בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלה מושקוביץ-וייס נותנת הקול

מה קורה לגבר נחשק המתכער בן לילה? אלה מושקוביץ-וייס, שמעלה את השאלה הזאת בספרה החמישי "דברי הלילות", מספרת שהכל התחיל כשאיבדה את הטלפון הנייד שלה

תגובות

"לפני כמה שנים איבדתי את הטלפון הנייד שלי ואתו כל המספרים שצברתי. שקעתי בדיכאון רציני, עד שהעורך חיים פסח אמר לי: 'נסי לדמיין דמות של גבר שמוצא את הטלפון שלך, מצלצל אליך וכך מתחילה ביניכם מערכת יחסים'. באופן הזה התחלתי לדמיין את יהושפט. הפסדתי טלפון אבל הרווחתי דמות".

לא ברור אם הדמות שעליה מדברת הסופרת אלה מושקוביץ-וייס הוא יהושפט, פסיכיאטר מבריק ומצודד, מניפולטיבי וכריזמטי, או רק קולו שאבד לה בטלפון. בספרה החדש והחמישי "דברי הלילות" (הוצאת ידיעות ספרים), הקול הוא גיבור לכשעצמו.

"אני נמשכת לאנשים בזכות קולם", היא מודה. "אני גם נדחית בגלל קול. החושניות של הקול משפיעה עלינו ברבדים עמוקים ולא מודעים. יהושפט, שנפצע בפיגוע ומראהו החיצוני הושחת, מתמודד עם האובדן שלו בגיוס משהו חדש - קולו. רציתי לראות איך הוא יתמודד עם זה ולבחון את המתח בין החיצוניות לאישיות. עניין אותי לדעת מה קורה לאדם רגיל שמתייחסים לצורתו החיצונית בהערצה, בתשוקה אפילו, כשיום אחד הכל מתהפך עליו. הקול של יהושפט סינקדוכי לאישיות החדשה שהוא ממציא לעצמו".

גם מושקוביץ-וייס, כמו גיבור ספרה, המציאה את עצמה מחדש: היא נהפכה מקופירייטרית ואשת פרסום לסופרת. "רק כשבתי נולדה הבנתי שאני לא רוצה לכתוב עוד אלף מלים על שמפו או בנק. הבנתי שאני לא רוצה לחכות לפנסיה - אני רוצה להיות סופרת". את הצלחת הקריירה השנייה שלה היא מייחסת לעורך חיים פסח. "עזבתי את הכל ולקחתי לעצמי שנת חופש. ידעתי שאם מה שאכתוב בתוך שנה לא יצליח - אחזור לחיי הקודמים. את קובץ הסיפורים הראשון שלי, 'לחווה לא היתה אמא', שלחתי לחיים, ובתוך שבוע הוא החתים אותי על חוזה. אנחנו עובדים ביחד כבר תשע שנים ומשוחחים בטלפון לפחות פעם ביום".

איך העבודה אתו?

"כמו כתיבת דוקטורט. אנחנו עוברים משלב הצעת התזה לפרקים ומשם לכתיבה ממש. אבל להבדיל מיחסי מנחה-דוקטורנט, כאן יש יחסים עמוקים מאוד. הוא החבר הכי טוב שלי. חיי השתנו מאז שפגשתי אותו".

עוד לפני צאת הרומן, עיבדת אותו למחזה. הסדר לא אמור להיות הפוך?

"התחלתי לכתוב את הרומן לפני שלוש שנים. אני אוהבת ללמוד, אז נרשמתי לקורס בכתיבת מחזות של פרופ' גד קינר. תוך כדי הלימודים התחלתי לקרוא המון מחזות והתחשק לי לכתוב מחזה, אז עיבדתי את החלק השני של הספר למחזה. כשגמרתי לכתוב, הגשתי את המחזה לקינר, ולהפתעתי הוא שאל אותי אם יוכל לשחק בתפקיד הראשי. הייתי משוכנעת שהוא לועג לי, אבל הוא היה רציני לגמרי. וכך יצא שהמחזה הראשון שכתבתי עולה בתיאטרון תמונע זאת השנה השנייה, בבימויו של שמעון לוי ועם גד קינר בתפקיד הראשי של יהושפט".

כאנקדוטה המוכיחה את כוחו של הקול ואת כוחן של המלים, היא מספרת שבזמן העבודה עם קינר היא ניבאה שבסוף ההצגה כל אשה באולם תתאהב בו. "כולם צחקו עלי, כמובן, כי פניו עוותו. הוא היה מאופר בכבדות, מלא כוויות. והנה, בסוף ההצגה, ניגשו אליו קולגות וביקשו ממנו להישאר עם האיפור, כי האיפור מושך. האבסורד היה שלא רק שהאישיות הצליחה לגבור על המראה המרתיע, הרתיעה עצמה נהפכה לסקסית. אני חושבת שזה נותן תקווה להרבה מאוד גברים ונשים".

מדוע הפכת במחזה את הדמות של אידי, אחת משתי הרווקות שיהושפט מפתה, לערבייה?

"רציתי להפוך את הקונפליקט לדרמטי יותר. אף על פי שהמחזה אינו פוליטי במובהק, אלא עוסק במאבק כוחות ומוחות".

כמו בספרך הקודם, "כתוב בים", גם ברומן הזה את מרבה לעסוק במערכות יחסים המציגות יחסי שולט-נשלט כאשר הנשים הן רווקות.

"אידי וליה, שביחד הן אידיליה, מייצגות שני קטבים באישיותי, שאני חושדת שנמצאים בכל אישיות. ליה היא חושנית, חולמנית וחוששת. לעומתה, אידי היא האשה החדשה, הקרייריסטית, האסרטיבית. אבל בבסיס שתיהן דומות - כי את שתיהן מכריעה האהבה. בכל מקרה, גם יהושפט עצמו רווק".

אבל יהושפט הוא מעין פלייבוי.

"נכון. יכול להיות שבחרתי להתמקד ברווקות, כי לא רציתי לעסוק בחיי הנישואים. לא רציתי לתאר את מערכות היחסים, את הבעל. רציתי להתמקד באשה בתחילת הקשר ובעיצומו".

אשר לחייה שלה, מוסקוביץ-וייס, בת 47, דווקא שמחה מאוד לדבר על בן זוגה, דובי וייס. לזוג שני ילדים, אסף וגליה. במקביל לבחירתה להיהפך לסופרת, בחר בן זוגה לנטוש את עולם ההיי-טק ולהקדיש את עצמו לחינוך. כיום הוא הפדגוג הראשי של מיזם "עת-הדעת", שעוסק בטכנולוגיה חינוכית ובחינוך מתמטי. במקביל לפרסום ספרה החדש, שאותו כבר עיבדה למחזה, עובדת מוסקוביץ-וייס עם ג'אד נאמן על עיבוד ספרה הקודם לתסריט.

את פעלתנית מאוד.

"אני קודם כל כותבת פרוזה. זאת הבחירה שלי. זה מה שמרתק ומתגמל אותי. ההתנסות בתסריט ובמחזה רק מעשירה את היכולת שלי כסופרת. לשמחתי אני לא גרפומנית. אני לא מרגישה צורך לכתוב כל הזמן. מדובר בתהליכים נפשיים שמצריכים ממני המון אנרגיה. אני מאמינה שצריך לכתוב רק כשיש מה להגיד. אני מקדישה חצי שנה לבניית דמויות לפני שאני כותבת את האות הראשונה. חיים פסח לא מרשה לי".

כשהיא נשאלת על עלילת הספר, רומזת מוסקוביץ-וייס שהיא לא רוצה ואולי אף לא יכולה לפרוש ולפרש את כל פיתוליה. "אני יכולה לנסות, אבל אני מעדיפה להשאיר את מילוי הפערים לקורא. הפעם בחרתי בכתיבה לקונית ומפתה. זאת כתיבה שנותנת מרחב לקורא להשלים פערים. כך נוצר רדיוס גדול יותר. הוא כמו שותף סמוי ליצירה, הוא מניח בין השורות את עולמו. זה יותר מעניין מכתיבה שיורדת לפרטים. אני מחלקת את הספרות לשתי אסכולות - המרחיבים והמצמצמים. הפעם ניסיתי להימנות עם האחרונים".

ניכר גם שהחלוקה בין ספרות ריאליסטית לפנטסטית, ובעיקר קו התפר בין השתיים, השפיעה עליה. הסופרים הנערצים עליה בז'אנר הם את"א הופמן, חוליו קורטסאר והרוקי מוראקמי. "אני אוהבת ספרות ריאליסטית, אבל אני גם נמשכת לפנטסיה", היא אומרת. "אני אוהבת את קפיצת המדרגה אל הלא-הגיוני, אל אזור הדמדומים. מוראקמי עושה זאת בעדינות רבה. לאט לאט אתה מוצא את עצמך בתחום הפנטסטי, בלי ששמת לב לדרך. רציתי לנסות את המעבר הזה".

מהיכן נובעת המשיכה שלך לאימה פנטסטית?

"יהושפט מייצג את הפחד ממה שעלול לקרות, מהבלתי צפוי, מהחורבן המפתיע, מהאסון שעלול לשנות את אורח חייו של כל אחד מאתנו. בספר זה פיגוע, אך זה עלול להיות בכל תחום אחר. רק טיפש גמור או קדוש יכול לחיות את חייו ללא כל חשש, ללא דאגה מהבלתי צפוי. במובן זה הגורל של יהושפט בסיפור מתפקד כמו הסיוט בחלום לפי אדלר: הוא מכשיר אותנו לקראת האירוע, האסון.

"השאלה כמובן היא איך אנחנו בוחרים להגיב לאירועים ואפשר ללמוד לא מעט מיהושפט. הגיבור שלי מצליח, למרות המראה הנורא שלו, לגרום לשתי הנשים בחייו להתאהב בו. אולי מכיוון שבחיים אני מרגישה חלשה, תלותית ורגישה מדי, רציתי ליצור גיבור עוצמתי וסוחף. דמות שאי אפשר לשכוח. הוא בכלל לא נחמד, אבל האמת שגם אני התאהבתי בו".

את חוששת לקראת צאת הספר?

"אני מתקיימת בשני מצבים. כשאני אוהבת וכשאני כותבת. רק אז אני חיה. האושר האמיתי הוא באמת בכתיבה עצמה, אבל לצערי אני תלויה בפידבקים מאחרים".

ואיך את מקבלת ביקורת?

"כמו כל אדם רגיש, פגיע וחסר ביטחון". *



אלה מושקוביץ-וייס. מתקיימת בשני מצבים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו