בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בסטודיו של אלכס קרמר

הבלגן בסטודיו של אלכס קרמר בדרום תל אביב עוזר לו להתרכז, וכשהוא מתעצבן על הציור הוא מטיח בקיר גושי צבע. חברים שבאים לבקר נהפכים לפעמים למושא הציור

תגובות

הסטודיו של אלכס קרמר מתפקד כמעין סדנה של פעם. נדמה כי הוא מכיל הכל: מרחב עבודה פרטי שלו, חלל צמוד של זוגתו האמנית תרצה פרוינד וחדר נוסף ללימוד ציור. כמו כן פוקדים את המקום חבריו, חלקם ציירים, הנהפכים באופן טבעי גם למושאי ציורים.

קרמר, בן 44, עבר מירושלים לתל אביב לפני כשבע שנים. הצייר גלעד אפרת העובד בסמוך המליץ לו על האזור - קרית המלאכה בדרום תל אביב - שנדמה שיש בו כיום יותר אמנים מבעלי מלאכה.

קרמר נזכר כי החלל, ששימש לפני כן בית חרושת לליטוש מתכות, היה חורבה בעת שהוא ופרוינד נכנסו אליו. חלל העבודה שלו, שנמצא מיד לאחר הכניסה, בנוי בצורה הנדמית מאולתרת, עם מחיצת דיקט, קירות רעועים ולכלוך וצבע בכל פינה. בחיוך נבוך הוא אומר: "אולי קשה לראות את זה, אבל דעי לך ששיפצתי פה די הרבה זמן לפני שנכנסנו. במשך חודשיים רק פיניתי מפה את הזבל".

רוב קירות החלל המקורי נשברו כחלק מהשיפוץ. לפני כן היה זה מעין מבנה רכבת ובו הרבה חללים קטנים ומחיצות מגבס. עם זאת, גם לאחר הפירוק והרחבת החדרים נותרה חלוקה ברורה, המאפשרת לכל אחד מבני הזוג סטודיו מרווח משלו וכן חלל נוסף שבו הם מלמדים ציור, בנפרד.

לעומת החלל העמוס והטעון של קרמר, החושף בקלות את הפעילות האמנותית האינטנסיבית הנעשית בו, החלל של פרוינד מסודר יותר, תואם את ציוריה הפיגורטיביים, הנקיים והרהוטים יותר. חלל הלימוד שבין שתי הסדנאות של השניים מסודר גם הוא ונראה מוכן לשיעור. על שולחנות הניצבים בו פרושות מפות שעליהן מונח טבע דומם, כדוגמת פירות הדר ההולכים ונרקבים.

כלבתו הקטנה של קרמר, סולי, שהוא נוהג לקחת עמו לסטודיו, מברכת את הבאים או מבריחה אותם בנביחות מגוננות. "זה נחמד לא להיות פה לבד", הוא מסביר. בחדרון נוסף מול פתח הסטודיו שלו, שם התקין מעין מטבח קטן, היא נחה על הספה ומניחה לו לעבוד בשקט.

כאמור, מרחב עבודה של קרמר גדוש להפליא: ציורים ישנים מאוחסנים על קונסטרוקציות שהתקין במקום, קופסאות קטלוגים מצטופפות בפינה, רישומים מגיחים מכל עבר וציורים בשמן מתייבשים להם לפי הצורך. על אף גודל החלל והחלונות, ריח הצבע עומד באוויר.

במרכז הקיר הפנוי היחיד בחלל נגלה אזור העבודה: משטח לבן נקי שגבולותיו מוגדרים באמצעות התזות הצבע שסביבו. מימין לקיר זה ניצב שולחן שחלקו העליון נהפך לפלטה; הוא מכוסה בשכבות וגושים עשירים של צבע. הפלטה של קרמר אמנם חושפת צבעים רבים, אך בסופו של דבר הצבעים המובהקים שלו הם גוני אדום וחום ולאחרונה גם כחולים. "אדום הוא צבע הדגל שלי", הוא מאשר. "שנים נרתעתי מהשימוש בכחול - הקור שלו הרתיע אותי". חוץ מזה, הוא קצת כמו ילד שעט עם המכחול על כל הצבעים אך מרוב ערבוב יוצא לו אותו גוון חום. "פעם מורה בבצלאל אמר, 'הצבע הוא בגנים שלכם, לכל אחד יש תרבות הצבע שלו ואתם לא יכולים להמציא תרבות'", הוא נזכר.

שלל החפצים והציורים הפזורים בחלל לא מפריעים לו, להיפך, הריקנות יכולה להעיק עליו: "כמו שיש אנשים שהולכים לבית קפה בשביל לכתוב, כי הם צריכים את ההמולה סביבם, כך גם אני צריך את הבלגן ואת הלכלוך על הקיר. בהפוך על הפוך, זה עוזר לי להתרכז בציור".

קרמר כמעט אינו משתמש במכחול, אלא בידיו שלו או בשפכטל. ההתזות נוצרות ברובן מגושי הצבע שהוא מטיח לעבר הקיר: "אני מתרחק מהקיר וכמו בקליעה למטרה אני זורק עליו את הצבע. לרוב זה קורה כשאני מתעצבן על הציור; בין שהוא במצב התחילי של הלבן הסטרילי, ואז הזריקה נותנת את הטון הראשון, ובין שזה כשהציור כבר מלא אך מתסכל ואז השפריץ יכול גם להיות הפינאלה שלו".

הוא פוקד את הסטודיו כל יום, החל בשעות הבוקר. עם זאת, לא כל יום הוא פורה, ויותר מכך, לפעמים השהות בסטודיו קשה עד מאוד והוא נהפך למרחב הסוגר על יוצרו: "תופס אותי מעין שיתוק. אני ממשיך להגיע לסטודיו ויושב על הידיים. זה ממש עינוי. אני זוכר תקופה של שלושה חודשים שלא הצלחתי לצייר קו. הרגשתי כמו נמר בכלוב שהולך מצד אחד לשני".

במקרים של תקיעות ותחושת חנק קרמר נוהג לחמוק מהסטודיו עם ספר סקיצות ולהסתובב בחוץ, לרשום נוף מהתבוננות. סקיצות אלה ישמשו לרוב נקודת מוצא לציורי שמן שלו. כך, בתערוכתו במוזיאון תל אביב שהוצגה לפני יותר משנה, "גיא בן הינום", הוצגו ציורים שצייר באזור זה בירושלים. לאחרונה ביקר כמה פעמים באחת הגבעות ברמת גן. "בגדול, אני מרגיש שאני מצייר אותו ציור כל הזמן, כמו מנטרה החוזרת על עצמה בווריאנטים שונים", הוא אומר. "יש בהבנה הזאת גם כאב מסוים".

לפעמים קרמר מסתפק במבט החוצה מעבר לחלון כדי להתמודד עם תחושת הסגירות. "אני אוהב לצייר מהחלון של הסטודיו. אני מתגנב לסטודיו של תרצה כשהיא לא שם; מהחלון שלה נשקפת חתיכת עץ מסכנה, שממנה ציירתי כמה ציורים שבהם נראית חורשה עבותה, בעוד שהמקור הוא עץ בודד בין שני בניינים".

במקרים אחרים הוא מצייר חבר שבא לבקר אותו. "יש משהו מאוד חזק כשמציירים מישהו. אני זוכר מקרה שקרה לי בזמן הלימודים בבצלאל, שציירתי מישהי והמחשבה שהידהדה לי בראש היתה שבעוד רגע היא תקום ולא תהיה עוד. מאז, לצייר מישהו זה כמו לגעת במשהו חמקמק, חד פעמי. תחושת הקריטיות והרטט הזה מלווים אותי בציור דיוקן".

לקראת התערוכה שהציג בגלריה גורדון, "שמים", במקביל לתערוכה במוזיאון, החל קרמר להשתמש בנקודת פתיחה נוספת: "התחלתי להתייחס לציירים קלאסיים. אני לוקח רמברנדט, קונסטבל, טרנר או ואן גוך, לומד אותם, מתבונן בהם ועושה רישומים. כשהייתי צעיר יותר והייתי רואה ציירים עושים זאת, הייתי בז לכך. היום אני מבין את זה אחרת. אני לא רוצה יותר להיות מבודד. אני גם מבין שאני לא הראשון וגם לא האחרון שמצייר שמים, יש מסורת, יש שפה ויש חברים שאני יכול לדבר אתם". *

בירושלים הכחול דוקר

מיקום: קרית המלאכה בתל אביב

זמן: שבע שנים

גודל: 120 מ"ר

על השאלה אם לסביבה של הסטודיו יש השפעה על הציור עונה קרמר: "כן ולא. אני תמיד שואל את עצמי מה היה קורה אילו גרתי בשווייץ. אני מאמין שזה לא היה משפיע על הציור באופן מהותי. מצד שני, כן יש השפעה מסוימת. הבית שלי הוא פה, והוא מספק לי את הפלטה של הצבעים, את הטמפרמנט. "עם זאת, בירושלים הרגשתי מחנק והייתי מדוכדך, הרגשתי שאני לא יכול להישאר שם עוד יום, אף על פי ששנים היא נותנת לי השראה. צבע השמים בירושלים שונה בהרבה מזה של תל אביב. כאן יש יותר לבן ואילו בירושלים יותר אולטרה מרין, כחול שדוקר את העיניים".



אלכס קרמר בסטודיו שלו. ''אני מרגיש שאני מצייר אותו ציור כל הזמן''


''נוף'', 2011



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו