רומנטיקה ושעשועים בקונצרט

רגע לפני סוף הקונצרט הקאמרי, בחלק השני שלו, המתרונן, הוצגו פנים אחרות לגמרי מהחלק הראשון

נעם בן זאב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

"בנאליות" - כך קרא פרנסיס פולנק לקובץ השירים שהלחין לטקסטים מאת בן ארצו גיום אפולינר, שירים נועזים, חצופים בחופש שלהם, ולא מודאגים מאבסורד או נימה של סוריאליזם.

פולנק הלחין אותם ברוח זו, באלגנטיות המתריסה שלו; והסופרן שרון רוסטורף שרה אותם נפלא, בקלות המשוחררת שהם מבטאים על אף הקושי הטכני שלהם, שתובע כל כך הרבה רצינות ודיוק.

זה היה כבר רגע לפני סוף הקונצרט הקאמרי הזה, בחלק השני שלו, המתרונן, שהציג פנים אחרות לגמרי מהחלק הראשון. שם נתקלו המבצעים - הפסנתרן יונתן ענר ונגנית הקלרינט שירלי בריל, בנוסף לרוסטורף - בעולם שרומנטי ממנו כנראה אין בנמצא: שירים של לואי שפור לחימום ואחריהם הרומנסות של שומאן לקלרינט ופסנתר, שלושה שירים שלו לטקסט של ביירון, ופרק מהסימפוניה הרביעית של מהלר בעיבוד לשלישייה. איכשהו, אולי למעט השירים, נדמה שהשלושה לא הרגישו כל כך נוח ברפרטואר הזה. רובאטו לא נחוץ כדי לחלץ הבעה מהרומנסות, מאמץ יתר במהלר, שירה עצורה, לפי הספר, בשומאן: הרמה האינדיבידואלית הגבוהה של כל אחת כאן לא הצטברה לאנסמבל משכנע.

משנה תוקף לקשיים האלה נתן החלק השני: השלושה על הבמה נדמו כמי שהשתחררו ממשא כבד ונשמו לרווחה, ובהתאם נתנו למוזיקה לסחוף אותם והשתוללו הם איתה. הסונטה לקלרינט ופסנתר של פולנק הייתה שעשוע אחד גדול, כולל הפרק השני הרומנטי שהאקספרסיוויות שלו דווקא שכנעה; השירים עינגו ופניה של שרון רוסטורף השתחררו והתחייכו בהם - וכך גם קולה; ולסיום - קטעי "כרמן" של ביזה, תמיד כיף למבצעים ולקהל, שכאן הובאו במיטבם.

סדרת שטריקר בעינב מציגה: ערב קאמרי רומנטי עם שרון רוסטורף-זמיר, סופרן; שירלי בריל, קלרינט; יונתן ענר, פסנתר. מיצירות שפור, שומאן, מהלר, פולנק וביזה. מרכז עינב תל אביב

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ