בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברכת כהנים: עם צאת סרטם "אומץ אמיתי", האחים כהן מהרהרים בהצלחתם

כשזכו באוסקר הם שאלו את עצמם "איפה טעינו?", ועדיין קשה להם להאמין שהחבר הכי טוב שלהם הוא מאט דיימון. האחים כהן, שסרטם החדש "אומץ אמיתי" יעלה בשבוע הבא בישראל, מתחילים להתרגל לכך שהם כבר לא שני הטיפוסים המשונים שעושים סרטים מוזרים

תגובות

בסוויטת האח"מים המצופה זהב שבמלון ריץ-קרלטון בניו יורק, האחים כהן מהרהרים בהצלחתם. "אנחנו חלק מהמערכת, הרבה יותר ממה שחושבים", אומר איתן, האח הצעיר והלוחמני יותר (וכנראה גם הרגשני יותר) מהשניים. "עכשיו אנחנו נחשבים ללב הוליווד. זה ממש מוזר".

ג'ואל, האח המבוגר והלקוני יותר, מניד בראשו לשמע הדברים. "יום אחד אתה מתעורר ומבין שזה קרה ומקבל הלם", הוא אומר. "אתה מוצא את עצמך בטקס אוסקר, או בכל מקום שלא יהיה, ופתאום אתה מכיר את כל האנשים שסביבך. ואתה חושב: 'איך לעזאזל הגעתי לכאן?'" איתן מסכם את הנקודה: "ומאט דיימון הוא החבר הכי טוב שלך. שזה דווקא נחמד. הוא בחור נחמד. אבל זה גם מוזר".

למען האמת, מאט דיימון שוהה בחדר הסמוך, בראיונות לקידום "אומץ אמיתי", הסרט החדש של האחים כהן, שהם מדגישים שהוא עיבוד לרומן המקורי של צ'רלס פורטיס ולאו דווקא גרסה חדשה לסרט בכיכובו של ג'ון ויין מ-1969 שזכה באוסקר. האחים כהן השלימו רק זמן קצר קודם לכן את העבודה על הסאונד של הסרט, שיעלה בשבוע הבא בישראל, בלוח זמנים שהיה מבחינתם מואץ מהרגיל.

"מהרגע הראשון, כשפנינו לאולפן, המנהלים שאלו אותנו: 'תוכלו לגמור את הסרט עד חג המולד?'" אומר ג'ואל. "זה נראה לנו דבר חכם. השאיפה היתה ליצור סרט שידבר לפלח שוק רחב יותר. זה היה אחד הדברים שקסמו לנו ביותר בעשיית הסרט הזה: 'הנה סיפור שמספרת נערה בת 14, ויכול להיות שלנערה בת 14 יהיה מעניין לצפות בו'".

סליחה? האחים כהן עושים סרט חג מולד? לנערות בנות 14? הופצו דיווחים לא מוסמכים על כך שהקהל בוכה בגלגל האחרון - מה קורה לעזאזל? בשעת מעשה, לא היתה הקבלה של ממש בין הרעיון של האחים כהן לסרט חג מולד לבין הדעה המקובלת על סרט חג מולד.

ב"אומץ אמיתי" של האחים כהן, תשומת הלב מוסטת מהתפקיד של רוסטר קוגבורן, שמגלם כאן ג'ף ברידג'ס, כמעין בן דוד שתוי של זמר הקאנטרי המזדקן בד בלייק מ"לב לא שפוי", וחוזרת אל המספרת מהספר, מאטי רוס בת ה-14, נוצרייה פרסביטריאנית (שמגלמת היילי סטיינפלד).

זהו סרט תקופתי קשה וקודר שדבק ברוע המורכב המאפיין את נקודת מבטו של פורטיס על המערב ("הותירו אותי לחסדי כנס של מטומטמים") ונראה מרוחק מיליון קילומטר מהליריות של ג'ון פורד. לדידם של האחים כהן, "אומץ אמיתי" שלהם אולי אפילו אינו מערבון, אף על פי שהסרט, המועמד לעשרה פרסי אוסקר, כבר מדורג במקום השני ברשימת המערבונים הרווחיים ביותר אי פעם, אחרי "רוקד עם זאבים".

"כשעושים סרט תקופתי, השאיפה היא לא לשייף את הקצוות המשוננים של העבר", אומר ג'ואל. "בדמיוננו לא התייחסנו אף פעם לסרט כאל מערבון. לא חשבנו לעצמנו, בוא נצלם את הסרט במסך רחב כמו סרג'יו ליאונה".

"במערבונים של סרג'יו ליאונה יש מרכיב אופראי מוזר", קוטע אותו איתן, "והסרט שלנו הוא ממש לא אופרה. הוא גם ממש לא סרט טראגי מהסוג של סרטי ג'ון פורד. הגישה שלנו לא קשורה לכל אלה".

"אם בכלל", ממשיך ג'ואל, "חשבנו על הסרט כמעין 'אליס בארץ הפלאות'. היא חוצה את הנהר ומגיעה למקום שבו היא רואה כל מיני דברים מוזרים, נופים מוזרים".

"כן", איתן מהנהן בראשו. "ואז זה נעשה מוזר יותר ויותר, והאווירה מזכירה מעין אגדה, או את המותחן 'ליל הצייד' מ-1955: הנוף נעשה פיוטי ומודע לעצמו יותר. זה רחוק ככל האפשר מפורד".

געגועיהם לקיסינג'ר

במלים אחרות: סרט של האחים כהן. זה סרטם ה-14 עד כה, והשלב האחרון בפרויקט מתוכנן, כך נדמה, לכסות את אמריקה לאורכה ולרוחבה. אולי משום שהדברים שמעסיקים אותם הם כל כך אנטי-הרואיים, או משום ששאיפותיהם מתאימות כל כך לאהבה שלהם לז'אנר, היה קשה בתחילה לזהות את ההיקף הגדול של הפרויקט. הם כיסו את ניו יורק בשנות ה-50 ("הקפיצה הגדולה"), אך לוס אנג'לס בשנות ה-40 ("ברטון פינק"), את מיסיסיפי בשנות ה-30 ("אחי, איפה אתה?") ואת שנות ה-90 ("לחסל את הליידי"), את טקסס בשנות ה-80 פעמיים ("רציחות פשוטות" ו"ארץ קשוחה"), את מינסוטה בשנות ה-60 ("יהודי טוב") ובשנות ה-90 ("פארגו"), שלא לדבר על אריזונה, וושינגטון, צפון דקוטה וסנטה רוזה; ועכשיו, ליתר ביטחון, ארקנסו בשנות ה-80 של המאה ה-19. עוד כמה כאלה - על אוהיו בשנות ה-70, נניח, או ויומינג בשנות ה-90 - ועבודתם תהיה שלמה, כמעין שמיכת טלאים של אמריקה.

"זה נכון", אומר איתן. "אבל אנחנו לא מוחקים פריטים ברשימה".

וג'ואל מוסיף: "מדי פעם צץ רעיון לסיפור ואתה חושב, טוב, המקום הטבעי לסיפור הזה הוא תקופה מסוימת וזה משהו שעוד לא עשית. ואתה חושב שזה יהיה כיף".

"לא עשינו את שנות ה-70", אומר איתן.

"יש לנו תסריט שמתרחש בניו יורק בשנות ה-60", אומר ג'ואל. "העלילה מתרחשת בתקופת הפריחה המחודשת של מוסיקת הפולק, כל העניין המוזר ההוא".

יש להם גם תסריט על המלחמה הקרה, ושמו "62 Skidoo". "רצינו ללהק את הנרי קיסינג'ר, אבל הוא כבר זקן מדי", אומר ג'ואל.

"מה עוד?"

"תן לי לחשוב..."

הם מגרדים בפדחתם.

החתיכה החסרה בפאזל היא כמובן הסרט היחיד שאתו, כך נדמה, כל במאי מתניע את הקריירה שלו: הסרט הראשון, האוטוביוגרפי, כמו "רחובות זועמים", או "פיי", שבו הקולנוען המתחיל מציג את חלקת האלוהים הקטנה שלו ואומר במפגן ראווה: הנה, תראו את זה, זה אני, תסתכלו עלי. אבל האחים כהן מעולם לא היו המועמדים הצפויים ביותר להופיע בתוכנית הטלוויזיה של אופרה וינפרי. הם סוגרים את שדות האנרגיה שלהם והודפים שאלות אישיות כאילו הן חצים ליליפוטיים. "לפעמים אנחנו מתנהגים כמו חבורת בריונים", מודה ג'ואל. "אנחנו שניים, אתה רק אחד", מציין איתן.

מעניין שרק כשיצא "יהודי טוב" בשנה שעברה הם הגיעו לגעת בשנות התבגרותם בפרוורי מיניאפוליס בשנות ה-60, וגם אז, בפרוורטיות הטיפוסית שלהם, הם בחרו בנקודת המבט של הוריהם.

"בדיעבד נראה מוזר מאוד שבערבות המערב התיכון היתה קהילה יהודית משגשגת כזאת", אומר ג'ואל. "אבל רק בדיעבד. בשעת מעשה מה שיש זה מה שיש".

"מה שמדהים במינסוטה", אומר איתן, "הוא קו האופק הבלתי נראה שלה. ביום אפור, כשיש שלג על הקרקע, השמים והאדמה באותו צבע. כל האנשים נראים כאילו הם תלויים באוויר".

משהו בתחושת האי-התאמה והמנותקות עובר כחוט השני בכל סרטיהם: שכשוך הביצה המנותק של האינטלקטואלים בניו יורק על פי חזונו של ברטון פינק, הכרישים של הוליווד, הרוצחים של פארגו, בערבות המושלגות של המערב התיכון; עסקת הסמים המקסיקאית שזולגת לטקסס ב"ארץ קשוחה"; ועכשיו הנערה בת ה-14 הרודפת אחר האיש שרצח את אביה בארץ האינדיאנים ב"אומץ אמיתי".

במדינה הידועה בנדידת האוכלוסייה ובהשתלטות על שטחים, האחים כהן ממפים את התנועה הזאת באמצעים של פרדוקס מפתיע בגמישותו, ובסרט אחר סרט הם מציגים אנשים שמחפשים עניין במקום שבו לא צריך להיות להם שום עניין.

"כן, זאת דרך טובה להביע את זה. אנשים מחפשים עניין במקום שבו לא צריך להיות להם שום עניין", אומר ג'ואל. "זה קשור לאופן שבו סיפורים משפיעים עלינו: יש קשר ישיר מאוד בין דמות וסיפור לבין נוף או אתר צילומים. קשה לנו לרקום סיפור אלא אם כן אנחנו מבססים את זה בשלב מוקדם יחסית. קשה לנו לכתוב סיפור שיכול להתרחש באותה קלות במקום אחד ובמקום אחר. זה צריך להיות ספציפי. ה'כאן' הוא נקודת ההתחלה".

מפחיד ומטריד

בתקופה האחרונה, השאלה הגדולה ביחס לאחים כהן היתה: לאן פניהם מועדות? האם הם שמחים לתפוס את המשבצת של פרסטון סטרג'ס בתולדות הקולנוע, או האם הציבו להם למטרה משהו גדול יותר? אם החזון המוטה שלהם סובב סביב מעמדם כאאוטסיידרים, מה יקרה עכשיו, כשכל שחקן הוליוודי מהשורה הראשונה רוצה לעבוד אתם? האם האאוטסיידרים חזרו מן הכפור?

משהו מכל הסוגיות האלה הטריד את האחים, כך נדמה, כשקיבלו אוסקר על "ארץ קשוחה" מ-2007. פניהם לבשו שמחה ומבוכה והם נראו כמו ילדים פרחחים שנגררו לקדמת הכיתה ונבחרו למועצת התלמידים.

"הרבה זמן היינו בחוץ בגלל הכרח", אומר ג'ואל, "וזה נהפך לחלק מהזהות שלנו, מהאופן שבו אנחנו רואים את עצמנו. ולכן כשהמערכת התהפכה על פיה ואימצה אותנו, גם צורת ההתייחסות שלנו לעצמנו השתנתה מן הקצה אל הקצה. חלק מזה הוא התחושה היסודית שברמה מסוימת מה שאנחנו עושים לא שונה בכלל ממה שעשינו כשרק שיחקנו עם מצלמת קולנוע בחצר הבית. אנחנו עדיין רק משחקים, מנסים להעביר אדם מסוים חוויה מסוימת, בלי שהמצלמה תרעד. זה הכל".

"פתאום יורדת יד גדולה ושמה אותנו בטקס האוסקר", אומר איתן. "זה מפחיד. ומטריד. שאלנו את עצמנו איפה טעינו".

העובדה שעיבודים לספרים סיפקו להם דרך לצאת מהמבוי הסתום אינה מפתיעה, הן משום שהאחים כהן הם בעלי האוזן הספרותית ביותר בהוליווד - הם כיווננו את עבודותיהם בדיוק לזמזום הפנימי של האמט ופוקנר - והן משום שהם איפשרו להם להרחיק את האחים כהן מהמשוואה עוד קצת. מבט בסרטיהם האחרונים - "ארץ קשוחה", "יהודי טוב", "אומץ אמיתי" - מעלה שנוספה נימה חדשה לעבודתם, נימה נקייה ומרווחת יותר, המזכירה אילו קולנוענים קלאסיים הם עשויים להיות כשהם מרפים מעט מהגברים השמנים והצורחים. נגד "אומץ אמיתי" נשמעה גם תלונה שהסרט החדש הוא לא מספיק "סרט של האחים כהן".

"זה הפתיע אותי, למען האמת", אומר איתן. "אנחנו מנסים ליצור כל סרט ייחודי ככל האפשר - רחוק ככל האפשר מהמושג הזה, 'סרט של האחים כהן', שאלוהים יודע מה פירושו. שואלים אותנו מה החותם שהשארנו על הסרט, משהו כזה. אף אחד מאתנו לא רצה לחתום על הסרט הארור הזה. אתה מבין למה אני מתכוון? אנחנו רק מנסים להיות נאמנים לסיפור. אנחנו לא מנסים להשתין עליו".

האירוניה היא שיש אפשרות שהסרט יהיה "סרט של האחים כהן" באופן המובהק יותר מכולם. השנים הבאות יהיו מעניינות לאחים כהן. הם הגיעו לזירה כל כך מגובשים: אולי רק עכשיו הם הגיעו לשלב שבו יגידו לנו מי הם באמת.

אחי, הנה אתה

* האחים כהן זכו עד כה בארבעה פרסי אוסקר: התסריט ("פארגו", "ארץ קשוחה"), הבימוי ("ארץ קשוחה") והסרט ("ארץ קשוחה").

* הם מועמדים השנה לשלושה פרסי אוסקר - הבימוי, התסריט והסרט - על "אומץ אמיתי".

* "אומץ אמיתי" הוא הסרט הרווחי ביותר שלהם בארצות הברית. מאז יצא בסוף דצמבר הוא הכניס שם 154 מיליון דולר. הוא עקף את "ארץ קשוחה", שיצא ב-2007 וגרף 74.2 מיליון דולר בארצות הברית ועוד 97 מיליון דולר ברחבי העולם.

* הסרט הבא שלהם, "Gambit" שייצא ב-2012 בכיכובם של קולין פירת וקמרון דיאז, הוא שיתוף פעולה עם מייקל הופמן ("התחנה האחרונה"). הוא הבמאי, הם התסריטאים.

איתמר זהר



איתן וג'ואל כהן. שמיכת טלאים של אמריקה


מתוך אומץ אמיתי. ממש לא אופרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו