בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרור רשף עשה בדרכו שלו את הסרט "מי אתה בשבילי"

בעוד הבמאית יעל חרסונסקי יצרה סרט תיעודי בתקציב נדיב, בן זוגה דרור רשף ביים את סרט הביכורים שלו בדרך עצמאית ולא שגרתית. סיפורן של הדמויות משולי החברה שבמרכז הסרט הוא לדבריו סיפורו שלו

תגובות

גיבורת הסרט "מי אתה בשבילי" היא אניה, בחורה צעירה ועדינה, הסובלת ממוגבלות שכלית, אך מנהלת חיים עצמאיים ומלאים. היא מתגוררת לבד בדירה משלה, עובדת כמנקה בבניין משרדים גדול ומשתתפת באופן קבוע בקבוצת תיאטרון קהילתית של אקי"ם. באחד הימים היא פוגשת בצעיר קצת מוזר. לא ברור מה בדיוק לא בסדר איתו, אבל הוא מצליח למשוך את תשומת לבה של אניה ולעורר את סקרנותה. הוא מנסה לחדור למגדל המשרדים שבו היא עובדת, השומר אינו מניח לו להיכנס, ובלית ברירה הוא פונה אל אניה בבקשה שתעזור לו להשיג את מטרתו. אט אט, בין השניים מתחיל להירקם קשר של ידידות, שעשוי לחלץ את שניהם מהבידוד החברתי שלהם.

"מי אתה בשבילי", שיוקרן בבכורה ביום שישי (4.2) בסינמטק תל אביב, הוא יצירה קולנועית עדינה, רגישה ואמיצה, שמציבה במרכזה דמויות משולי החברה, ומאפשרת הצצה לעולמן הנפשי ולחיי היומיום שלהן. יוצר הסרט, דרור רשף, הוא קולנוען שנמצא בצומת דרכים יוצא דופן. מחד, הוא בחר לא רק בנושא יוצא דופן לסרט הביכורים שלו, אלא גם בדרך עשייה עצמאית, מאתגרת ולא שגרתית, העוברת בשולי תעשיית הקולנוע המקומית. מאידך, הוא זכה להיות מעורב ולהשקיף מקרוב מאוד על ההצלחות הגדולות ביותר של הקולנוע הישראלי בשנה האחרונה: הוא ערך את "חיים יקרים", סרטו של שלומי אלדר, שכמעט והיה מועמד לאוסקר (הוא נכלל ברשימה המקוצרת של 15 המועמדים האחרונים לפרס סרט התעודה הטוב ביותר, אך לא התברג לחמישייה הסופית), והוא בן זוגה של יעל חרסונסקי, יוצרת הסרט "שתיקת הארכיון", שקצר אין-ספור שבחים ופרסים ברחבי העולם בשנה האחרונה.

רשף, בן 39, סיים לפני כעשר שנים את לימודיו בבית הספר הירושלמי לקולנוע סם שפיגל. לאחר מכן יצא למדריד ושימש שם כעוזרו האישי של המורה הספרדי הנודע למשחק חורחה איינס, וכששב לישראל החל לעבוד על תסריט לפיצ'ר הראשון שלו. ארבע שנים הוא השקיע בעבודה על התסריט ובניסיונות להפוך אותו לסרט. הוא פנה לשתי קרנות הקולנוע, אך אלה לא הסכימו לתמוך בסרט. הוא צילם שלוש סצינות מהסרט, פנה לאחד מגופי השידור, אך גם שם לא הצליח להשיג את התמיכה המקווה.

"אמרו לי שם 'זה אחלה, אבל עזוב אותך מסרט, בוא תעשה מזה סדרה'. אבל אני יש לי רישיון ב', אין לי רישיון ג', אז החלטתי לעזוב את זה", הוא אומר בראיון שהתקיים השבוע בתל אביב. "ומול כל הדלתות הסגורות האלה, החלטתי לשבור ולעשות משהו חדש לחלוטין. החלטתי שאני הולך לעשות סרט שאוכל להפיק אותו לבד".

שלושה כובעים

הוא הבין שעליו לצלם סרט קאמרי, צנוע, שיאפשר הפקה עצמאית ודלת תקציב. לכן זנח את התסריט שהיה בידיו והתחיל לכתוב תסריט חדש. את השלד של "מי אתה בשבילי" כתב במהירות, בתוך כשבוע, ואת הבחירה למקם במרכז הסרט גיבורה מוגבלת שכלית וגיבור שהשתחרר לא מזמן מאשפוז פסיכיאטרי, הוא מסביר במצבו הנפשי באותם ימים.

"אני חושב שהתסריט הזה היה בעצם שיקוף של מה שאני עצמי הרגשתי אז. הרגשתי אאוטסיידר, כי הבנתי שלא אוכל כנראה לעשות סרטים בישראל, ואת התחושה הזאת לקחתי הכי רחוק שאפשר, ובחרתי בדוגמה הכי קיצונית למישהו שאין לו שום סיכוי להשתלב בחברה הזאת. החלטתי לעשות סרט שהגיבורה שלו היא בחורה מוגבלת, שפוגשת איש היי-טק לשעבר - גבר שעד לא מזמן היה במיינסטרים, ומשם נזרק לגמרי לשוליים - ונוצר ביניהם איזשהו חיבור על הבסיס הזה של אאוטסיידריות".

רשף גייס צוות מקצועי וצוות שחקנים צעיר, שהסכימו כולם לעבוד בהתנדבות, השקיע סכום צנוע מכיסו ("כמה עשרות אלפי דולרים", הוא אומר), ויצא לדרך במהירות. "בשבילי, ההפקה הזאת היתה עבודת מאסטר בקולנוע, כי אני הייתי המפיק הראשי, אבל גם התסריטאי וגם הבמאי. חבשתי כובעים של שלושה אנשים בעלי תפקידים שונים לגמרי, שהיו צריכים כל הזמן לנהל ביניהם דיאלוג, וזה היה מאוד קשה. ממש חילקתי לי את היום לשעות, כך ששעתיים הייתי במאי, שעתיים תסריטאי ושעתיים מפיק. מה שהיה טוב בסידור הזה, שכל השלושה האלה עבדו אחד בשביל השני ועבדו בתיאום מוחלט, כך שבסופו של דבר החיסרון הזה גם נהפך לסוג של יתרון", הוא אומר.

מיד לאחר גיוס הצוות החלו רשף ושני השחקנים הראשיים - הילה מצקר המרשימה וליאור דורון - תקופה ארוכה של חזרות ותחקיר. בין היתר, הם יצאו לתצפיות במועדון של "אנוש" (עמותה לבריאות הנפש) ובקבוצת תיאטרון של אקי"ם (אגודה לקידום אנשים עם פיגור שכלי), שחבריה גם מופיעים בכמה סצינות בסרט. "בהתחלה רק צפינו בהם, ולאט לאט הילה התחילה להיטמע בהם. זה היה הכיוון. היינו מגיעים לחזרה, והיא בעצם היתה נהפכת לאחת מהם. הם קיבלו אותנו בצורה מדהימה, וגם עזרו, נתנו לה טיפים", אומר רשף. "בשלב הראשון התמקדנו בעבודה על הפיסיות שלה, ואחר כך גם בכניסה לתודעה של האדם המוגבל".

הצילומים נמשכו שבועיים והתבצעו ברובם בבית של חבר, מספר רשף. הוא עבד עם השחקנים בטכניקה של אימפרוביזציה, העריכה התבצעה בבית, והעבודה על הסרט הסתיימה בתוך שנה בלבד. זאת, אף שבתקופה זו עבד רשף במקביל, במשרה מלאה, כעורך בחדשות ערוץ 10. בסוף 2009, כשהיה בידיו הסרט המוגמר, הוא עזב את עבודתו, כדי ללוות את הסרט במסע הפסטיבלים שלו. בין היתר, הוא הוצג בפסטיבלי סרטים במילאנו, בסין, ברוסיה ובברזיל, שם זכה למחמאה מפיו של ורנר הרצוג. "הוא נשא שם דברים, דיבר על הקולנוע בימינו, על הצדדים המסחריים שלו וציין את הסרט הזה כמהלך מאוד אמיץ ויוצא דופן. דיר ורנר", מחייך רשף, "זה היה מחמם, זה נחמד".

בזמן שרשף עבד על "מי אתה בשבילי" עבדה גם בת זוגו, חרסונסקי, על יצירת הביכורים הקולנועית שלה. אבל בעוד שסרטו של רשף התנהל כהפקת אינדי דלת תקציב במיוחד, נהנו חרסונסקי ו"שתיקת הארכיון" מתקציבים מרשימים במיוחד, בזכות תמיכה של קרנות ושותפים אירופיים.

האם הפער הזה יצר מתחים בין בני הזוג?

"זה אותו קו-אקזיסטנס", אומר רשף. "אני למדתי ממנה איך הדברים מתנהלים בהיי ויי, ובעצמי נסעתי רחוק, בדרך הצדדית, בדרך הכורכר, שזה נחמד, זה כיף, הכרכרה מיטלטלת. אצלם שם נוסעים מהר, אסור לרדת מ-120 וזה בסדר, זה מדהים. אבל הפער הזה גם יוצר אשליה מסוימת, מראית עין, כי הרי כל אחד חווה קושי. זה קו-אקזיסטנס ברור. מפחיד אפילו. מובן מאליו. לכל אחד מאתנו יש דרך. זו הדרך שלי, וזו הדרך שלה, וזה מה שנכון לכל אחד מאתנו".

והאם ההצלחה יוצאת הדופן של "שתיקת הארכיון" בעולם עוררה אצלך קנאה מסוימת?

"אני מאוד מאוד שמח שהסרט שלה מצליח, זה סרט מצוין", אומר רשף. "יעל מצליחה כי מגיע לה. היא מבריקה. היא משהו מיוחד. הצלחה זה דבר שאולי קצת מכעיס במקרה של אנשים שאתה חושב שזה לא מגיע להם, אבל במקרה של יעל, אני חושב שזה מדהים".

את שלומי אלדר הוא הכיר בחדשות ערוץ 10 ושם ערך את הכתבה הראשונה שלו על המאמצים להציל את חייו של תינוק מעזה, שאושפז בישראל לצורך השתלת מח עצם - הכתבה שבעקבותיה נוצר הסרט "חיים יקרים". לאחר מכן, לדבריו, לשניהם היה ברור שרשף יערוך את הסרט.

הוא טוען שההצלחה של הסרט לא הפתיעה אותו, אבל מציין שמשמעותה של הצלחה, בעיניו, היא לעתים קרובות פחותה מכפי שנדמה. "הצלחה זה כמו חיבוק, אבל חיבוק שלא יכול להימשך לאורך זמן, אחרת אתה מאבד תחושה. אחרי החיבוק הזה העור נותר עדיין חם, אבל זהו. מה הלאה? בפסטיבל בסין פגשתי את איזבל הופר, שחקנית שלטעמי היא בין הגדולות היום באירופה, ובשיחה אתה, זה מה שהרגשתי. היא היתה לפני איזה סרט ובתסכול מסרט אחר, ואתה אומר, הרי לא חסר לה כלום, היא היתה שם. אבל דרך החוסר שלה הבנתי שאין לזה סוף, שהצלחה זה לא מספיק. אז בעיני עדיף להתמקד בתהליך. קולנוע מבחינתי זו הדרך. התוצאה אמנם חשובה, אבל הדרך היא העיקר, כי בה אתה יכול ללמוד המון דברים על עצמך ועל העולם". *



דרור רשף


הילה מצקר מימין וליאור דורון בסרט ''מי אתה בשבילי''. זכה למחמאה מפיו של ורנר הרצוג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו