"רכניץ": ההצגה שמחזירה לחיים את הזוועות מהטירה האוסטרית

המחזה מציג את סיפור התמודדות האוסטרים והגרמנים עם עברם, ועם השתקה של עברם, והיכולת להמשיך בכל זאת לחיות אתו

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

אחד הדברים החשובים שצריך לדעת לפני שנכנסים להצגה, הוא מה מסתתר מאחורי כותרתה. "רכניץ" היתה טירה סמוך לגבול האוסטרו-הונגרי בה נערך בין ה-24 ל-25 במארס נשף של אנשי גסטאפו ותומכיהם המקומיים, שבמהלכו הובאו לאסם הקרוב 180 יהודים, הרוזנת בעלת הטירה חילקה לאורחיה רובים, ו-15 ממשתתפי הנשף יצאו לירות ביהודים. קברם לא נמצא עד היום. משתתפי הנשף לא נענשו והרוזנת המשיכה בחייה בשווייץ.

ההצגה, על פי הטקסט של אלפרידה ילינק האוסטרית, היא סדרת מונולוגים של חמישה שחקנים, ספק משתתפי הנשף, הזוללים ומתמזמזים על רקע היריות מבחוץ, ספק מדווחים על מה שקרה, גם תוהים על היחס למה שקרה, באיזשהו מצב בו הקורבנות, הבלדרים, המבצעים וצאציהם הופכים לבליל לא ברור אחד. מה עושים עם אשמה ועם ידיעת האימה, עם המחשבה שאנשים עשו דברים נוראים והחיים נמשכים?

זה סיפור התמודדות האוסטרים (המחברת והדמויות) והגרמנים (השחקנים) עם עברם, ועם השתקה של עברם, והיכולת להמשיך בכל זאת לחיות אתו. השעה וחמישים, המפגישים אותנו עם חמישה אנשים, שעוברים את כל קשת הרגשות שלהם כלפי המעשה הנורא, משחזור היחס אליו בעת ההתרחשות, על זוועתו, דרך ההתעלמות, המעטת החשיבות, הבושה, ההצטדקות, הקבלה העצמית והדחייה העצמית, מעוררים את כל מערבולת הרגשות בצופה. לא קל לצפות בהצגה, שבחלק שרובה מלל (פיוטי ומורכב, המוקרן בכתוביות ברורות) והתנהגות אנושית, לפעמים מתעורר הרצון לקום ולצאת, אפילו כמחאה, אבל בסופו של דבר זו פגישה מרתקת בסוגה עם התייחסות לאותם ימים אפלים, כשעניין היהודים - למרות שהם במרכז האירוע - איננו מרכז העניין. זה תיאטרון לא שגרתי, התובע גם ריכוז וגם פתיחות, ומותיר הרבה משקעים, אינטלקטואליים וגם רגשיים. מה שאפשר להגיד עליו שזה עניין מורכב מאוד. אני אקנא במי שיכול לבטא את יחסו להצגה הזאת באופן חד משמעי יותר.

תיאטרון הקאמרשפילה ממינכן מעלה באולם הקאמרי את "רכניץ" מאת אלפרידה ילינק. תפאורה ותלבושות: אניה ראבס. בימוי: יוסי וילר

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ