בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חאווייר בארדם - שור זועם עם רגישות של משורר

חאווייר בארדם, שסרטו החדש "ביותיפול" יעלה לאקרנים בישראל בשבוע הבא, עזר לאמו השחקנית להתכונן לתפקידים, אבל דווקא לא חלם להיות שחקן בעצמו

תגובות

מאז שהיה בן תשע ועד אמצע שנות ההתבגרות, נהג השחקן חאווייר בארדם לעזור לאמו פילאר, שחקנית ידועה בספרד, ללמוד על פה את תפקידיה. בביתם במדריד היא היתה נותנת בידיו תסריט ואומרת את הטקסט שלה, בעוד הוא משלים את כל שאר התפקידים.

"התבוננתי באמא שלי משחקת כל חיי, אבל לא נמשכתי למשחק כשלעצמו", הוא נזכר לא מכבר. "מה שמשך אותי היה המאמץ שהשקיעה אמא שלי, המסירות שלה, העבודה הרצינית שלה, התשוקה לעשות משהו. אבל מה המשהו הזה, זה לא היה אכפת לי. באותה מידה זה היה יכול להיות ציור או כתיבה או אפילו ראגבי".

ואף על פי כן, בארדם, בן 41, הוא אחד השחקנים הנערצים בעולם. באמתחתו פרס אוסקר אחד - פרס שחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו בסרט "ארץ קשוחה" של ג'ואל ואיתן כהן - ואפשרות לפרס נוסף מסתמנת באופק. הוא מועמד לאוסקר לשחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט "ביותיפול". במאים בולטים מציעים לו תפקידים עסיסיים דרך קבע, והוא עבד במגוון רחב של תפקידים עם רבים מהשמות המוערכים ביותר בתחום הקולנוע, ובהם פדרו אלמודובר, וודי אלן, מילוש פורמן וטרנס מאליק.

"אני חושב שהשחקנים הטובים ביותר הם אלה שלא מסתפקים בכישרון אלא גם עובדים קשה יותר מכולם, וחאווי הוא כזה", אמר הבמאי והצייר ג'וליאן שנאבל, שנתן לבארדם את תפקידו פורץ הדרך, הראשון בשפה האנגלית, בסרט "לפני שהלילה יורד" לפני עשר שנים. "זה הברומטר שלו. יש לו חיים פנימיים עשירים, אבל הוא מעמיק במה שהוא עושה, ועושה את זה בריכוז מופלא, יש לו כל כך הרבה כפתורים שהוא יכול ללחוץ עליהם, מהומור עד ייאוש, עד שהוא נהפך לדמות שלו, וזה אפילו לא נראה כאילו הוא משחק".

אבל לדברי בארדם, מעולם לא נדרש לתפקיד שאיתגר אותו פיסית ומנטלית או דרש ממנו מאמץ ומסירות גדולים יותר מאשר "ביותיפול", דרמה בבימויו של אלחנדרו גונסלס איניאריטו, שזיכתה את בארדם בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן בשנה שעברה ותעלה בישראל ב-24 בחודש. "מבחינתי 'ביותיפול' יהיה קו פרשת המים של לפני ואחרי", אמר בחודש שעבר בראיון בניו יורק.

בסרט, שעלילתו כולה מתרחשת בברצלונה, בארדם מגלם את אוחבל, עבריין קטן ואב מסור לשניים, שעולמו, הבנוי סביב הברחת מהגרים וייצור מוצרי יוקרה מזויפים, מתחיל להתמוטט כשהוא מגלה שהוא חולה במחלה קשה. גונסלס איניאריטו, שביים בין השאר את "21 גרם" ואת "בבל", אמר שכתב את התפקיד במיוחד לבארדם, וזו הפעם הראשונה שליהק תפקיד מראש.

"מבחינה פיסית, חאווייר הוא גבר בעל משיכה מגנטית וקינטית עצומה", אמר גונסלס איניאריטו. "מצד אחד, יש לו כוח פרימיטיבי כשל מינוטאור, כוח של שור שזועם על איש, ופנים שמגלמות את תמצית הים-תיכוניות, שנראות כאילו יכלו להיות פניו של קיסר על מטבע רומאי. אבל יש לו גם רגישות של משורר, עדינות פנימית ומטען רגשי, ובזכות שתי המערכות האלה של תכונות הוא מתאים כל כך לגלם את הדמות".

גונסלס איניאריטו מצלם את סרטיו על פי סדר כרונולוגי של הסצינות, עניין לא רגיל בעסקי הקולנוע, וידוע כמי שדורש משחקניו לצלם כל סצינה 50 פעם ויותר. בארדם ידע זאת כשנכנס לפרויקט, ובכל זאת התהליך היה בעיניו מתיש באופן לא רגיל, ולא רק משום שנפגע בגבו בסצינה שבה נדרש להרים שחקן אחר, וסבל מכאבים במשך כל המחצית השנייה של הצילומים, שנמשכו חמישה חודשים. מאחר שהסצנות צולמו לפי סדר התרחשותן ודמותו צריכה להשלים עם האפשרות של מותה, בארדם אומר שהיה עליו "להמשיך להחזיק את האינטנסיביות הרגשית", ובמלותיו של גונסלס אינריטו, "חאווייר היה צריך למצוא איזון ובה בעת להיכנע באופן מוחלט לתפקיד שדרש ממנו להיות טעון רגשות ובה בעת לא להחצין אותם, ומבחינה רגשית, זה מתיש מאוד".

בארדם מרבה לשחק באופן אינטואיטיבי, כך נדמה, בייחוד בסרטים שזכו לשבחי הביקורת שבהם הדמויות מתמודדות עם המוות, כמו "ביותיפול", "הים שבפנים", ו"לפני שהלילה יורד". אבל הוא טוען שהוא מתכנן בקפדנות ובפרוטרוט את עבודתו מבעוד מועד. כשנשאל על שני רגעים מרגשים במיוחד ב"ביותיפול", שבהם הדמות, הנאבקת עם היותה בת תמותה, אינה מדברת כלל, בארדם מושיט את ידו לדף נייר ומראה בשרטוט איך חילק את שתי הסצינות האלה לשלבים.

"דמות היא כמו בניין", הוא מסביר. "לא למדתי אדריכלות, אבל אני מתאר לעצמי שקודם כל צריך להכין את השרטוטים, ליצוק את היסודות, לוודא שיש בסיס יציב שקשור לדמות, ומשם להתחיל לבנות לגובה. כשהחלק הזה ברור אפשר להוסיף את הפרטים: אני רוצה קירות כחולים, אני רוצה רצפות עץ, אני רוצה שהוא ידבר ככה או יזוז ככה. אבל קודם כל צריך לחשוב".

על גישתו הרצינית אפשר ללמוד גם מכך שלמרות השבחים המצטברים על עבודתו עד כה, הוא ממשיך ללמוד אצל מורה למשחק, חואן קרלוס קוראצה הארגנטינאי. הם עובדים יחד כמעט 20 שנה, מתחילת הקריירה של בארדם. בראיון טלפוני ממדריד, שם הוא מתגורר, אמר קוראצה שבארדם לא רק מתייעץ אתו כשהוא מתכונן לכל תפקיד, אלא גם משתתף בשיעורים ובסדנאות שלו, לפעמים לצד שחקנים מתחילים.

"חלק מעבודת ההכנה לתפקידים שלו מתבצע תמיד ליד שולחן; אנחנו מנתחים את התסריט, כל מלה וכל משפט, כדי לנסות להבין את הראש של האדם האחר הזה", הסביר. אבל קוראצה גם נותן לבארדם תרגילים שנועדו "להכין את הקנווס לציור", באמצעות "הזדהות וקילוף ההרגלים, הקלישאות וההיבטים המלאכותיים בינו לבין הדמות, כדי שיהיה לו האומץ למצוא חופש בתוך הדמות".

סערת רגשות

מבחינה מסוימת, בארדם נראה כאילו נועד מראש לחיי שחקן. לא רק אמו, אלא גם שני הוריה היו שחקנים בולטים, ואחד מדודיו, חואן אנטוניו בארדם, היה תסריטאי ובמאי מוערך (ומנהיג המפלגה הקומוניסטית), שביים בין השאר את הסרט "Death of a Cyclist".

אך בארדם ניסה תחילה להתנגד למשיכה אל המקצוע המשפחתי. הוא שיחק ראגבי בילדותו, בלהט ובמסירות, ויעידו העצמות השבורות שלו והצטיינותו בעבודת צוות, שכל הבמאים מציינים בשבחו. אבל כשהגיע הזמן לבחור קריירה הוא החליט להירשם לבית ספר לאמנות, כי רצה להיות צייר.

כדי להרוויח כסף לממן את הלימודים הוא עשה תפקידי משחק קטנים מהצד, ואימץ לו את שם משפחתה של אמו במקום את שם אביו, אנסינאס, בניגוד למקובל. אך בשיעורי האמנות הוא גילה שאמנם יש לו כישרון, אך הדבר היחיד שהוא רוצה לצייר הוא "פנים, עיניים, הבעות וגוף", ולא נופים או יצירות מופשטות.

הוא הגיע למסקנה שמה שמעניין אותו באמת הוא איך בני אדם מבטאים רגשות. בשלב הזה, בהיותו בן 18 בערך, עמדו לרשותו המסורת של משפחת בארדם וכל השנים שבהן התבונן באמו, לשאוב מהן השראה.

"לא אהבתי לקרוא את הטקסט של הדמויות האחרות", הוא מספר. "מה שריתק אותי היה להקשיב לאמי. היה לה תסריט נהדר עם מונולוג והיא היתה מתחילה לדבר ואז נעצרת ומתקנת את עצמה. היא היתה חוזרת להתחלה, וככה זה היה כל משך העבודה. אחרי שעה של עבודה על העניין הטכני, השינון בעל פה, היא היתה עפה. היא ידעה את הטקסט, היתה לה שליטה, השחקנית היתה נכנסת לפעולה והיא היתה יוצאת לדרך".

הלקח שלמד מהחוויה הזאת, לדבריו, היה ש"כדי להגיע לאמנות, צריך לעבוד קשה מאוד". הוא מוסיף: "אמנות לא קיימת ככישרון בלבד. היא קיימת כמאמץ, עבודה ושיפוט". בהתאם לקו המחשבה הזה, אומר בארדם, כעת הוא בוחר תפקידים לא על פי ממדיהם או על פי השבחים שהם עשויים להביא לו, אלא על פי מידת האתגר שהם מציבים. זה דבר שהשחקנים תמיד אומרים, כמובן, אבל העובדות בשטח מעידות שהוא מתכוון לדבריו ברצינות.

הבמאי פרננדו לאון דה ארנואה, ידידו של בארדם, מספר: "כשהתכוננו ל'ימי שני בשמש'", סרט ספרדי על עובדי מספנה מובטלים, "הוא היה מועמד זמן קצר קודם לאוסקר, על תפקידו ב'לפני שהלילה יורד', וקיבל הצעות רבות לסרטים שמבחינת הכסף ופרסום היו חשובים יותר מהסרט שלי. חשבתי שהגיוני שהוא ייענה לאחת מהן, אבל הוא אמר לי, 'הדמות הזאת ממש מוצאת חן בעיני', ונשאר. זו כנות שאני אוהב".

ולא זו בלבד - בארדם ממוקד מתמיד כיום. בעבר, הוא מודה, הוא השקיע את מרצו בשעשועים לא פחות מאשר בעבודה. אבל נישואיו לשחקנית פנלופה קרוז, שאתה עבד לראשונה בלהיט מ-1992 "נקניק נקניק" וב-2008 בסרטו של וודי אלן "ויקי כריסטינה ברצלונה", ולידת בנם הבכור לפני כחודש, הביאו יציבות ועומק לעבודתו ולחייו כאחד.

"מבחינה מקצועית הוא עכשיו במקום שהוא מרגיש בו ביטחון רב יותר ויש לו תחושה גדולה יותר של חופש לעשות פחות, להיכנס לדמות יותר ולא לעשות דברים בכוח", אומר קוראצה, המורה למשחק. "זו תקופה טובה מאוד בעבורו גם מבחינה אישית, הוא נהנה גם מאהבה וגם מפרי עמלו, והוא הגיע לבגרות וחושב פחות על עצמו ויותר על אחרים". *



בארדם.


עם אשתו פנלופה קרוז. הנישואים הביאו יציבות ועומק לעבודתו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו