בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קומפני מן": דמויות שטוחות שהופכות את הסרט להחמצה

"קומפני מן" יכול היה להיהפך לדיוקן של גבריות במצוקה ולכתב ביקורת על השיטה הקפיטליסטית האמריקאית, אבל הוא לא

תגובות

העבודה היא חייהם של שלושת גיבורי "קומפני מן". שלושתם עובדים באותו תאגיד, הממוקם בבוסטון, אך כל אחד מהם מייצג דור אחר וחוליה אחרת בשרשרת, המסמלת את מסלולה השכיח של הקריירה האמריקאית הטיפוסית: בובי ווקר (בן אפלק) הוא בן 30 פלוס, ומפגין שאננות של מי שבטוח במעמדו ובסיכוייו להתקדם בחברה שהוא עובד בה; פיל וודוורד (כריס קופר), שהחל כפועל בחברה ועשה את דרכו למעלה, מתקרב לגיל 60; וג'ין מקלארי (טומי לי ג'ונס), המבוגר מבין השלושה, הוא אחד ממנהלי החברה.

סרטו של ולס מתאר מה קורה כאשר מנתקים את השלושה מהחיים שהיו להם. זה קורה בעקבות פיטוריהם מהחברה - לא משום שכשלו בעבודתם, אלא בגלל המשבר הכלכלי והעובדה שהתאגיד מתכוון למזג בין כמה מהחברות שמרכיבות אותו.

אני מעריך את העובדה שג'ון ולס, מפיק טלוויזיה וקולנוע, בחר בסרטו הראשון כבמאי לעסוק בנושא האבטלה הפוקדת כיום את כל שכבות האוכלוסייה של אמריקה, ולכן אני גם מצר על כך שהתוצאה אינה טובה יותר. הבעיה העיקרית המכשילה את "קומפני מן" היא שוולס, במקום לחקור את דמויותיהם של שלושת גיבורי הסרט וכך לעצב את דיוקנה של המצוקה המשותפת להם ולמיליוני מובטלים פתאומיים נוספים, הופך את השלושה למייצגי הבעיה שסרטו מתאר.

שלושת הגיבורים, למרות הופעתם המיומנת של אפלק, קופר וג'ונס שמגלמים אותם, הם סטריאוטיפים שמהווים מקרי מבחן למצוקה שבמרכז הסרט. בובי, נשוי ואב לשניים, מחפש עבודה ואינו מוצא. בהדרגה הוא חייב לוותר על חברותו במועדון הגולף, שסימלה את זהותו ומעמדו, ואף למכור את ביתו ולעבור לגור אצל הוריו יחד עם אשתו וילדיו. כאשר המצב נעשה קריטי, הוא ניאות לעבוד כנגר אצל ג'ק דולאן (קווין קוסטנר), אחיה של אשתו. משום היותו נציג של מעמד הצווארון הכחול, ג'ק התייחס תמיד באירוניה אל גיסו המנהל, איש הצווארון הלבן, וגם אם הסרט אינו מתעכב על כך יתר על המידה, כדי לא להפוך את דמותו של ג'ק למרושעת, נראה שהוא נהנה קצת ממפלתו של בובי המעתיקה אותו ממעמד אחד לאחר.

בובי הוא גיבורו הראשי של הסרט. דמויותיהם של פיל וג'ין משורטטות אף בפחות נפח מזה שמוענק לו. לפיל, שאשתו מסרבת שישהה בבית בשעות שבהן נהג לעבוד כדי שהשכנים לא יידעו שפוטר מעבודתו, אין מושג מה לעשות בשעותיו הפנויות לפתע, והוא כנראה מבלה את מרבית זמנו בברים. ג'ין, האמיד מבין השלושה ונשוי שלא באושר, עובר לגור עם סאלי וילקוקס (מריה בלו), אחת ממנהלות התאגיד שפוטר ממנו ועמה הוא ניהל רומן עוד קודם לפיטוריו. במה שאמורה להיות מידה של אירוניה, שהסרט אינו מפתח אותה, סאלי היא זו שמופקדת על חיבור רשימת העובדים הנידונים לפיטורים, והיא זו שמודיעה לשלושת גיבורי הסרט, כולל ג'ין, על סיום עבודתם.

התסריט שכתב ולס נדמה מלא בחורים. מלבד ליחסיו של בובי עם אשתו, מגי (רוזמרי דוויט), ליחסים בין הגברים בסרט לנשים שבחייהם אין כמעט נפח. גם תיאור היחסים בין בובי למגי סובל מרדידות ומסכמטיות: אם בתחילת הסרט שורר ביניהם מתח, כנראה בגלל הזמן הרב שבובי מקדיש לעבודתו (עוד קלישאה), , מהר מאוד, בעקבות פיטוריו של בעלה, נהפכת מגי לסטריאוטיפ של האשה התומכת, כשהסרט כמעט אינו מתייחס לדאגה ולמצוקה שגם היא בוודאי חשה.

"קומפני מן" מבקש לתאר את תהליך הסירוס ששלושת הגברים בסרט עוברים כתוצאה מפיטוריהם, שבמקרה של בובי שמו קץ ליעדיו המקצועיים השאפתניים, ובמקרה של פיל וג'ין הביאו לסיומם הלא מתוכנן של קריירות ארוכות. זהו נושא נכבד, שחבל שהסרט אינו עוסק בו לעומק בהקשרו של הדיון המתקיים בקולנוע האמריקאי במהותה של הגבריות בחברה האמריקאית.

עם זאת, הסצינות הטובות ביותר בסרט הן אלה הנוגעות בנושא הזה. אותן סצינות מתארות בין השאר את המתרחש בסדנת המוטיבציה שהמפוטרים נשלחים אליה במימון התאגיד שפיטר אותם, ובה, בפיקודה של מאמנת שדמותה גובלת בקריקטורה, הם נאלצים להכריז על היותם חדורי אמונה, אומץ והתלהבות להתגבר על המשבר שנקלעו אליו; וגם את ההשפלה הכרוכה בראיונות העבודה שהם הולכים אליהם. באחת הסצינות החריפות ביותר בסרט אומרת המראיינת לפיל שהוא נראה רע לגילו; היא מציעה לו לצבוע את שערו ולא לכלול בקורות החיים שלו פרטים רבים מדי, כדי שלא ייוודע הוותק שלו.

אילו הסרט כולו היה עשוי בצלמן של הסצינות האלה, הוא יכול היה להיות יצירה מצוינת; טובה בהרבה, למשל, מ"תלוי באוויר", סרטו של ג'ייסון רייטמן מ-2009, שאף הוא עסק במצוקת הפיטורים באמריקה אך בחר לעשות זאת מהזווית של המפטרים. ואולם, הסצינות האלה הן בודדות במכלול שמרביתו צפוי למדי, כולל הסצינות המתארות את יחסיו של בובי עם משפחתו והסצינות המתארות את קשיי ההסתגלות שלו לעבודתו כפועל. נדמה שוולס חשש להתחייב לחומרה העולה מתוך הסרט, או אולי מפיקיו של הסרט לחצו עליו שלא ליצור סרט קשה מדי, והתוצאה לפיכך אינה מצטברת ליצירה שיכלה להיות - כזאת המערערת באופן נוקב על תוקפה של השיטה הקפיטליסטית. במקום להצטבר, הסרט מתפוגג, וסופו ממוסס אותו באופן מתחמק ותמוה.

יש משהו מעורר הערכה בישירות וביובש שבהם ולס מציג את המתרחש בסרט, אך אל הישירות והיובש נלווים עשייה קולנועית אלמנטרית, המזכירה את זו של סרט טלוויזיה מצוי. זו חולשה האופיינית למפיקים הנהפכים לבמאים. רבים מהשוטים חוזרים על עצמם (כמו, למשל, השוטים של מכונית המתקרבת למוסך של הבית שאחד מגיבורי הסרט מתגורר בו; שוטים שנדמה שכולם מצולמים מאותה זווית), והחזרה הזאת משרה על הסרט מידה של אפרוריות מונוטונית.

בחירתו של ולס ליצור סרט העוסק באמריקה היום מעוררת כבוד; חבל עם זאת שהוא החמיץ את ההזדמנות לעשות סרט החוקר לעומק את המשבר שבו נתונים אמריקה, השיטה הכלכלית המנחה אותה והגבריות המייצגת אותה. אולי הוא עצמו היה זקוק ליותר אמונה, אומץ והתלהבות כדי לעשות זאת.

"קומפני מן". תסריט ובימוי: ג'ון ולס; צילום: רוג'ר דיקינס; מוסיקה: ארון זיגמן; שחקנים: בן אפלק, טומי לי ג'ונס, כריס קופר, קווין קוסטנר, קרייג ט' נלסון, מריה בלו, רוזמרי דוויט, אימון ווקר, פטרישה קלמבר



אפלק, מימין, וג'ונס ב''קומפני מן''. הופעה מיומנת בתפקידים סטריאוטיפיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו