בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בעקבות הקומקום והלובסטר - מסע בעקבות דייוויד פוסטר ואלאס

בשיא הצלחתו, כשהיה בן 46, דייוויד פוסטר ואלאס תלה את עצמו. עתה יוצא לראשונה בעברית מבחר מכתביו, שמאפשר הצצה לנפשו המסוכסכת של הסופר האמריקאי שידע להזדהות עם סבלם של בני אדם, בעלי חיים ואפילו חפצים

תגובות

"והנה גבר יפה תואר, מבריק, משעשע, אדיב, עם בת זוג מדהימה, קריירה ספרותית נפלאה, עבודה מעולה בקולג' מעולה עם סטודנטים מעולים, החליט ליטול את חייו, וכולנו נותרים עם השאלה: 'אז מה בן אדם, מה הסיפור שלך?'". כך ספד הסופר ג'ונתן פרנזן לידידו הסופר דייוויד פוסטר ואלאס אחרי שזה תלה את עצמו בספטמבר 2008 והוא בן 46.

אז מה באמת הסיפור של ואלאס, שעוד קודם להתאבדותו נחשב לאחד הסופרים האמריקאים הבולטים, וככל שחולפות השנים מתבסס מעמדו כדובר של דור? "ההתאבדות שלו הכתה אותי בהלם", מספרת בדואר האלקטרוני בוני נאדל, שהיתה ידידתו של ואלאס והסוכנת שלו, "פגשתי אותו לראשונה ב-1986. הוא היה בן 24 ואני בת 25. הוא היה הלקוח הראשון שלי כסוכנת. ההיכרות שלנו נמשכה 23 שנה ועברתי אתו תקופות קשות מפני שהוא סבל מדיכאון. היו לו התקפים קשים עוד קודם להתאבדות, אבל הוא הצליח להתגבר עליהם ולכתוב ספרים נפלאים. עצוב לי שהוא לא אתנו כדי לראות איך היצירה שלו מתורגמת לשפות רבות כל כך ואיך אנשים מכל רחבי העולם אוהבים את הכתיבה שלו".

נאדל תשתתף ביריד הספרים בירושלים שייפתח ביום ראשון, משום שלשפות הרבות האלה מצטרפת בימים אלה גם העברית. מבחר כתבים של ואלאס, שליקטה העורכת נגה אלבלך, מתפרסם כעת לראשונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשם "ילדה עם שיער מוזר". הוא כולל סיפורים קצרים של ואלאס וכן מאמרים וכתבות צבע שכתב למגזינים.

ואלאס נולד בניו יורק ב-1962 וגדל באילינוי. אביו היה מרצה לפילוסופיה ואמו פרופסור לספרות אנגלית. שני התחומים האלה משכו אותו והוא עצמו למד ספרות אנגלית ופילוסופיה, ומאוחר יותר התמנה לפרופסור לכתיבה יוצרת בקולג' פומונה בקליפורניה. את ספר הביכורים שלו, "The Broom of the System", שהיה פיתוח של עבודה שכתב בחוג לפילוסופיה, פירסם ב-1987. חברו הקרוב, מארק קוסטלו, סיפר כי העיסוק בפילוסופיה העניק לוואלאס תחושת יציבות. "זה היה פרדוקס", אמר, "המונחים המקצועיים והאינטלקטואליים היו קרים, מדויקים, סופיים. אבל כמקום להיות בו, כחדר לשהות בו, זה היה מקום מוכר, ידידותי, מזוהה. ספרות לעומת זאת היתה המקום הזר, המסוכן".

עוד כתבות בנושא

מעשה אמיץ ומפחיד

אחרי ספר הביכורים, ואלאס פירסם סיפורים קצרים, כתבות ומאמרים, אבל הספר שהפך אותו לסופר משפיע ונחשב ואף זיכה אותו בפרסים רבים, היה "Infinite Jest", שפורסם ב-1996. מגזין "טיים" הכתיר אותו לספר השנה, ולאחד מ-100 הספרים הטובים ביותר מאז "יוליסס" של ג'יימס ג'ויס. במרכז הספר עומד החיפוש אחרי קלטת ושמה "בדיחה אינסופית", שנאמר כי כל מי שצופה בה צוחק עד כדי כך שאינו רוצה לעשות שום דבר אחר. זוהי למעשה ביקורת חריפה על התרבות האמריקאית ושלל התמכרויותיה: אלכוהול, סקס, בידור, ספורט ועוד. הספר התובעני מתפרש על פני 1,100 עמודים ומתוכם כ-100 עמודים של הערות שוליים.

"ואלאס עשה מה שהתחשק לו", אומר הסופר אסף גברון שתירגם את המאמרים של ואלאס המופיעים בקובץ העברי (את הסיפורים תירגמה אלינוער ברגר), "הוא לא התחשב בכללים של 'טעם' ושל 'מסחריות'. ולא ניסה להתחנף לקורא".

מה עוד מאפיין אותו כסופר?

"היה לו כישרון נדיר להתנסח ולהעביר רעיונות, לאו דווקא בבהירות ובקצרה אלא בדרכו הייחודית. הוא גם ידע להביט על המאפיינים של התקופה, ובעיקר על אלה של ארצות הברית, להבין אותם ולנתח אותם בחוכמה רבה".

אחד המאמרים בספר נקרא "קחו בחשבון את הלובסטר", והוא למעשה כתבת צבע של ואלאס על פסטיבל הלובסטרים במיין. "הרבה פעמים הוא נשלח למשימות כאלה על ידי מגזינים גדולים ונחשבים, לשיט תענוגות בספינה, ליריד שעשועים וכיוצא באלה", אומר גברון.

אלא שסיקור פסטיבל הלובסטרים נהפך מהר מאוד לדיון פילוסופי, היסטורי וסוציולוגי (בעבר מתברר היו הלובסטרים נפוצים מאוד ושימשו להאכלת אסירים, ואף היה חוק שאסר להלעיט את האסירים ביותר מדי לובסטרים). ואלאס דן במאמר באכילת בשר, בהתאכזרות לבעלי חיים, ואפילו בטבעו ובמשמעותו של הכאב. הוא מעלה שאלות מוסריות, לשוניות, פיזיולוגיות וביולוגיות.

"דיברו עכשיו הרבה על הספר של ג'ונתן ספרן פויר, 'לאכול בעלי חיים', שעוסק באכילת בשר", אומר גברון, "אני חושב שלמאמר של פוסטר יש הרבה יותר כוח. הוא הרבה יותר חכם והרבה פחות דמגוגי. זה מאמר מופתי".

כתבות הצבע האלה שכתב ואלאס מעידות כי לא זו בלבד שהחיים האירו לו פנים, אלא שהם גם סיקרנו אותו עד בלי די. תחומי העניין שלו היו רבים ומגוונים, הוא אהב כלבים, גידל שניים, ואף רצה להקים בית מחסה לכלבים. הוא התעניין בספורט וכתב בין היתר מאמר גדול על האסתטיקה במשחקו של הטניסאי רוג'ר פדרר. הוא גם היה חובב קולנוע מושבע, ובעיקר אהב את סרטיו של דייוויד לינץ' (הבמאי אישר לו לשהות באתר הצילומים של סרטו "כביש אבוד" אם יכתוב כתבה מבלי לראיין אותו). האם דווקא אהבת החיים הגדולה הזאת היא שגרמה לו בסופו של דבר להפסיק ליטול את התרופות נגד הדיכאון?

כך לפחות סבור פרנזן, על פי דבריו באותו טקס אזכרה. "לא ברור למה בדיוק עשה זאת", אמר פרנזן, "אבל אחד הדברים שהוא הבהיר לי היה שהוא רוצה לנסות לחיות חיים רגילים יותר. זו החלטה שצמחה מתוך אהבתו לאשתו, ומתוך רצונו לכתוב בצורה בוגרת יותר. זה היה דבר אמיץ ומפחיד לעשות".

אחרי התאבדותו של ואלאס נסעה נאדל לעזור לאלמנתו, הציירת קארן גרין, לפנות את הבית. יחד הן נברו בערמות הדפים במוסך שבו נהג לעבוד. במהרה נתקלו באוצר של ממש, כתב יד חדש ולא גמור של ואלאס "The Pale King". הספר יתפרסם באפריל בארצות הברית, בבריטניה ובאוסטרליה. "זה ספר על אנשי מס הכנסה", מספרת נאדל. "דייוויד לוקח את כל מה שאנשים מתעבים בחיים: תורים ארוכים, נסיעות מתישות באוטובוס, פקקי תנועה, משימות משעממות להחריד בעבודה, והופך אותם לרגעי שיא של עצב ואושר".

את יתר הדברים מהעיזבון של ואלאס רכשה האוניברסיטה של טקסס. הם מוצגים לציבור לצד התנ"ך של גוטנברג ומכתבים של ג'יימס ג'ויס, ומלמדים גם הם על אופיו ועל יצירתו. בין היתר יש שם סיפור שכתב כשהיה בן תשע. הדובר בסיפור הזה הוא קומקום תה. "באתי לשאול בעצתכם", אומר הקומקום, "הלהבה הזו ממש חמה, אבל אני אוהב את העבודה שלי".

הדילמה הזאת, שנדיר שילד בן תשע מסוגל לעמוד עליה, המשיכה להעסיק את ואלאס כנראה כל חייו. מצד אחד האהבה העזה לספרות ולאמנות,

ומן הצד השני הקורבן הנפשי שהיא דורשת. הסיפור הקצרצר הזה גם מעיד על יכולתו של ואלאס להזדהות עם סבלו של האחר, יהא זה אדם, בעל חיים או אפילו קומקום.

בארכיון יש גם מאמר של טולסטוי שוואלאס כתב על גביו הערות. כאשר טולסטוי יוצא נגד האמנות המקדשת רק את האסתטיקה הפנימית שלה ולא מנסה לעורר רגשות אצל הקורא, ואלאס כותב לעצמו הערה בשוליים: "אמנות כאמפתיה".

"אני לא מתכוון להטיף לכם על חמלה או על להיות קשוב-לאחר או על כל מה שנקרא 'מידות טובות'", אמר בנאום שנשא בפני סטודנטים בקולג' ומופיע בתרגום העברי תחת הכותרת "אלו הם מים". "זה לא קשור למידה טובה - זה קשור לבחירה שלי לעשות את המאמץ ואיכשהו לשנות, או להשתחרר מברירת המחדל המובנית שלי, שהיא - להיות מרוכז בעצמי באופן עמוק, פשוטו כמשמעו, ולראות ולפרש הכל דרך עדשת האני".

באחרית הדבר של הספר כותבת אלבלך: "ואלאס תוהה מדוע, כחלק מרוח התקופה, נוקטים סופרים בני זמננו טון של אירוניה מרוחקת ואינם מעזים לכתוב בלהט על נושאים מוסריים ואידיאולוגיים, כפי שעשה דוסטויבסקי בתקופתו. ולאס, באופן מוצהר, מבקש לכתוב ספרות שיש בה להט כזה, רגשי ומוסרי, ושעוסקת בשאלות הגדולות של חברה, אחריות, אמונה. ההתנגשות התמידית בין הניכור לבין הרגש ביצירתו של ואלאס היא אולי זו שיוצרת אותו להט ומביאה לרבות מיצירותיו תחושה של שיטפון, של אסון".

אבל על אף תחושת האסון הזאת, הפחדים, הדיכאון, האימה, פוסטר יודע לכתוב בהומור ובשנינות ולהיות משעשע. איך זה מתיישב יחד? "קשה להפריד בין הדברים", אומר גברון, "אצל כל סופר טוב אתה מקבל את כל החבילה - דיכאון, הומור, רומנטיקה, ציניות. בשנים האחרונות ואלאס פירסם קבצים אפלים יותר. אני פחות אהבתי אותם".

קוראים מן השורה גילו את ואלאס הרבה לפני שהאקדמיה עמדה על חשיבותו. מי שאהב אותו נהפך על פי רוב למעריץ נלהב וניסה להפיץ את הבשורה. רק אחרי התאבדותו צמח דור חוקרים צעירים שהכיר בחשיבות הכתיבה שלו. ספרי מחקר החלו להיכתב על יצירתו, וביוגרפיה עליו עתידה לצאת לאור השנה.

האם התאבדותו תרמה למיתוס שנוצר כעת סביבו?

"ההתאבדות כמובן הפנתה אליו זרקור", אומר גברון, "עזרה למכור עותקים והעצימה את המיתוס. אבל בארצות הברית הוא הוערך עוד קודם לכן. בכל אופן, ייתכן מאוד שלולא ההתאבדות הוא לא היה מתורגם לעברית".

טוב, בשביל זה לא כדאי למות.

"כן. לא נראה לי שהמחשבה האחרונה שחלפה לו בראש היתה: 'נו טוב, לפחות תצא מהדורה עברית'". *



דייוויד פוסטר ואלאס. התנגשות תמידית בין הניכור לבין הרגש



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו