בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החלילנית ניקול מיטשל מכניסה את החליל למוסיקת הג'ז

לקראת הופעתה השבוע בת"א, מסבירה מיטשל מדוע נדחק כלי הנגינה העדין שלה מההיסטוריה של הז'אנר ולמה הנגינה בשיקגו שונה מזו בניו יורק

תגובות

כשמדברים על ג'ז, מתכוונים בדרך כלל לג'ז אמריקאי. וכשמדברים על ג'ז אמריקאי, מתכוונים כמעט תמיד לג'ז של ניו יורק. הרוב המכריע של מוסיקאי הג'ז האמריקאים שהופיעו בישראל בשנים האחרונות פועלים בניו יורק, כשם שהרוב המכריע של הג'זיסטים הישראלים שנוסעים ללמוד וליצור באמריקה עושים את זה בניו יורק. זה לא מקרה. ניו יורק היא באמת המרכז הבלתי מעורער של הג'ז. אבל זאת לא העיר היחידה בארצות הברית שיש בה התרחשות עשירה, מגוונת ושוקקת של ג'ז. יש עוד עיר כזאת, שיקגו, ואת המוסיקה הנהדרת שנעשית בה אנחנו בדרך כלל לא זוכים לשמוע על במות ישראליות.

פסטיבל ג'ז תל אביב הציג ב-2008 לקהל הישראלי את אחד הג'זיסטים המעולים של שיקגו, המקישן קהיל אל זאבאר. ההופעה של אל זאבאר היתה כל כך טובה שהוא בא בשנית בשנה שעברה (ומובן שההופעה הזאת היתה הרבה פחות טובה). השנה, בפסטיבל שייפתח מחרתיים ויימשך עד יום שישי, יוכפל הייצוג של הסצינה השיקגואית. שתי ג'זיסטיות נהדרות יציגו את הד-נ-א המוסיקלי המיוחד של עיר הרוחות: האחת היא הזמרת הנפלאה די בראון, ששתי הופעותיה בפסטיבל (האחת תכלול בעיקר חומר מקורי והשנייה תהיה מחווה לנינה סימון ודיאנה וושינגטון) מומלצות הן לחובבי ג'ז ווקאלי והן לאוהבי ג'ז שנוטים להסתייג מזמרות; המוסיקאית השנייה היא ניקול מיטשל, אחת החלילניות הבולטות בג'ז האמריקאי העכשווי.

"כן, אני מניחה שיש דבר כזה 'הסאונד של שיקגו', והוא שונה מהסאונד הניו-יורקי", אומרת מיטשל בראיון טלפוני מפאריס, שם היא עובדת על אלבום חדש. "אנשים אומרים שלג'ז של שיקגו יש Edge ואני חושבת שהם אומרים את זה מפני שאנחנו, הג'זיסטים של שיקגו, מבטאים במוסיקה שלנו תחושה של מאבק. אנחנו ממש חוגגים את התחושה הזאת. הג'ז הניו-יורקי בדרך כלל מהוקצע מאוד. הקהל שלנו, לעומת זאת, אינו רוצה לשמוע מוסיקה מהוקצעת. יותר חשוב לו לשמוע שאנחנו נותנים את הכל, שאנחנו מנסים להגיע לקצה גבול היכולת והדמיון שלנו".

אז מה מקנה לג'ז של שיקגו את השפיץ שלו? מדוע הוא פחות מהוקצע ויותר הרפתקני מהג'ז הניו-יורקי? סיבה אחת שמיטשל מזכירה היא המסורת הארוכה של הבלוז בשיקגו. "אין ספק שלבלוז יש השפעה", היא אומרת. סיבה נוספת היא AACM (הארגון לקידום מוסיקאים יצירתיים) - קולקטיב של ג'זיסטים שחורים משיקגו, שנוסד באמצע שנות ה-60 ויצר מנגנון עצמאי ובלתי תלוי במועדונים וחברות תקליטים שהפלו לרעה מוסיקאים שחורים. ל-AACM היה תפקיד רב חשיבות בכינונו של האופי הייחודי של הג'ז בשיקגו, ומיטשל כיהנה כיושבת ראש הארגון עד לינואר השנה.

"ויש עוד סיבה אחת לסגנון המיוחד של הג'ז בשיקגו, ובמיוחד לאופי הקהילתי שלו", אומרת מיטשל. "אני לא יכולה להוכיח אותה, ויכול להיות שזאת תיאוריה קצת מרחיקת לכת", היא ממהרת לסייג. התיאוריה שלה היא שמזג האוויר הקיצוני של שיקגו תורם לתחושת הקהילתיות של הג'ז המקומי. "החורף אצלנו מזכיר את הקוטב. יש אנשים שקופאים למוות", היא אומרת. "לעומת זאת, הקיץ שלנו לוהט. יש אנשים שמתים מחום. אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה ביחד, וייתכן שהחוויה המשותפת מעמיקה את תחושת הקהילה".

מיטשל יחד עם חברי ההרכב "טריו אינדיגו", הריסון בנקהד וחמיד דרייק; תצלום: רוסטי

מיטשל נולדה ב-1967 בחוף המזרחי, עברה בנעוריה לקליפורניה והחלה לנגן בחליל. כשהיא היתה בת 16, מתה אמה, שהיתה אמנית ומשוררת, והיא החליטה ללכת בדרכה ולעסוק באמנות "מפני שהרגשתי שלאמא שלי לא ניתנה אפשרות לסיים את מה שהיא התחילה".

היא גילתה את הג'ז רק בקולג'. "בתיכון ניגנתי בתזמורת הקלאסית. אף אחד לא חשב שאפשר לשבץ חלילנית בהרכבי ג'ז", היא מספרת. המקרה הזה משקף במידה רבה את היחס לחליל בעולם הג'ז. לא נדיר לראות חלילן בהרכב ג'ז, ובתולדות הג'ז היו כמה חלילנים גדולים וחשובים, אבל ככלל החליל משחק תפקיד משני מאוד. על כל 20 סקסופוניסטים יש חלילן אחד.

מיטשל אומרת שזה "מצב די עצוב" והיא מסבירה אותו בכך שבתקופת הסווינג, כשלא היו מערכות הגברה, לחליל העדין לא היה מקום בביג בנדס. "הוא לא יכול היה להתחרות בסקסופונים, בחצוצרות ובטרומבונים", היא אומרת. "אחר כך, בשנות ה-40, לא היה לו סיכוי מול נגינת התופים הסוערת של הביבופ. האפשרות היחידה היתה לנגן אך ורק צלילים גבוהים. מאוחר יותר, כשההגברה התפתחה ואפשר היה לשלב את החליל, אנשים התרגלו לכך שהוא לא נמצא ולא יצאו מתוך הקופסה הזאת. הם קישרו את החליל רק עם צלילים גבוהים והסיקו מכך שהמנעד הרגשי שהוא מסוגל לבטא צר ומוגבל. המשימה שלי היא להוכיח שהם טועים".

מיטשל הגיעה לשיקגו לפני כ-20 שנה והוקסמה מהסצינה המוסיקלית שפעלה סביב AACM ומתחושת הקהילה שפיעמה בה. היא מזכירה בצער את הסקסופוניסט פרד אנדרסון, שמת לפני כשנה, כאות ומופת למוסיקאי שפעל למען קהילת הג'ז של שיקגו לא פחות, ואולי יותר, מאשר למען עצמו, והיא נאנחת בכבדות כשהיא מזכירה את המועדון של אנדרסון, "Velvet Lounge", שהיה אחד הסמלים הבולטים לאתוס העצמאי של הג'ז בשיקגו ונסגר אחרי מותו של הסקסופוניסט.

מיטשל ניגנה בלהקה הכל?נשית של AACM, "סאמאנה", ובסוף שנות ה-90 הקימה את ההרכב הראשון שלה, אנסמבל "Black Earth". באמצע העשור הקודם ייסדה את "טריו אינדיגו", שעמו תופיע בתל אביב. זאת שלישייה שוויונית, נטולת מנהיג (או בעלת שלושה מנהיגים), שבה מנגנים גם המתופף חמיד דרייק והקונטרבסיסט הריסון בנקהד. בנקהד הוא קונטרבסיסט מצוין ודרייק, כפי שיודע מי שראה אותו מופיע בישראל (הוא היה כאן פעמיים בשנים האחרונות), הוא תופעת טבע. "הוא לא מנגן קצב, הוא מפעפע קצב", אומרת מיטשל. "הוא לא יוצר אנרגיה, הוא האנרגיה".

אשת הנשיא ואני

המוסיקה של "טריו אינדיגו" נאמנה לאתוס של AACM, שהמוטו שלו הוא "Ancient to future". כלומר, יש בה מצד אחד קצב דומיננטי וזיקה חזקה למסורת של המוסיקה השחורה, ומצד שני יש בה יסוד מופשט ומחפש. "זאת הפילוסופיה האישית שלי", אומרת מיטשל. "יש שני כוחות מנוגדים. מצד אחד, הבסיס: מה שאנחנו יודעים ומה שנוח לנו, ומצד שני - הלא נודע. אני רוקדת בין שני הקטבים האלה. לתנועה הזאת יש יותר משמעות בעיני מאשר לבחירה בצד אחד בלבד".

את הקשר האנושי בין שלושת חברי ההרכב, ואת הדינמיקה שמתפתחת ביניהם על הבמה, היא מגדירה - שוב, בהתאם לאתוס של - AACM באמצעות הביטוי "Breaking bread", שמשמעותו חלוקה שוויונית של מזון בתנאי מחסור.

בשנה שעברה מיטשל נבחרה למקום הראשון בקטגוריית החלילנים במשאל השנתי של מגזין הג'ז "דאונביט". "אני לא יודעת כמה אנשים עדיין קוראים את 'דאונביט'", היא אומרת (בצדק: המגזין איבד מיוקרתו ומאיכותו בשנים האחרונות), "אבל בשבילי זה היה חשוב מאוד".

לפני שנתיים, זמן קצר אחרי בחירתו של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, פנו אל מיטשל ממכון הג'ז של שיקגו והציעו לה לכתוב יצירה לכבודה של מישל אובמה, שנולדה וגדלה בשיקגו. מיטשל הסתערה על ההצעה בהתלהבות. "כתבתי תוכנית שלמה בשבילה, שהועלתה בפסטיבל הג'ז של שיקגו. המוסיקה ביטאה את השמחה האדירה שלנו לנוכח בחירתו של אובמה, והיא גם שיקפה את האישיות של מישל, שהיא אשה שמדברת בגובה העיניים", מספרת מיטשל. "ניסיתי לצאת מתוך האסתטיקה שלה ולהיכנס לתוך האסתטיקה שלי. לצערי, לא היה באפשרותה להגיע להופעה. היא אפילו לא יכולה לשמוע את המוסיקה מפני שהיתה תקלה בציוד ההקלטה וההופעה לא תועדה. אני מאוד מקווה שיום אחד היא תוכל להקשיב לזה".

עוד בפסטיבל ג'ז תל אביב: גרוב לטיני למוסיקה יהודית

פסטיבל ג'ז תל אביב, שייפתח מחרתיים, לא יארח השנה אגדות ג'ז (כמו לי קוניץ שהופיע בשנה שעברה) או כוכבי ג'ז (כמו ג'יימס קרטר שהופיע לפני שנתיים), אבל הוא יציע תוכנית עשירה ואיכותית מאוד, שתייצג את מיטב העשייה העכשווית בשתי הסצינות הבולטות של הג'ז האמריקאי: הסצינה של שיקגו והסצינה של ניו יורק. "בחרנו להביא מוסיקאים שנמצאים בשיאם מבחינת האיכות וההכרה, או כאלה שנמצאים רגע לפני השיא שלהם", אומר ברק ויס, אחד משני המנהלים האמנותיים של הפסטיבל (השני הוא ניצן קרמר).

את הג'ז הניו-יורקי ייצגו שלושה מוסיקאים. החצוצרן סטיבן ברנסטין, אחד המוסיקאים הבולטים בסצינת הכליזמר-אוונגרד שמזוהה עם חברת התקליטים "צדיק" של ג'ון זורן, יבוא לתל אביב עם ההרכב "דיאספורה סול", שמנגן את השירים היהודיים הכי מפורסמים ("מה נשתנה", "מעוז צור", "אבינו מלכנו" ועוד) בגרסאות ממזריות מלאות בגרוב של סול ומוסיקה לטינית. זה נשמע כמעט תמוה, אבל זה עובד נהדר.

הסקסופוניסט ג'אליל שואו, שהופיע בישראל לפני כשלוש שנים כחלק מההרכב של המתופף רוי היינס, ינגן בפסטיבל קטעים שלו לצד קומפוזיציות של ויין שורטר. הוא ילו?וה על ידי השלישייה של הפסנתרן ג'ורג' קוליגן, שגם תעלה מופע משלה בערב הפתיחה של הפסטיבל.

הפסנתרן הארמני הצעיר טיגראן המאסיאן, בן 24 בלבד, הוא אחד הכוכבים העולים של הג'ז האירופי. הוא ינגן עם שני שותפים ניו-יורקים, שאחד מהם הוא המתופף מארק ג'וליאנה, שמוכר לקהל הישראלי מההרכב של הבסיסט אבישי כהן. "אף על פי שהוא די צעיר, אפשר כבר לראות את ההשפעה הגדולה שלו על דור של מתופפים צעירים ממנו", אומר ויס.

הרפרטואר הישראלי של הפסטיבל עומד בסימן סקסופוניסטים צעירים. עדן ברקת הוא סקסופוניסט בריטון נהדר, שיופיע עם חמישייה שמבוססת לדברי ויס על "כלי נשיפה נמוכים" (בריטון, טרומבון וסקסופון טנור). שאולי עינב ישיק בפסטיבל את אלבומו החדש "Opus One" ויארח את טיגראן המאסיאן, שאותו פגש בג'ם סשן בניו יורק. עופר פלד יופיע עם להקת "אררט" וייצג את הג'ז האתני. עופר שפירא יופיע עם הרכב עשיר ומתוזמר בקפידה של כלי נשיפה. ואלברט בגר הוותיק והמעולה יופיע בדואט עם המתופף האדיר חמיד דרייק.

מופעים ישראליים נוספים יהיו של הזמרת איילת רוז-גוטליב, שתבצע לחנים שלה לשירי משוררים ותארח את אלון אולארצ'יק, של הפסנתרן אריק שטראוס ושל הגיטריסט דני אדלר. את הפסטיבל תנעל הופעה של אפרת גוש ותזמורת הג'ז של תל אביב בניצוחו של עמיקם קימלמן. גוש תשיר סטנדרטים, שנסונים ושירים שלה בביצוע ג'זי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו