בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנות | גינתר פרג לא מתפשט

תערוכה של גינתר פרג המוצגת עתה במילאנו מאפשרת לסקור את השינויים שחלו במשך השנים ביצירתו של אחד האמנים הגרמנים החשובים ביותר כיום

תגובות

תמונה שאורכה תשעה מטרים וחצי מקדמת את פני המבקרים בתערוכה של האמן הגרמני המצליח גינתר פרג, המוצגת עתה בגלריית סלבטורה + קרולינה אלה שבמילאנו. התמונה, נטולת שם כמו רבות מיצירותיו של פרג, היא אחת מסדרה של כ-20 תמונות ענק שבחר סלבטורה אלה, האוצר ומבעלי הגלריה, שזה כשני עשורים מציג בקביעות את עבודותיו של פרג.

פרג נחשב לאחד האמנים הבולטים בגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה, גם אם יצירותיו מופנמות, מינוריות ובוודאי פוליטיות הרבה פחות מעבודותיו של גרהרד ריכטר, לדוגמה.

הבחירה להציג דווקא עבודות גדולות במיוחד שלו, הנעות בין שניים לשישה מטרים, נועדה לאפשר לצופים להעריך באופן אחר את יצירתו, מסביר אלה: "אני מאמין שבפורמט כה גדול פרג מצליח להביע את עצמו בחופשיות רבה יותר. שם מתבטאת שפת התיאור שלו, ללא מגבלות של מקום וחלל. התערוכה הראשונה שלו אצלנו במילאנו הורכבה בעיקר מתצלומים, רובם בשחור-לבן, הוא הדפיס אותם על נייר בריטה שהוא מצא במזרח גרמניה וברוסיה והאפקט היה מרשים ביותר. כבר אז התצלומים היו גדולים, מטר על מטר וחצי, כאילו הוא מצליח להביע את עצמו בצורה אופטימלית רק בגדלים כאלה".

מגוון העבודות שקיבץ אלה בתערוכה, שתינעל בשבת, נועד לאפשר לקהל לבחון, בין השאר, את השינויים בעבודתו של פרג לאורך השנים. "הוא צייר גדול בעיני, בעל יכולת להמציא את עצמו מחדש. בכל פעם הוא מתמודד, בשפתו, עם נושאים אחרים", אומר האוצר.

לטרוף את העולם

פרג נולד ב-1952 בעיר פוסן במערב גרמניה. כשהיה בן 20 נרשם לאקדמיה לאמנות במינכן, לימים גם שימש שם מרצה. כבר משלב מוקדם יחסית נחלו יצירותיו הצלחה - ב-1996 הוא זכה בפרס וולפגנג האן היוקרתי, לדויטשה בנק יש אוסף של כמה מאות מעבודותיו, הוא מיוצג על ידי גלריות רבות ברחבי אירופה וציוריו מצויים באוספיהם של מוזיאונים רבים, בהם הטייט בלונדון, המוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו, מוזיאון תל אביב ובית האמנים בירושלים. אוסף תצלומים שבהם תיעד את בתי הבאוהאוס בתל אביב יצא לאור ב-2003. עבודותיו פופולריות בעיקר בצפון אירופה, אך בשנים האחרונות גם הציג לא מעט בארצות הברית.

הצלחתו המסחרית (פרג מדורג כאחד מ-25 האמנים הנמכרים ביותר בעולם) כמעט שלא לוותה בתשומת לב תקשורתית. האמן, נשוי ואב לילדה, מתגורר הרחק ממוקדי סצינת האמנות ומחלק את זמנו בין שווייץ לגרמניה. הוא ממעט להתראיין, אם בכלל, ובמיוחד בתקופה האחרונה, בשל בעיות בריאות שהוא סובל מהן. "הוא מופנם אבל הוא גם אדם נעים מאוד", אומר אלה. "כמו כל האמנים, אני מניח, הוא פגיע, עדין, נשמר לעצמו".

על אף השינויים הסגנוניים בצבע ובצורה, נדמה כי הכלים הבסיסיים שפרג בוחר ליצור בהם נותרו זהים במשך השנים. שוב ושוב חוזרות בציוריו צורות גיאומטריות וסבכות אינסופיות שנוגעות-לא נוגעות זו בזו. ציוריו המוקדמים יותר הם לרוב מונוכרומטיים ואפלים, הצורות המעטות שעולות מתוכם חותכות את החלל. עבודות אחדות נדמות מכוסות בחושך או ערפל, אחרות פתוחות מעט יותר, כמו אחד מציוריו המוכרים ביותר, הנכלל בתערוכה - מעין לוח בכיתת לימוד המעוטר בקווים לבנים וקטועים וביניהם חללים שחורים.

בדומה למבקרים רבים אחרים, גם אלה רואה בסגנונו של פרג המשך ישיר ליצירתם של אמנים אבסטרקטיים אמריקאים ואירופאים, ובהם אימי קנובל, סיי טוומבלי ובמיוחד בלינקי פאלרמו, שאף עבד במשך תקופה קצרה עם פרג. "אמנים בולעים ברעבתנות את העולם, הם מחסלים וטורפים אותו, יש להם האנטנות האלה שתופסות דברים מסוימים וגם פרג הוא כזה", אומר אלה. "בחלק מעבודותיו יש התייחסות ברורה לאמנות של בארנט ניומן. ביצירות מאוחרות יותר רואים בבירור את מונה, הצבעים פתאום משתנים והוא מאמץ משהו מתנועות המברשת של האימפרסיוניסטים. נראה שיש לו דיאלוג קבוע. מובן שהוא לא מדבר על ההשפעות האלה, זה כמו להתפשט בציבור, צריך תמיד עלה תאנה שיכסה את החלקים הפרטיים, אבל הן ברורות".

בעיני מבקרים רבים, הייחודיות ביצירתו של פרג נובעת מההתרסה המאפיינת את הפרשנות המחודשת שלו לעבודתם של יוצרים מודרניסטים. ואולם, לדעתו של רודי פוקס, היסטוריון אמנות, אוצר והמנהל לשעבר של מוזיאון סטדליק באמסטרדם, עבודותיו של פרג כלל אינן מתכתבות עם ציירים אבסטרקטיים אחרים: "אני חושב שהוא בכלל צייר רומנטי, לירי. האבסטרקטיות בציורים שלו היא רק הטכניקה. הוא יוצר תמונות נוף פנימיות, כל הציורים שלו אווירתיים מאוד, קרים וכהים, ירוק ושחור ואפור בו-בזמן. ההשראה האמיתית שלו, לדעתי, היא בכלל אמנים כמו אדווארד מונק וקספר דוד פרידריך (צייר נופים גרמני מהמאות ה-18-19, מהבולטים בזרם הרומנטי, א"ב)".

ממוסקבה לתל אביב

כבר מתחילת דרכו התעניין פרג בכמה תחומים ועסק, לצד ציוריו, גם בפיסול ובצילום. הוא צילם ארכיטקטורה במוסקבה ובאיטליה והתמקד במבנים ידועים כמו וילה מאלאפארטה, משכנו של הסופר והעיתונאי האיטלקי קורציו מאלאפארטה, וה"קאזה דל פאשו" שבצפון איטליה, שניהם מבנים שנבנו בתקופה הפשיסטית בידי אדריכלים רציונליסטים. "הוא שהה זמן מה בווילה של מאלאפארטה וראה גם בו מקור להשראה, הוא צייר שם במשך חצי שנה", מספר אלה. המהות של תמונותיו, אמר פעם פרג, מבוססת על נוכחות לא מוגדרת הרבה יותר מאשר על דיוק טכני או אסתטיקה צילומית.

"יש לו פרויקטים כאלה, תחביב פרטי, לצלם ארכיטקטורה מודרנית", אומר פוקס. "הוא עשה פרויקט כזה ברוסיה, כשנסע לתעד במוסקבה את הבניינים של מלניקוב, ארכיטקט וצייר רוסי שעבד תחת משטר סטאלין, כמו שהוא צילם בתל אביב. הוא אוהב ארכיטקטורה שמאופיינת בצורות וקווים פשוטים, בסיסיים, שטוחים, ישר ולעניין. גם העבודות המוקדמות שלו היו כאלה, היום פחות".

הדמיון בין עבודתו של פרג לאמנים גרמנים אחרים בני תקופתו, כמו גרהרד ריכטר לדוגמה, הוא מזערי ובוודאי לא סגנוני, אומר פוקס, ומתבטא אולי בצבעים ששני האמנים בוחרים להדגיש. "השימוש הזה בצבעים כהים מאפיין ככלל את האמנות הגרמנית בהשוואה לאמנות איטלקית, לדוגמה. תמיד יש כהות, שחור או אפור, אפשר לראות זאת לאורך הדורות".

נדמה, אומר אלה, שעם השנים השתחרר פרג מהמגבלות שהטיל על עצמו בתחילת הדרך והרחיב את נקודת המוצא של התייחסותו לסביבתו. הפתיחות הזאת מתבטאת באווירה חופשית בהרבה בציוריו המאוחרים, המאופיינים בצבעוניות פרועה ועדינה לסירוגין ובצורות רכות ודינמיות שמחליפות את הצבעים הקודרים והצורות הגיאומטריות הנוקשות. "אבל זה לא מפתיע. אנחנו הרי אף פעם לא מי שהיינו לפני 40 שנה", אומר אלה. "ועכשיו יותר מאי פעם הוא מפריד את עצמו מאחרים".

בעיניו של פוקס, לעומת זאת, השינויים החיצוניים הבולטים בעבודותיו של פרג הם רק למראית עין ואילו הבסיס המסוכסך בעבודתו נותר זהה. נופיו הפנימיים נותרו כשהיו, הוא אומר, "שוב, כמו מונק. גם בזה הוא דומה לו, כמו בנטייה שלו למצבי רוח; לשניהם יש שינויים קיצוניים במצב הרוח, מדכדוך קשה ל'היי'. הוא לא צייר קליל. טוב נו, אמנות גרמנית היא כזאת".



ללא כותרת, 2002


ללא כותרת, 1997



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו