בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על מה מדבר הזוג בשולחן הפינתי? סיור רועש במסעדות הבולטות בישראל

סיור עם מומחה לאקוסטיקה במסעדות ישראליות בולטות מוביל למסקנה עגומה למדי: אולי כדאי לאכול בהן, אבל את השיחות הפרטיות עדיף ברוב המקרים לנהל במקום אחר

תגובות

רם צ'ודנובסקי, מומחה לאקוסטיקה, עורך מבחן: הוא נעמד במרכז המסעדה, מדבר ומתחיל לסגת בצעדים גדולים תוך כדי דיבור. במקרה הטוב, לאחר שניים או שלושה צעדים לאחור, מושגת המטרה שביקש - אי אפשר להבין את דבריו. בזכות שורה של עזרים אקוסטיים, המלמול נהפך ל"רעש לבן".

למרבה הצער, זה לא קורה במסעדות רבות. לדברי צ'ודנובסקי, בחלק מהמסעדות בישראל, בהן מסעדות עילית, אקוסטיקה סבירה היא בגדר המלצה בלבד - שאינה מתיישבת עם רצונם של האדריכל והבעלים. המלה של האדריכל או המעצב חשובה יותר מזו של המומחה לאקוסטיקה. "ברוב המקרים התוצאה היא קקופוניה", אומר צ'ודנובסקי, "רעש מעל לדציבלים המותרים, וגרוע לא פחות מכך: אפשרות לשמוע ולהבין כל מלה בשיחות המתנהלות בשולחנות הסמוכים".

אם מוסיפים לכך את חוסר הנימוס הישראלי הבסיסי, את השאגות בטלפון הנייד ואת החטטנות האופיינית - ברור מדוע נדמה שקשה לצאת לבילוי אינטימי במסעדה. אפשר, גם אם לא תמיד קל, לדבר במסעדות, אבל רצוי שלא על נושאים פרטיים מדי. ואם רוצים לסגור עסקה חשובה או לדון במינוי, עדיף לעשות זאת בפינה מבודדת.

צ'ודנובסקי הוא יועץ אקוסטיקה במסעדות, אולמות אירועים וברים (בין השאר היה אחראי לבידוד ההיקפי בבית "האח הגדול"). הוא מתמחה בבליעת רעשים, השתקה, נטרול קולות אופייניים כמו שקשוק סכו"ם והתאמת עוצמת המוסיקה לברים ומועדונים. את המדד שחשוב לו במיוחד הוא מכנה "רמת מובנות השיחה".

רומן עם תקרה

סיור אקוסטי עם צ'ודנובסקי במסעדות מובילות בישראל הוא חוויה לא שגרתית, שכללה את טקס הצעידה לאחור והגברת הקול (לעיניהם ואוזניהם המשתאות של סועדים) ובחינה מדוקדקת של וילונות, שטיחים, תקרות ורצפות עץ. במסעדה אחת צ'ודנובסקי התאהב בתקרה. למרות המראה הצנוע, הכמו-משרדי שלה, התקרה הזאת זכתה למחמאות שהיו יכולות לגרום לה להסמיק. במסעדה ותיקה אחרת הורעפו מחמאות רבות על מערכת השמע המצוינת, שמחפה על פגמים אקוסטיים. כן אובחנו יתרונות אקוסטיים שהושגו במקרה: מבנים ישנים ששוחזרו, שהתכנון המקורי שלהם היה חכם מבחינה אקוסטית.

לדברי צ'ודנובסקי, העיצוב המודרני - זה שמקדש את הבטון והזכוכית - מציב אתגרים רבים בפני מומחי האקוסטיקה. "ככל שהחומרים מחזירים את האנרגיה, קשיחים, קשים וחלקים יותר, כך עוצמת הרעש תהיה גבוהה יותר. אסור לשכוח שמוצרט ובטהובן ניגנו בהצלחה בחדרים שלא דרשו מומחה לאקוסטיקה - עם שטיחים עבים, תקרה גבוהה ווילונות", הוא אומר. "צריך חומרים סיביים כדי לבלוע רעש: מעבר הקול בחומרים כאלה יוצר חיכוך, אובדן אנרגיה, שאותו אנחנו מחפשים".

כדי ליצור אקוסטיקה טובה נחוצים תקרה מחוררת, רצוי מבודדת, וילונות או שטיחים, רצפת עץ וחללים מחולקים, שייצרו פינות שיחה התורמות למה שמכונה פסיכו-אקוסטיקה טובה. במוזיאונים, למשל, רמת התהודה גבוהה מאוד, וכולם מדברים בלחש כדי שלא להישמע. לאורך זמן זו תופעה מעיקה. "כשיושבים במסעדה מבקשים לשוחח בחופשיות", הוא מציין.

משל הבאולינג

התחנה הראשונה בסיור המסעדות היא "פאשה", מסעדה טורקית ברחוב הארבעה בתל אביב. לדברי צ'ודנובסקי, ניכרת במסעדה השקעה בתחום האקוסטי: התקרה מחוררת ואף מפותלת כמבוך; הקירות עשויים בטון מעובה (המונע מהסועדים בקיר המערבי לשמוע רעשים מהבר הסמוך, "פאנץ' ליין"); במסעדה חלוקה לחללים עם מחיצות, העוזרת לפיזור הרעש. ולא פחות חשוב: יש זליגה מתונה של אזור המטבח הפתוח אל החלל, מה שיוצר המולה לא רועשת מדי. "הרעש במטבח משול לכדורי באולינג המתגלגלים מאזור הבישול ועד למקומות הישיבה, ולא כולם מצליחים לשמור על תנופה ולקלוע למטרה", אומר צ'ודנובסקי. "זו בדיוק מידת הרעש הנחוצה במסעדה".

צ'ודנובסקי עורך ניסוי: אנחנו יושבים על הבר והוא מדבר בקול רם אל הברמנית מבלי להיעזר בתנועות ידיים - היא לא שומעת אותו. למרות הסיטואציה הבעייתית, צ'ודנובסקי מרוצה. "זו עוצמת הדציבלים הרצויה של הקול", הוא אומר.

במסעדת "אונמי" היפאנית הסמוכה אנו נתקלים ברצפה קשיחה, קירות בטון וחלונות זכוכית גדולים. רוב הסועדים מדברים בטון סביר ואינם מרימים את קולם. עוצמת הדציבלים הנמדדת כאן היא נורמלית, אבל צ'ודנובסקי אינו מרוצה. הוא מאתר פינה בקצה המסעדה, באזור הסמוך לווילונות בד, שהיא בעיניו שפויה מבחינה אקוסטית. בשאר חלקי המסעדה, לדבריו, האקוסטיקה בינונית.

למרבה המזל, במקום מותקנת מערכת שמע משובחת. אפשר לשמוע בו בהנאה את האלבום "Eye in the Sky" של "הפרויקט של אלן פרסונס". לקיים שיחה? זה כבר עניין אחר - אלא אם כן אתם מעוניינים שכל המסעדה תשמע את כל מה שיש לכם לומר. מנהלי המסעדה מודעים למצב. "כשהמסעדה שוקקת חיים יש פה בעיה של אקוסטיקה", אומר אבישי בירנבוים, מנהל המסעדה. "הסאונד בצהריים שקט יותר, אבל בערב רועש. האקוסטיקה במקום אינה מהטובות בעיר, אבל אנחנו חיים אתה. היה פה יועץ אקוסטיקה, וזו התוצאה. לא התעלמנו מהנושא".

בהמשך רחוב הארבעה אנחנו מוצאים דוגמה לביסטרו קטן, עתיר חומרים מודרניים, שהאקוסטיקה בו גרועה: מסעדת "ביאלה" הבריאותית והמעוצבת. הרצפה מבטון, התקרה חלקה והקירות מזכוכית. המסעדה לא מלאה לחלוטין בעת הבדיקה, אבל קולות הנוכחים רמים מדי. לדברי צ'ודנובסקי, "אפשר להבין כל מה שנאמר ליד כל שולחן ואף בעוצמה גבוהה, יש אפקט של הגברה בגלל הזכוכית". בתגובה אומר הבעלים, רון ביאלה: "אכן, לא נעזרנו ביועץ אקוסטיקה, ואני מודה שהאקוסטיקה לא טובה. אם כי זה מקום אורבני, שלקוחות יושבים בו לזמן קצר, והם רגילים לרעש העיר. במסעדות הבאות שלנו ניעזר במומחה אקוסטיקה, כי זה מפריע לנו בעיקר בשעות הערב, אז המקום משנה את אופיו".

הפתעה נרשמה מעבר לפינה, במסעדת "תמרה", ביסטרו קטן וותיק ברחוב החשמונאים. חלפנו על פניה בעת שיטוטינו, ומשהו לכד את מבטו של צ'ודנובסקי: תקרה אקוסטית, מיושנת ופשוטה עם צמר הסלעים תחתיה. כמהופנט הוא חדר אל החלל הקטן, נעמד במרכז המסעדה והקשיב בהנאה ניכרת. "את רואה? תענוג", אמר בהתרגשות. "בפשטות רבה אפשר להשיג תוצאות מצוינות". ב"תמרה" הרעש אכן בקושי מורגש, השיחה היא מלמול חרישי ובמסעדה הצליחו ליצור הפרדה ניכרת בין המסעדה ובין רעש הרחוב. כשהדלת נסגרת הרחוב כמו נעלם.

רעש מכוון

את ה"בראסרי" בתל אביב היועץ מכיר היטב. שם, לדבריו, ויתרו לחלוטין על יומרה לשיפורים אקוסטיים. "זה פשוט מקום רועש", הוא מציין. ההמולה רבה, המוסיקה בעוצמה גבוהה, השולחנות קרובים זה לזה גם כך. גם הבעלים, רותי ברודו, מודה שוויתרה מראש על האקוסטיקה. "יכולים להאשים את המסעדות שלנו בבעיית אקוסטיקה", היא אומרת. "אלה לא המקומות הכי שקטים - זו הכוונה. אצלנו שומעים מוסיקה בקול רם. השקט הוא לא ערך. אפשר לומר שמתי (ברודו, שותפה למסעדה) ממש סולד משקט. הבאנו מניו יורק כיסוי תקרה מעוצב. אני לא יודעת עד כמה זה עוזר, אבל זה לפחות נראה טוב. מומחה לאקוסטיקה ייעץ לנו לצפות את התקרה בספוג. אמרנו 'לא תודה'. אנחנו אוהבים את המסעדות שלנו מעוצבות לפי טעמנו, ולא הכי שקטות".

לעומת ה"בראסרי", יש מסעדות בתל אביב שבהן דווקא מייחסים לאקוסטיקה חשיבות רבה. למשל, מסעדת "רפאל", שבה נפגשים בין היתר אנשי עסקים, פוליטיקאים ודיפלומטים לארוחות עסקיות ולארוחת ערב ובה יש חשיבות רבה למדד "מובנות השיחה". יש לשער שהסועדים בה לא ירצו לחלוק את שיחתם עם שאר הנוכחים במקום.

ב"רפאל" תמיד שקט, כנראה בזכות חלוקת החללים הטובה (חדר פרטי, בר וחלל ראשי); הקירות הפנימיים הרבים המחופים בווילונות; המחיצה הרחבה המפרידה את המטבח מחלל הסעודה; ואולי גם באדיבות הסועדים המנומסים. המוסיקה מושמעת בעוצמה נמוכה והמולת השיחה חרישית. כל זאת אף על פי שהנתונים ההתחלתיים של המסעדה דווקא אינם מבטיחים מבחינה אקוסטית: התקרה עשויה מחומר קשיח וחלק ויש גם חלונות זכוכית הצופים לים.

מסעדה נוספת שנחשבת למוקד כוח עסקי, עד שהמארחים מקפידים על סדר הושבה כדי למנוע זליגת מידע בין השולחנות, היא "קלואליס" ברמת גן. הרצפה במסעדה היא של עץ איפאה עבה הנחשב עמיד במיוחד. המסעדה מחופה וילונות, יש חלוקת חלל למפרצים וחדר פרטי נפרד. האקוסטיקה ב"קלואליס" זוכה לציון טוב.

בזכות הנתונים ההתחלתיים

עוד שתי מסעדות שזוכות לציון סביר ביותר מהיועץ, ולאו דווקא מתוך התכוונות אלא בזכות הנתונים הבסיסיים שלהן, הן "רביבה וסיליה" ברמת השרון ו"כתית" בתל אביב. שני המקומות הוקמו בבניינים ישנים ששופצו לצורך הקמת המסעדה. הם מצטיינים בחלוקת חלל טובה, תקרה גבוהה, מטבח המופרד מאזור ההסעדה ורעשי רקע הולמים של סכו"ם. ב"כתית" התקרה גם צופתה בחומר בולע רעש, שמקל על המצב.

לדברי צ'ודנובסקי, "בבניינים ישנים - שבהם התקרה גבוהה, המבנה רחב ויש וילונות או רצפת עץ - האקוסטיקה תהיה טובה יותר. קירות עבים מבודדי רעש, וילונות ותקרה גבוהה עוזרים גם הם למשימה".

מסעדה נוספת שנסקרה היא "שקוף" החדשה ביפו, ולה יתרונות מובנים: החלל לא גדול, כפול ובעל תקרה גבוהה. בנוסף לכך, כל הקירות מחופים ציפוי עבה מעץ פשוט. כ-30 סועדים יושבים סביב הבר בצורת חי"ת. למרות צורת הישיבה האינטימית, קשה לצותת לשיחה של היושבים לצדכם. אפילו המטבח מייצר דממה - הוא פתוח לקהל, אבל מרוחק מהבר. המוסיקה בולעת את קולות הבישול. ניכר שהוקדשה כאן תשומת לב לאקוסטיקה.

לסיכום הסיור אומר צ'ודנובסקי כי "במסעדות כמו 'רפאל' ו'קלואליס', שבהן אמורים לקיים שיחות 'חשובות', השקיעו בעזרים אקוסטיים. ל'כתית' ו'רביבה וסיליה' יש יתרון מובנה וב'שקוף' ההקפדה על האקוסטיקה משיקה לעיצוב". במלים אחרות, אם אינכם פוליטיקאים או דיפלומטים, לכו למסעדה כדי לאכול ולא כדי לדבר. את השיחות הפרטיות השאירו לסלון.



אונמי בתל אביב. הדציבלים אינם הבעיה


בראסרי בתל אביב. הרעש הוא המסר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו