בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סרטי די.וי.די: פליני בחיפה

נער שמתבגר בחיפה של שנות ה-60, משורר שחוזר אל ילדותו, דרמה שמתכתבת עם הסרט המצרי ומזכרת קומית ממלחמת המפרץ. הקולנוע הישראלי הולך קדימה ואחורה

תגובות

ארבעה סרטי קולנוע ישראליים יצאו בשבועות האחרונים על גבי די-וי-די, ובמקרה או שלא במקרה, בארבעתם בולטת בצורה כזאת או אחרת ההתעסקות בממד הנוסטלגי, ולפחות שלושה מהם עוסקים בהתמודדות עכשווית עם סוגיות מן העבר. ההוצאה הראשונה והמושקעת מכולן היא של סרטו של אבי נשר "פעם הייתי", שיצא לבתי הקולנוע בשנה שעברה וזכה להצלחה רבה, סיפור התבגרות המתרחש דרך עיניו של נער חיפאי לקראת סוף שנות ה-60.

אריק (תובל שפיר), נער חובב ספרות בלשית, מועסק אצל יעקב ברייד (אדיר מילר), שדכן שמשלם לו כמה לירות כדי שיגייס רווקים ויברר אם מחותניו הפוטנציאליים ראויים להשקעה. במהרה מתחיל אריק לעבוד גם אצל חברתו הטובה של ברייד, קלרה (מיה דגן), ניצולת שואה שמנסה להתמודד בדרכה עם זיכרונות מרים ממה שאירע "שם" - התמודדות שמשותפת גם לברייד וגם לאביו של אריק (דב נבון), ומלווה כצל אפל את הדמויות המבוגרות בעלילה.

הסרט נע בין שכונות המגורים שלמעלה על הכרמל, האזור שבו מתגוררת משפחתו של אריק ושבו מתפתחת אהבתו הראשונה, לנערה יפה שמגיעה מחו"ל ומביאה עמה ניחוח מרדני של סיקסטיז אמריקאי (נטע פורת) - לבין העיר התחתית, שם שוכן משרדו האפלולי של ברייד, בצמוד לבית קולנוע שאותו מפעילה משפחה של גמדים. ראשיתו ואחריתו של הסרט, שחלקים ממנו נכתבו בהשראת הספר "בשבילה גיבורים עפים" של אמיר גוטפרוינד, מתרחשים בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כאשר אריק המבוגר ואביו הקשיש נוסעים ברחובות חיפה המופגזת בעקבות צוואתו של ברייד, שהלך זה עתה לעולמו.

שפע של מחוות קולנועיות משובצות בסרט, אחת הבולטות בהן היא גרסה מקומית לסצינת המזרקה המפורסמת מ"לה דולצ'ה ויטה" של פדריקו פליני - והפעם במזרקה חיפאית עמוסה בחניכי תנועת הצופים. הסרט, מהיפים בפילמוגרפיה של נשר, יוצא במהדורת די-וי-די מורחבת הכוללת בין היתר את הפסקול המלא של הסרט, שאותו הלחין פיליפ סארד, מלחין צרפתי נודע המוכר במיוחד מעבודתו עם הבמאי רומן פולנסקי.

איך זה שמשורר

זיכרונות ילדות מחיפה של פעם ממלאים גם את סרטו התיעודי של דוד פרלוב "פגישות עם נתן זך" מ-1996, שיצא לאחרונה בדי-וי-די ביוזמת האוזן השלישית. פרלוב, שהלך לעולמו ב-2003, היה מיודד עם זך וצילם אותו לאורך תקופה רצופת פגישות. בין היתר הוא מתלווה לכמה משיטוטיו של המשורר, נוסע עמו לשיעור על יונה וולך שאותו הוא מעביר באוניברסיטה, מתעד אותו נושא דברים בערב מחווה לדוד אבידן, ומשוחח עם דליה רביקוביץ', ידידתו של זך, שהפגישות עמה מספקות כמה מהרגעים היפים בסרט.

זהו דיוקן מתבונן ומהורהר, מלווה בקולו של פרלוב המוכר היטב לכל מי שצפה ביומנים שלו, שאינו מתיימר להעביר בצורה דוקומנטרית שגרתית ומאורגנת את הביוגרפיה של המשורר, אלא נותן לגיבור לדלות בעצמו זיכרונות מהעבר ולהחליט אילו שירים לקרוא בקולו ואילו לחנים משיריו להשמיע.

בין יפו לקהיר

"כלת הים", סרטה של קרן ידעיה ("אור") שיצא גם הוא בדי-וי-די, מתרחש ביפו אך מאזכר בעיקר את הסרטים המצריים שהיו מוקרנים בעבר הרחוק בטלוויזיה הישראלית. במרכז הסרט דמותה של מלי (דאנה איבגי), שעובדת במוסך של אביה (מוני מושונוב) יחד עם אחיה (רועי אסף) ועם עובד ושמו תאופיק (מחמוד שלבי), שעמו היא מנהלת רומן חשאי. השניים מתכננים לברוח לחו"ל כדי להתחתן, אבל תגרה אלימה שמתפתחת במוסך משנה את תוכניותיהם.

המלודרמה היפה שיצרה ידעיה משלבת בין רחובות יפו, ניחוחות של דרמות ערביות וצבעים של קולנוע אירופי. עבודתם המרשימה של צוות השחקנים מוסיפה לאפקטיביות הרגשית של הסיפור, שככל שהוא מתפתח מתווסף לממד האישי והמשפחתי שלו גם רובד פוליטי חד ומפוכח.

דוד אבידן לא אהב

יציאתו של הסרט "שירת הסירנה" לראשונה על גבי די-וי-די, מציינת 20 שנה למלחמת המפרץ, ששימשה כתפאורה סוריאליסטית לקומדיה הרומנטית הזאת. במרכז סרטו הארוך הראשון של איתן פוקס המבוסס על רב המכר באותו שם של עירית לינור, ניצבת דמותה של טלילה כץ (דלית קהן), פרסומאית תל-אביבית שחייה מתנהלים על רקע הצפירות, מסיכות האב"כ ומערכות היחסים שהיא מנהלת עם נוח (בועז גור לביא) ועם עופר (יאיר לפיד).

הדי-וי-די החדש כולל רק תוספת אחת, אבל היא משעשעת למדי: סרטון "מאחורי הקלעים" שהכין גיא פינס עם צאתו של הסרט ב-1994. בין ראיון קצר עם נשות מרכזיית 188 שחיכו לסרט בקוצר רוח, לבין סיקור תעשייתי של "התנפלות השחקניות על תפקיד טלילה כץ", משוחח פינס עם דוד אבידן, שנה לפני מותו, והוא מתגלה כמבקר קולנוע מחמיר: "עשו לפני שנה וחצי, נדמה לי, סרט בשם 'סיפורי תל אביב'. לדעתי הז'אנר הוא אותו ז'אנר. בעצם הסרט הזה הוא חיקוי מבחינת האטמוספירה, מהלך העלילה וכו'. אני לא רואה שום ערך מוסף לינורי, אלא להפך, מינורי... אנחנו לא מדברים כאן על יצירת קולנוע, אלא על ניסיון לעשות סרט על פי ניסיון לכתוב רומן. ובזה אני מסכם את דעתי על כל הפרשה".

ואילו לפיד, שמרואיין על ידי פינס במהלך הקרנת הבכורה הנוצצת כאשר הוא מייבש את ידיו בשירותי אולם הקולנוע, מסכם זאת כך: "ההצלחה הקולנועית הגדולה של הסרט הזה היא שאף אחד לא רואה לאורך שעה וחצי של סרט שהיא גבוהה ממני בראש". *

"פעם הייתי", "כלת הים", "שירת הסירנה" - אן-אם-סי יונייטד; "פגישות עם נתן זך", האוזן השלישית



מתוך ''פעם הייתי'' למטה: מתוך ''כלת הים''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו