בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סדרת הטלוויזיה "קרקס", יס דוקו | על חבל דק

מארו צ'רמאייף וג'ף דופרה - יוצרי הסדרה התיעודית "קרקס", שתעלה הערב - מספרים מה גרם להם לברוח עם הקרקס ולהתחקות במשך שנה אחר חבורת "ביג אפל"

תגובות

קרקס "ביג אפל" מעלה מופעים, חלקם עם סוסים וכלבים, כאשר הצופים נמצאים כמעט תמיד במרחק נגיעה מהאמנים. צוות הקרקס מורכב מאנשים בעלי יכולת פיסית עוצרת נשימה - לוליינים, להטוטנים, מעופפים, הולכת על חבל - לצד דמויות משולי החברה. הלהקה נודדת מעיר לעיר בחוף המזרחי של ארצות הברית, כפי שמתועד בסדרה בת ששת הפרקים "קרקס", שתעלה היום ביס דוקו.

הבמאים מארו צ'רמאייף וג'ף דופרה עקבו אחר הצוות ב-2008 - מהחזרות בוולדן שבניו יורק ועד לפסטיבל הקרקס השנתי במונטה קרלו. היוצרים חתומים גם על הסדרה התיעודית "נושאת המטוסים", שזכתה בפרס אמי על הצילום. שתיהן שודרו בערוץ האמריקאי הציבורי פי-בי-אס.

בפרק הראשון מספר הליצן החדש בקרקס כי היה חסר בית. "עברתי התמוטטות עצבים, התגרשתי, פשטתי רגל", הוא מסביר מדוע ייענה לכל אתגר שהקרקס יציב בפניו (בהמשך, כשהוא מפסיק לקחת כדורים נוגדי דיכאון, נראה שזה לא כל כך פשוט). עוד דמויות בקרקס הם האחים התאומים הג'אגלרים, שהולכים ומתרחקים זה מזה עד כדי כך שהם בקושי מדברים; לוליינית טרפז שעבדה בוול סטריט; ומתעמלת רוסייה, אשה קטנטנה המעשנת בשרשרת ומבצעת פעלולים על קורה ששני גברים - אחד מהם הוא בעלה - מחזיקים. הוא, אגב, מגדיר אותה ככישרון נדיר, "מעין מוצרט בתחומה".

בקיצור, לא חסרים סיפורים אישיים וצבעוניים במקום הזה, ריבוי תרבויות ואנשים יוצאים דופן הקושרים קשרים רומנטיים ובונים משפחות. היופי בסדרה הוא שיוצריה אינם תופסים עמדה של אנתרופולוגים ומתאהבים בצבעוניות הזאת - גם אם בפרק הראשון הם מאפשרים לאנשי הקרקס לדבר קצת בקלישאות. לאחר מכן הם מאזנים אמירות שחוקות. למשל, לאחר שאחד ממנהלי הקרקס מדבר על כך שאנשי הקרקס "מתאחדים כמשפחה לשנה שלמה", משלבים יוצרי הסדרה דברים שאומר איש צוות אחר: "כולם כאן כמו אחים שלי, חלקם בעצם בני דודים רחוקים, כי אני לא מת עליהם".

גיום דופרסנוי, מהבעלים של הקרקס, אומר על אנשי הקרקס ש"חלקם בורחים מהחוק, חלקם בורחים מהעבר". בהמשך נציגי החוק - כלומר שוטרים - תופסים אותם. ברגע הזוי מתקבל במשרדי הקרקס איום, כי במגרש הקרוונים של הצוות הוטמנה פצצה. ברגע אחר, המולת האימונים הססגונית, שהופכת לרגע את "קרקס" למעין סרט תדמית, נקטעת בתאונה. ובכלל, תאונות ופציעות הן חלק מרכזי משגרת חיי הקרקס. גם היוצרים של סדרת התעודה מלהטטים במשחק מתמיד של איזונים.

נסורת בדם

למרבה ההפתעה, דופרה מסביר כי נמשך לפרויקט כי הזכיר לו את תיעוד נושאת המטוסים. "בשני המקרים הרבה אנשים גרים ביחד, ממוקדים במטרה משותפת, עוסקים בעבודה מסוכנת. ידענו שבשנה שבה נתלווה אליהם יהיו דרמות, דמויות מתפתחות, ניצחונות ומשברים לצד חומר צילומי מרהיב, ספקטקל".

"נולדתי בניו יורק. ראיתי את הקרקס הזה המון פעמים, שם 'הביג אפל' הוא ממש מוסד", מסבירה צ'רמאייף את הבחירה. "אבא שלי היה מעצב גרפי ותיכנן לקרקס הזה כמה מהכרזות שלו. רצינו להיות בסביבה מרובת משתתפים, וידענו שההיבט הוויזואלי יהיה טוב, שכל האנרגיה והצבע ייצרו סדרת טלוויזיה טובה".

"הקרקס הוא כבר לא כזה להיט, ודאי שלא כמו בסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20", אומר דופרה. "אז הקרקסים נדדו בארצות הברית. הם סיפקו חוויה לא יקרה, שווה לכל כיס. היום זה השתנה. ה'ביג אפל' אמנם נוסע ברחבי החוף המזרחי, אבל הרבה מהקרקסים, כמו ברנברי רינגלי, מופיעים במדיסון סקווייר, מול קהל עצום. כל כרטיס עולה כ-100 דולר ותעשיית השיווק עצומה. רצינו לעקוב אחר החוויה המשפחתית ש'ביג אפל' עדיין מספק.

"זה מבנה תרבותי שעלול להיעלם", הוא מוסיף. "היום הכל וירטואלי - סרטים בתלת ממד - יש הרבה אופציות להתפעם. אבל 'ביג אפל' מציע משהו מיוחד, בלי אפקטים מיוחדים כמו בקולנוע. כאן רואים מול העיניים מישהו עושה סלטה משולשת באוויר. חוץ מזה, רצינו להדגיש את הפער בין החיים העלובים של האמנים להפקה המרהיבה שעולה בסוף".

יש משהו אנכרוניסטי, דקדנטי ומיושן בקרקס. האם במידה מסוימת הסדרה שלכם היא רקוויאם לקרקס?

דופרה: "אני מסכים עם הארכאיות, אבל לא יודע בנוגע לרקוויאם כי הקרקס הזה מאוד מצליח. הסדרה מציגה את הזמנים שהשתנו. בגלל המצב הכלכלי הם ויתרו השנה על בית הספר לקרקס, שבו למדו ילדי האמנים. הסיפור המשפחתי הוא חלק עצום מהקרקס. יש בו משפחות שנמצאות שם שמונה דורות".

צ'רמאייף: "העובדה שהילדים לא נמצאים אתם מסכנת את הרצף המשפחתי, כי ההורים לא יכולים להעביר את המידע הזה לילדיהם. לפן המשפחתי יש משמעות גדולה בקרקס. אלה שנולדו לתוכו אומרים על המצטרפים החדשים כי אין להם נסורת בדם" (נסורת תמיד מכסה את זירת הקרקס של האוהל הגדול).

שלוש מתוך חמש מעופפות הטרפז לא "נולדו לקרקס". מה מביא נשים מוכשרות כאלה, בעולם רודף תהילה ואינדיבידואליזם, למדיום מסורתי שמוחק את עצמיותן?

דופרה: "אני חושב שהן נהנות להדהים את הקהל והילדים, זה היי טבעי".

צ'רמאייף: "אחת המעופפות הגדירה את זה כך: 'כל עבודה היא מכירת שעות מהחיים, ואני רוצה למכור אותן בצורה המהנה ביותר'. הם מופיעים מול קהל שנמצא במרחק 50 מטר מהם. זאת חוויה אינטימית, אפשרות להציג את כישוריהם. הם רוצים את הקסם הזה".

דופרה: "הליצן ההומלס אמר לנו שתמיד רצה להיות בקרקס. בשביל רבים זה חלום ילדות שמתגשם, הוכחה ליכולת להתגבר על תקופות קשות".

הוא דמות מעולה. מי היו הדמויות האהובות עליכם?

צ'רמאייף: "אני אהבתי את שרה שוורץ, גרמנייה שהולכת על חבל מתוח. היא האמא של כולם, אבל מתקשה להיכנס להריון בעצמה, וכל כך רוצה ילד. אני גם אוהבת את טומי וטארה, זוג שנוצר בזמן העבודה. בארי הליצן שנלחם בסרטן הוא דמות מעולה. זאת הבעיה בקולנוע, נקשרים לכל הדמויות".

האם העבודה שינתה את התפישה שלכם על הקרקס?

דופרה: "יש משהו מאוד אנושי במופעים האלה. ראיינו היסטוריון של ימי הביניים, שסיפר שפעם היו מתקיימים טקסים לכבוד הקציר, שבהם בני אדם היו מראים את היכולות המופלאות שלהם. הפעלולים המסוכנים, שמאדירים את יכולת האדם, מאפשרים לקהל להתמודד עם הפחדים שלו מהמוות. בנוסף, לפני הקולנוע והטלוויזיה, קרקס היה הדרך היחידה לראות מופע תרבותי, וגם אנשים בבגדים חושפניים וצמודים".

אדונים ומשרתים

"קרקס" מציג שוויוניות מסוימת בין האמנים לאנשי הצוות - 150 אנשים החיים יחד באותם תנאים ומתחברים זה לזה למשך שנה. אך צ'רמאייף מדברת על מעמדות "האדונים והמשרתים" במקום. "מצד אחד הוא מאוד לא מפלה. הקרקס הזה מוכן לקחת אנשים עם תיק במשטרה. הרבה מאוד אנשים בצוות קיבלו אפשרות לפתוח דף חדש בקרקס. אלה שני עולמות שמתנהלים זה לצד זה. מצד שני, יש היררכיה ברורה בין האמנים הבוגרים לאנשי הצוות הצעירים. הקצינים והחוגרים. אלה שני עולמות של אנשים שעובדים זה עם זה ותלויים זה בזה".

בסדרה מסבירים בעלי הקרקס כי הם עובדים עם סוסים וכלבים ולא עם חיות טרף, כי אלה בעלי חיים שמאז ומתמיד עובדים עם בני אדם. בכל זאת הסצינה שבה הסוס נופל ונפצע היא קשה.

דופרה: "נוראית! הם מטפלים היטב בבעלי החיים שלהם. ידענו שאנשי הקרקס עלולים להיפגע מכך שהכנסנו את הפציעה הזאת לסרט, אבל זה לא היה הוגן להשמיט אותה".

צ'רמאייף: "לארגוני זכויות בעלי החיים הלוחמניים ביותר בארצות הברית אין בעיה עם 'ביג אפל', וצריך לזכור כי גם בחווה מתרחשות תאונות עם סוסים".

כילדים, מה הכי אהבתם בקרקס?

דופרה: "הטרפזים המעופפים, גם עכשיו זה לא מפסיק לרתק אותי".

צ'רמאייף: "אני תמיד אהבתי את האקרובטים ואת אמניות הטרפז. זה נראה כה בלתי אפשרי, הקסם הזה, וכמובן הסכנה והציפייה לנפילה".



מתוך קרקס. לפן המשפחתי יש משמעות מרכזית


יוצרי הסדרה, מארו צ'רמאייף וג'ף דופרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו