר ועקיבא רגן. "שלושתם מתארים ילדים שחיים בעולם שאין בו חוקים ואין בו מבוגרים. הדור של הילדים היום גדל בלי מבוגרים", מפרטת מנהיים. "מה שמעניין בספרים שלהם, זה להציץ למקום הזה שמתקיים בלי הורים ובלי שום מודלים, לא של גבריות ולא של הורות. זה מקום מאוד מוזר".

מנהיים אומרת שהיא מקווה שהוצאת הקטלוג תיהפך למנהג קבוע. "יהיה מעניין לעקוב אחר הקטלוגים בחמש השנים הקרובות ולראות מה קרה לסופרים האלה. אם הם אכן הגשימו את ההבטחה שראינו בהם, ומה נוצר כאן. אם יש פה דור חדש". *



נועה מנהיים. נעזרת במוכרים בחנויות


שפרה קורנפלד. ''יהיה לה עוד ספר''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו