בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראיון עם נשות משפחת פנדי לרגל ביקורן בישראל

האחת עובדת עם קרל לגרפלד, השנייה יוצרת פריטים ממוחזרים והשלישית מעצבת תכשיטים סוריאליסטיים, אבל הן לא מזדהות עם הדימוי הזוהר שדבק בשם משפחתן

תגובות

הדבר הראשון שבולט לעין בהופעתן של האחיות לבית משפחת פנדי, שהגיעו לביקור פרטי בישראל בסוף השבוע שעבר, הוא הגוון הזהוב של שיערן. לכולן גוון חמים שנע בין דבש, חלמון או חיטה צרובת שמש, ללא ההילה הסינתטית המנוכרת שאופפת את שיערה המחומצן של דונטלה ורסאצ'ה, למשל, שעומדת בראש בית אופנה של משפחה איטלקית נודעת לא פחות.

מריה סילביה, מריה תרזה ומריה הילאריה (שהגיעו לכאן מלוות באמן אנה ובבתה של סילביה דלפינה) אינן רוחצות בזוהר של מי שמובילות בית אופנה מפורסם. חזותן צנועה והן חביבות, חמות ונדיבות בדבריהן. שמן לא נקשר מעולם במאבקי שליטה כוחניים על ניהול בית האופנה כשם שאירע בבית גוצ'י, למשל. הן גם לא נראות כמי שמתכננות להתייצב מול עדשת מצלמתו של צלם נודע כדי לקדם את בית האופנה שנושא את שם משפחתן, כשם שעשו באחרונה בני משפחת מיסוני מול עדשת מצלמתו של יורגן טלר.

אולי זה משום שמזה זמן מה הן אינן מעורבות בניהולו של בית פנדי. מאז 2001, השליטה בבית האופנה נתונה בידי המיליארדר הצרפתי ברנר ארנו, יו"ר תאגיד LVMH. בעשור שחלף מאז, סילביה, הבכורה, שמשמשת כמנהלת האמנותית של המותג לצד קרל לגרפלד שמעצב את קולקציית בגדי הנשים, ודודתה קרלה, שמכהנת כנשיאה של כבוד, הן היחידות שמעורבות עדיין בפעילות המותג.

בשמלה שחורה באורך הברך של יוניקלו ומעליה קרדיגן שחור מקשמיר, סילביה נראית מעט כאשת דת אדוקה. את הנעליים היא רכשה בחנות של נזירות ששוכנת ליד הוותיקן ברומא, שם מתגוררת המשפחה ושם שוכנים משרדי המטה של פנדי. "אני מאוד אוהבת מדים, והעובדה שאני מתגוררת ברומא קשורה בכך שאני מאוד נמשכת לאופנה נזירית", היא אומרת בחיוך. "אני מאוד מרוחקת ממה שאני יוצרת בדרך כלל. אף פעם לא תראה אותי לובשת פריטים מתוך הקולקציות אחרונות של מותגי האופנה הידועים. ברגע שמשהו נוצר, הוא מאבד עניין בעיני".

תיק עור שחור גדול ומשקפי שמש כהים, שניהם של פנדי, הם הפריטים היחידים בעיצובה. הם נושאים את הלוגו המזוהה של המותג, שתי אותיות F שנחות הופכיות זו לזו, שעיצב לגרפלד בשנות ה-60 ושנהפך מאז לאחד מסמלי היוקרה המוכרים לצד המונוגרמה של לואי ויטון או זוג האותיות C של שאנל. ב-2006 הראפר קניה וסט אף גילח את ראשו בצורת צמד האותיות כשביקר במסיבה של המותג במילאנו.

בית האופנה - שנוסד ב-1918 ברומא בידי אדל קסגרנדה כחנות למוצרי עור ופרווה והחליף את שמו לפנדי ב-1925 לאחר נישואיה לאדוארדו פנדי - כולל בתוכו ניגודים: פרוות שופעות ותיקי יד זעירים, עסק משפחתי בעל מוניטין בינלאומיים עם עבר קלאסי ועתיד צעיר ברוח אופנת הרחוב.

העסק המשפחתי התרחב ב-1946 עם פתיחתה של חנות גדולה יותר, אבל רק שמונה שנים מאוחר יותר, עם מותו של אדוארדו, נולדה התדמית המודרנית של פנדי, כשחמש בנותיה של אדל הזריקו מעט זוהר צעיר למותג. לאחר מותה של אדל ב-1978, כל אחות מהן לקחה תחת חסותה נתח אחר של האימפריה: פאולה הבכורה התמחתה בפרוות, אנה התמקדה במוצרי עור, פרנקה היתה אמונה על קשרי הלקוחות, קרלה עבדה כמתאמת עסקית ואלדה ניהלה את המכירות.

קולקציית הפרוות המוכנה ללבישה הראשונה שעיצב לגרפלד לבית ב-1969 הציבה את המותג בחזית. המעצב הגרמני נהג בפרווה כמו בבד, ועיצב את המעילים המסורתיים מחדש בגזרות קלילות ולבישות יותר. ב-1977 הושקה קולקציית הנשים המוכנה ללבישה הראשונה של הבית, ולאורך שנות ה-80 וה-90 נהפכה למגוונת יותר והתרחבה לבגדי גברים, קולקציות ג'ינס, בשמים ומתנות.

השם פנדי נהפך לשם נרדף ליוקרה אליטיסטית של בני חוג הסילון, תודות למוצרי הפרווה הייחודיים שפיתח בית האופנה. ההתמחות בתחום זה נמשכת גם כיום, עם פרוות מנוקדות בזהב 24 קראט.

אופנה עילית ממוחזרת

ביקורה של סילביה בישראל היה חטוף: ביום ראשון שבה לרומא כדי להראות ללגרפלד את קולקציית סתיו חורף 2011-2012 של המותג לפני התצוגה שיעלו בסוף החודש במילאנו. "זה מאוד קשה כרגע, מאוד לחוץ. קרל יגיע ליומיים כדי לראות את הקולקציה. לפעמים אנחנו נפגשים בניו יורק או איפה שיוצא. לגרפלד עסוק מאוד: הוא מעצב במקביל בשביל פנדי, שאנל ולמותג העצמאי שנושא את שמו, ובנוסף הוא מצלם קמפיינים ומתארח במיזמי עיצוב שונים. הוא מאוד יצירתי", היא מסכמת.

מריה תרזה, האחות האמצעית, עבדה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 בעיצוב Fendissime, הקו הצעיר של המותג, והיתה אחראית בין השאר על ניהול תיק העיתונות, תקציבי הפרסום והתדמית של המותג. כיום היא נשואה לאמן הישראלי לשעבר שי פריש-פרי, שעבודתו מוצגת בימים אלו בתערוכה במוזיאון הרצליה (ראו מסגרת), ולשניים שני ילדים.

לבושה בשמלת סריג שחורה וארוכה של מרג'לה, היא מנהלת בחביבות את הסיור של בני המשפחה, מפקחת על סידורי הישיבה של ארוחת הצהריים, שבשל מספר הסועדים הגדול מתקיימת בשתי מסעדות ששוכנות זו מול זו במרכז תל אביב.

בשביל האחות הצעירה הילאריה, המעבר לחיים בחווה שנמצאת במרחק 15 ק"מ ממרכז רומא בתחילת העשור היה הפוגה קצרה כדי לחשוב מחדש על מהלך חייה לאחר לידת שני ילדיה. אך היא התאהבה במקום, וב-2006 החלה להפעיל בו את "כרמינה קמפוס", בית מלאכה לעיצוב מוצרים מחומרים ממוחזרים. קודם לכן שימשה כמנהלת האמנותית של הקו הצעיר של הבית, והיתה מעורבת בעיצוב קו האביזרים של המותג.

"תמיד רציתי לצאת מהעיר ומהמרוץ המהיר של החיים בתעשיית האופנה", היא אומרת. מאז היא עיצבה קולקציות של תיקים מריפודי מושבים של מכוניות ומטוסים ומשקיות אשפה פלסטיות. תיקים שיצרה מפסולת ממוחזרת שאיתרה ברחבי אפריקה עוטרו במסרים אקולוגיים, שאותם רקמו תושבי המקום בעבודת יד. אחד מהם, שנושא את הכיתוב "נשים שנכונות לאתגרים", נמסר לגברת הראשונה של ארצות הברית מישל אובמה.

"לאנשים יש רעיון מסוים בנוגע למיחזור; הם מקשרים זאת עם מוצרים זולים", היא אומרת. האופנה העילית הממוחזרת שהיא יוצרת מיועדת לאליטות. את התיקים היא תופרת בדקדקנות השמורה לתיקי יוקרה, עם מלוא ההקפדה על הפרטים והבטנות שמאפיינת את בית פנדי.

"המשפחה קוראת למשרד שלי 'אתר פסולת'", היא אומרת בחיוך, אבל מכנה את תוצרתה "פריטי יוקרה עם תודעה חברתית-אקולוגית". "האופנה היא מאוד פופולרית ומהירה היום, ולכן היא יכולה להיות ערוץ מידע טוב, כמו האינטרנט, להפצת מסרים אקולוגיים וחברתיים. להחדיר ערכים לתוך מה שאתה עושה - זה העתיד".

קשה שלא לחשוב על דבריה ביחס לשפע המוצרים שמעמיד בית האופנה שנושא את שם משפחתה: פנדי היה אחד מבתי האופנה שחוללו את הבהלה לתיקים של העשור החולף, עם תיק הבאגט שהפך לפריט חובה בקרב נשים ברחבי העולם באמצע שנות ה-90. כמו כל מותג אופנה גלובלי, גם בית פנדי מעודד קדחת קניות פזיזה וחסרת אחריות בקרב נערות צעירות ברחבי העולם. "אני חושבת שאופנה היא התחום שהכי מקושר לשינויים חברתיים, יותר מכל תחום אחר של עיצוב", אומרת סילביה. "בגלל שזה התחום היחיד שנתון לבחינה מחודשת מדי שישה חודשים. אם אתה במאי קולנוע למשל, אתה מחליט מתי אתה מוכן להציג את החזון שלך או את המסר שלך, אבל באופנה את מחויב להציג חזון חדש מדי חצי שנה. כשההתנהלות המואצת הזאת נכפית עליך אתה מתנהג לפעמים כמו גנב - אתה שואל ומלקט מכל מה שנמצא בסביבה המיידית שלך".

בתה דלפינה, מעצבת תכשיטים בת 22, מסכימה עם הדברים. כדור רביעי למשפחה, עולם האמנות מעניין אותה הרבה יותר מעולם האופנה, היא אומרת. לבושה בסוודר משובץ בגוני חום חמימים וחצאית צמר קולחת וארוכה בגוון חמרה מעל נעלי אוקספורד שחורות גבוהות, המראה שלה רחוק מאוד מהזוהר המוחצן שהיא מפגינה בתצלומיה באירועי שטיח אדום לצד אושיות אופנה כקייט מוס או קרל לגרפלד. בשיער מפוזר ברישול ועיניים מושחרות קלות, יופיה בולט במיוחד.

מזה שלוש שנים שהיא מעצבת תכשיטים צבעוניים בקו סוריאליסטי שמשלב חומרים יקרים כיהלומים וזהב עם חומרים זולים כעצמות ועץ. התכשיטים נמכרים בבוטיקים נבחרים ברחבי העולם, ביניהם "קולט" בפאריס ו"אופנניג סרמוני" בניו יורק, בלוס אנג'לס ובטוקיו. היא מעולם לא שקלה להשתלב בבית האופנה המשפחתי.

"רציתי ללכת בנתיב שלי, לזוז הצידה מהמורשת של בית פנדי. זה לא היה קל לעשות את זה. אני מרגישה שזה כבוד להיות חלק מהמשפחה הזו, אבל לאנשים יש המון דעות קדומות על החיים שלי מבלי שהם מכירים אותי. לפעמים עליך להוכיח את עצמך ולעבוד קשה יותר בגלל השיוך למשפחה מסוימת".

לאחר שהתנסתה בלימודי משחק, התמחתה בבית שאנל בפאריס ועיצבה קולקציות של כפפות, משקפי שמש ונעליים, החליטה דלפינה להתמקד בעיצוב תכשיטים. "בעבר, תכשיטים היו משהו ששייך לנשים מבוגרות. הם היו משעממים ולא יצירתיים. אבל כיום הם אביזרי אופנה נחשקים לכל דבר", היא אומרת.

למרות דבריה על רצונה להתרחק מהעשייה של בני משפחתה, התפוח, כך מתברר, לא הרחיק מאוד מהעץ. אביה הוא מעצב התכשיטים הצרפתי ממוצא מרוקאי ברנאר דלטרז. נכון לעכשיו, אין לה שאיפות להקים מותג גדול. "עבורי יוקרה אמיתית היא לא מותג גדול אלא מלאכות היד הייחודיות", היא אומרת.

קולקציית תכשיטים שהציגה לאחרונה התבססה על צווארוני גברים וחפתים שיצקה בזהב ובכסף ושיבצה בהם אבני חן. היא הציגה אותה על בובות תצוגה שלבשו שמלות שחורות ארוכות ופשוטות שעיצבה במיוחד עבור הפרזנטציה. השמלות עוררו עניין רב, ובקרוב, היא אומרת, תתנסה גם בעיצוב קו הלבשה. "אני לא יכולה לברוח מהאופנה אפילו שאני מנסה...", היא אומרת בקול ילדותי, מתחנחן מעט במכוון.

מורשת, אומרת אמה סילביה, היא שם קוד חם מאוד באופנה העכשווית. "כעת, הטרנד הגדול ביותר הוא לעקוב אחר הדנ"א של הבית שלך; כל בית אופנה חוזר להשתמש בשפת העיצוב שלו. במיוחד שמדובר בבתים גדולים שיש להם סיפור ארוך כדוגמת פנדי. הבסיס שלנו נמצא ברומא ויש לנו סטודיו גדול שמעסיק כ-50 מעצבים. הם מחולקים למחלקות - גברים, נשים, אביזרים ועוד- אבל כולם עובדים יחד באותו החדר. זה חלל אחד גדול שבו כולם רואים מה האחרים עושים כדי שהקולקציות יהיו קשורות זו לזו".

האם היא מתגעגעת לימים שבהם עבדה לצד אחיותיה? "כן, אבל אני רואה אותן לעתים קרובות מאוד. כשעובדים יחד בבית אופנה הלחץ הוא גדול, ולפעמים מתמודדים עם קשיים ונאלצים לקבל החלטות שיכולות להשפיע על היחסים ההדוקים במשפחה. מן הסתם, אתה לא תמיד מסתדר עם כל בני המשפחה שלך, וזה טבעי לא? זה נושא מאוד רגיש. עכשיו כשאני פוגשת אותן אנחנו הרבה יותר שמחות". *

תורת החלקיקים

המיצב של בעלה של מריה תרזה פנדי, שי פריש-פרי, הוא ניסיון לשוות צורה לאנרגיה

הסיור בתערוכות החדשות שמוצגות בימים אלה בחללי מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, העוסקות בעשרות נושאים נוטפי אקטואליה, פוליטיקה ושנינות, מסתיים בירידה במדרגות אל עבר עבודתו של שי פריש-פרי, המוצבת בחללו המרכזי של המוסד.

הביטוי "שקט תעשייתי" מתאר היטב את התחושה המדיטטיבית, המרוכזת והעמומה שיצר פריש-פרי עם עבודתו בחלל. "הוא אינו מאמין עוד בערכה המוחלט של האמנות, אלא בערך יחסי הצומח מתוך המודעות המטא-לשונית של העבודה עצמה כאמצעי הבעה", כתב אקילה בוניטו אוליבה, אוצר התערוכה, על עבודת מיצב זו.

לפני יותר מעשור עבר פריש-פרי, בוגר בצלאל, לרומא, שם פתח משרד בין-תחומי לעיצוב תעשייתי. רבים ממכריו, שהגיעו לפתיחת תערוכתו, הופתעו לגלות כי פריש-פרי לא מציג בה מוצרי עיצוב פונקציונליים.

"אני מגיע מתוך ההקשר של עיצוב תעשייתי, ובסטודיו שלי עובדים גם כמה ארכיטקטים", הוא אומר. "אבל אחרי שהשתתפתי בתערוכות אמנות עם המוצרים שלי, התחלתי לחפש ערכים נוספים - שלא תוביל אותם רק הפונקציונליות".

בטכניקה הדומה לאריגה או ריקמה, יצר פריש-פרי את עבודתו מ-82,133 חלקיקי אלקטרוניקה. אך כמו שטיחים גדולי ממדים, שבמקרה זה אחד מהם מסודר בצורת טבעת רחבה על רצפת החלל ושניים נוספים תלויים על קירותיו, עבודה זו לא מייצרת תחושה של עודף פרטים.

"אני מנסה להוריד את הווליום של רכיבי החשמל, לעמעם את האור באופן מאוד מדוד", הוא מסביר. כל אחד מעשרות אלפי החלקיקים האלקטרוניים, שהגיעו ארוזים בשורות נפרדות מסדנאתו של פריש-פרי ברומא, חיוני לפעולתה המתוכננת של העבודה.

הוא מתאר את היצירה כ"אריג חשמלי", באומרו כי בבסיס החיפוש עמד רצונו "לתת צורה פיסית לחשמל ולאנרגיה". משקע לתקע, ברצף שנראה במבט קרוב כאינסופי, מובל חשמל בין הרכיבים עד להגעתו לנורות קטנות, המסודרות בשיטתיות בקצותיהן של שורות השקעים.

דניאל ראוכוורגר



הנשים לבית פנדי, מימין: דלפינה, מריה תרזה, מריה סילביה, אנה ומריה הילאריה


תכשיטים בעיצוב דלפינה דלטרז פנדי. יהלומים ועצמות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו