בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתכון להצלת השמאל: אשה במקום הראשון

אם נותר עוד שמץ של רצון חיים בעבודה ובמרצ, המפלגות המרוטות האלה יציבו בראשן את שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון, בהתאמה

תגובות

בקרוב תושבע זהבה גלאון לחברת הכנסת ה-18. אי-בחירתה של גלאון בבחירות האחרונות, והעובדה שכל נציגי מרצ - תנועת שמאל וזכויות אזרח שהקימה שולמית אלוני - בכנסת הנוכחית היו עד כה גברים, הן אות קלון למפלגה זו.

אם נותר בגוף הפוליטי המוכה הזה ולו שמץ של רצון חיים, קורט של סיכוי לשרוד ולשוב ולהיות לכוח משמעותי בפוליטיקה הישראלית - הוא לא יסתפק בשובה של גלאון לכנסת, אלא יציב אותה בראשו בבחירות הבאות, לצד מועמדות נוספות במקומות ריאליים ברשימה.

ולא רק מרצ: גם העבודה, מפלגה מרוטה כדבעי, נהנית כעת ממועמדת ראויה לעמוד בראשה. שלי יחימוביץ'. במקום גנרל ממגדלי אקירוב, פוליטיקאית סוציאל-דמוקרטית. בהחלט מרענן ונחוץ לגמרי. וגם אם יקום גוף חדש לגמרי משרידיהן, שבריהן ורסיסיהן של מפלגות אלה ואחרות - ראוי ואף חיוני שיחשוב בכיוון הזה.

וכך, סוג של חלום עשוי להתגשם: תארו לכןם מערכת בחירות שבה אפשר להתלבט אם להצביע למרצ בראשות גלאון או לעבודה בראשות יחימוביץ'; וימינה משם, לבחור בין ציפי לבני בראשות קדימה לבין, אולי, לימור לבנת בראשות הליכוד. למה לא בעצם?

בחירה של נשים אמנם לא תבטיח בהכרח פוליטיקה משובחת יותר, אבל בהחלט טמון בה סיכוי. ולא ראינו עד כה שהגברים בשלטון עושים עבודה טובה כל כך, בלשון המעטה. בכלל, אם מוציאים רגע את הראש מהבצה המקומית, מתברר שבעולם זה דווקא הולך לא רע: רק השנה נבחרו נשים לראשות המדינה בברזיל, אוסטרליה, סלובקיה, שווייץ, פינלנד, קוסטה ריקה, טרינידד וטובאגו. עוד מכהנות קאנצלרית בגרמניה ונשיאות באירלנד, ארגנטינה, פינלנד וליטא. לפני כן, בעשור החולף, שלטו נשים באוקראינה, ניו זילנד וצ'ילה.

בישראל פועלות כיום כמה התארגנויות, למשל של "מתפקדות, הפורום לשוויון בין המינים" - פמיניסטיות המצטרפות למפלגת קדימה בניסיון להשפיע מבפנים על מדיניותה בכלל ובענייני נשים בפרט. חלק מהן אינן מצדדות בהכרח בעמדות המפלגה, ככל שאלה ידועות, ויש הסבורות כי העיקר הוא לפעול מתוך המערכת, במפלגות שונות, למען מטרות פמיניסטיות. צעד קטן עשתה התנועה הירוקה בישראל, שהודיעה לפני כמה ימים על מינוי שני יו"רים משותפים, אשה וגבר, כנהוג בדומותיה בעולם.

מפעם לפעם, גם לאחרונה, נשמעות אפילו קריאות להקמת מפלגת נשים - מפלגה שתאגד נציגות מכל גוני הקשת הפוליטית ותעמיד בראש מעייניה עניין שולי למדי: האינטרסים של יותר ממחצית האוכלוסייה. אבל עם זה יש בעיה. לא נפרט אותה, רק ניתן בה סימנים: יוליה שמאלוב-ברקוביץ, למשל. או ציפי חוטובלי, הלוא היא יו"ר הוועדה "לקידום מעמד האשה" בכנסת; ועדה שאין ברירה אלא לכתוב את שמה במרכאות, רצוי כפולות ומכופלות, אחרי שבשבוע שעבר קיימה ישיבה על "תופעת ההתבוללות" ואירחה בה נציגים של התנועה הבריונית שאירגנה הפגנות שוביניסטיות וגזעניות בבת ים ומקומות אחרים.

בכל מקרה, מצב שבו כמה נשים יעמדו בראש מפלגות מן הסתם יניע רבים, בהם פובליציסטים ותיקים יותר ופחות, לשלוף מארסנל הדימויים שלהם שלל פנינים סקסיסטיות. יותר מאשר כעס, הם מעוררים רחמים: נדמה שזה מה שהם יודעים לעשות. זה עולמם הצר. אז בדיחות שוביניסטיות ירוצו, ונשים שלא יצחקו יתויגו מיד כפמיניסטיות חסרות חוש הומור. אבל האמת? - זה קטן עלינו.

התמונה הפוליטית שהצטיירה לה פה כמעט יכולה להיחשב לאוטופיה, ובכל זאת משהו צורם, צורם מאוד, בה. מה משותף לכל הנשים שנמנו כאן כמועמדות אפשריות לעמוד בראש מפלגותיהן, חוץ מהמגדר שלהן? נכון, כולן אשכנזיות. אז בכל זאת נמשיך לחלום: למשל, על ראש ממשלה פמיניסטית מזרחית סוציאל-דמוקרטית שוחרת שלום.

לרגע נפלה עלי אופטימיות: אולי זה ייקח עוד כמה שנים, אבל היא תגיע.

זכויות אדם וחוה

ועוד שני דברים חשובים יש לומר בעניין הזה. ראשית, לא די שנשים יכהנו בתפקידים בכירים. זה חשוב ואף חיוני, אבל לא מספיק. השאיפה היא שאלה יהיו נשים שיקדמו סדר-יום אזרחי, הוגן, שוויוני, כזה שמציב בראש סדר העדיפויות זכויות אדם וחוה.

ושנית, גם כאשר כמחצית מקבלי ההחלטות ובעלי התפקידים הבכירים יהיו נשים - גם בכך לא יהיה די. כי הרעיון אינו רק ששם, בצמרת, יהיו גם נשים, ושנשים משכילות וחזקות יזכו בהזדמנות שווה לזו של הגברים. השאיפה הגדולה היא שנשים - וגברים ובני כל המגדרים - מכל השכבות הסוציו-אקונומיות, מכל המוצאים והצבעים וההעדפות המיניות, יזכו בהזדמנויות שוות לחינוך, בריאות, תעסוקה וכל שאר הזכויות, שכיום בני אדם ממין וצבע מסוימים נהנים מהן הרבה יותר מכל האחרים.

שוות ושוות יותר

ובינתיים בארצות הברית, מחקר חדש מגלה שפוליטיקאיות מוצלחות יותר מפוליטיקאים. המחקר, שממצאיו עומדים להתפרסם בירחון "American Journal of Political Science", הוא הראשון שמשווה את הישגיהם של גברים ונשים בפוליטיקה. על פיו, הנשים בבית הנבחרים האמריקאי הן מחוקקות יעילות יותר: הן מביסות את עמיתיהן גם בהשגת כסף למחוזות שלהן וגם בעיצוב מדיניות. הן היו מעורבות בהצעות חוק רבות יותר ומשכו תומכים רבים יותר. לפי שני מחקרים נוספים, חוקים שיזמו נשים גם זכו לפופולריות רבה יותר מאלה של גברים.

יש שתי אפשרויות: או שנשים הן פוליטיקאיות טובות יותר מיסודן, או שכמו בתחומים אחרים, הן פשוט נאלצות להתאמץ הרבה יותר כדי להיחשב לשוות.

על מה שצריכות לספוג אפילו אלה מהן שמגיעות למשרות רמות במיוחד מעידים שני מקרים שהיו לאחרונה. מזכירת המדינה לשעבר קונדוליסה רייס נשאלה בראיון: "האם את רומנטית?" ו"כשאת מבשלת ארוחה, מה תבשלי?"

ואילו מי שמכהנת בתפקיד זה כיום, הילרי קלינטון, נשאלה בראיון טלוויזיוני אחר: "אילו מעצבי אופנה את מעדיפה?"

"האם היית שואל גבר את השאלה הזאת?" השיבה קלינטון, צחקה וגרפה תשואות.

מאחורי הרעלה

בשבוע שעבר כתבתי כאן על הצעתה של מרינה סולודקין לאסור כיסוי פנים, לרבות רעלה ובורקה. ציינתי, כדוגמה לשימוש בטרמינולוגיה פמיניסטית לצרכים לאומניים, כי הח"כית הזכירה בכפיפה אחת את הפגיעה בזכויות נשים ואת "הבעיה הביטחונית".

בעקבות זאת קיבלתי תגובות רבות התוהות כיצד כפמיניסטית אני מגינה על מנהג שפוגע בנשים. ובכן, אני לא תומכת בכך שנשים ילכו מכוסות רעלות. וכמו בתחומים אחרים, כגון זנות, שאלת הבחירה החופשית היא בעייתית מאוד.

ברור שהמנהג של כיסוי הפנים (או הראש, ביהדות) נובע מתרבות פטריארכלית מדכאת. אבל יש כאלה הטוענות כי נשים רבות גם מתחתנות, יולדות ילדים, עוברות טיפולי פוריות, נועלות נעלי עקב, עושות דיאטות מזיקות ומפקירות את גופן לסכיני מנתחים פלסטיים בשל צווים תרבותיים פטריארכליים. אז למה לאסור דווקא צו של התרבות המוסלמית? זו, על קצה המזלג, תמצית הדיון המורכב המתנהל בעניין זה באירופה. עניינה של הרשימה הקודמת היה הצביעות הגזענית שבה נעשה שימוש כאן בישראל.

האח יצא קטן מאוד

במדינה שבתוכנית הכי נצפית בערוץ הכי נצפה שלה מושמעים דברי עידוד לאונס מפי משתתפים, והטרדה מינית בוטה לא רק מצדם אלא גם מצד עורך התוכנית - לא צריך להתפלא שחייל, שנעצר השבוע בחשד שאנס את חברתו, אמר לשוטרים: לפי תפישתי, ככה מקיימים יחסי מין. בכוח.

אם הישראלים לא יוצאים לרחובות על העלאת מחירים, על קיצוץ שירותי הבריאות, החינוך והרווחה, על שחיתות שלטונית ועל שאר עוולות, אולי אפשר לקוות שכאן - על השחתה שעלולה חלילה לפגוע בסופו של דבר בילדותיהם וילדיהם - הם כן ינקטו עמדה? ולו רק שיפסיקו לצפות בתוכנית הזאת ולסמס לה.

האמת שהתלבטתי אם להתייחס לפרשה הדוחה מאוד הזאת. הבחירה לעשות זאת לוותה בהחלטה לא להזכיר לפחות את שם התוכנית. כי בעולם הציני כל כך שבו היא פועלת, כל אזכור שלה עוד עלול להוסיף לרייטינג שלה דווקא.



הילרי קלינטון. שאלה בענייני אופנה


תצלום: בלומברג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו