בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור סטודיו: טל פרנק

הסטודיו של טל פרנק הוא מפעל קטן לאמנות, שמגוון המכשירים בו לא היה מבייש סדנאות גדולות בהרבה. חומרי היצירה שלה באים לא פעם מהסביבה התעשייתית הדרום-תל-אביבית שבה היא עובדת

תגובות

הסטודיו של טל פרנק שוכן בקריית המלאכה שבדרום תל אביב, נראה כבית מלאכה וגם מתפקד כאחד כזה. נדמה שלא במקרה הוא ממוקם ברחוב המרץ, לפני כן שכן ברחוב העבודה ופרנק, בת 37, מכנה את עצמה פרולטרית.

את קרקושי המכונות הבוקעים מהסטודיו ניתן לשמוע מהרגע שמגיעים לקומה הרביעית בבניין הרכבת שבו הוא ממוקם. הדלת שלו תמיד פתוחה ואת פני הנכנסים מקבל רובוט בצורת ראש שלד המתריע על בואם בקול צחוק. המפגש הראשוני עם הסטודיו מפתיע, כי הבלגן והלכלוך המאפיינים אותו מנוגדים במובהק ליצירותיה של פרנק - פסלים מוקפדים ומהוקצעים, ריאליסטיים למראה.

המקום נראה כמו מפעל יציקות או בית ייצור של דבר מה. הוא מלא מכונות שצברה פרנק במשך השנים, בהן מסור סרט המשמש אותה לעבודה בעץ, פלסטיק, קלקר ופוליאוריתן, מקדחת עמוד, מחרטת עץ, שואב תעשייתי ענק שבו היא שואבת את כמויות הלכלוך כל יום ומערכת מנדף שבנתה בעצמה, לסינון אדים של חומרים רעילים. "כשאני מפעילה אותה היא עושה רעש שלא היה מבייש מטוס ממריא", היא צוחקת.

להכנת אחת העבודות האחרונות שלה, שהוצגה בתערוכת הזוכים בפרסי משרד התרבות במוזיאון הרצליה בקיץ האחרון, עבדה פרנק סביב השעון. זו יציקת פיברגלס בקוטר של שלושה מטרים ובתוכה קונסטרוקציית ברזל. "זו היתה עבודה קשה מאוד, שבגלל אילוצים כלכליים עבדתי עליה לבד עם אסיסטנט", היא מספרת ומייחלת ל"אפשרות של חזרה לרנסנס לצורת עבודה של גילדה - אנשים שעושים יחד את הדברים".

כיום היא עובדת בעיקר על פסלים ומיצבים שלה וכן על עבודות מוזמנות שאמורות לכסות את עלויות היצירה שלה. מגוון וריבוי של מכשירים כמו זה שבסטודיו שלה נדיר לראות אף בסדנאות פיסול טובות בבתי הספר השונים.

כשסיימה את לימודיה במדרשה ידעה פרנק שעבודה עם חומר ועל תלת ממד היא שמעניינת אותה, והרגישה ש"חסרה לי עוד מיומנות ושאינני בשלה לצאת לעולם הגדול ולכבוש אותו כך". היא פנתה אפוא לתחום אחר והתחילה לעבוד כעוזרת תפאורה בטלוויזיה החינוכית ולאחר מכן באופרה הישראלית. "שם התנסיתי חופשי ולמדתי ולמדתי. נהייתי משוגעת לדבר ונסעתי לאנגליה ועבדתי תחת אחד ממעצבי התפאורה החשובים באותן שנים. ומפה לשם נסעתי לסמינרים וגם למפעלים שונים, שעד היום שולחים לי דוגמאות של חומרים".

פרנק מספרת כי זהו תחום שמתחדש מהר מאוד, "הרבה יותר ממחשבים. בערך כל יום יש חומר חדש על המדפים". היא מתעדכנת דרך מגזינים ואתרים. בישראל יש מעט מאוד אמנים בעלי שליטה בעבודה שכזו, בהם סשה סרבר ואלי גור אריה. לעומת זאת, פרנק מספרת שבמפעלים בחו"ל שביקרה ועבדה בהם היא נתקלה לא פעם באמנים שעובדים שם באופן קבוע: "זה עניין תרבותי, זה תלוי מקום. בישראל אמנים פלסטיים עוסקים באסתטיקה אחרת לגמרי".

על פיסת רצפה פנויה בסטודיו העמוס מונחות שתי קונסטרוקציות ברזל כבדות צבועות שחור. הן מזכירות כיסאות ישנים של מטופלות במרפאות גינקולוגיות או מכשיר עינויים, ואולי אין הרבה הבדל בין השניים. "גררתי אותן ממתקן אופנועים פה באזור. הייתי אצלו למשהו אחר וראיתי ערימה של שלדות ובעבור 20 שקלים לאחת הוא מסר לי אותן. זה כל כך כבד שהצלחתי והספקתי להביא רק שתיים".

פרנק נהנית מהיתרונות של האזור, מבעלי המלאכה שנותרו בו, מהתעשיות השונות ומהמוסכים. לא יהיה נדיר למצוא אותה מתייעצת עם בעלי מקצוע או לראות אותה סוחבת חלקי חילוף שמצאה ברחוב.

עוד היא מספרת על יחסי השכנות הטובים המתקיימים בקומה בין האמנים, שנמנים עמם הרקדן עידו תדמור, הציירת דורית טייכמן, האמנית קרן ענבי, מעצבת תיקים וצלמים שונים. "כולנו חברים טובים ומייעצים זה לזה כל הזמן". היא מעידה על עצמה שהיא עובדת במקביל ועוברת מדבר לדבר: "לאחרונה בעיקר מעסיק אותי כל מה שהוא בתנועה או שיש לו תכונות של גמישות. אני כל הזמן חוזרת לשני המאפיינים האלה".

הדימויים שלה לרוב פואטיים אך לא רוויי רגשות, תמיד ילוו בתחושת אבסורד, בדגש ציני, בניגוד כלשהו שיבוא לידי ביטוי בשימוש בחומר לא צפוי וכדומה. עבודה שלה המוצגת כעת בתערוכה קבוצתית בגלריה דן בתל אביב ממחישה זאת היטב: זוהי אמבטיה לפיתוח צילום שחומר שחור ניגר ממנה לרצפה ובתוך הנוזל שט ברבור לבן עשוי קיפול נייר. העניין הוא בתעתוע החומרי: הנוזל השחור הוא בעצם עץ, אם-די-אף צבוע, וקיפול הנייר הוא יציקה. "רציתי ליצור סצינה שתמחיש לעומק את הרעיון של הקפאת תנועה".

כל דבר יכול להשפיע על תהליכי היצירה שלה, מוסיפה פרנק, "בין שאני הולכת ברחוב, יושבת בבית או רואה טלוויזיה. כל דבר יכול להיהפך בן רגע לדימוי, למקור השראה, ולכן אני רואה ביצירה משהו שקשור באופן מובהק לחיים. לפעמים אני מופתעת מהאופן שבו משהו נחקק לי בזיכרון ואני לא מצליחה להיזכר מתי ואיפה זה קרה". עם זאת, היא מסבירה שלדימוי יש חיים מוגבלים. אם דבר מה מושך אותה ומעניין אותה היא לא תתמהמה: "אני לא יכולה לחזור לדימוי שהעסיק אותי לפני שנתיים, אני מרגישה כל כמה זמן במקום אחר. גם עבודות ישנות שאני שומרת בסטודיו, אין סיכוי שאחזור לעבוד עליהן". היא מצביעה על פסל מכמיר לב של כלב שוכב על צדו על הרצפה ומסבירה שהוא תקוע: "הדימוי עדיין מרגש אותי אך הוא לא בוער בי כמו פעם או כמו דברים אחרים כעת". *

במקום כושר, תופים

* מיקום: קרית המלאכה בתל אביב

* זמן: חמש שנים

* גודל: 64 מ"ר

הסטודיו מחולק לשני חללים - החלל המרכזי ועוד חלל קטן יותר שבו המחשב, כורסה, ספרייה ומערכת תופים. "במקום ללכת לחדר כושר ולעשות ספורט אני מוציאה את העצבים על התופים", אומרת פרנק. הסטודיו, היא מוסיפה, הוא ביתה השני ופעם אף היתה פה מיטה לימים שבהם היתה עובדת סביב השעון: מכינה יציקה, מפעילה שעון מעורר וקמה להניח שכבה נוספת של סיליקון. "אני שמה את הילדה בבית ספר ואני פה משמונה בבוקר ועד הערב כמו פרולטריון".



פרנק בסטודיו שלה. כל דבר יכול להיהפך בן רגע לדימוי


שקית עם כדור , 2009



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו