בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מסע בעקבות השקדיה

כתבו עליהם שירים, סיפרו עליהם אגדות. פריחת השקדיות היא הזדמנות לצאת בעקבות הראשונים מבין עצי הפרי שמכריזים על האביב המתקרב

תגובות

יש הרבה סיבות לאהוב עצי שקד. עיקר הפרסום בא להם בזכות העובדה שהם זריזים מכולם ופורחים ראשונים מבין עצי הפרי. זה קורה בדיוק עכשיו. הראשוניות הזאת הקנתה לשקד מקום של כבוד בתרבות הישראלית - כתבו עליו שירים, סיפרו עליו אגדות והזכירו אותו במקורות.

עדות לכך שמדובר אחד מעצי הפרי הכי ותיקים בשכונה אפשר למצוא כבר בספר בראשית, שם אומר יעקב לבניו להביא לאחיהם יוסף כל מני מעדנים כדבש ובוטנים וגם שקדים (פרק מ"ג, 11). לוין קיפניס כתב ב-1920 שיר שנקרא "לשנה טובה שקדיה" וטבע את השם המקובל יותר לעץ השקד. "השקדיה פורחת" של ישראל דושמן, שיצא זמן קצר לאחר מכן, זכה לפופולריות גדולה ושרד היטב עד היום.

הפריחה הנהדרת של השקדיות היא סיבה מצוינת לצאת אחריהן, במסע חיפושים לא קשה במיוחד. הסביבה עדיין שקועה בחורף אפרורי וגשום, אבל השקד, באופטימיות אופיינית, כבר מתכסה בענן ענק ולבן-ורוד של פרחים, שדבורים נמשכות אליהם במהירות. עצי השקד הפורחים בולטים למרחוק, ואפשר למצוא אותם כמעט בכל מקום - בערים, בין בתים, בגינות, במטעים ובלב שדות.

השקד הוא עץ עם דרישות צנועות מאוד - הוא מסתפק במעט מים, שורשיו עמוקים והוא יכול לשרוד גם בתקופות יבשות. אפשר לגדל אותו גם בקרקע גירית, שעצים אחרים מתקשים לצמוח בה. פריחת השקד מגיעה השנה קצת באיחור - ט"ו בשבט עבר כבר לפני כמה שבועות, אבל השקדים הם מסוג השעונים המעוררים שאפשר לסמוך עליהם. הם יודעים מתי מגיע הזמן הנכון להכריז על האביב.

אחד היתרונות הבולטים של פריחת השקד טמון בכך שהעצים פורחים עוד לפני שהעלים צומחים ומסתירים אותם. כך נוצר אותו מראה אהוב כל כך של עץ שמכוסה רק בפרחים לבנים ורדרדים, ללא עלים ירוקים שמקלקלים את התמונה. פירות השקד, באופן קצת תמוה, מבשילים רק כחצי שנה לאחר הפריחה. העובדה הזאת עושה את טיול השקדיות למעניין יותר - אין בו שום "רווח" מעשי, מלבד ההנאה מיופים של הפרחים.

אלא שהיופי הוורדרד של הפריחה הוא רק חלק מן הסיפור. בדיוק כמו שהטעם של שקדים רבים שקוטפים מן העץ מר להפליא, כך מתלווה לעתים קרובות טעם מר גם למציאתם של עצי השקד הפורחים ולביקור בהם. השקד המצוי הוא אמנם עץ בר בישראל, אבל רוב עצי השקד שאנחנו מכירים ניטעו בידי בני אדם. העצים האלה משמשים כיום עדות, לעתים מטרידה, למקומות שגרו בהם פעם אנשים.

אתרי פריחת השקד שמוזכרים ברשימה הזאת הם מקומות כאלה. בכולם צומחים ופורחים עכשיו עצי שקד יפים להפליא, אבל עצי השקד האלה, שמרחיבים את הנפש, משמשים גם תזכורת לכך שהעצים בארץ הזאת שורדים לפעמים טוב יותר מהאנשים שנטעו אותם. אלה לא עצי נוי. אם הם פורחים על גבעה, או בלב בוסתן - סימן שפעם גרו שם אנשים ששתלו את העצים, עיבדו את האדמה וקטפו מן הפירות.

פארק איילון-קנדה

פארק איילון קנדה משתרע על שטח ענק, כ-7,000 דונם, מצפון לכביש מס' 1 - מירושלים לתל אביב, בין שער הגיא למחלף לטרון. חלק גדול משטח הפארק הם בוסתנים של עצי פרי, ומאות עצי שקד שעומדים עכשיו בשיא פריחתם פזורים באזור. קל למצוא קבוצה גדולה של עצי שקד יפים כקילומטר ממזרח לכניסה הראשית אל הפארק, וכ-100 מטר ממזרח לצומת המפגש של דרך פארק איילון (הדרך הראשית שחוצה את הפארק) עם דרך המצפור, שפונה ממנה דרומה ומערבה.

כמה עצי שקד בשיא פריחתם נמצאים גם ליד הכניסה לפארק, ועצים אחרים בולטים באזור הבוסתנים שמכונה "עיינות איילון" מצפון מזרח לכניסה לפארק. ההסבר לריכוז הגדול הזה של עצי שקד טמון בכך שהפארק הוקם על שטחם של כמה כפרים ערביים. הכפר דיר איוב, בחלקו המזרחי של הפארק וליד שער הגיא, נהרס כבר במלחמת העצמאות ובהסכם שביתת הנשק עם ירדן הוגדר כשטח הפקר ולא יושב מחדש.

הכפרים האחרים - עמואס, יאלו ובית נובא - היו מיושבים עד מלחמת ששת הימים. ב-1967 גורשו תושביהם מיד לאחר המלחמה, והבתים נהרסו כמה ימים לאחר מכן. קרן קיימת לישראל יסדה את פארק קנדה ב-1973, והעניקה לו את השם כמחוות הוקרה לקהילה היהודית בקנדה שתרמה למקום כסף רב. בשנות ה-90 הוסב השם לפארק איילון קנדה, מכיוון שהקהילה בקנדה ספגה ביקורת רבה על מימון פארק שהוקם בשטח כבוש ועל מימון ההסתרה של הריסת כפרים.

בית ג'ימאל

כביש גישה באורך כשלושה קילומטר פונה מזרחה מן הכביש הראשי ( מס' 38) ומתפתל עד למנזר הקתולי בית ג'ימאל. מימינו (דרום) של הכביש הזה צומחים כמה עצי שקד גדולים. שלושה מהם קרובים לכביש ואפשר להגיע אליהם גם בדרך עפר שפונה דרומה. ריכוז גדול ויפה יותר נמצא בהמשך הדרך, על הגבעה, כקילומטר וחצי לאחר שיורדים מן הכביש הראשי לדרך הגישה אל המנזר.

פירוש השם בית ג'ימאל הוא "בית היופי", והתואר הזה מתייחס אל הנוף שרואים מן המנזר, כלומר אל הגבעות שעצי השקד משובצים בהן. לפי המסורת הנוצרית נקרא המקום הזה בעבר כפר גמלא או כפר גמליאל, על שם רבן גמליאל נקדימון, שהיה נשיא הסנהדרין ביבנה ונקבר במקום. המסורת היהודית סבורה אמנם שרבן גמליאל נקבר ביבנה, אבל אחוזתו היתה בבית ג'ימאל. העצים שייכים לשטחים החקלאיים של המנזר.

בבית ג'ימאל פועלים כיום מנזר לנשים ומנזר לגברים. באגף הגברים חיים כיום חמישה נזירים, שעוסקים בין היתר בעיבוד העצים הסמוכים למנזר ובטיפול בכרם זיתים וכרם ענבי יין סמוכים. כמה מעצי הזית באזור זה הם בני מאות שנים. עצי השקד במקום גדולים ויפים להפליא. אפשר לשבת לצדם ולהתבונן מערבה, על שדות חקלאיים שמוריקים עכשיו, על כמה מטעים מקומיים ועל שבילים שמתפתלים ביניהם.

תל חדיד

תל חדיד שמצפון ליער בן שמן ומדרום לבית נחמיה הוא אחד האזורים היפים והקרובים ביותר לערי המרכז, שאפשר ליהנות בהם מפריחת אביב ומטבע קרוב לבית. דרך סלולה וטובה מובילה לתוך האתר הגדול הזה, מתחברת לנתיב של שביל ישראל ומטפסת בסופו של דבר עד התל עצמו, שממנו יש תצפית נהדרת על כל גוש דן, מרחובות ועד הרצליה.

משני צדיה של הדרך שחוצה את תל חדיד גדלים בעיקר עצי זית גדולים. ביניהם, לצד משוכות צבר, צומחים גם כמה עצי שקד יפים. קל למצוא אותם בסביבה זאת, מכיוון שאין כאן עצי פרי פורחים אחרים. אפרים ירוקים בין העצים מזמינים לערוך כאן פיקניקים נעימים.

למה צומחים כאן עצי שקד? כי חדיד הוא אחד היישובים הקדומים בארץ. השרידים שנמצאו במקום מעידים שכבר בתקופת יהושע בן נון היה כאן יישוב מוקף חומה. בתקופת ממלכת יהודה, לפני כ-2,800 שנים, הגיע היישוב הזה לשיא פריחתו. חדיד נזכר בספרי עזרא, נחמיה ובהיסטוריה של יוספוס פלביוס. כמו כן הוא מופיע במפת מידבא. בתקופה מאוחרת יותר קם כאן הכפר הערבי חדיתא, שחרב במלחמת העצמאות. המושב חדיד הוקם סמוך לתל ב-1950.

חירבת שרישה

בשבוע שעבר ספרתי יותר מ-20 עצי שקד בחירבת שרישה, שליד מושב בקוע. חלק מהם כבר החלו לפרוח. הם גדלים על גבעה לא גבוהה שצופה על כביש מס' 3 ועל המושב בקוע, לא רחוק מקיבוץ נחשון. כולם יפים אבל מתגמדים לעומת עץ שקד ענק בשיפולי הגבעה, שמושך את עיקר תשומת הלב.

עץ זה שהיקף גזעו 2.7 מטרים וגובהו כ-14 מטרים הוא תופעה ייחודית. רוב עצי השקד מגיעים רק לכמחצית מגובהו ומהיקפו. בזכות ממדיו העצומים מופיע השקד הענק מחירבת שרישה בספר "101 עצים מופלאים", שכתב יעקב שקולניק (הוצאת עם עובד, 2008. כותב שורות אלה שימש כעורך הספר). זה השקד המצוי היחיד שמופיע בספר זה. כדאי לנסוע עד כאן כדי לראות אותו ולא להאמין.

הבוסתן הגדול במקום מעיד שפעם ניצב כאן כפר קטן, אבל מעט מאוד פרטים ידועים על תולדות היישוב חירבת שרישה. *

מראה מקום

פארק איילון-קנדה: נוסעים בכביש 1 עד מחלף לטרון. פונים צפונה לכביש 3. כ-300 מטרים מן המחלף, בפנייה ימינה, נמצאת הכניסה לפארק.

בית ג'ימאל: נוסעים בכביש 1 ופונים דרומה לכביש 38 בכיוון בית שמש. כשני קילומטר לאחר שעוברים את בית שמש, יש פנייה משולטת מזרחה, שמאלה, לכביש צר. כביש זה מוביל עד למנזר.

תל חדיד: נוסעים בכביש 444 בקטע שבין צומת רנתיס לצומת מודיעים. כקילומטר מדרום לצומת נבלט, וכמה מאות מטרים מצפון לבית נחמיה, יש כניסה משולטת מזרחה (שמאלה לבאים מצפון) לתל חדיד.

חרבת שרישה: נוסעים בכביש 1 ופונים לכיוון דרום מזרח במחלף לטרון בכביש 3. לאחר כשלושה קילומטר, ולאחר שחולפים על פני קיבוץ נחשון, מגיעים לכניסה לבקוע. פונים ימינה ומגיעים לכיכר תנועה. מקיפים אותה וחוזרים למעבר שחוצה את כביש 3 מתחתיו. מיד לאחר מכן יש חניון קטן לצד הכביש. חרבת שרישה נמצאת מעבר לשדה, במרחק כ-100 מטרים.

רק בישראל

שקד הרמון צומח בנחל אלות ובנחל לוץ בנגב. מחקרים בוטניים רבים וממושכים גילו שהשקד שצומח בהר הנגב אינו שקד מצוי, אלא הוא מין נפרד שזכה לשם שקד הרמון. עץ זה צומח רק בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם. הוא גדל באזור מצומצם ועל פי הערכתו של הבוטנאי אבינועם דנין, שעסק רבות בנושא, מספרם של העצים בהר הנגב אינו עולה על 200.

פריחת העץ ורודה להפליא. היא מתחילה בדרך כלל בסוף פברואר ומגיעה לשיאה עד אמצע מארס. המקומות הטובים ביותר לראות אותה הם דרומית מכביש 171, שמחבר את מצפה רמון עם הר חריף.



עץ שקד ליד מנזר בית ג'ימאל


פארק איילון-קנדה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו