בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הרשת החברתית" מאבד גובה. הבמאי, דייוויד פינצ'ר, מנסה להסביר למה

תגובות

למשך שנה לפחות היה נדמה ששמו של דייוויד פינצ'ר כבר חרות על פסלון האוסקר לבמאי הטוב ביותר. הבאזז המקדים של "הרשת החברתית" היה חסר תקדים בהיקפו. המבקרים יצאו מגדרם, הקהל השתגע, ועד מהרה הוא זכה בפרס גלובוס הזהב לבמאי הטוב, לצד שמונה מועמדויות לאוסקר, לרבות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. ואז זה קרה: לפני כשבועיים העניק איגוד הבמאים האמריקאים את הפרס לטום הופר, במאי "נאום המלך". רק שש פעמים ב-63 שנותיו הוענק הפרס של האיגוד לאדם שלא זכה לאחר מכן באוסקר.

מה השתבש? האם "הרשת החברתית" איבד מהתנופה שלו? אחת המתנגדות לסרט היתה הסופרת זיידי סמית, שכתבה במגזין "ניו יורק ריוויו אוף בוקס" כי לא אהבה את העובדה ש"הרשת החברתית" הוא "סרט על אנשי 2.0 שעשו אנשי 1.0". פינצ'ר, בן 48, והתסריטאי שלו, ארון סורקין, בן 49, ייחסו, כך אמרה, מוטיבים מיושנים ולא מתאימים למארק צוקרברג, שבסרט מייסד את האתר לאחר פרידה פוגעת מחברתו, ואחר כך נאבק בתביעות משפטיות של התאומים טיילור וקמרון וינקלוס, שטענו שהוא גזל את הרעיון שלהם ושל חברו הטוב לשעבר וסגנו לענייני כספים אדוארדו סאוורין.

אנחנו נפגשים לארוחת בוקר בלונדון, ופינצ'ר, בעל פני ילד, אינו נראה מוטרד. "מי זאת זיידי סמית?", הוא שואל. "הסרט הוא עיסה של ערכים דרמטיים טובים וישנים בתוספת מרכיב 2.0 שמדביק אותם זה לזה". הוא אינו מרגיש מנותק מדור הפייסבוק, אבל לדבריו אינו חש משיכה מיוחדת לעניינים כגון בניית אתר אינטרנט.

קצת שטחי

"זה לא דרמטי או פוטוגני מאוד, אבל אני לא חושב שזו צורה פחותה של יצירתיות. אני בז לצביעות של העולם המקושר הזה. אבל אני לא חושב שבגלל זה אני אידיוט זקן". הוא מחייך. "אני מודה שמשחקי טלוויזיה הם לפעמים אמנותיים להפליא - אבל רק כשהאנשים שיוצרים אותם חוזרים לדרך החשיבה של ארון סורקין על דמויות ומניעים".

אבל כשפינצ'ר צפה לראשונה בסרט הגמור, דווקא עבודתו של סורקין היא שעוררה בו ספקות. "המחשבה הראשונה שלי היתה, 'זה קצת שטחי'. חלק גדול ממה שהוא אומר זה הניצוץ שעל פני השטח, אבל מתחת לפני השטח יש חוסר שביעות רצון נוקב. הוא פראי בכל הנוגע למלים, אבל בתחילה חשבתי לעצמי, 'זה מהיר מדי ונראה קצת שטחי'. אחר כך יצאתי משם, וכעבור שעה חשבתי, 'לא, זה בסדר, זה יוצר הד, אתה נשאר עם תחושת נביבות מהסוג הנכון'. זה כמו סושי: אתה יכול להיות רעב שוב אחרי זמן קצר, אבל אכלת משהו מרהיב".

"הנביבות מהסוג הנכון" הזאת נובעת, לדעתו, מכך שהסרט אינו שם את האצבע במדויק על המנגנון שמניע את הדמות המרכזית. אף שפינצ'ר נרתע מהמחשבה לצרף את צוקרברג לסוציופתים המתבודדים המאכלסים רבים מסרטיו הקודמים - "שבעה חטאים", "מועדון קרב", "החדר", "זודיאק" - הוא גרם לכך שהדמות שמגלם ג'סי אייזנברג, תהיה דמות אטומה, בכך ששילב התייחסויות לדמות שמגלם רוברט דה נירו ב"נהג מונית". "כל הזמן אמרתי, 'אני לא יודע מאיפה בא טראוויס ביקל או מה גרם לו לעשות מה שעשה. אני לא יודע ולא אכפת לי. בגלל זה הוא דמות כובשת'. אני לא חושב שאפשר להסביר איך מישהו קולע למטרה בצורה מדויקת כל כך. זה כמו להוציא חרא של יתושים מפלפל".

פינצ'ר, באופן דומה, הוא אדם שמאבד רק מעט מהמסתוריות שלו גם לאחר שמבלים במחיצתו זמן מה. הוא יוצר רושם של פרגמטיסט אדיב ויעיל, במאי שניסיונו המגוון - בפרסומות (הוא הכיר את בת הזוג שלו, שון שאפין, כשביים פרסומת לקוקה קולה), בקליפים (כולל "ווג" של מדונה) ובסרטי קולנוע - העניק לו בסיס כלכלי איתן. חברת פינצ'ר בע"מ היא בהחלט גוף שיש להתחשב בו עכשיו: "המקרה המוזר של בנג'מין באטן" מ-2008 עלה 150 מיליון דולר והכניס 334 מיליון דולר; סיכויי הרווח בפרויקט הבא שלו, עיבוד קולנועי אמריקאי לספרו של סטיג לארסון "נערה עם קעקוע דרקון" בכיכובו של דניאל קרייג, שמיועד לצאת לאקרנים בדצמבר.

הוא מדבר על טכנולוגיה אבל אינו מסכים עם התפישה שלפיה הטלפונים הסלולריים מגבירים את השליטה בחיינו. "אני יכול להתקשר למשרד שלי ולדעת מה קורה. אבל בשביל זה צריך להניח שאנשים במשרד יודעים מה לעזאזל קורה; שאני מצליח להשיג אותם; שהם יחזרו אלי בתוך פרק זמן סביר; ושתהיה קליטה". זו גישה מידבקת: הבמאי כמנכ"ל, במלוא הקיטור, בלי שטויות.

בשלב מסוים הדלת נפתחת ודניאל קרייג נכנס, ואז מתיישב ומחכה שהחזרות יתחילו, בהתנהגות רחוקה כל כך מדיווה עד שזה היה יכול להיות חדר המתנה במרפאה. פינצ'ר מתייחס בצלילות דעת למשימות המוטלות עליו - לנושאים מציאותיים, לאנשים שעובדים אתו, למשקיעים ולקהל. אבל גישתו לקהל היא שמוכיחה שהעדר היומרה שלו אינו מעיד כלל על העדר שאפתנות אמנותית. "חובתי היא לטלטל אנשים. כל שנה מאות סרטים מתחרים על התואר ידידו הטוב ביותר של האדם. ואני לא מרגיש שאני צריך להוסיף עוד אחד. אני אוהב סרטי פופקורן, אבל כחלק מאיזון בריא. אחת מקבוצות המזון האחרות יכולה להיות עניינים מאתגרים למבוגרים".

וזה מה שהוא מספק לקהל: מותחנים מרוממי נפש, מפחידים, בוגרים, ספוגי פרנויה. הוא משלים אותם בזמן, אינו חורג מגבולות התקציב, והמוצר שלו אינו פחות מזין בגלל זה. לאחר הרטט הצמיג של בנג'מין באטן, "הרשת החברתית" מסמל חזרה לצורה ולנושא שפיצ'ר עוסק בו בהתמדה: העולם יכול להסתובב על צירו בזכות פעולותיו של אדם חזק - ואולי אף מסוכן.

פנים אל פנים פינצ'ר מודה שהוא חושב שרוב האנשים מכופפים את האמת למטרותיהם בכל פעם שהם פותחים את הפה. במלותיו שלו, "רוב התקשורת הבינאישית היא רקונטקסטואליזציה (הקניית הקשר חדש) מצמררת, בניסיון להזיז אדם מעמדתו".

בלי טעויות

לא מפתיע לגלות שהוא מגונן בלהט על שון פארקר, הבוס החלקלק של נאפסטר, אתר שיתוף הקבצים שכמעט הרס את מכירות המוסיקה לפני שקיבל אישור חוקי. ב"הרשת החברתית", פארקר מכניס את צוקרברג תחת כנפו ובועט את סאוורין אל מחוץ לקן. "בעיני שון הוא דמות מבדרת, מגנטית ואחראית לחלוטין. זה כמו האח הבוגר שאומר, 'אל תתאהב בבחורה הזאת - היא תכניס אותך לצרות'. לא ראיתי בזה שום דבר מקיאוולי. נראה לי שהוא נהג בהיגיון. הוא לא רצה לתת לצוקרברג לעשות טעויות, הוא רצה שמישהו טוב ידאג לו".

פינצ'ר אמנם רואה סיבות להריע לכל גיבורי סרטו ("אני לא חושב שכל הדמויות בסרט הן אדיוטיות"), אבל לא כולם חושבים כמוהו. זה מה עלול לסכל את סיכוייו לזכות באוסקר. "אומץ אמיתי" ו"נאום המלך", המועמדים גם הם לפרס הסרט הטוב ביותר, הם סרטים שמרניים ומרגיעים, אך הפרשנות של "הרשת החברתית" על החלום האמריקאי מטרידה.

ההיבט הזה הוא שמרתק את פינצ'ר, בוגר תיכון שלא למד בבית ספר לקולנוע: המסע שלו לפסגה לא מרוחק מאוד מזה של צוקרברג. "בהארוורד", הוא אומר, "יש בניינים שמיועדים לכל מיני דברים, אבל את הדבר הכי גדול שקשור להארוורד המציא בחור אחד שהתבודד לו בפינה במעונות. יש שם שפע ועושר וטירה קולוניאלית, אבל בסופו של דבר כל מה שהוא היה צריך היו 69 דולר לחודש בשביל השרת, 39 דולר בשביל חשמל ו-159 דולר ל'רדבול'.

"הארוורד היא קרקע הגידול לרעיון היזמות מהמאה ה-19, שנועדה ליצור קפיטליסטים שיוכלו להכשיר כוח עבודה, לבנות בית חרושת ולהנפיק מוצר שמישהו יקנה, יתניע ויסיע אל השקיעה. עכשיו אנחנו חיים בעולם שבו אנחנו לא זקוקים לכל האנשים האלה". *



פינצ'ר. בז לצביעות של העולם המקושר הזה


מתוך ''הרשת החברתית''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו