בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האזרח קליין | פרופיל של מלך

מאז "כנפיים" משנת 1927, ועד התחרות הנוכחית שבה מתמודדים "הרשת החברתית" ו"נאום המלך", אין כמו האוסקר כדי להעיד על הרוח הנושבת בהוליווד

תגובות

אנחנו שרויים כעת בעיצומה של תחרות פרסי האוסקר לשנת 2010, שתגיע לסופה בטקס שיתקיים בהוליווד ב-27 בחודש. הייתי רוצה להכריז שהמתח בשיאו, אך זו תהיה הגזמה. כאשר טקס חלוקת פרסי האוסקר מתקיים בסוף שורה ארוכה של טקסי פרסים, שמסיימים כל שנה קולנועית, נדמה שחלק מהתוצאות כבר ידועות מראש.

האם נשאר עוד ספק שקולין פירת יגרוף את פרס השחקן הטוב ביותר בעבור הופעתו כמלך גורג' השישי המיוסר ב"נאום המלך", ושנטלי פורטמן תוכתר בתואר השחקנית הטובה ביותר בעבור תפקידה כבלרינה המיוסרת ב"ברבור שחור"? אחרי הכל, בשבועות האחרונים ראינו את פירת ופורטמן עוברים מטקס לטקס שבהם הוענקו להם הפרסים על הופעותיהם בסרטים האלה. המתח העיקרי שנותר, אם בכלל, הוא סביב השאלה אם, אחרי כל נאומי התודה הנרגשים שהם נשאו בשבועות האחרונים, עוד יישאר להם מה לומר כששמם יוכרז מעל לבמה בטקס חלוקת פרסי האוסקר.

אם יש עוד מתח בנוגע לתוצאות תחרות האוסקר הנוכחית, הרי זה בעניין הסרט שיזכה בפרס היוקרתי ביותר - פרס הסרט הטוב ביותר. האם יהיה זה "הרשת החברתית" של דייוויד פינצ'ר או "נאום המלך" של טום הופר? אין זו תחרות בין שני סרטים בעלי משקל שווה (כפי שהיה אשתקד כאשר שני המועמדים המובילים לזכייה היו "אווטאר" של ג'יימס קמרון ו"מטען הכאב" של קתרין ביגלו, שזכה לבסוף). אם סרטו של פינצ'ר יזכה, תהיה זו הבחירה הנכונה בסרט הנכון לרגע המסוים הזה, והכרה ברלוונטיות ההולכת ונמשכת של הקולנוע האמריקאי בתוך הרגע ההיסטורי שבתוכו הוא מופק. אם "נאום המלך" יזכה - ואף שאני חושש מתחזיות, נדמה לי שהוא כעת בעל הסיכויים הרבים יותר - תהיה זו בחירה באיכות, שמיוצגת מבחינת הוליווד על ידי הקולנוע הבריטי בשיא הקורקטיות שלו, וזכייה שאין בה מידה של רלוונטיות לרגע הקולנועי הזה.

האינפלציה בטקסי פרסים שמתקיימים בסוף כל שנה, שחלה בשנים האחרונות, גרמה לפיחות במעמדו של האוסקר. גם העובדה שמאז אשתקד - ולראשונה מאז 1943, שבה זכה "קזבלנקה" בפרס הסרט הטוב ביותר - עשרה ולא חמישה סרטים מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, לא היטיבה עם הפרס, שכן היא מפחיתה מתחושת התחרותיות העזה והדרמה המתלווה לה. אך עם זאת, האוסקר, שטקס חלוקתו יתקיים השנה בפעם ה-83, הוא עדיין הפרס הקולנועי היוקרתי ביותר, בעיקר בזכות ההיסטוריה הארוכה שלו. זו רצופה בבחירות טובות וטובות פחות, ראויות ותמוהות, בעלות משמעות היסטורית וסתמיות - ומשרטטת בדרכה שלה את תולדותיו של הקולנוע האמריקאי. בכל מקרה, תוצאות תחרות האוסקר מעידות על הרוח הנושבת בהוליווד ברגע שהפרס מוענק.

1956 היתה השנה הראשונה שבה עקבתי בדריכות אחר תחרות פרסי האוסקר ותוצאותיה. מובן שידעתי כבר על קיומו של הפרס, וזכור לי ששנה קודם לכן ראיתי ב"עולם הקולנוע", השבועון שנהגתי לקרוא והיה המקור היחיד שלי למידע קולנועי, תצלום יפהפה של אנה מניאני הצוהלת, שנמצאת בביתה ברומא ועונה בדיוק לשיחת הטלפון שבה מודיעים לה כי זכתה באוסקר על הופעתה ב"השושנה המקועקעת", גרסתו של הבמאי דניאל מאן למחזה של טנסי ויליאמס. אך 1956 היתה השנה הראשונה שבה ראיתי כבר את מרבית הסרטים שהיו מועמדים לפרסים.

רשימת המועמדים היתה מלאה בדרמות שהציתו את דמיוני כשוחר קולנוע צעיר. האם בפרס השחקן הטוב ביותר יזכה קירק דאגלס, שראה בהופעתו כווינסנט ואן גוך ב"התאווה לחיים" של וינסנט מינלי את תפקיד חייו? או יול ברינר, שהופעתו כמלך סיאם ב"המלך ואני", גרסתו של וולטר לאנג למחזמר של רוג'רס והמרשטיין, שבו הופיע ברינר על הבמה, הפכה אותו לכוכב? או ג'יימס דין, שמועמדותו על משחקו ב"ענק" של ג'ורג' סטיבנס היתה המועמדות השנייה שזכה לה אחרי מותו? ברינר זכה.

והאם בפרס השחקנית הטובה ביותר תזכה דבורה קר על הופעתה לצדו של ברינר ב"המלך ואני", או אינגריד ברגמן, שהיתה מועמדת על הופעתה ב"אנסטסיה" של אנטול ליטבאק, וכמה שנים קודם לכן גורשה מהוליווד בגלל הרומן שפרץ בינה, בהיותה עדיין נשואה, לבין רוברטו רוסליני (שלו אף הרתה לפני פרידתה מבעלה)? ברגמן זכתה באוסקר השני שלה מבין שלושה, והזכייה סימנה את אחת הסולחות הגדולות בתולדות הקולנוע.

והאם בפרס הסרט הטוב ביותר יזכה "ענק", הסאגה המשפחתית הסוחפת שתיארה חצי מאה בתולדותיה של טקסס, או "מסביב לעולם ב-80 יום", הפקת הענק עתירת הכוכבים בתפקידי אורח שהפיק מייק טוד, שהיה אז בעלה השלישי של אליזבת טיילור, שהוקרנה על מסך ענק בשיטה שנקראה על שמו של מפיק הסרט, טוד-איי-או? שני הסרטים היו ללהיטי ענק, אך הוליווד, שהיתה שרויה במשבר כלכלי עמוק, העדיפה לבסוף את סרטו של טוד (שביים מייקל אנדרסון) על שכלוליו הטכנולוגיים והזוהר שהתלווה לו דרך דמותם של המפיק שלו ואשתו הצעירה, היפה והעטויה ביהלומים, על פני סרטו של סטיבנס (שלו הוענק פרס הבמאי הטוב ביותר). מכיוון שהעדפתי את "ענק" על סרטו של טוד (וזה עדיין אחד הסרטים האהובים עלי), זכור לי שלא הייתי מרוצה מהתוצאה, וזו היתה כנראה הפעם הראשונה שהבנתי שתוצאות תחרות האוסקר לאו דווקא משקפות איכות. 54 שנים לאחר מכן, "מסביב לעולם ב-80 יום" אינו נחשב לקלאסיקה.

תולדותיו של האוסקר בהוליווד הקלאסית רצופות בסרטים זוכים שהיו לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולנועי הקולקטיבי. ביניהם, "במערב אין כל חדש" של לואיס מיילסטון מ-1930, "גראנד הוטל" של אדמונד גולדינג מ-1932 (שבו גילמה גרטה גרבו בלרינה מיוסרת), "זה קרה לילה אחד" של פרנק קפרה מ-1934, "רבקה" של אלפרד היצ'קוק מ-1940, "שנות חיינו הטובות ביותר" של ויליאם ויילר מ-1946, "הכול אודות חוה" של ג'וזף ל' מאנקביץ' מ-1950, "אמריקאי בפאריס" של וינסנט מינלי מ-1951, "מעתה ועד עולם" של פרד זינמן מ-1953, "חופי הכרך" של איליה קאזאן מ-1954, "מרטי" של דלברט מאן מ-1955, "הגשר על הנהר קוואי" של דייוויד לין מ-1957, "הדירה" של בילי ויילדר מ-1960, "סיפור הפרברים" של רוברט וייז וג'רום רובינס מ-1961, "לורנס איש ערב" של דייוויד לין מ-1962, "צלילי המוסיקה" של רוברט וייז מ-1965 - ושניים מהסרטים הידועים ביותר בתולדות הקולנוע: "חלף עם הרוח" של ויקטור פלמינג מ-1939 ו"קזבלנקה" של מייקל קרטיז.

אך ב-82 השנים שקודמות לטקס שיתקיים בסוף החודש זכו גם סרטים זכורים פחות מאלה. הנה כמה מהם, כולם הופקו בעשור הראשון בתולדות האוסקר וכולם מסמנים בצורה זו או אחרת את הדרך שבה ילכו הוליווד והאוסקר שלה גם בעשורים הבאים:

"כנפיים", 1927 בימוי: ויליאם ולמן

הסרט הראשון שזכה באוסקר, שהוא גם הסרט האילם הראשון והאחרון שזכה בו: מלודרמה מלחמתית יפהפייה על אודות שני חברים לנשק (צ'ארלס רוג'רס וריצ'רד ארלן), טייסי קרב במלחמת העולם הראשונה, שמאוהבים באותה אשה (קלרה בואו). כשהתפרסמו המועמדויות לפרס בפעם הראשונה החליטו קברניטי האקדמיה לאמנויות ולמדעים המחלקת את הפרסים שלא יהיה זה הוגן שסרטים אילמים, שהיו עדיין רוב התוצרת הקולנועית אז, יתחרו ב"זמר הג'ז", הסרט הראשון שכלל קטעים מדברים ומזמרים, שכבר יצא לאקרנים והיה ללהיט ענק, ולכן סרטו של אלן קרוסלנד לא היה מועמד (אך זכה בפרס מיוחד על הישגיו הטכניים). אף ש"כנפיים" זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, התקיימה באותה תחרות ראשונה (בפעם היחידה) גם קטגוריה נוספת שבה התחרו סרטים על פרס הסרט האמנותי הטוב ביותר. בפרס זכה "זריחה", יצירת המופת של הבמאי הגרמני פרידריך וילהלם מורנאו, שהיגר להוליווד ונהרג ב-1931 בתאונת דרכים, בן 41.

"מנגינת ברודוויי", 1929 בימוי: הארי בומונט

הסרט המוסיקלי הראשון שזכה באוסקר. העלילה הניחה את המסד לעשרות סרטים מוסיקליים שהופקו מאז הסרט הזה ועד ל"בורלסק" שמוקרן כעת בישראל. שתי אחיות מעיירה קטנה (אניטה פייג' ובסי לאב) מגיעות לניו יורק במטרה להיהפך לכוכבות בברודוויי ומסתבכות בשלל הרפתקאות רומנטיות, שהמרכזית שבהן היא התאהבותו של החבר של אחת מהן (צ'ארלס קינג) באחותה.

"סימארון", 1931 בימוי: וסלי ראגלס

המערבון הראשון שזכה באוסקר (והיחיד עד ל"רוקד עם זאבים" של קווין קוסטנר מ-1990). הסרט - שבדומה ל"ענק", 25 שנה לאחר מכן, מבוסס על רומן מאת עדנה פרבר - הוא סאגה משפחתית המתארת את התהוותה של מדינת אוקלהומה בין 1889 ל-1929. יש בו כמה סצינות המוניות סוחפות (תקציבו, מיליון וחצי דולר, היה הגדול ביותר עד אז), כולל המירוץ הגדול של מתיישבים לתפיסת אדמות במדינה, שמאוזנות בסצינות מלודרמטיות ורומנטיות אינטימיות. למרות חריקותיו של הסרט הוא מוצלח יותר מהגרסה השנייה של הרומן של פרבר, שבוימה על ידי אנתוני מאן ב-1960 ונכשלה בקופות.

"Cavalcade", 1933 בימוי: פרנק לויד

אהבתה של הוליווד לכל מה שהוא בריטי התגלתה כבר בבחירה הזאת בגרסה הקולנועית של מחזהו של נואל קאווארד, המתאר את קורותיה של משפחה בריטית אמידה ושל משרתיה בין השנים 1899 ל-1933. הסרט מזכיר כמה מהסדרות הטלוויזיוניות עתירות המוניטין שהופקו שנים רבות לאחר מכן, ובראשן "אדונים ומשרתים". בנוסף לצרות הפרטיות שאליהן נקלעים גיבוריו הרבים של הסרט הם מתמודדים גם עם האירועים ההיסטוריים המרכזיים של תקופתם, בהם מלחמת הבורים, מות המלכה ויקטוריה, טביעת הטיטאניק ומלחמת העולם הראשונה. אהבתה של הוליווד לכל מה שהוא בריטי ניכרה גם בעובדה שבאותה שנה זכה צ'ארלס לוטון בפרס השחקן הטוב ביותר בעבור הופעתו המשעשעת ב"חייו הפרטיים של הנרי השמיני", שביים אלכסנדר קורדה.

המשך בעמ' 19

"זיגפלד הגדול", 1936 בימוי: רוברט ז' לנארד

הסרט המוסיקלי השני שזכה באוסקר: מלודרמה מוסיקלית עתירת נפח, ויש שיגידו גם נפוחה, שעוסקת בחייו ובפועלו של מפיק מופעי הראווה פלורנץ זיגפלד, שמת ב-1932. ויליאם פאואל גילם את זיגפלד, ואת שתי נשותיו גילמו לואיזה ריינר ומירנה לוי. ריינר, שחקנית יהודיה גרמנייה שחגגה לא מכבר את יום הולדתה ה-101, זכתה באוסקר על תפקידה בסרט, בעיקר בזכות סצינה שבה היא מתחננת בטלפון שבעלה לא יעזוב אותה. שנה לאחר מכן זכתה ריינר באוסקר נוסף על הופעתה כאיכרה סינית ב"האדמה הטובה" של סידני פרנקלין. למרות ההישג הזה, הוליווד לא ידעה מה לעשות עם ריינר וריינר לא ידעה מה לעשות עם הוליווד, והקריירה שלה ככוכבת הוליוודית הגיעה לסופה. אחרי מלחמת העולם השנייה היא חזרה לאירופה והופיעה בעיקר בתיאטרון. היא אף דחתה הצעה של פדריקו פליני להופיע בתפקיד קטן בסרטו "לה דולצ'ה ויטה".

"חיי אמיל זולה", 1937 בימוי: ויליאם דיטרלה

ביוגרפיות היו תמיד ז'אנר אהוב בהוליווד, והשחקן פול מוני, יהודי שנולד באוסטריה אך היה לכוכב באמריקה, התמחה בגילום דמויות היסטוריות. שנה לפני אמיל זולה הוא גילם את דמותו של לואי פסטר ב"חייו של לואי פסטר", והתפקיד זיכה אותו באוסקר, ושנתיים לאחר אמיל זולה הוא גילם את דמותו של בניטו חוארז, מנהיג ההמונים המקסיקאי, ב"חוארז" (גם את שני הסרטים האלה ביים ויליאם דיטרלה, שגלה להוליווד מגרמניה). עלילת הסרט, שהוא ביוגרפיה שסובלת מחגיגיות יתר, מתמקדת במעורבותו של זולה במשפט דרייפוס (שמגלם השחקן ג'וזף שילדקראוט, אף הוא יהודי שנולד באוסטריה, ו-22 שנים לאחר הסרט הזה גילם את אוטו פרנק ב"יומנה של אנה פרנק" של ג'ורג' סטיבנס). *



''נאום המלך'', 2010


''הרשת החברתית'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו