בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האנטיתזה המושלמת לדניאל בארנבוים

יבגני קיסין יופיע ביום רביעי בבנייני האומה ברסיטל שכולו ליסט. מבט על אמן הנשוי למוסיקה ומנצל את מעמדו לשירות תמיכתו הלוהטת בישראל

תגובות

תוכנית לא שגרתית - רסיטל שכולו ליסט, במלאות 200 שנה להולדתו - בידי אמן לא שגרתי: הפסנתרן הרוסי-הבינלאומי יבגני קיסין, בן 40, ינגן מחרתיים בבנייני האומה בירושלים. קיסין החל כילד פלא: בגיל שנה זימזם לפתע פוגה של באך שאחותו הגדולה ניגנה; בגיל 10 הופיע כסולן עם תזמורת בקונצ'רטו של מוצרט. הילד גדל, פרש כנף אל העולם, מקצת ההילה שאפפה את ינקותו נשמרת עד היום. מאריי פראיה, בין השאר, מכנה אותו "אשף פסנתר".

את האירוע בירושלים שבו יופיע קיסין מארגן המרכז למוסיקה ירושלים - וההכנסות מיועדות לעידוד מוסיקאים צעירים. האולם הענק של בנייני האומה אולי אינו הכי מתאים לרסיטל, אך המארגנים דיווחו כי עד אמצע השבוע שעבר נמכרו יותר מ-1,500 כרטיסים, מאות מהם ליוצאי רוסיה. קיסין מתמחה במוסיקה רומנטית מובהקת: ליסט, שופן ורחמנינוב, וגם שוברט. באך הוא מבצע בעיבודים של בוזוני.

בשנים האחרונות התבטא קיסין גם בנושאים לא-מוסיקליים, בינואר 2010 כתב מכתב גלוי למנהל הבי-בי-סי והתלונן על הטיה אנטי-ישראלית, בעיקר זעם על שידור ששיחזר עלילת דם איראנית על ישראל. מלבד דיסקים של נגינתו בפסנתר הוציא קיסין גם דיסק שבו הוא קורא שירה ביידיש (שפה שלמד בבגרותו).

באחרונה העלה קיסין לאתר האינטרנט שלו ראיונות עיתונאיים שנעשו עמו. בענייני מוסיקה הוא מתבטא בהם מעט, רוב דבריו בנושא צפויים למדי, אך נקראים ככנים לחלוטין. הוא מגלה למשל (רוב האמנים הסולנים מקפידים לא להודות בכך), כי כאשר הוא מתכונן לביצוע יצירה חדשה הוא מאזין גם לביצועים מתחרים. עמדתו הציונית מובאת באתר בהרחבה ובהקשר זה בולטת התייחסותו לפעילות הציבורית של דניאל בארנבוים. קיסין אומר כי הוא מברך על תזמורת ה"דיוואן" היהודית-ערבית של בארנבוים, אך פוסל את שיתוף הפעולה שקיים עם האינטלקטואל הפלסטיני-אמריקאי אדוארד סעיד. בפעילות מסוג זה, טוען קיסין, כל אחד משני האישים אמור להיות ביקורתי כלפי הצד שלו. בארנבוים אכן ביקורתי כלפי ישראל - וגם סעיד היה ביקורתי כלפיה ולא כלפי העמדות הערביות המקובלות.

גדלת במשפחה שהוטמעה מזמן בתרבות הרוסית, שאל אותו מקסים ריידר בראיון בתחילת השנה, מה הביא אותך להיות מודע כל כך ליהדותך? "עוד בעודי ילד כתבתי צוואה", השיב קיסין. "ביקשתי שיקברו אותי ביער ליד מוסקווה, אז לא יכולתי לחשוב על אפשרות אחרת, והוריתי שעל האבן ייכתב - 'פה נטמן בן לעם היהודי, ומשרת המוסיקה'. לא ידעתי אז עדיין דבר על יהדות ובכלל, במשך שנים רבות לא דיברתי על יהדותי, דווקא מפני שזה היבט חשוב בחיי, משהו אישי, כמו אהבה וכמו מוסיקה, נושאים שאיני נוטה לדבר בהם בפומבי. מה שהביא אותי לבסוף להציג את עמדותיי היא ההיסטריה האנטי-ישראלית שמשתוללת במקומות רבים בעולם".

ציונות בנוסח עתיק

על הופעתו של קיסין בטקס שבו קיבל דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית, ביוני האחרון, כתב ב"הארץ" חוקר הספרות והמוסיקה ד"ר אריאל הירשפלד: "גבר צעיר בעל פני ילד ובלורית עבותה, לא קרא את דבריו מן הדף אלא דיקלם - כילד היודע היטב תפקיד שנכתב למסכת דרמטית כלשהי, באנגלית במבטא רוסי כבד - נאום נרגש של אהבה למדינת ישראל ולירושלים. ברגעי השיא של נאומו עבר לעברית: קטע ארוך ממגילת העצמאות ומזמור תהלים קל"ז, 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני'".

דבריו של קיסין בטקס, כתב עוד הירשפלד, היו "משהו שלם, מובהק, מלא רגש וכנות, השייך לעולם אחר, של לפני יותר משני דורות (אך מתרחש למעשה במאה ה-19), משהו שיוצא פתאום מפיו של אדם חי, צעיר השואב את דבריו מחייו, מן התנ"ך, מן ההיסטוריה הציונית ומן העיתונים. ציונות עתיקה. תמימה. רגשית ואישית לחלוטין. אין זו 'ימניות' כלל. זוהי ציונות טהורה, ובו-בזמן - א-פוליטיות גמורה.

"כשסיים את דבריו המתמיהים ניגש קיסין אל הפסנתר שנפתח למענו (סטיינווי גדול המשמש בדרך כלל לליוויי שירה פשוטים בטקסי האוניברסיטה), ובלא כל רווח של מעבר הושיט ידיו אל המקלדת וניגן את הסקרצו השני בסי במול מינור של שופן. גם מלות ההתפעמות הקיצוניות ביותר נושרות כקליפות ריקות נוכח הדבר הזה. זו היתה נגינה רושפת. זה היה ביצוע מרהיב ומעניין ביותר של הסקרצו; בשל, מלא טעם ותעוזה. מנעד הכוחות והנימות שפרש הפסנתרן הזה קיצוני במיוחד, עובר מן הטקסטורות הסלעיות ביותר אל הדקות והרוחפות ביותר בטבעיות גמורה, משכנעת לגמרי. או מוטב - הוא מלמד בנגינתו כי זה אפשרי".

את דברי קיסין בטקס ואת הסקרצו של שופן תחת ידיו אפשר לראות ולשמוע באינטרנט, אך איכות הסאונד מגבילה מאוד את ההתרשמות מהנגינה. בשבוע שעבר שוחחתי עם קיסין בטלפון, שיחה קצרה לביתו בלונדון, הוא התרצה לה לאחר שקודם לכן הציע להתראיין באמצעות חילופי דוא"לים. קיסין דובר אנגלית היטב אך אינו נשמע כבקיא ורגיל במתן ראיונות; תשובותיו אטיות, הוא בורר כל מלה, מתייחס לכל פרט בקפידה וברצינות.

מהו הבסיס שלך כיום?

קיסין: "אני עדיין מחזיק דירה במרכז לונדון, גרתי כאן תשע שנים. כיום הבסיס הוא פאריס, אבל גם שם אבלה השנה מעט מאוד, רוב הזמן אהיה במסעות קונצרטים, לרבות שלושה חודשים בארצות הברית. שכיחות ההופעות שלי בקונצרטים? לא יותר מ-50 בשנה".

את הרסיטל הנוכחי שלו, המורכב כולו מיצירות ליסט, לרבות הסונטה בסי-מינור, מגיש קיסין במקומות רבים. שש פעמים כבר הופיע בתוכנית זו, לרבות בבולוניה, סיאנה, דיסלדורף ומינכן. אתמול היה אמור לקיים רסיטל דומה בלונדון, וב-9 במארס ינגן אותו באולם קרנגי בניו יורק. שאלתי אם יחסיו למוסיקה של פרנץ ליסט עברו תמורות, במשך השנים.

קיסין: "לאו דווקא. עד כמה שאני יכול לזכור היחס שלי לליסט אינו משתנה. תמיד ידעתי שליסט חיבר גם מוסיקה גדולה חשובה, של עומק ויצריות, וגם יצירות רדודות יחסית. את אלה - אינני מנגן. התחלתי לנגן את ליסט בגיל 11 כאשר ביצעתי, באולם של קונסרבטוריון 'גנסין' במוסקווה, את "המית יער" שלו (Waldesrauschen). זה היה הרסיטל הראשון שלי. לאחר חודש וחצי נתתי רסיטל נוסף ואז הוספתי את 'לה לגרצה'. "אבל היחסים שלי עם ליסט החלו הרבה קודם לכן. כשהייתי ילד ניגנתי תקופה ממושכת לפי שמיעה בלבד, יצירות שלמות, לפני שידעתי תווים. כך למדתי את הרפסודיה ההונגרית מס' 12, מתקליט של ון-קלייבורן, וכך ניגנתי את הרפסודיה למי שתהיה המורה שלי, אנה קנטור, כאשר נפגשנו לראשונה בקונסרבטוריון" (קנטור היתה מורתו היחידה של קיסין, בכל שלבי לימודיו). "הייתי אז בן 6. אגב, אם נחזור לרגע למה שאמרתי קודם על יצירות עמוקות לעומת שטוחות אצל ליסט, את הרפסודיה מס' 12 המשכתי לנגן לפני קהל ופעם אחת, לאחר רסיטל במוסקווה, פנה מורה נחשב שם, תיאודור גוטמן, פדגוג בעל השקפה שופניסטית רומנטית מובהקת - ואמר לגב' קנטור - 'אני אוהב מאוד את יבגני, אבל למה הוא מנגן את הרפסודיה הזאת?'"

זכורה הפנייה הפומבית שלך לבי-בי-סי, אשתקד, שבה האשמת את הרשת בהטיה אנטי-ישראלית.

"אני לא יכול להעריך עד כמה הפנייה הזאת הועילה, אבל לאחר מכן, ארגון יהודי ושמו 'דיווח הוגן' ניהל מעקב אחרי שידורי הרשת במשך שלושת החודשים הראשונים של 2010 וההטיה אכן הוכחה בנתונים סטטיטסטיים עובדתיים. מלבד הפנייה לבי-בי-סי, באתר האינטרנט שלי אני מפרסם מאמרים הנוגעים בישראל, רבים מהם מאמרים אוהדים וראיונות שנתנו אינטלקטואלים ערבים".

תחביב אמוציונלי

קיסין גדל בבית דובר רוסית, שפת האם של הוריו. במקביל לפסנתרנות הוא משתעשע מדי פעם בתחביב צדדי - קריאת שירה. שלוש פעמים הופיע בערבי שירה ביידיש, פעמיים הופיע לפני קהל מצומצם בפסטיבל המוסיקה בוורביה, שווייץ, פעם אחת לפני מאות אנשים במונפליה שבצרפת. לדבריו, שמע בילדותו יידיש כאשר ביקר את סבו וסבתו מצד אמו, שמוצאם מבלארוס.

יש לך תחביבים נוספים, מלבד קריאת שירה בפומבי?

"בעניין הזה אני יכול לצטט את אלכסנדר בובין, שהיה שגריר רוסיה בישראל. כאשר נשאל על התחביבים שלו אמר: 'אני אוסף רגשות'".



יבגני קיסין. ניגן את ליסט משמיעה בעודו ילד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו