רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תערוכת צילומים: העולם של אתמול בתמונות מהיום

את התצלומים המוצגים בתערוכה שלה צילמה רותי אגסי בשנים האחרונות, אך הם שבים אל ימים שאינם עוד: מרכז אירופה שבין מלחמות העולם

תגובות

סיפור קצר של קורט טוכולסקי, הסופר, המסאי והסאטיריקן היהודי-גרמני, "אלבום התמונות" שמו, נפתח בנערה משרתת הסוגרת דלת של מסדרון ופותחת את הדלתות הגבוהות אל חדר ההסבה. תוך כדי תנועה היא מכריזה שהגברת הנכבדה, דודתו של המספר, תבוא מיד ומבקשת מהאורחים שהגיעו עתה להמתין. האורחים, המספר ואשתו לעתיד, נכנסים לחדר ההסבה המפואר שעל שולחנו אלבום התמונות. המספר מראה לזוגתו את תמונת סבו שכבר אינו בין החיים.

תערוכת התצלומים היפה מאוד של רותי אגסי בגלריה עינגא בתל אביב נהפכת בעבור הצופים לחדר ההסבה מן הסיפור הזה מ-1925 (שלמיטב ידיעתי עדיין לא תורגם לעברית), למעין אלבום של מה שהיה (וכך גם ספר האמן היפהפה שיצא במקביל לתערוכה). נוצרת תחושה כאילו פסקול מלווה את המתבוננים; צליל חרישי של דריכה על עלים רטובים או אולי הרחש של וילון מתנפנף. התצלומים, על אף מידותיהם הצנועות, מקרינים על סביבתם ויוצרים בה שינוי ספק מוחשי, אותה פעולה כמעט מיסטית שאמנות במיטבה יוצרת בעולם.

התצלומים מתייחסים לעולם מאוכלס אנשים, אך לא נראות בהם דמויות. גם סימני זמן ספציפיים אינם מופיעים בהם. יותר מכל הם מציפים את התודעה בעקבותיו של העבר המצויים בהווה, בצל שהותיר עולם שאיננו עוד. זהו העבר שבין מלחמות העולם, ימיה של תרבות מרכז-אירופית, שעם פירוק הממלכה האוסטרו-הונגרית בשלהי מלחמת העולם הראשונה עברה טלטלה שממנה לא התאוששה. מבלי ששמם יוזכר ברמז, זהו עולמם של קפקא, צווייג ושניצלר, פרויד ואדלר, מאהלר ושנברג, גרופיוס, ויטגנשטיין ויוצרים רבים אחרים שהיו חלק ממודרניזם מסוכסך, שמרנות חובקת וממארת וחלומות אוטופיסטיים בחברה שגזענות היתה בה אבן יסוד.

התצלומים שאגסי מציגה צולמו בפראג ובווינה, ערי הממלכה החשובות ומרכזי תרבות, בשוודיה וגם באיטליה וכן ממסך טלוויזיה. האור הוא בעיקר אור דמדומים, לא יום ולא לילה, שעה שהכל יכול להתרחש בה והיא כמו מופקעת מלוח הזמנים הלינארי. אגסי מציגה עולם של דמדומי האלים, כשם החלק האחרון ב"טבעת הניבלונגים" של ואגנר; מקום שבו הכללים האנושיים יכולים להיפרץ שוב ושוב אך המסגרת האסתטית, כמו באופרות ואגנריאניות, נשמרת בקפידה.

כך, למשל, בתצלום של ספה חומה, הניצבת באולם שרצפתו מצוירת ובו עמודים לבנים ורחבים. לכאורה זהו צילום מקום של מנוחה, רחבות הדעת ופאר. כמו כל העבודות בתערוכה, התצלום ללא כותרת וצולם בשנים האחרונות. פתקים המודבקים בו על חלונות זכוכית מקובעים, דלת ומכשיר טלפון ציבורי מיושן מגלים סיפור אחר, ובבת אחת החלל נהפך לסנטוריום או בית חולים. העמידה הסתמית משהו, התלושה, של הספה יוצרת הרגשה מצמררת; כאילו החפצים בחדר יודעים שדבר מה לא בסדר, ואולי השפיות, אולי הבריאות, הלכו לבלי שוב.

תחושת הערעור חוזרת בתצלום של ארבעה כיסאות סביב שולחן. זהו ריהוט מיושן, אולי ריהוט מודרניסטי מוקדם ואולי משנות ה-50 וה-60, מאותם רהיטים שנכללים כיום בכותרת הכוללנית סגנון רטרו. שני כיסאות מוסטים אחורה, אחד באלכסון קל והשני בחדות, כאילו קמו שני אנשים לפתע פתאום מהשולחן, שעליו גם ערימה של ניירות. מה נלחש ליד השולחן, מה נאמר שם, איזה חוט של חוכמת הלב נקטע, תוהה הצופה יחד עם אגסי. הדרמה שקטה, אבל התצלום שמקפיא רגע מבהיר שאין למה לחכות.

יפה במיוחד הוא תצלום של ורדים, ספק מבעד לווילון, ובו מריחה מכוונת בנגטיב הצילום או בפיתוח הידני. צריך מידה לא מעטה של אומץ להשתמש כיום בדימוי הוורדים העשיר מדי, השחוק, המרחף על סף הקיטש. אצל אגסי הוא נהפך לאש קרה, ליופי זר, לזיכרון שנמלא אבק או מציאות שהשתבשה.

טעם דם יש לעלים אדומים בתצלום של שפת אדנית אבן. האדמה באדנית מעלה ירוקת, כלומר היא ריקה מצמחים. מעליה עלים גדולים של שיח כלשהו הצומח על החומה שאליה היא מחוברת וסביבה משתרג צמח הנראה כמין קיסוס, שעליו ירוקים ירוק חיוור ואחדים מהם באותו אדום שנדמה מלאכותי לחלוטין. אגסי אינה יוצרת בעבודותיה מניפולציות דיגיטליות אלא מביטה כאן ישירות באופן שבו חייו של צמח דועכים ולידם אחר עולה כלהבה, ובעיקר ביופי האפלולי של ריקבון.

בתצלום אחר נראה חלון מבעד לחצר באור הולך ודועך. החלון אינו מזמן מבט על העולם; הוא מסורג ומשקופיו הירוקים מתקלפים. כיעור מושל בחצר למרות צמח אחד יפה שהירוק המגוון שלו מתפרץ כמו יום קיץ שנקלע לסתיו. געגוע ישן, צורב, עולה כאן. נדמה שמי שמביט מהחצר האחורית לתוך המבנה המרכזי מחכה לרגע מקרי שיבהיר מה השתבש.

אין מנוח בעבודות של אגסי. היא מפרקת את הקשר הכמעט אקסיומטי של יפה-טוב-נינוח ומשאירה את היפה לבדו. היא גם אינה מקלה על הצופים שלה ביצירת עבודות שיש בהן יפה ונורא, צירוף שכיח למדי. לא גופות וגולגולות יימצאו בתצלומים בהתבוננות מקרוב אלא דימויים של ספק. בתצלומי הטבע נראים ספק צללי בעלי חיים, ספק מכוניות רחוקות, הזיות של מה שהיה או יכול היה להיות אילו התרחש הכל אחרת.

התצלומים של אגסי אינם נזקקים באמת להשוואות משום שהם סיפור מוכל בעצמו, סגור כפקעת. ובכל זאת עולה בזיכרון הסדרה המשובחת "דמדומים" (2001) של גרגורי קרודסון האמריקאי. קרודסון יוצר את תצלומיו במעין הפקות ענק קולנועיות ומבחינת אופן העשייה כמעט הפוך אפוא מאגסי. המכנה המשותף הוא בנגיעה במה שלא נאמר, כמעט לא נחשב ובכל זאת קיים, אבן ריחיים על צוואר החיים. קרודסון מאיר זאת בפרבר האמריקאי, אגסי במה שהיו בעבר המחוזות הדשנים של הבורגנות האירופית.

התערוכה קטנה ומאופקת, 13 עבודות בלבד בגדלים שאינם עולים על 90X90 ס"מ. העבודות מתכתבות ביניהן, יוצרות צירופים שמעבר לזמן ומקום. תצלום נוף שנעשה מהטלוויזיה עומד בטבעיות מושלמת ליד תצלום של פסלוני הרמס יווניים. אגסי מתבוננת דרך פילטרים של זיכרון וריחוק אבל גם פולשת ללב החפצים והמקומות, מודעת לכך שהחיפוש אחר העבר, אפילו הניסיון להבינו, הוא לשווא; שהאהבה לעולם ההוא היא אהבה מרה אחרי שסופו כבר ידוע. *

רותי אגסי - "טבע ודומם". אוצרת שלומית ברויר. גלריה עינגא (רח' הרכבת 2, תל אביב), שעות הפתיחה: ימים שלישי עד חמישי 11:00-19:00, יום שישי 11:00-14:00, שבת 11:00-13:00. עד 26.2



עבודות של רותי אגסי מתוך התערוכה, ללא כותרת, 2010-2009



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true