בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התערוכה החדשה של אהרון אדני מותירה בעיקר טעם אכזבה

אדני מצליח להתייחס בצורה מעניינת לחומרים, אבל משהו בכל זאת לוקה בחסר

תגובות

עננה של החמצה מרחפת מעל "רשת מצחו", התערוכה של אהרון אדני בגלריה הקיבוץ בתל אביב. יש בה לא מעט עבודות יפות וטיפול מעניין ברשת מתכת (רשת לולים, חומר שמרבים להשתמש בו בקורסים לאמנות), אבל נראה כאילו האוצרת, או האמן, התאהבו בעבודות בבחינת עושר השמור לבעליו לרעה.

יש בתערוכה עבודות שקשה להבין איך נתלו על קירות הגלריה. הכוונה בעיקר ל"הינומה", שחוצה את גבול הקיטש ומשאירה אותו הרחק מאחור, ול"רשת מצחו". בשתי העבודות, הנראות כמו תרגיל, יש פשטנות כמעט מקוממת בנוגע למקומה של המימזה, חיקוי המציאות באמנות. עבודות פחות טובות פוגמות תמיד בתערוכה כולה, ובמקרה זה, דווקא בשל המאמץ שהושקע בניקוי חלל הגלריה מכל הפרעה צורנית וצבעונית, הדבר בולט שבעתיים.

לצד שתי העבודות הללו מוצגות עבודות שהיופי והקרירות שלהן הופכים אותן למעניינות. העבודות העשויות ריבועי שיש או קוביות שגודלן אחיד ועליהם חריטה ורישום בגרפיט וכן עבודות הפרספקס מתמודדות עם שפה ומושגי יופי שנשענים על אסתטיקה של עושר, כוח וראוותנות ויוצקות בהם תכנים אחרים.

השימוש של אדני בשיש נע על הציר הכמעט בלתי אפשרי בין זיכרון השיש של קבר מדיצ'י המפורסם של מיכלאנ'גלו לבין העבודה הנבונה והמושחזת של מרסל דושאן "?Sneeze, Rose Slavy Why not" מ-1921, שבה כלוב ציפורים מכיל מד חום, עצם דיונון וקוביות שיש הנראות כקוביות סוכר. רק כשמנסים להרים את העבודה מתברר שהקוביות אינן מסוכר אלא משיש. דושאן נוגע במקום שבו החומר היקר והקר נהפך לחביב, מתרוקן מהדר.

אדני, יליד 1952, הופך את השיש למעין דפי פנקס זיכרונות, הרהורים על הסביבה, שהחריטה בשיש מקנה להם משקל, פיסי ומטאפורי. "ממבט הציפור" מ-2007, חריטה על שיש בגרפיט, היא אנסמבל קטן של לוחיות שיש, ולצדן מה שנראה ככדורי ירי מפרספקס. הכדורים האלה מופיעים שוב ושוב בתערוכה, אזכור של אלימות שמרחפת כרוח רפאים שקופה ונוכחת. אדני עיצב את הכדורים האלה כך שיהיו יפים, מעוררים רצון לגעת בהם, וכך הוא מתחבר למסורת ארוכה מאוד של ייפוי וקישוט נשק להריגה, אלא שהוא משמר בעיקר את הצורה. ב"מבט צינור" חרוט נוף כמפה טופוגרפית על קוביית שיש ולצדה חריטה מעודנת של דמות ציפור, כמעט צל ציפור בלבד. יחד עם הכדורים המונחים לידם נוצרת אמירה על זיכרון, שאינו מועבר לצופה כסיפור ספציפי ובכל זאת הוא ברור למדי.

"הוזה בענן" מ-2007, גם היא עבודה הבנויה כאנסמבל קטן של שיש ופרספקס. זו מפה טופוגרפית או מפת שבילים שנראית בה דמות נשית חרוטה בקווי מתאר על שיש לבן המונח על מדף פרספקס ליד כמה כדורי פרספקס. בדף הטקסט מתייחסת האוצרת יעל קיני לכדורי הפרספקס רק כ"קונוסים" אך דומה שצורתם אינה חד משמעית. המשמעות שלהם כאובייקט נושא מוות פורשת על העבודות את צל הסוף והספק, ומדגישה את הקשר המוות והחידלון של השיש.

אדני בונה מדפים ושולחנות עבים ושקופים מפרספקס. הקשר לעיצוב בתערוכה זו בולט ומוביל לחיפוש אחר סוג של אירוניה או משחק בין זמנים בשל אסוציאציות ל"louis ghost", הכיסא השקוף שעיצב פיליפ סטארק ב-2002 (עשוי פולי קרבונט, לא פרפקס) או לכורסה הוותיקה של שירו קוראמטה "How High the Moon" מ-1986, העשויה רשת מתכת צפופה.

אלא שבעבודות של אדני אין אירוניה אלא ניסיון להצביע על קלות בלתי נסבלת בקיום המקומי. הקישור לעיצוב אינהרנטי משום שאת אדני מעסיקה שאלת האמן כבעל מלאכה. ליד כל אנסמבל של חריטות בשיש מונח הכלי שבו חרט האמן בשיש. את נושאי הדימוים החרוטים הוא מסמן בראשי תיבות, כמו .D.R ליד תיאור חדר האוכל בקיבוץ נחשון, ביתו של האמן.

"יוסף חולם לעוף" היא עבודה גדולה ברוחב 3.4 מטרים העשויה רשת. אדני משחק ברשת כמי שמפליא לרקום בחוט מתכת ומציע היגיון המזכיר את הניסיון האנושי העתיק ליצור משהו שיהא קל עד כדי כך שיוכל לעוף. זו עבודה שיושבת בגלריה כענן כלוא, חלום שלא יתגשם. מה שנדמה תחילה כשתי דמויות הן שני סלילי חוט ברזל, שאם יתירו אותם יגדל הענן-החלום עוד ועוד. בכמה מקומות בגלריה מפוזרים כדורי רשת דחוסים שנראים כקן מלאכותי או גוף תאורה. אלה כדורים אפורים דחוסים שבמרכזם חלל והחזרה שלהם הופכת אותם למעין ליווי מתמשך לשאר העבודות.

אובייקט קטן מ-2010, שקוטרו 25 ס"מ ושמו "ללא כותרת (מחווה לאביבה אורי)", הוא אחד היפים בתערוכה. זהו מעגל סבוך של מתכת שנראה כי נעשה מאמץ לאלפה והיא נקשרה כמו חבל, נכרכה סביב עצמה, השתרגה והשתבללה, עד כי נדמה כי החומר סובל וכי יכאיב למי שייגע בו.

"רשת מצחו" - אהרון אדני. אוצרת: יעל קיני. גלריה הקיבוץ בתל אביב (דב הוז 25). שעות פתיחה: יום שני עד חמישי, 18:00-16:00, 15:00-11:00; יום שישי, 14:00-11:00. באופן מיוחד לתערוכה זו תיפתח הגלריה גם בשבתות, בשעות 14:00-11:00. עד 4 במארס



''ממבט הציפור'', 2007


''יוסף חולם לעוף'', 2010



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו