בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אני ומיסטר ג'ונס: שיחה עם טומי לי ג'ונס לרגל צאת סרטו "The Sunset Limited"

תשובות קצרות על נושאים מעניינים, תשובות ארוכות על סוגיות טכניות ואף לא חיוך קטן לרפואה. שיחה עם טומי לי ג'ונס על "The Sunset Limited", סרט טלוויזיה לא שגרתי בבימויו ובכיכובו, לפי מחזה של קורמק מקארתי

תגובות

עיתונאים יצאו בזה אחר זה מחדר המלון בפסדינה, שבו התנהלו לאחרונה ראיונות בשרשרת עם טומי לי ג'ונס. הבעת פניהם היתה נבוכה, אפילו מובסת. הם סימנו לבאים אחריהם כי לא צפויה פגישה מלבבת. לא כולם ידעו שג'ונס נטש פעם ראיון לקראת עליית הסרט "גברים בשחור", לאחר שנשאל אם הוא מאמין בחייזרים. ואכן השחקן הנערץ - שהתראיין לקראת עליית הסרט שביים והפיק, "The Sunset Limited" - הקפיד להבהיר שאינו מתלהב מהמעמד.

ג'ונס - שכבש את הלב בסרטים כמו "הנמלט", "הלקוח" ו"ארץ קשוחה" - אינו מתאמץ להסתיר את קוצר סבלנותו. למעשה הוא מפגין אותה בכל תנועה. התחושה היא שהוא מעלה מופע קצר, המופע של טומי לי ג'ונס, הכולל תשובות קצרות על נושאים מעניינים, תשובות ארוכות על ענייני בימוי טכניים, נהמות - ואף לא חיוך קטן לרפואה. ובכל זאת, מופע פרטי של טומי לי ג'ונס, מה רע?

ג'ונס, בן 64, השומר על פרטיותו בקנאות, חי עם אשתו השלישית דון, צלמת במקצועה, בחווה בטקסס. בשנים האחרונות הוא וחברו קורמק מקארתי, שעל פי מחזהו נעשה הסרט, מובילים מגמה להחזרת כבודו של האינטלקטואל הטקסני. העניין של ג'ונס בנושא רב שנים. כבר בשנות ה-60, כשחלק חדר במעונות של אוניברסיטת הרווארד עם אל גור, לשעבר סגן נשיא ארצות הברית, כתב תזה על "המכניקה של הקתוליות ביצירתה של פלאנרי אוקונר". בזמן הלימודים, אגב, גור וג'ונס הצטרפו ללהקת קאנטרי ושימשו השראה לדמותו של אוליבר בסרט "סיפור אהבה". ג'ונס גם השתתף בסרט שנכתב בידי חברם ללימודים, אריך סגל.

שחור ולבן

"The Sunset Limited", שישודר מחר בערוץ HBO האמריקאי (וביס בחודש מאי), ממקם את ג'ונס ואת חברו סמיואל ל' ג'קסון בחדר אחד. הסרט - על פי מחזה פחות מוכר של מקארתי מ-2006, שהועלה בתיאטרון בשולי ברודוויי - הוא מעין גרסה ל"מחכים לגודו". גיבוריו הם שחור ולבן (ג'קסון וג'ונס), המנהלים ביניהם דיון אקזיסטנציאליסטי לאורך שעה וחצי על כל נושא ביקום (מיסודות הציוויליזציה ועד דכאו) לאחר שג'קסון מציל את ג'ונס מניסיון לקפוץ תחת פסי רכבת ולשים קץ לחייו.

ג'קסון הוא שרת ואסיר לשעבר, ג'ונס הוא פרופסור מלומד שקרא "4,000 ספרים, אבל לא את התנ"ך", הוא מעדיף את "מלחמה ושלום" של טולסטוי. הכל מתנהל בין דל"ת אמות, כשהם יושבים לשולחן או עוברים לספה (ג'ונס שוכב עליה, ג'קסון יושב למראשותיו, כמו בטיפול פסיכואנליטי). יסוד הסרט הוא טקסט עשיר, מורכב ועמוק בשפה פיוטית, המוגש על ידי השניים במיומנות - המשחק שלהם בשיאו. השניים נושאים את הסרט על כתפיהם המנוסות למקום לא ברור - ספק ביתו של השרת, ספק בית האלוהים, אם יש מקום כזה.

הרעיונות הכי גדולים בעולם

ג'ונס יושב בחדר המלון, לבוש במכנסי ג'ינס, חולצה משובצת וסוודר. לרגליו מגפי עור. הוא ממרק את משקפיו, משפשף את העיניים בייאוש, לועס מלפפון חמוץ, משחק עם בקבוק קטן של קטשופ. אולי היה לו יום ארוך. לפעמים הוא משיב במלים אחדות וביניהן הפוגות גדולות. כך הוא משיב, למשל, לשאלה אם מצא עצמו חצוי בין תפקידו כבמאי לזה כשחקן. "לא.... תמיד הסכמנו", הוא עונה ולא מוסיף. לפעמים הוא מנדב קצת יותר מידע. למשל, כשהוא מתבקש לספר על החלטתו לפתוח בפרויקט.

"חשבתי שזה מחזה שראוי להיהפך לסרט", הוא אומר. "אשתי ואני הלכנו לאכול צהריים במקום שנקרא 'סנטה קפה'. דיברנו על המחזה. אמרתי לה שזה רעיון מדהים לעשות אותו עם סאם (סמיואל ל' ג'קסון). שאלתי אותה: 'זוכרת שלפני כמה שנים היינו כאן ופתאום פגשנו את קורמק? הוא הלך על המדרכה ממול ואנחנו על המדרכה הזאת. הלוואי שזה היה קורה שוב'. ואז אשתי הרימה את עיניה ואמרה 'שלום קורמק'. הוא בדיוק נכנס לבית הקפה וניגש אלינו.

"הזמנתי אותו להצטרף אלינו. אמרתי לו שאני חושב שהמחזה יכול להיות סרט טוב, ושאני יכול לעשות אותו די בקלות פה בסנטה פה, באולפן שהוקם במקום האוניברסיטה של סנטה פה. הוא הסכים. 'אבל אתה יודע', אמרתי לו. 'הסוכנים שלך בניו יורק גאים מאוד בעבודה שלך, עכשיו כשהסרט ארץ קשוחה הצליח כל כך. המחירים שהם דורשים גבוהים מדי'. הוא השיב: 'תתקשרו שוב ואם יעשו לכם בעיות אני ארגיע אותם'. אז רכשנו את הזכויות, הוא הסכים אתנו שזה רעיון נהדר ו-HBO אהבו את החבילה שהצענו במחיר שקשה לסרב לו".

מה בכתיבה של מקארתי מדבר אליך?

"היא טובה מאוד. נושאי המחזה הם הרעיונות הכי גדולים בעולם. זו הזדמנות להפוך אותם למעניינים ומפחידים".

האם הנושאים שמועלים במחזה הם מאלה שמעסיקים את אמריקה באחרונה?

"אלה נושאים שחשובים לה כבר זמן רב".

איפה אתה ממקם את עצמך על הציר בין השחור ללבן?

"באופן אישי, אני נמשך יותר לטיעונים של השחור", אומר מי שמגלם את הלבן.

האם התסריט הוא משל על חדר ההמתנה לגיהנום או תשובה ל"מחכים לגודו"?

"לעתים קרובות אצל מקארתי השאלה חשובה מהתשובה".

14 ימי צילום

"The Sunset Limited" הוא הסרט השלישי שג'ונס ביים. קדמו לו "The Good Old Boys" סרט טלוויזיה מ-1995, ו"שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטראדה" מ-2005. "The Sunset Limited" הוא יותר הצגה מסרט, ויותר מחזה מהצגה. הטקסט והמשחק הם עיקרו. הוא מורכב, מרובד, עמוס, אפל וגם משעשע בדרכו השחורה. לפיכך התשובה של ג'ונס לשאלה אם הסרט ענה על ציפיותיו, היא קצת אירונית. "לא", הוא משיב, כלומר אינו מרוצה. "אני תמיד אמצא בזה פגם. אני חושב שהוא היה צריך להיות יותר מצחיק. משהו קרה ואני לא מאשים אף אחד. הסרט די מצחיק. אני חושב שזה טוב, אבל תמיד יהיה בו משהו שארצה לשנות".

מה חושב מקארתי על התוצר הסופי?

"לא יודע. מובן שאני רוצה לדעת".

מה היה הדבר הקשה ביותר לעיבוד במחזה?

"שום דבר לא היה קשה כי פשוט צילמנו את המחזה, בלי עיבודים. זה מחזה על שני אנשים שיושבים בחדר ומדברים. צריך להבין שלמחזה יש מבנה דיאלקטי, אז אסור לצלם צילומי חוץ, אבל חייבים להפוך אותו למעניין מבחינה חזותית. אז הזזנו את המצלמה די הרבה, אבל רק בשירות השפה או בשירות השחקנים - לא למען המצלמה. צילמנו 90 דקות ב-14 ימי צילום. ביום ממוצע צילמנו 11 עמ' מהתסריט, בסרט רגיל מצלמים כעמוד וחצי ביום. זה אמנם הצריך הרבה ארגון והכנה: סטורי בורדס, תכנון של שוטים ותזוזות מצלמה, אבל הסט עוצב כך שזה היה אפשרי. בתקופת החזרות היו ארבעה אנשים באולפן במשך שבוע: סאם, אני, המפקח על התסריט וקורמאק. אלה היו מהימים היצירתיים והמאושרים בתהליך. ברור שלא היו ויכוחים או חיכוכים. ידענו מה אנחנו עושים ומה אנחנו עומדים לעשות".

איזה במאי השפיע על עבודתך בסרט הזה?

"כל במאי שעבדתי אתו השפיע עלי, חלקם לטובה וחלקם לרעה. התבוננתי בקפידה בבמאים במשך כל הקריירה שלי, זאת ההכשרה שלי".

אלפרד היצ'קוק?

"האמת שאני לא מתייחס יותר מדי להיצ'קוק".

האם יש הבדל בין בימוי סרט לטלוויזיה ולקולנוע?

"אני חושב שטוב שהסרט הזה צולם לטלוויזיה, כי אם היינו עושים ממנו סרט קולנוע, מישהו היה דורש צילומי חוץ וזה היה מחסל אותו".

האם חשבת לערוך שינויים בתסריט?

"לא. רצינו רק לצלם את המחזה".

זאת לא היצירה היחידה של מקארתי שג'ונס רוצה לצלם. הוא עיבד את התסריט ל'Child of God'" ."Blood Meridian" יהיה סרט אימה ממש טוב", הוא אומר על עוד ספר של מקארתי שהיה רוצה לעבד. באחרונה נעשו סרטים על פי שתי יצירות של הסופר: "ארץ קשוחה" היה להצלחה גדולה ו"הדרך" - לכישלון. כשג'ונס נשאל אם הוא יודע להצביע על הסיבות להצלחה ולכישלון של שני הסרטים, הוא משיב בשלילה.

עד כמה מקארתי חשוב להבנת ארצות הברית?

"לדעתי הוא כותב הפרוזה החשוב ביותר שחי כיום, אולי החשוב בשפה האנגלית. הוא מלא מחשבה, מציאותי, אמין, עמוק ורחב. אבל אני לא יכול להגיד עד כמה הוא חשוב להבנת אמריקה. תלוי מי מבין".

אחד ממשפטי המפתח בסרט לפי ה"ניו יורק טיימס", וקשה להתכחש לבחירה, הוא "לעולם לא אתייאש מזכותי להתייאש". איזה משפט ג'ונס היה בוחר כרגע מפתח בסרט? "כל אחד מהם. כל משפט שנאמר הוא בעל חשיבות בשבילי", הוא אומר. "ניקח למשל את שתי השורות הראשונות של המחזה. 'מה אני עושה אתך, פרופסור?'. התגובה שלו היא 'למה אתה אמור לעשות משהו בכלל?'. לדעתי זאת התחלה ממש טובה, מושכת להמשך צפייה". *

להסתכל זה לזה בעיניים

ביום הפגישה עם ג'ונס התקיים גם ראיון קולקטיבי בלוויין עם סמיואל ל' ג'קסון, כחלק מ-TCA, כנס ארגון מבקרי הטלוויזיה האמריקאים. במעמד זה נשאל ג'קסון אם הסרט שישודר ב-HBO מלמד על עניין שהוא מגלה בתחום הטלוויזיה או שמא העניין חד פעמי.

"אני מתעניין בטלוויזיה", השיב. "יש לי חוזה עם רשת סי-בי-אס ומכרתי כמה תוכניות לרשת. בחלק מהפרויקטים אשתתף כשחקן או מפיק. טלוויזיה היא אדמה פורייה, קצת כמו עולם הסרטים העצמאיים בשנות ה-90, כך שאני בהחלט בוחן אפשרות לעבוד בה בהמשך".

"The Sunset Limited" אינו סרט טלוויזיה קלאסי - הוא מצולם בחדר אחד עם שני שחקנים המדברים על עניינים שברומו של עולם. ג'קסון מתייחס גם לזה: "מדהים שמאפשרים לך להעביר נאומים... רעיונות שמעניינים את השחקן והקהל", הוא אומר. "בשבילי ובשביל טומי לי (זה אתגר) רק לשבת ולהסתכל זה לזה בעיניים. לדבר תוך כדי השתהות, כמו שאנשים עושים בשיחות אמיתיות. לוקחים זמן כדי לחשוב על מה שמישהו אמר לך, והופכים את הפאוזות למלאות אנרגיה. כך אנחנו מעבירים את המחשבה שקורמאק מנסה להביע".

"תמיד אהבתי תיאטרון", הוסיף. "מזמן לא היתה לי הזדמנות ללמוד כזה דיאלוג ברגע אחד ולהוציא אותו... להיות במקום יצירתי עם מישהו כמו ג'ונס - במיוחד למישהו כמוני, שהתרחק כל כך מהתיאטרון".

על הטקסט המורכב אמר: "היו פעמים בחזרות שהייתי מדלג על שלושה עמודים, או שמשהו היה קורה והיינו הולכים לאיבוד, כי יש הרבה חזרתיות בתסריט. אבל זה היה חלק מהאתגר... אתה לא יכול ללמוד בעל פה באופן טכני, אתה באמת צריך להקשיב לאדם שמדבר אתך ולהשיב לו באופן כן. מובן שזה לא היה קל כמו בצעירותי. היכולת לקלוט שיחה ישירה או ויכוח בין אנשים אינטליגנטים המחליפים דעות, לפעמים מתנגדים זה לזה, לפעמים עוקצים זה את זה - היא ביטוי של רגש אנושי. הטקסט מנוסח בתנופה המאפשרת לתת לאנשים האלה את תשומת הלב המרבית, ושיהיה ברור עד כמה הם מתרגשים ממה שהם אומרים... אין בסרט מרדפי מכוניות או נסיעות ברחוב. אנשים לא יוצאים ונכנסים לתוך הסצינה. האנשים בסרט פשוט הינם. נפלא שמישהו כמו קורמאק מניח על הכתב דברים אלה ושניתנת לנו ההזדמנות לומר אותם".



טומי לי ג'ונס וסמיואל ל' ג'קסון ב''The Sunset Limited''. שפה פיוטית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו