בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תעלומה שחייבת להיפתר

"קר עד העצם" היא יצירה אינטליגנטית, רצינית והגונה, תכונות שנדיר למצוא גם בנוף של הקולנוע המכונה עצמאי

תגובות

אמריקה נידחת ומנותקת, כמו מתקיימת בתוך מציאות משל עצמה, נחשפת ב"קר עד העצם", סרטה המרשים של הבמאית דברה גראניק, המבוסס על ספר מאת דניאל וודרל, שיצא לאור ב-2006. הוא מתרחש באזור הרי האוזארק שבמדינת מיזורי, שהוא אולי המקום המרוחק ביותר מבחינה פיסית ונפשית ממרבית המקומות שבהם מתרחשים הסרטים האמריקאיים. אין שם תחושה של זמן ספציפי; הסרט מתרחש בהווה, אך יכול היה להתרחש גם לפני 100 שנה. הסיבה לכך איננה שבני המקום - כמו בני כת האמיש, למשל - שומרים על גינוני חיים של פעם, אלא כיוון שיש הרגשה שהזמן ואמריקה שבהווה לא הגיעו אל המקום שבו הסרט מתרחש; שהוא נמצא מעבר לזמן.

בסרטה של גראניק לא נראה טלוויזיות, לא נראה מחשבים ולא טלפונים סלולאריים. הסיבה לכך אינה אידאולוגית, אלא כי כך חיים תושבי המקום - הם מסתדרים בלי. רק היבט אחד של החיים באמריקה היום חדר למציאות המתוארת בסרט. כמעט כל הדמויות בסרט, שכולן שייכות למשפחה גדולה אחת - גם אם הקשר המשפחתי אינו בא לידי ביטוי ביחסים חמים במיוחד, להפך אפילו - עוסקים בייצור וסחר בסמים. אבל גם זה לא ממש חדש. אם פעם עסקו תושבי האזור בייצור אלכוהול לא חוקי, מה שכונה בעגה המקומית "מונשיין", הרי שעכשיו האלכוהול הוחלף במתאמפטאמין, ש"מבושל" באזור ("בישול" הוא המושג שבו תושבי המקום משתמשים כדי לתאר את ייצורו).

גיבורת הסרט היא רי דולי בת ה-17 (ג'ניפר לורנס), שמטפלת באמה המעורערת בנפשה ובאחיה ואחותה הצעירים ממנה. בתחילת הסרט מבשר לה השריף המקומי שאביה, שנאסר ושוחרר בערבות, נעלם. אם האב לא יגיע למשפטו, שאמור להיערך בעוד כמה ימים, רי ומשפחתה יאבדו את ביתם ואת חלקת האדמה שלהם, שאותם האב שיעבד כעירבון. רי יוצאת לסיבוב אצל קרוביה כדי למצוא את האב - או כדי למצוא הוכחות שהאב מת, ולכן תהיה הצדקה לאי הופעתו במשפטו. לרי, שיודעת קרוא וכתוב אך כנראה שכמעט ולא נחשפה להשכלה פורמלית, אין את הכישורים להיות בלש פרטי, וכמעט בכל מקום שאליו היא מגיעה בחיפושה אחר אביה, היא נתקלת בעוינות ואף באיומים של ממש על שלמותה ועל שלמות משפחתה. מה שיש לה זו אינטליגנציה, נחישות, יציבות נפשית - ובעיקר, הכרה בעובדה שאין לה ברירה אלא לפתור את התעלומה.

אחת ההצלחות של הסרט נובעת מהעובדה שגראניק מצליחה לעצב את דמותה של רי גם כחזקה וכמבוגרת מגילה, אך גם כנערה שניתוקה מהעולם מורגש בהתנהלותה. העובדה הזאת באה לידי ביטוי באחת הסצינות המצוינות בסרט, שבה רי נפגשת עם קצין גיוס של צבא ארצות הברית (בישול סמים והתגייסות לצבא הן שתי האופציות היחידות העומדות בפני תושבי האזור) ומופתעת לגלות שהמענק הכספי שניתן למתגייסים, 40 אלף דולר, לא יוענק לה מיידית - המענק הוא הסיבה העיקרית שהיא רוצה להתגייס. בנוסף, כאשר היא תתגייס, היא לא תוכל לקחת עמה לצבא את אמה, אחיה ואחותה. בסצינה נוספת מלמדת רי את אחיה ואחותה לירות ברובים, וכאשר מישהו שואל אותה מדוע היא עושה זאת היא עונה שזה כדי ללמד אותם כיצד לשרוד.

ואמנם, הישרדות היא נושא סרטה של גראניק. חלקו הראשון של הסרט מתאר את מסעה של רי ממקום למקום בחיפוש אחר אביה. חלקו השני מתאר את המתרחש כאשר החיפוש מגיע למבוי סתום. באחד המישורים של הסרט, "קר עד העצם" הוא מותחן שסופו מצמרר; אך יותר מהיותו מותחן, סרטה של גראניק הוא דיוקן של מקום, של המציאות האנושית שמאכלסת אותו ושל הגיבורה הצעירה שניצבת במרכז אותה מציאות. מכך נובע כוחו של הסרט.

גראניק, בעזרתו של הצלם מייקל מקדונאו, מתעדת להפליא את הסביבה הפיסית שבה הסרט מתרחש: למשל, את חצר ביתה של רי שיש בו טרמפולינה וסוסי עץ שעליהם אחיה ואחותה רוכבים. נדמה שהמוות שולט בסביבה שבה מתרחש הסרט, אם בצורת מכוניות ששבקו חיים, רהיטים שחלף זמנם והושלכו החוצה, או גופתו של סנאי, אחד ממקורות המזון באזור, שרי מלמדת את אחיה ואחותה כיצד לפשוט את עורו ולשלוף את מעיו, גם זה לצורך הישרדות.

את המציאות הפיסית של הסרט, שכוללת את הנופים החורפיים של האזור, מאכלסת גראניק בפנים נפלאות של שחקנים - בהם כמה שחקנים לא מקצועיים - שמגלמים את הדמויות שמאכלסות את סיפור ניסיונה של רי לאתר את אביה, חי או מת. הפנים האלה נראות כאילו נחצבו מהנוף של המקום שבו הסרט מתרחש. מרשימים במיוחד ג'ון הוקס, המגלם את טירדרופ, דודה של רי, ודייל דיקי בעלת הפנים הכחושות, הקשות והמאיימות, המתגוררת עם סבה של רי, שאפילו לא מוכן לצאת מביתו כדי לשמוע את בקשתה של רי לעזור לה בניסיונה לשמר את ביתה ואת חלקת אדמתה.

כוחו, ובעיקר תוקפו של הסרט, נובע מהעובדה שגראניק אינה משתמשת בסיפורה של רי כדי לייצר דרמה בעלת נפח אלגורי דידקטי, כפי שהיה עלול לקרות אילו, למשל, סיפורה של רי היה משמש בסיס לסרט טלוויזיה בעל אופי מסורתי. להפך אפילו. גראניק מתעדת את המתרחש בסרט באיפוק וריחוק שנעדרים כל מידה של שיפוט, ועם זאת אינם מונעים מהתוצאה מלייצר אמפתיה עצומה מצדנו לגיבורת הסרט. האמפתיה הזאת נובעת במידה מרובה מהופעתה האיתנה של ג'ניפר לורנס בתפקיד הראשי (הופעה שזיכתה אותה כעת במועמדות לאוסקר. סרטה של גראניק מועמד גם לפרס הסרט הטוב ביותר, התסריט המועבד הטוב ביותר וג'ון הוקס מועמד לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר).

לא לעתים קרובות אנו צופים בסרט מהסוג המכונה "עצמאי" שיש בו אמנם שוני משמעותי מהמוצר ההוליוודי המצוי. "קר עד העצם" הוא כן סרט שכזה, וכבר מהסיבה הזאת יש להלל אותו.

אך מעלותיו של הסרט גדולות מזה. סרטה של גראניק הוא יצירה אינטליגנטית, רצינית וראויה שמעידה על חשיבה אמנותית בוגרת והגונה, ואלו אינן תכונות שאנו נתקלים בהן לעתים קרובות בנוף של הקולנוע העצמאי הסובב את הקולנוע האמריקאי הממסדי. *

"קר עד העצם". בימוי: דברה גראניק; תסריט: דברה גראניק, אן רוסליני; על פי ספר מאת דניאל וודרל; צילום: מייקל מקדונאו; מוסיקה: דיקון הינצ'ליף; שחקנים: ג'ניפר לורנס, ג'ון הוקס, דייל דיקי, רוני היל



מתוך ''קר עד העצם''. מעבר לזמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו