בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיי המדף של פיטר מריגולד

פיטר מריגולד, שנבחר לאחד מ-50 המעצבים המבטיחים בעולם ומציג כעת בתערוכה "פוסט פוסיל" במוזיאון העיצוב חולון, מסביר למה הוא מתעקש לעבוד עם עץ וליצור אובייקטים לא יפים

תגובות

בזמן סיור העיתונאים שהתקיים יומיים לפני פתיחת התערוכה "פוסט פוסיל" שמוצגת כעת במוזיאון העיצוב חולון, נשמע מדי פעם רעש חזק שהקפיץ את הנוכחים. גם אחרי שכבר היה ברור שלא מדובר באחד המוצגים שנפל ונשבר, קשה היה לא להפנות שוב מבט לעבר המעצב הבריטי פיטר מריגולד שהיה עסוק בבניית מערכת מדפים, ושאקדח המסמרים שלו היה אחראי לרעשים.

זו לא הפעם הראשונה שמריגולד בונה את מערכת המדפים המכונה Split. היא מורכבת מעשרות יחידות מרובעות הדומות למגירות עץ. ה"מגירות" שונות זו מזו אבל כולן נבנו לפי אותה חוקיות. מה שקובע את צורת היחידה הוא האופן שבו מריגולד חותך חתיכת עץ עגולה שמשמשת לאחר מכן כמחברים בין הדפנות. מכיוון שהחיתוך שלהן אקראי, כך גם משתנה הזווית שנוצרת בין דופן אחת לאחרת.

אקראיות תוך כדי ניסיון לשמור על חוקיות איפיינה תמיד את עבודותיו של מריגולד. כבר בפרויקט הגמר שלו, כשסיים את לימודי עיצוב המוצר ברויאל קולג' אוף ארט בבריטניה, הוא בנה מערכת מדפים, "Make Shift", שהתאפיינה בגמישות ובהתאמה לשטחים שונים. המדפים שעיצב נראו כמו טריז מחודד, והתרחבו והתכווצו לפי מידות הקיר, ללא צורך לקבע אותם בברגים ובקידוחים. העניין בעבודה גבר כשנודע שהמעצב רון ארד, שעמד באותה תקופה בראש התוכנית שבה למד מריגולד, התקין בביתו את מערכת המדפים.

העיסוק במדפים ובמערכות אחסון מאפיין אף הוא את מריגולד. המגזין "וולפייפר" תיאר אותו כבעל גישה טבעית לגיאומטריה ואובססיה לאחסון. בניגוד למעצבי מוצר רבים הוא לא רואה בעיצוב כיסאות את האתגר הגדול של המקצוע. "אני שונא כיסאות. אני פשוט רואה כיסאות ואומר, 'נו, כיסאות, זה החלום הגדול שלך? מה עם מדפים?'", הוא אומר בחיוך. "מבחינתי כיסאות הם בני הדודים העניים של המדפים, ושולחנות הם בני הדודים העשירים יותר. מדפים הם הדבר האמיתי. לאנשים יש חשק להרים מהקרקע דברים. בסופו של דבר גם שולחן וגם כיסא הם סוג של מדף".

לא לשלוט ביופי

בראיון למגזין העיצוב הבריטי "אייקון", שפורסם באוגוסט 2009, סיפר מריגולד שהוא לא אוהב במיוחד עץ, הצהרה מעט מוזרה מאחר שרוב עבודותיו עשויות מעץ. "אני עובד עם עץ בעיקר מפני שהוא 'שם' ומשום שמדובר בחומר שבאופן יחסי זול לעבוד אתו, גם מבחינת חומר הגלם וגם מבחינת הציוד המכני", הוא אומר. "המאמץ לעשות משהו ממתכת הוא גדול יותר, ובנוסף אתה חייב להיות נעול על מה שאתה מתכוון לעשות בעוד שעץ הוא חומר הרבה יותר סלחן. הדרך שבה אני עובד היא מאוד מהירה: יש לי בדרך כלל רעיון כללי של מה שאני רוצה לעבוד עליו אבל לא כל כך אכפת לי מהפרטים. אני הרבה יותר מתעניין בליבה ובקונספט של משהו.

"אפשר להגיד שאני מנסה לעשות אובייקטים מכוערים", הוא צוחק, "או אולי ליתר דיוק 'אובייקטים לא יפים'. מעצבים רבים הולכים לאיבוד בפרטים ואני חושב שהמעצבים הכי פחות מעניינים הם אלה שמדגישים את האופן שבו שני חלקים מתחברים זה לזה, הדרך שבה החיתוך נעשה, וכן הלאה".

קשה לקבוע אם מדובר בהלצה, בתשובה מחושבת או בדרך חיים, אבל יש משהו משכנע באופן שבו מריגולד מדבר, וגם באופן שבו הוא מתלבש או בחפצים שהוא נושא. על האייפון שלו, למשל, יש כיסוי פלסטיק שהוא חתך בצורה עקומה, ומודבקת עליו מדבקה ישנה וקרועה שפעם היה כתוב עליה "בבקשה תחזירו לי".

"מבחינתי זה לא משנה אם זה עקום או לא, כל עוד זה עושה את העבודה. לפעמים אני רואה דברים מושלמים ואני מחבל בהם, יוצר בהם פגם. רבות מהעבודות שלי נראות כבדות וברוטליות, לא מפני שאני אוהב את זה בהכרח, אלא משום שזה מאפשר לי להתמקד בדברים אחרים ולא בגימור. אני שונא אובייקטים עם גימור מושלם. תעשו משהו אחר בזמן הזה", הוא דוחק בחבריו המעצבים.

אני בטוח שיהיו לא מעט אנשים שיראו את העבודה שלך בתערוכה ויגידו שהיא יפה.

"כן, אבל אני מקווה שזה סוג אחר של יופי, שפועל ברמה אחרת, משהו אורגני שפועל לפי החוקים שלו. היתה לי אוטונומיה מסוימת, אבל היופי נוצר כתוצאה משחרור משליטה. עקבתי אחרי עיקרון פשוט בניסיון ליצור אובייקט סדרתי אבל כאוטי, משהו שיש לו אוטונומיה, שמשחרר את השליטה מהתוצאה הסופית. אני מנסה לשחרר את השליטה שלי ביופי".

יש משהו לא יומרני בעבודות שלך.

"אני מקווה, אני לא מנסה יותר מדי. עשיתי כמה פרויקטים שהיה להם גימור מאוד מוצלח וזה היה אסון. פשוט אסון. ניסיתי חזק מדי והם נראו נורא, סטו לגמרי מהרעיון המקורי. מיד לאחר מכן חשבתי למה? הלקוחות הרי לא ביקשו את זה, חשבתי לעשות את זה יפה יותר בשבילם, אבל יש נקודה שבה זה מספיק ואז צריך לעצור".

אבל אנשים אוהבים גימור מושלם.

"כן, אבל זה מתכון לאכזבה, כי יום אחד בסופו של דבר זה יישרט, או ייסדק. לכולם יש מסך סדוק באייפוד או באייפון שלהם. ככל שהאובייקט נפגם מהר יותר, ככה הוא נהיה בעיני אובייקט אמיתי שמאפשר הרבה חופש".

בארץ המראות

מריגולד, בן 37, הגיע לעיצוב המוצר לאחר שהיה מעצב תפאורות לתיאטרון במשך עשר שנים, וסיים ללמוד באקדמיה המלכותית לעיצוב בלונדון ב-2006. שנה לאחר מכן הוא סומן כאחד המעצבים הבריטים הצעירים המבטיחים, כאשר "גרדיאן" הכתיר אותו לאחד מ-50 הכוכבים הזוהרים ביותר בשמי העיצוב הבינלאומי לצד מעצבים כמו חיימה חיון וטום דיקסון. בשיחה עמו, לעומת זאת, הוא מתגלה כנטול גינונים וכגלוי לב, ואומר דברים שנדיר לשמוע ממעצבים, במיוחד על הקשיים במעבר מעבודת הסטודיו לעבודה עם אנשי התעשייה. "קשה מאוד לעבוד עם יצרנים. היו לי כל כך הרבה אסונות שקשורים לעבודה עם יצרנים, שאני מוצא את זה בדרך כלל כבזבוז זמן. מצטער אם מישהו נעלב מזה".

מריגולד תופש פתאום מה הוא אומר ומציין שהוא לא יכול להגיד את זה, אבל שנייה אחרי זה מוסיף, "אני כן יכול להגיד את זה. יש חברות שהופכות את כל תהליך המעבר לייצור תעשייתי לכל כך קשה. אחד העיצובים שלי 'זכה' בתואר העיצוב הגרוע של השנה במגזין עיצוב, אני לא יכול להגיד לך איזה, אבל החברה שעשתה את זה ממש שינתה את העיצוב שלי: הם לא עקבו אחר הרישומים שלי ואחר ההוראות, והפכו אותו למוצר ממש ממש נורא. זה אחרת אם אתה עושה משהו בידיים שלך: יש לך הזדמנות לשלוט בצורה ובתהליך. קשה לשרוד בתעשייה ורוב המעצבים שאני מכיר לא מסוגלים לעבוד עם התעשייה. יותר מזה, מעצבים רבים מנוצלים על ידי יצרנים. כולם אומרים שהמצב של אמנים הוא רע אבל המצב אצל מעצבים לא פחות קשה".

אתה לא מפחד להיות הטייפקאסט של "איש העץ", זה שעושה אובייקטים משונים?

"אני לא רוצה להפסיק להשתמש בעץ רק כי אנשים אומרים שאני משתמש בעץ. לא אכפת לי. אני גם משתמש בחומרים אחרים. אני נהנה מהעץ, אני אוהב את הטקסטורה שלו, כמו שאני אוהב את הטקסטורה של מתכת. אני לא מרגיש את הצורך להשתנות בינתיים: זה משמח כשחברה רוצה להפוך פרויקט שלי למוצר אבל זה לא כזה חשוב לי, אני לא רודף אחרי יצרנים; זה גם לא כדאי מבחינה כלכלית. שוב, זה נחמד, ואני מנסה לשמור על יחסים פשוטים ולתת להם כמה שיותר מידע שזה יקרה, אבל את רוב האנרגיה שלי אני מקדיש לייצור פרויקטים".

אתה לא מפחד גם שיגידו שזה פשוט מדי? כמו הארון שעיצבת ל"סקיטש", שבו המראה הצמודה לארון יוצרת אשליה כאילו הארון גדול יותר?

מריגולד מחייך, מהסס כיצד לענות ומבין שהוא "נתפס". "לא אני עשיתי את עבודת העץ שם, לעולם לא הייתי עושה את זה כל כך פשוט. הם שינו את הפרויקט שלי, לא עשו את הגימור כמו שצריך, וזה המוצר שזכה בתואר הפרויקט הגרוע של השנה. אמרתי לעצמי שזה היה מעניין ליצור רק חצי אובייקט. תחשוב כמה זה חסכוני, במיוחד אם יש לך בית קטן, ועדין יש לך את הרושם של משהו גדול הרבה יותר". *



מריגולד


העבודה שלו ''TAN Mirror''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו