בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רשמים מפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בברלין

מבוי סתום ועלילה מינימליסטית איפיינו כמה מהסרטים הבולטים בפסטיבל. אבל מי שחיפש אקשן, מצא אותו בסרט חדש על כנופיית באדר-מיינהוף ובמותחן בכיכובו של ליאם ניסן

תגובות

ברלין

העולם תקוע והאנשים בו תקועים - זהו המסר הבולט ביותר שעלה מתוך הסרטים שנכללו בתחרות הבינלאומית שהתקיימה בפסטיבל הקולנוע ה-61 של ברלין, שננעל אמש. אפשר לטעון בצדק שרמתה של התחרות השנה לא היתה גבוהה ורק שני סרטים בעלי ערך קולנועי של ממש נכללו בה - "נאדר וסימין, פרידה", סרטו של הבמאי האיראני אסגר פרהאדי, שזכה בשלושה פרסים בפסטיבל, כולל דוב הזהב; ו"הסוס מטורינו", סרטו של הבמאי ההונגרי בלה טאר, שזכה בפרס הגדול של חבר השופטים, שהוא הפרס השני בחשיבותו המוענק בפסטיבל. הפרסים שקיבלו שני הסרטים מעידים כי חבר השופטים של התחרות, שבראשה עמדה השחקנית והבמאית איזבלה רוסליני, עשה את עבודת השיפוט שלו נאמנה.

בסופו של דבר, גם אם הרמה הכללית לא היתה גבוהה ורבים מהסרטים איכזבו, המסר שעלה מתוך מקבץ הסרטים שנכללו בתחרות היה מעניין. מהות של שיתוק איפיינה רבים מהמצבים שתוארו בסרטי התחרות והיא איפיינה גם את התנהלותן של רבות מהדמויות שנקלעו למצבים האלה.

ארבעה מסרטי התחרות תיארו קשר זוגי שנקלע למבוי סתום, ובארבעת הסרטים האשה היא זו שרוצה לעזוב את הקשר ומתקשה לעשות זאת. בסרטו של פרהאדי זו אשה נשואה, אם לילדה, שרוצה לעזוב את איראן אך בעלה מסרב לעשות זאת מכיוון שעזיבת הארץ פירושה נטישת אביו, שחולה באלצהיימר. ב"העתיד", סרטה השני של אמנית המיצג האמריקאית מירנדה ג'וליי, מדובר בזוג בני 30 ומשהו שיחסיהם נקלעו לשגרה משתקת והם מנסים להיחלץ ממנה. גיבורת הסרט, שג'וליי מגלמת אותה, אף נקלעת למציאות מקבילה בניסיונה להיחלץ מהקשר הלא מספק שהיא נתונה בו. ב"עולם מסתורי" של הבמאי הארגנטינאי רודריגו מורנו אשה צעירה מודיעה בתחילת הסרט לבן זוגה שהיא מבקשת להיפרד ממנו ועליו לעזוב את דירתם, ששייכת לה. במרוצת העלילה מתברר שהיא יותר ויותר מתחרטת על החלטתה.

בימיו האחרונים של הפסטיבל הצטרף לשלושת הסרטים האלה סרטו של הבמאי הדרום-קוריאני לי יון-קי, ששמו באנגלית הוא "Come Rain, Come Shine". גם הסרט הזה מתחיל בכך שאשה מודיעה לבעלה כי בכוונתה להיפרד ממנו מכיוון שהיא התאהבה בגבר אחר. עלילת הסרט מתמקדת ביום שבו האשה אמורה לעזוב את הבית, אך מכיוון שסערה פוקדת את העיר שהיא ובעלה גרים בה, היא מתקשה לממש את תוכניתה ואולי באיזשהו מישור אינה בטוחה עוד שהיא רוצה לעזוב. כמעט שוב דבר אינו קורה בסרט לבד מאירועים קטנים ויום-יומיים. זהו סרט של התבוננות במציאות של עיצוב מסוגנן והתוצאה, גם אם אינה נטולת עניין, אינה מצטברת ליצירה בעלת נפח רב.

טרגדיה אלבנית

שיתוק מאפיין גם את התנהלות הדמויות ב"שבת תמימה", סרטו של הבמאי הרוסי אלכסנדר מינדאדזה, שתיאר את שהתרחש ב-26 באפריל 1986 בעיר הסמוכה לכור הגרעיני שהתפוצץ באותו תאריך בצ'רנוביל, ותושביה ידעו שמשהו נורא עומד לקרות אך לא היתה להם היכולת המנטלית לנטוש את עירם. תחושה של היקלעות למבוי סתום עלתה גם גם מהמתואר ב"מחלת השינה", סרטו של הבמאי הגרמני אולריך קולר, שבמרכזו שני רופאים, אחד גרמני והשני צרפתי, הפועלים בתוך מציאות של חוסר יעילות מוחלטת במדינת קמרון שבאפריקה.

גיבורי "Margin Call", סרטו של ג'יי-סי צ'אנדור האמריקאי, המתאר את תחילת המשבר הכלכלי שבו אמריקה והעולם נתונים כיום, לכודים בתוך המציאות הפיקטיבית של הבורסה הקורסת סביבם; "הייאוש הגדול שלנו", סרטו של הבמאי הטורקי סייפי טאומן, ששמו יכול היה לתאר את הרוח שנשבה בכמה מהסרטים שהוקרנו בתחרות, שילב בעלילתו בין אלמנטים קומיים לאלמנטים מלודרמטיים כדי להציג את סיפורם של שני חברים התקועים כה עמוק בתוך הקשר, שאין ביכולתם ליצור קשר עם אשה.

סרט נוסף שהוקרן בתחרות, "סולחה" (באנגלית, "The Forgiveness of Blood"), מתאר את מצב הביניים שבו נמצאת כיום אלבניה, שאמנם השתחררה מהמשטר הקומוניסטי אבל עדיין לא עיצבה לעצמה חברה אלטרנטיבית. במאי הסרט, ג'ושוע מארסטון, מעביר את המסר הזה דרך תיאור סכסוך עקוב מדם המתפתח בין שתי משפחות באלבניה, שאביה של אחת מהן רצח את אבי המשפחה השנייה ונעלם. הסרט, שעשוי בקפידה ויעיל מבחינה דרמטית, מתאר את השפעת הסכסוך על בנו ובתו הצעירים של האב שנעלם (הבן, למשל, מוכרח להסתתר כדי שמשפחת הנרצח לא תתנקם בו על חשבון אביו). הסרט כולו מתאר את היותה של אלבניה תקועה בין אז להיום, בין טקסים עתיקים לניסיון לעצב חברה מודרנית, ובינתיים לפחות היא כלואה בין הקטבים האלה ואינה מסוגלת לגשר ביניהם. סופו הפתוח של הסרט מסמן גם ספק בנוגע לעתיד אלבניה, וגם שביב של תקווה הטמון בדמותם של שני הגיבורים הצעירים.

בניסיונם לתאר משבר קיומי, כמה מהסרטים האלה חותרים לעיצוב עלילה מינימליסטית שכמעט לא קורה בה דבר, ומה שקורה הוא יום-יומי וכמעט סתמי. לא כל הסרטים האלה עושים זאת בהצלחה, אך ניכר בנטייה הזאת הניסיון ליצור איזושהי אלטרנטיבה לקולנוע של האקשן המתמיד, שמניב הקולנוע הפופולרי יותר. את הניסיון המעניין ביותר והפורה ביותר בכיוון הזה עשה בלה טאר ב"הסוס מטורינו", שמתאר שישה ימים בחייהם של איכר ובתו הלכודים בשגרה יום-יומית בתוך מציאות של אבדון שהולך ומתעצם.

נוסטלגיה גרמנית

בסיום התחרות הוקרנו שני סרטים שעלילתם מתרחשת בגרמניה. אחד מהם הוא "אם לא אנחנו, אז מי?", סרטו של הבמאי אנדרס ואייל, שהיה ידוע עד כה כדוקומנטריסט מוערך. שלוש שנים בלבד אחרי שהבמאי הגרמני אולי אדל ביים את "כנופיית באדר מיינהוף", חוזר ואייל לאותה תקופה אך מזווית שונה. סרטו מתמקד בסיפורה של גודרון אנסלין (שהיתה דמות משנה בסרטו של אדל), שנישאה לברנווארד וספר, בנו של סופר נאצי. גודרון חסרת המנוחה עוזבת את בעלה, שאינו מצליח להתמודד עם זהותו ולהגדיר לעצמו את ייעודו בחיים, ונעשית לבת זוגו של אנדראס באדר.

הסרט מתמקד בתקופה הקודמת לפעילות הטרור האינטנסיבית של חבורת באדר-מיינהוף והוא סובל ממגבלה עיקרית אחת, שהופכת אותו ליצירה טריוויאלית: הוא מספר את הסיפור בלי לעצב אותו מתוך נקודת מבט היסטורית. התחושה היא שיש לציבור הגרמני איזושהי נוסטלגיה לתקופה שבה פעלו אנדראס באדר וחבריו, כפי שיש לו גם נוסטלגיה לתקופות היסטוריות אחרות, בעיקר בגלל הממד הטראגי הרומנטי שמאפיין את סיפורם של גיבורי אותה תקופה - שילוב שהוא כה קרוב לנפש הגרמנית.

הסרט השני, שהוקרן מחוץ לתחרות, הוא המותחן "Unknown", שסביר להניח שלולא צולם כולו בברלין, לא היה נכלל בפסטיבל. אין פירוש הדבר שלא נהניתי ממנו; בניגוד לרבים מהסרטים שהוקרנו בתחרות וכמעט דבר לא קרה בהם, הסרט, שביים חאום קולט-סרה, גדוש באקשן מתחילתו ועד סופו, והעובדה שעלילתו מופרכת כמעט לחלוטין רק מוסיפה להנאה.

גיבור הסרט, מרטין האריס (ליאם ניסן), הוא מדען שבא לכנס מדעי בברלין עם אשתו (ג'ניוארי ג'ונס). זמן קצר לאחר בואו הוא נפצע בתאונת דרכים, שרוי כמה ימים בתרדמת וזיכרונו נפגע. כשהוא נזכר מיהו וחוזר למלון שבו הכנס היה אמור להתקיים, הוא מגלה שגבר אחר (איידן קווין) תפס את מקומו וטוען שהוא מרטין האריס, וגרוע מכל - אשתו מכחישה שהיא מכירה אותו בכלל. לעזרתו של מרטין הנואש מתגייסים נהגת המונית שבה הוא שהה בזמן התאונה (דיאן קרוגר), שהיא מהגרת לא חוקית מבוסניה, וכן סוכן לשעבר של השטאזי, שירות הביטחון החשאי שפעל במזרח גרמניה (ברונו גנץ).

יש בסרט מרדפי מכוניות למכביר וגם פיצוץ שמתרחש בקומה העליונה של אחד מבתי המלון היוקרתיים בברלין. הקהל שנכח בהקרנה לעיתונאים של הסרט צחק ברגעים המופרכים ביותר ומחא כף כשהרשעים קיבלו את גמולם. במלים אחרות, זהו סרט טוב בסוגו ולפעמים, בעיקר בסופו של פסטיבל קולנוע, זה כל מה שמבקשים.



''אם לא אנחנו, אז מי?''. בלי נקודת מבט היסטורית


ליאם ניסן וג'ניוארי ג'ונס, ''Unknown''. העובדה שהעלילה מופרכת רק מוסיפה להנאה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו