בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אוטופיה מוסיקלית ברמת גן

עם תזמורת סימפונית במימון העירייה, לימודי נגינה בחמישה בתי ספר יסודיים בעיר וקונסרבטוריון, נראה שברמת גן הולך ומתרקמת אוטופיה של חינוך מוסיקלי נרחב ומעמיק

תגובות

בשקט, כמעט בהיחבא, הולכת ומתפתחת תזמורת סימפונית חדשה בישראל. לנוכח התקציב הממשלתי הדל לגופים מוסיקליים בנוף המקומי, יהיה בוודאי מי שיעקם את אפו נוכח צמיחתה: רבים דוגלים כאן באידיאולוגיית "אחד ומשול", שמבקשת לסגור תזמורות או לפחות לאחד כמה מהן, כדי שחמאת-התקציב המעטה לא תצטרך להימרח על פרוסה גדולה מדי. מי צריך כאן עוד תזמורת, אומרים, כשכולן ממילא כבר גוועות ברעב? לעומתם, אחרים דווקא חושדים בהנחה שהקטנת מספר הגופים תגדיל לכל אחד מהנותרים את נתח התקציב שלו - כי מי יערוב שהתקציב יישאר בגובהו המקורי לנוכח צמצום הנצרכים לו?

בעיר רמת גן, מתברר, לא נכנסו כלל לספקולציות האלה; וראש העיר צבי בר, עם מנהל אגף החינוך שלו משה בודגה, יזמו הקמת תזמורת סימפונית במימונה המלא של העירייה; וכך הוקמה - תחילה כתזמורת נוער, אחר כך כתזמורת חובבים, ועתה כתזמורת בדרכה למקצועיות - התזמורת הסימפונית רמת גן.

תיאטרון היהלום שהמה מפה לפה בתפוסה כמעט מלאה לפני כשבוע מוכיח איזה ביקוש יש לתזמורת כזאת: "הקהל ברמת גן רעב וצמא לתרבות", אומר אלכס וסרמן, המנצח והמנהל המוסיקלי שלקח לידיו את התזמורת בצעדיה הראשונים ב-2003. "בבוקר הופענו בתיאטרון רמת גן, ואנשים כמעט התגוששו כדי לזכות ולהיכנס פנימה. אנחנו לא הפילהרמונית של ברלין, ובכל זאת האולם היה מלא ואנשים נלחמו על הכרטיסים. בתל אביב הרגשתי שאני הולך קצת לאיבוד", מוסיף וסרמן, שהקים קבוצת נגנים ששמה "האגודה למוסיקה קאמרית תל אביב" ונאלץ להפסיק את סדרת הקונצרטים שקיים עמה. "'האגודה' לא היתה משמעותית בהקשר התל-אביבי, לעומת המקום שיש לנו כאן לעשייה מוסיקלית, בעתיד גם קאמרית", הוא אומר, "ורוב האנשים שראית באולם היו קוני כרטיסים: את כרטיסי ההזמנה צימצמנו רק לשניים לכל נגן".

התזמורת היא הרכב סימפוני מלא ובו 60 נגנים, כולל שלושה נגנים בכלי הקשה, ארבע קרנות יער, ונבל: "חלק משמעותי מהנגנים מקבלים מלגות מהעירייה, שזה למעשה שכר, ורובם מקצועיים - מרמה של בוגרי אקדמיה ומעלה", אומר וסרמן, "ויש גם שלושה עורכי דין, סטודנט לכלכלה - שהוא הכנר הראשי - ובוגרים של התזמורת הצעירה".

התוכנית בקונצרט כללה קטעים תזמורתיים מובהקים של תזמורת בתחילת דרכה, כמו "קפריצ'ו ספרדי" של רימסקי קורסקוב ופתיחה לאופרה של גלינקה; אבל גם יצירה סימפונית אמיתית וגדולה - הקונצ'רטו לכינור של בטהובן (עם יונתן סלעי הסולן); ויצירה אחת מפתיעה: הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של אחד מאבות המוסיקה הישראלית, מרק לברי. את הקונצ'רטו הזה, שנכתב בימי המנדט הבריטי לפסנתרנית פנינה זלצמן, הלחין לברי בסגנון שצמח מתוך האידיאולוגיה הציונית, עם ציטוטים משירת העדות היהודית ותחביר מוסיקלי שמנסה להפנות עורף למיינסטרים האירופי ולהגדיר ישראליות במוסיקה - ודווקא אותו ניגן פסנתרן סולן ערבי, פלסטיני-ישראלי תושב העיר לוד נזאר אלח'אטר. תענוג היה להקשיב - וגם לצפות - בפסנתרן המחונן הזה (תלמידו של זכריה פלאווין באקדמיה בירושלים), שכולו וירטואוזיות וביטחון, ובידיו הגדולות עוטף את הפסנתר ושולט בו במקום לשבת בצילו.

אלכס וסרמן, מלחין ובעל תארים בקומפוזיציה מבתי הספר מאנס וג'וליארד בניו יורק, זוכה פרסים ומלגות בארצות הברית וישראל ומרצה בבית הספר רימון, מונה לעוד תפקיד ברמת גן: מנהל הקונסרבטוריון למוסיקה. "הקונסרבטוריון משקף עוד היבט של ההשקעה העירונית במוסיקה", הוא אומר, "כי הוא הכתובת הסופית של הילדים שרוצים להמשיך את לימודי המוסיקה שלהם בבתי הספר".

רמת גן, מתברר, אימצה את "המודל היישובי" שהנהיג משרד החינוך, ובדרך יוצאת דופן מנהיגה לימודי נגינה בחמישה בתי ספר יסודיים בעיר, כחלק מתוכנית הלימודים: 1,300 תלמידים לומדים במסגרת הפרויקט הזה, במימון העירייה ובלי תשלום: כיתות ב' וג' בכלי קשת, וכיתות ד' וה' בכלי נשיפה: "בתוך שנתיים צמחו בעיר שש תזמורות כלי נשיפה", מעיד וסרמן, "על המיתרים אנחנו עוד עובדים". יחד עם תוכנית "מפתח" שמקיימת הוראה וקונצרטים בבתי הספר האלה, וקונצרטי התזמורת לילדים, הולך ומתרקם כך ברמת גן חלום לחינוך מוסיקלי: "אנחנו רוצים להטוות קו מוסיקלי מאתגר, ולא ממוסחר", אומר וסרמן, "להיות פלורליסטים ברפרטואר, ולא להנהיג גטאות - לא של מוסיקה עכשווית ולא של רומנטית".

באך והנדל מחפשים בית

קשה לזכור מתי היה קהל הפילהרמונית הישראלית עד לתופעה כמו זו שנראתה בקונצרט שאותו שמע בשבוע שעבר: לקראת היצירה השנייה, אחרי פתיחה של בטהובן שכמוה כבר מנגנת התזמורת בעיניים עצומות, התרוקנה הבמה כמעט לגמרי ורק נגנים ספורים נותרו עליה; ושני חפצים לא שגרתיים הובאו לבמה גם הם: עוגב חשמלי קטן, ועמוד תווים למנצח זובין מהטה. דווקא האחרון עורר השתאות, כי כל הרפרטואר של הפילהרמונית, כולל אופרות וסימפוניות ענק בשלמותן, אצור על תוויו ותגיו בזיכרונו הפנומנלי של המנצח ומוכן לשליפה בעל פה - והנה דווקא מוסיקה קאמרית קטנה תובעת ממנו לנצח מתוך הפרטיטורה. איזו מוסיקה היא זו, שנמצאת מחוץ לזיכרונו?

התשובה ניתנה כבר עם עלייתה של זמרת האלט שרה מינגרדו לבמה. מינגרדו היא מהזמרות הגדולות בתחום המוסיקה המוקדמת בגישת הביצוע ההיסטורית, וביצועיה למוסיקת הבארוק ממלאים אולמות בעולם - וגם בתים רבים, בזכות הקלטותיה. היא הובאה לישראל כמחליפה בתוכנית מהלר, והפילהרמונית החליטה לשתפה גם ברפרטואר שבו היא כל כך מצטיינת - אריות מ"מתיאוס פסיון" ו"יוהנס פסיון" של באך, ומתוך האורטוריה "המשיח" של הנדל.

הקונצרט נראה ונשמע כמתחולל מחוץ לזמן. הואיל ולא היה באמת צורך במנצח - בכל אנסמבל בארוק הכנר הראשי היה מוביל את הקונצרט בעצמו - מהטה נראה קצת לא קשור לאירוע. גם מינגרדו נראתה גם היא לא שייכת, יחסית לנגנים והזמרים המסורתיים, השונים ממנה כל כך, שמאיישים את עמדת הסולן לאורך השנה; וגם נגני התזמורת הרגישו כדגים מחוץ למים, מביאים את אסתטיקת הסאונד הרומנטית השגורה אצלם לרפרטואר הבארוקי. אפילו הקהל נראה פתאום זר למקום הזה.

לפיכך, מי שלא מצאו את מקומם כלל בין בטהובן והפתיחה "לאונורה" שלו לסימפוניה התשיעית של שוברט שנוגנה בהמשך, היו באך והנדל. היום אפשר להודות ששני מלחינים אלה, וחבריהם מהמחצית הראשונה של המאה ה-18 ולפניה, כבר ניתקו מחללית האם הסימפונית, מכל היבט שהוא - של הצליל, והפראזה, וכלי הנגינה עצמם, ומצב הרוח על הבמה, וההקשר הסגנוני ההיסטורי - ודורשים עכשיו התייחסות מיוחדת. הקונצרט הבליט את חסרונה של התייחסות נפרדת לבארוק ולקלאסיקה המוקדמת בפילהרמונית: כמה טוב אילו אפשר היה לשמוע מבצעים כמו שרה מינגרדו, וחבריה לגישה ההיסטורית בשירה, נגינה וניצוח, שהיו יכולים להנהיג מהפכה של ממש בתזמורת: הנגנים היו מתוודעים אל אמצעי ביטוי חדשים בכלים שלהם, הקהל היה מקבל בחזרה את מלחיני הבארוק ואפילו את היידן ומוצרט, שמקומם כבר נפקד כמעט לגמרי מהקונצרטים; ובאך והנדל היו מוצאים בהיכל התרבות בית.



התזמורת הסימפונית רמת גן בתיאטרון היהלום בעיר. קו מוסיקלי מאתגר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו