בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ממשרד עו"ד בניו יורק לניהול חווה בפקיסטאן. בסוף יצא מזה ספר

דניאל מועינודין עבר לנהל את החווה של משפחתו בפקיסטאן ודווקא שם, בין הכותנה לירקות כתב את קובץ הסיפורים, שיצא כעת בעברית

תגובות

"בכל פעם שאני נוחת בשדה התעופה לאהור בפקיסטאן", מספר הסופר דניאל מועינודין, "אני נחרד ונפעם מהמהומה, מהחום, מהשמים הלבנים החיוורים, מהריח המתוק והטעים של נפט סילון 1-A שמרחף מעל שדה התעופה, כאילו שלא רק מתדלקים את המטוסים בנפט, אלא מרוב התלהבות מרססים אותו בנדיבות על מסלול ההמראה".

הסופר דניאל מועינודין הוא בן כלאיים, או במושגים אופנתיים יותר - היבריד. אמו אמריקאית ואביו פקיסטאני. מועינודין חי ילדותו ביוון, אנגליה, מצרים, צרפת ומרכז אמריקה. אחרי גיל 13 התחנך בארצות הברית. יש לו תואר במשפטים, ובמשך כמה שנים עבד כעורך דין באחת החברות הגדולות בניו יורק. אבל הוא עזב לטובת ניהול משק המשפחתי בפקיסטאן.

"אני מנהל חווה בפנג'אב הפקיסטאנית, חווה שברשות משפחתי כבר שנים רבות וכעת שייכת לי", הוא מספר בראיון טלפוני, "בעיקרו של דבר, אני מנהל אדמיניסטרטיבי בתנאים מאתגרים. יש שחיתות, מכל סוג שאפשר להעלות על הדעת, בכל רובד שבו המשק מתנהל, וזה כמובן דורש הסתגלות ותשומת לב. אנחנו מגדלים חיטה וקנה סוכר, כותנה, מנגו, והתחלנו גם לגדל ירקות במנהרות מפלסטיק - שיטה שאני מאמין שפותחה בישראל".

כששואלים אותו כיצד הוא משלב את חיי החווה בחיי הכתיבה, עונה הסופר הפקיסטאני-אמריקני בדימוי אמריקאי מאוד: "חקלאות וכתיבה הולכים יחד כמו חמאת בוטנים וריבה; כל אחד מזין את האחר, וביחד הם מזינים אותי".

כמו בפעוטון

קובץ הסיפורים הראשון שפירסם דניאל מועינודין, "בחדרים אחרים, פלאים אחרים" (הוצאת כורסא וידיעות ספרים, מאנגלית: שרון פרמינגר), זוכה עתה להצלחה בינלאומית. בחווה בפקיסטאן, כך נראה, לא ממש מתרגשים. "החברים והמשפחה מביעים עניין מזערי במסעותיהם של הסיפורים הקטנים שלי ברחבי העולם", הוא מספר, "אם אני אומר להם שהספר שלי נועד לצאת באינדונזיה, הם נוהמים משהו מעורפל. אני כמובן מרוצה מכך שאני מתפרסם בעברית, כיוון שאני שמח שהספר פוגש קוראים חדשים".

ייתכן שאדישותם של חבריו לקריירה הספרותית שלו נעוצה בחלקות המעמדות הקבועה בחברה הפקיסטאנית. בסיפוריו של מועינודין רבות מהדמויות שואפות לנתץ את שלשלאות המעמד ולהיוולד מחדש כבנות חורין. "בפקיסטאן קשה מאוד לצאת מהשכבה שנולדת לתוכה, וכמו כל האנשים ההגיוניים, אני מגנה את זה. פקיסטאן סובלת מבעיות עמוקות, וסביר שלא תתגבר עליהם ללא החלטה לפתור את הבעיה המעמדית, של ריבוד שכבות אוכלוסין וחוסר הניידות".

ובכל זאת, מועינודין אינו ממהר להניף את דגל המהפכה. "למדתי מן ההיסטוריה כי מהפכות אלימות ופתאומיות אינן מועילות בדרך כלל, מלבד למסיתים או למנהיגים. עדיף שתהיה אבולוציה הדרגתית לתוך מערכת טובה יותר. מהפכות אינן ביטויים של דחף מחושב לקראת שינוי חיובי, אלא ביטויים של זעם עממי נגד מערכת בלתי שוויונית. לצערי, אם פערי האוכלוסיה בפקיסטאן לא יתוקנו במהירות, סביר להניח כי פקיסטאן תעבור תהפוכות אלימות".

האם יש דמיון בינך לבין הדמות של ק"ק הרוני, בעל החווה?

"אני לא ק"ק הרוני וגם אין אף דמות בספר שלי שמייצגת את נקודת המבט שלי בשלמותה. השכבות המיוחסות בפקיסטאן, כמו שכבות מיוחסות בכל מקום, מוטרדות בעיקר בשמירה על זכויות היתר שלהם. זה מצער בעיני, קודם כל כי זה מראה על חוסר אמפתיה לסבלם של אחיהם האזרחים, אחיהם בני האדם. אני גם חושב שבפקיסטאן ההתעקשות לשמור על זכויות היתר של האליטה על חשבון היא מעשה קצר רואי. האליטות שומרות על המטעמים שלהם היום ומחר, אבל נוטות לאבד אותם בטווח הארוך. לשחק יפה עם אחרים, כפי שאנו לומדים בפעוטון, זה... לשחק יפה".

למה בחרת לכתוב על החוויות בפקיסטאן ולא בארצות הברית?

"הבנתי שאזכה ביותר תשומת לב אם אכתוב סיפורים על פקיסטאן מאשר אם אכתוב על חווה בוויסקונסין, למשל. פקיסטאן זה נושא חם, תרתי משמע; ואף אחד לא כתב באנגלית על הכפר הפקיסטאני, שאני מכיר היטב. בחרתי לספר את הסיפורים האלה, עם זאת, לא משום שהם מתרחשים בפקיסטאן, אלא משום שמבין הסיפורים שאני מכיר אלה היו הסיפורים המעניינים ביותר שהכרתי בזמן שכתבתי אותם.

"הקוראים האידיאליים שלי בהחלט כוללים אנשים שקראו את אותם ספרים שאני קורא, ושקוראים בדרכים שבהן אני הוכשרתי לקרוא; ובזה אני מתכוון אנשים שמכירים את הקאנון המערבי. אך בנוסף, אני מקווה כי כהן בבית המקדש קאשי בוורנאסי, למשל, מי שעד כה קרא רק את האופנישדות, שקוע ברגע זה ממש בספר שלי, בחוויה הראשונה שלו בספרות בדיונית, אבל איני מסוגל להבין את ההתנסות הזו שלו, כך שאיני יכול לבנות ספר כדי לענות על הציפיות שלו. אני מקווה שהוא אוהב אותו".

שירי הייקו על אופנוע

מועינודין מסרב להיות "הסופר הפקיסטאני" ולתת לביוגרפיה שלו להכתיב את מהותו. "יש בוויקיפדיה ביוגרפיה די מדויקת שלי", הוא מצהיר ביובש, ומדגיש כי ספרו הבא יתרחש בכלל בחוף המזרחי של ארצות הברית. כשהוא נשאל על דעותיו הפוליטיות הוא מסרב לענות. "על זה תצטרך לדבר עם פוליטיקאים, או לפחות עם גברים אמיצים ממני".

"בחדרים אחרים, פלאים אחרים" זכה לביקורות מצוינות. האם החיבוק התקשורתי הזה משמעותי לך?

"ספרים שלא זוכים לביקורות טובות, טובים ככל שיהיו, אין להם חיים ארוכים; כמעט כל הסופרים הגדולים שאנו קוראים היו פופולריים בחייהם. אולי זה לא חשוב, שכן בעוד אלף שנה השפה האנגלית תהיה שונה עד כדי כך עד כדי כך שכל עמלי ועבודתם של סופרים רבים וטובים ממני תלך לאיבוד. האגו, לעומת זאת, מתרצה כאשר אלמוני או פלוני אוהב את מה שכתבתי. אני כותב כדי שיקראו אותי".

מדוע בחרת לכתוב?

"אבא שלי, ברגעים המועטים של זמנו הפנוי, כתב - או ליתר דיוק, הכתיב - שירים, סיפורים קצרים, רומן, וספר זיכרונות מענג, ספר חסר טקט לחלוטין. גם אמא שלי כתבה. היא העריצה מספרי סיפורים. היא כתבה כמה סיפורים קצרים מצוינים, אבל פירסמה רק מעטים מהם. תמיד הנחתי כי אכתוב, לא משנה מה עוד אעשה עם החיים שלי. בגיל 10 או 11 התחלתי לכתוב שירי הייקו, שחיברתי תוך כדי רכיבה על אופנוע שטח זעיר בלילות קיץ עם ירח מלא בגבעות ועמקים של דרום מערב ויסקונסין. הסנדק שלי נתן לי את האופנוע. אמא שלי כינתה אותו בחיבה 'צעצוע'. היא לא הבינה שהוא הגיע למהירות של יותר מ-90 קמ"ש. עד שנות ה-40 המוקדמות של חיי כתבתי רק שירה. לא חשבתי באמת לכתוב פרוזה, לא הרגשתי מוכן לזה, לא ידעתי מספיק או הרגשתי בטוח מספיק במה שאני יודע. לאט ובהדרגה, ככל שצברתי סיפורים, פיתחתי את הרצון ואת הכוח לכתוב אותם".

רוב הפקיסטאנים היו בוחרים כנראה להישאר בארה"ב. איך אתה מסכם את החיים בפקיסטאן לעומת החיים באמריקה?

"כדי לענות על השאלה הזאת צריך לכתוב רומן, אחד שאולי עוד אכתוב. פקיסטאן ואמריקה שונות בתכלית במיליון דרכים, בכל זאת, כפי שאמר קאנט, 'האנושות - בול עץ עיקש' וזה באמת לא משנה אם מדובר בפקיסטאן או בארצות הברית".



מועינודין. לא ממהר להניף את דגל המהפכה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו