בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירי התיאטרון של חנוך לוין: שירים לחיותה ולממותה

לקראת הקונצרט המוקדש לשירי התיאטרון של חנוך לוין שיתקיים מחר, מספרת שוש לגיל, מנצחת אנסמבל "הסירנות", למה היא לא מביטה לזמרות בעיניים בזמן שהן שרות

תגובות

בתחילת שנות ה-90 התחיל חנוך לוין לעבוד על ההצגה למחזהו "הילד חולם" בתיאטרון הבימה, וחיפש זמרת קלאסית שתשתתף בהצגה בשירה. רבות באו למבחני המיון, ביניהן הזמרת שוש לגיל - בוגרת האקדמיה למוסיקה בתל אביב, שהשתלמה רבות בחו"ל, ושרה והקליטה בישראל במגוון רחב של סגנונות מוסיקליים.

"שרתי באודישן גרשווין וקורט וייל", מספרת לגיל, "ורק אחר כך נודע לי איזו משמעות היתה למוסיקה הזאת בשבילו, וכמה היא נגעה לו באופן אישי". לגיל נבחרה לתפקיד ולוין רצה רק בה כזמרת הקבועה של ההצגה: "זו היתה חוויית חיים, לא נשכחת", היא אומרת, "העבודה שלו עם שחקנים היתה מצמיתה ממש. הוא הגיע אל הרבדים הכי עמוקים באישיות שלהם, ושחקנים היו בוכים - לא בגלל המלים בתפקיד, אלא בגלל מה שהתחולל בנפשם תוך כדי העבודה אתו. דמיינתי אותו כמפלסת שלג - חותר קדימה, בלי לבזבז זמן, מתוך חזון עמוק והכרה בחשיבות הדברים וידיעה ברורה של רצונותיו. הבנתי את העומק שלו בדרך שלא יכולתי לדמיין אפילו כצופה שהכירה הצגות שלו בעבר".

עכשיו, כמנצחת של אנסמבל הזמרות "הסירנות" שהקימה לפני כעשור, חוזרת שוש לגיל לחנוך לוין בקונצרט שמוקדש כולו לשירי התיאטרון שלו (מרכז ענב תל אביב, חמישי 20:30; וגם בירושלים בתחילת מארס). "המלחין עמית פוזננסקי התקשר אלי לא מזמן, סיפר שהלחין יצירה לטקסט מהמחזה 'חיי המתים', ואמר שהיה שמח אם היינו שרות אותה", מספרת לגיל, "נזכרתי שהיצירה הראשונה אי פעם שנכתבה לנו היתה לטקסט של חנוך לוין, משירי הילדים שלו. שמעתי אותם בפעם הראשונה ברדיו, במכונית, בתוכנית 'רגע של שיר' בקול המוסיקה: עצרתי בצד כדי להקשיב באמת, ואחר כך קניתי את הספר 'הילדה חיותה רואה ממותה'; והמלחין יוסי בן נון, שעבד עם לוין, סיפר לי שיש לו כבר שירים מולחנים משם והוא רק צריך לעבד אותם בשבילנו".

קהל המום

שירי לוין למקהלה התגלו כחומר לא קל לעיכול. "כששרים 'הילד שלנו קטן וירוק/ הילד שלנו לא הגיע רחוק// בבוקר יצא ובערב לא שב/ נותרו אבא, אמא, ביצים וחלב//", אומרת לגיל, "הקהל נותר המום. אנשים רגילים לשמוע מקהלה קלאסית בטקסט דתי בלטינית, או במוסיקה בארוקית מסוגננת או בשירי עמים - והנה אנחנו פותחות את הפה ויוצא טקסט חריף כזה. לקח זמן עד שהקהל קלט מה קורה, ורק בהדרגה הבחנו איך הכסאות מתחילים לזוז, ואיך הצחוקים מתגברים מבודדים פה ושם ועד לרעמי צחוק".

מתברר שגם למקהלה לא קל לשיר את השירים האלה: "זה גרם גם לנו לצחוק, עד אובדן שליטה. פעם אחת לא יכולתי להחזיק מעמד והייתי חייבת לברוח מהבמה. מה שהביא להתפרצויות הצחוק הלא נשלטות היה המפגש של המבטים ביני לבין הזמרות - אז פיתחתי טכניקה לוינית מיוחדת, לנצח בלי להביט לזמרות בעיניים".

היצירה של פוזננסקי ל"חיי המתים" הניבה רעיון לקונצרט שיוקדש רק לשירי התיאטרון של לוין, וב"אסור לי לשיר" יוסיפו "הסירנות" בניצוח לגיל גם את "באשר אלך הולך ביג תוכעס אתי" מ"יעקבי וליידנטל" בהלחנת פוזננסקי, את "לונדון לא מחכה לי" מ"אורזי מזוודות", "בצער לא רב ביגון לא קודר" מ"קטשופ", ושירים מ"המתלבט".

בערב הזה תבוצע גם מוסיקה של מלחינים נוספים: של פולדי שצמן בשירי "הילד חולם", יוסף ברדנשווילי מ"פעורי פה", יוסי בן נון ב"הבכיינים" ו"אשכבה" וגם שירי הילדים שלו, וכן מוסיקה של דן הנדלסמן ואלכס כגן. השחקן דרור קרן, לויניסט מובהק שגם עבד עם הבמאי-מחזאי בשתי הצגות, ישתתף גם הוא בקונצרט וישיר עם האנסמבל ולבד, ועוד נגנים שיקחו חלק הם הפסנתרן שחר בורק ונגן כלי ההקשה אסף רוט בסוללת כלים עשירה.

"אנחנו המומות מהרלוונטיות של המלים שלו, וכמה לא השתנה מאז", אומרת לגיל, "'את ואני והמלחמה הבאה' נשמע כמשהו שנכתב עכשיו; ואלה השירים שנשיר, בתוכנית שלמה שעוסקת 'בחיתוך בבשר החי' - משמע טקסטים פוליטיים ואישיים מאוד. "המוסיקה היתה הנקודה הכי רגישה אצל לוין", היא ממשיכה, "את הטקסט הוא ביקש להרחיק, לתת לו נימה קריינית, כמקהלה יוונית; ואילו המוסיקה - היא היתה הרגש, הנשמה, הגורם שמצרף ומתיך הכל, ומשקף את העומק האנושי.

"הטקסט של לוין היה מר ועוקצני, קשה וחשוף", אומרת לגיל, "המוסיקה היתה הצד האמפתי של היצירה שלו. לכן הוא ישב כל כך הרבה זמן עם המלחינים, כדי להסביר להם בדיוק מה הוא מרגיש. הוא היה מוסיקלי מאוד, הבין במוסיקה את הדקויות שלה; וכך נוצרו קשרי אהבה של ממש בינו לבין המלחינים שלו".

הקונצרט לא יהיה ככל הקונצרטים של האנסמבל, ובכלל של מקהלות, שבדרך כלל נוהגות לעמוד ולשיר בלי תוספות, אלא הצגה תיאטרלית של ממש. "החלטנו להשתמש גם בתלבושות, שתפרה לנו בהתנדבות חיה סמילנסקי. אחר כך הוספנו תנועה שחיברה הזמרת שלנו הילה גונן, ובסוף זכינו לעוד מתנדבת - שרית רמתי, שלקחה על עצמה את העבודה הבלתי אפשרית של ההפקה", אומרת לגיל, "וכך נדגיש את מה שהטקסט הלויני לא יכול להיות שלם בלעדיה, גם לדברי לוין עצמו - המוסיקה".

שיא החילוניות

אנסמבל "הסירנות" הופיע כבר בתוכניות רבות, חלקן בחו"ל - למשל בבלגראד, בחנוכת בית הכנסת שנפתח שם לראשונה אחרי מלחמת העולם השנייה, בתוכנית של פיוטים ושירי עדות. "זה היה רפרטואר מעמיק מאין כמוהו במוסיקה ומלים", אומרת לגיל, "ועכשיו אנחנו פונות לשיא החילוניות - אם כי השורשים של הקיום היהודי מאוד חזקים אצל לוין".

זמרות המקהלה לא מקבלות בינתיים שכר על עבודתן, למרות שלגיל חותרת להפוך את המקהלה שלה למקצועית: "זו קבוצה נהדרת של זמרות בנות 20-35, כולן מקצועיות ובוגרות לימודים גבוהים במוסיקה, אבל נאלצות להתפרנס מעיסוקים אחרים", אומרת לגיל על הזמרות שלה, "רבות מהן בשלב מוקדם של נישואין, או בהריון ראשון, או לידות - ובמרוץ אחרי פרנסה וקצת זמן פנוי לתינוקות. וזו שאלה גדולה למה הן באות כלל, מה גורם להן להשקיע עבודה וזמן במה שלא נותן להן שום תמורה כספית".

ובאמת, למה?

"התשובה לדעתי היא שבגלל הקושי של החיים בארץ נוצרה כאן מחתרת - מחתרת של איכות, שמעפילה מעל השיגרה, שהחברות בה מחפשות את מה שמעבר לצרכנות ולחומריות, את הרגש, משהו שמחבר אותנו לסיבת הקיום שלנו כאן. סיפוק שאינו חומרי. וגם השעשוע מושך אותן, המשחק, החופש 'להוציא אנרגיות נשיות מטורפות', כפי שכתבה לי אחת הזמרות. זו אקס-טריטוריה, שבה הכיף הגדול הוא תוצאה של עומק, והחוויות הן משמהו שמתרחש כאן ועכשיו, בו ברגע".



שוש לגיל, מימין, ואנסמבל ''הסירנות''.''אנרגיות נשיות מטורפות''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו