בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי שלח את העורכת של "ווג" הצרפתי הביתה?

האם העורכת הקודמת קארין רויטפלד פוטרה או התפטרה, למה היא ומחליפתה עמנואל אלט לא מדברות זו עם זו ואיך כל זה קשור לטום פורד? כל הפרטים על השינויים הדרמטיים ב"ווג" הצרפתי

תגובות

משתי סיבות, בחירתה של עמנואל אלט לתפקיד העורכת הראשית של "ווג" הצרפתי בינואר היתה אנטי קליימקס.

קודם כל יש להביא בחשבון את המוזרות הגדולה שאפפה את פרישתה של קודמתה. האם קארין רויטפלד, ששימשה בתפקיד עשר שנים, פוטרה או התפטרה, כפי שטוענת רשת קונדה נאסט? שנית, קידומה המהיר של אלט מהתפקיד המשני של מנהלת מחלקת האופנה מרמז שמעסיקיה לא חיפשו שינוי מרחיק לכת. כפי שאמרה היא עצמה, "הם מכירים את העבודה שלי בעל פה, ומן הסתם הרגישו בטוחים אתי".

לא כל יום מתמנה עורכת חדשה ל"ווג". אנה וינטור ("ווג" האמריקאי) ופרנקה סוצאני ("ווג" האיטלקי) משמשות כל אחת בתפקיד 22 שנה; אלכסנדרה שולמן, העורכת הראשית של "ווג" הבריטי, מכהנת בתפקיד תקופה מעט פחות ארוכה.

פולחן העורכת רק התעצם בעשור האחרון, בין השאר בעזרת ספרים, סרטים תיעודיים ואתרי מעריצים כגון I Want to be a Roitfeld שאינו מוקדש רק לרויטפלד אלא גם ליורשתה: לאחרונה התרחב האתר וכעת הוא כולל גם את אלט.

בה בעת, בשורה של רשימות שהתפרסמו באתר "ווג" האיטלקי, מתחה סוצאני ביקורת על הפולחן הזה, וטענה, בין השאר, שסולם הקדימויות של אנשים מבולבל. מבלי לנקוב בשמו של אדם ספציפי, היא אמרה השבוע בריאיון: "חושבים שלהיות עורכת ראשית זה לשבת בשורה הראשונה ולהסתכל סביב במבט קשוח כאילו את חורצת את גורלם של אנשים. הגישה הזאת מוטעית לחלוטין. מה שחשוב הוא התרומה שלך למגזין". אחר כך הוסיפה, "למען האמת, אני לא חושבת שלסטייליסטית יש חזון מתאים למגזין".

רויטפלד היתה סטייליסטית עצמאית בטרם התמנתה לעורכת "ווג" הצרפתי, והיא המשיכה לעבוד כסטייליסטית בצילומים לירחון. היא גם היתה המודל לזוהר הבוטה של טום פורד בגוצ'י, כולל החזייה השחורה ועקבי הסטילטו.

יודעי דבר פקפקו ביכולתה לנהל מגזין, אבל בתוך כמה שנים, בעזרת המנהל האמנותי פביאן בארון ועמנואל אלט (שלא לדבר על חבורה של צלמים ודוגמניות נהדרים, שנדמה שהתלמדו כולם באותה מסיבת דיסקו), נוצר הרושם שב"ווג" הצרפתי נושבת רוח חדשה ומרעננת.

"זה אחד ממגזיני האופנה לנשים הטובים ביותר בעולם", אמר הצלם ז'אן-בטיסט מונדינו. "חד וחלק, ואנשים לא היו מסוגלים להתמודד עם זה". לדברי ג'ונתן ניוהאוס, מנכ"ל קונדה נאסט הבינלאומי, המגזין גם היה רווחי בניהולה של רויטפלד, ותפוצתו גדלה בתקופתה ב-40%.

הגורם שהביא לעזיבתה של רויטפלד את משרת העורכת, על פי הערכות בפאריס, היה גיליון דצמבר בעריכתה, שהוקדש להיבטים השונים של טום פורד, ובהם, במידה לא מועטה, סקס. באחת הכפולות, הוא צילם זוג קשישים מתגפפים, והבליט שפתון מרוח וקמטי צוואר. פורד הכריז שנמאס לו מתרבות הצעירים.

ייתכן, אבל הגיליון כמכלול רימז על העדר פיקוח של מבוגר אחראי בראשו. במאמר שהתפרסם בינואר הביעה סוצאני הסתייגות מצילומי אופנה שמציגים אנשים באור וולגרי, וגינתה במיוחד תצלומים (שהופיעו בגיליון דצמבר של "ווג" הצרפתי, במקרה) ובהם ילדות קטנות בבגדים ואיפור פתייניים.

אין ספק שירחוני "ווג" נאלצים להתמודד עם עולם שבו הנחות היסוד משתנות מדי יום. אבל מסיבה זו, אומרת סוצאני, עורך צריך להיות בשליטה מוחלטת על המגזין שלו. "כל אחד יכול להקים מגזין, בדיוק כמו שכל אחד יכול ללכת על מסלול תצוגה", היא אומרת. "אבל צריך שיהיה קונצפט למגזין. ונכון שאנחנו בתוך תדמית. אבל אין טעם בתדמית בלי חזון".

כך קרה סיפור פרישתה של רויטפלד: היא הציעה להתפטר, לדברי מקורות המקורבים לעניין. ייתכן שלא התכוונה לכך ברצינות וקיוותה שתתבקש להישאר, אבל התפטרותה התקבלה.

כשנשאלה אם היעדרויותיה הרבות מהמשרד בשל עבודתה כסטייליסטית היו גורם תורם להפסקת העסקתה, אמרה רויטפלד בחודש שעבר על משקה במלון ריץ בפאריס: "אולי. לכל אחד יש דעה בעניין. בעבר זו לא היתה בעיה, וממילא המגזין הצליח יפה מאוד. קשה לעבוד עם צוות גדול. אולי טוב שאחזור לשורשים שלי".

לדבריה, מעסיקיה קיבלו תלונות ממפרסמים על הגיליון שעסק בפורד. "סילקו אותי בגלל זה", אמרה. "קשה לנסות לעשות משהו חדש כל חודש". לשאלה אם היא מתחרטת על שהתפטרה, רויטפלד עונה בשלילה. "אני עצובה מאוד, אבל מבחינה מסוימת אני גם שמחה. אני לא רוצה להזדקן בכלוב הזהב הזה. אני מאוד פאנקיסטית בדרכי".

אך ידידותה עם אלט לא החזיקה מעמד. שתי הנשים אמרו שאינן מדברות זו עם זו, ושתיהן סירבו לגלות מה הסיבות לכך. כעבור כמה ימים בקפה דה פלור אמרה אלט בגילוי לב וללא חשש: "אני לא מסתכלת לאחור ורואה עננים. קארין היא אדם שצריך להיות חופשי. היא המרדנית של הכיתה. היא שונאת סמכות. היא התמודדה עם זה שנים, אבל...".

עם הפנים לרחוב

אלט, בת 43, בתם של דוגמנית פאריסאית שעבדה בשביל לאנוון ונינה ריצ'י ושל מחבר שירי ילדים, היא עורכת אופנה בכל רמ"ח איבריה. היא התחילה בתחתית, כמתלמדת ב"אל" הצרפתי, והגיע ל"ווג" בשנת 2000, שלושה שבועות לפני רויטפלד. היא גבוהה, רזה ובעלת שיער חום כהה, ויכולה להיחשב לתאומתה של הדוגמנית דריה ורבואי מבחינת הסטייל.

בתצלומים לגיליון ספטמבר 2008 היא אכן עשתה סטיילינג לוורבואי בגישתה האופיינית: מכנסי סקיני הדוקים וז'קטים צמודים של בלמן ושאנל, חולצות טי פשוטות, מגפוני זאנוטי ושיער מתנופף. והיא מפורסמת בחוגי האופנה כמי שאינה לובשת חצאיות, כשם שרויטפלד מפורסמת כמי שמרבה לחשוף את רגליה.

האנטנות שלה מכוונות לרחוב. לדבריה, "הרחוב מושפע כיום מהאינטרנט ומהמוסיקה - יותר ממה שעושים המעצבים. הייתי שמחה לשחזר את ההשפעה הזאת במגזין".

מה שלא ידוע הוא אם מעלותיה מצטרפות לכדי עורכת ראשית. יתרונה הגדול של אלט, אומרים אנשים שעובדים איתה, כגון הצלמים אינס ון למסווירד ווינוד מטדין, הוא אולי שנשים צעירות, בעלות קריירות ומשפחה (לאלט יש ילדה, בת 6, וילד, בן 13), מזדהות עם הסגנון שלה. "זה אמין", אומרת ון למסווירד, ומוסיפה, "אני תמיד אומרת לה, 'אני רוצה כל מה שאת לובשת'".

אלט מדמה את השינויים שבכוונתה להכניס בירחון לפתיחת "עוד כמה חלונות". היא רוצה גישה נשית יותר. "אני לא מתכוונת ללוק של ילדות קטנות", היא אומרת, "אלא לגישה קשוחה פחות. ואני חושבת שאפשר לעשות תמונות אופנה חזקות מאוד בלי להיות מזעזע".

נדמה שהיא מודעת לכך שעורכת גדולה היא יותר מסטייליסטית בעלת תעוזה. היא הודיעה לצלמים שתשמש כסטייליסטית בכתבה מצולמת אחת בלבד בגיליון. והיא פרשה מעיסוקי הסטיילינג הצדדיים שלה בבלמן ובאיזבל מראן, שהורשתה להחזיק בהם כשהחלה לעבוד ב"ווג". בתזכיר פנימי שהפיץ קונדה נאסט הבינלאומי בינואר הזכיר ניוהאוס לעורכות את מדיניות החברה, שאוסרת עליהן לקבל עבודות צדדיות ללא רשות.

"אני מבינה לגמרי שבחיים צריך לבחור", אומרת אלט. "זה אפילו לא נושא לדיון. אני אהיה מחויבת בלעדית ל'ווג' הצרפתי". *



עמנואל אלט. אנטנות מכוונות לרחוב.


גיליון דצמבר של ''ווג'' הצרפתי
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו